בית אפרים אבן העזר חלק ג מד

להיות מצורפין בשניהם יחד ומה שנקרא בפי העולם באחד לבד בקיצור השם הוא ולא נעשה שם האחר טפל מחמת זה ומכ"ש אם נקרא ראובן שמעון וכך עולה לס"ת ובפי העולם נקרא שמעון שא"א לתפוס לעיקר שם שמעון כיון דחזינן דלענין עליה לתורה מקדים שם ראובן אין לנו לעשותו טפל מחמת הקריאה אלא אמרינן שכן דרך העולם לקצר וגם דבשמות הלידה א"א לכתוב שמעון דמיתקרי ראובן דמשמע שהיה נקרא פ"א ראובן לבד וזה אינו שמעולם לא נקרא ראובן לבד ודווקא בשמ"ח שייך לומר כן ובהכי מיירי מהרי"ו וכמ"ש בתשובה. ומדברי הרב נ"י נראה דבכה"ג כותבין ראובן דמתקרי שמעון כיון דבשם זה עולה ראשון לס"ת והוא ע"פ מה שהגיה בב"ש עפ"י הב"ש ישן. ואולם אף מ"ש והעתיק מב"ש ישן הוסיף בו דברים מדעתו כי מ"ש בשמו וכותבין לעיקר שם שעולה בו לס"ת ראשון ליתא כן בב"ש מ"ק. ועל הגהתו מב"ש מ"ק לב"ש מ"ב אנו מצטערין והוא בא להוסיף עליהם מחמת שרוצה להגיה בב"ש ואם נשתנה שמו כו' ולפרש כוונתו שזהו החילוק בין מ"ח לשלא מ"ח דשלא מ"ח כותבין לעיקר שם שעולה לס"ת ראשון ובמ"ח כותבין שם מ"ח לעיקר: אך באמת ליתא בכוונת הב"ש רק דבא לומר דאע"ג דבנקרא בשניהם יש לכתוב לכתחלה בלא דמיתקרי מ"מ בנקרא באחד אף שעולה לס"ת בשניהם כגון בשמ"ח לכתחלה יש לכתוב דמיתקרי רק בדיעבד כשר בלא דמיתקרי ומ"ש כגון מ"ח כבר כתבתי בתשוב' והעיקר נראה דרמ"א כתב שני בבות נקרא בשניהם או שעולה כך לס"ת ודברי הב"ש סובבים על דברי הרמ"א שהם לקוחים ממהרי"ק ומהרא"י כמ"ש בד"מ וכאשר הארכתי בתשובה ומתחלה כתב על בבא אחד דבזה תיבת כשר אינו מדוקדק דלכתחלה יש לכתוב בלא דמיתקרי ושוב כתב ואם עולה לס"ת ר"ל אבל הבבא הב' שכתב רמ"א שעולה לס"ת בזה שפיר מדויקין דברי רמ"א שכתב כשר דבאמת כן הוא שלכתחלה צריך לכתוב דמיתקרי רק בדיעבד כשר כמ"ש סי"ח ולכן נקט כגון שנשתנה מ"ח משום דבהכי מיירי בתה"ד שממנו תוצאות דין זה של הרמ"א וזה כוונת הב"ש מ"ק מ"ש ודברי רמ"א כו' וליתא אלא אם אינו נקרא כו' ר"ל דין זה של הרמ"א א"ש וכן דין מ"ש בתה"ד כו' ר"ל שהדין של תה"ד שממנו לקח הוא הרמ"א הוא בכה"ג. אך בשמות הלידה כמ"ש שאין מקום לכתוב דמיתקרי כלל אף דנקרא באחד לבד דאין לחלק שמות הלידה כלל ומ"ש הב"י בענין משה ליב דאם כתב דמיתקרי י"ל דפסול ולא החליט הפסול מחמת דהם שמות הלידה ומעולם לא נקרא בשם יהוד' לבד כבר ביררתי בכמה תשובות בכוונת הב"ש והבאתי שם דברי הב"ש מ"ק וכאן קצרתי וא"כ בשמות הלידה שפיר י"ל כדכתיבנ' דלא מבעיא דלכתחלה אין לכתוב דמיתקרי אלא אף בדיעבד יש לחוש כיון שמעולם לא נקרא בשם זה לבד ויותר תמוה מ"ש הרב בעולה באחד ונקרא בשניהם כותבין דמיתקרי וכמבואר ממ"ש או להיפוך כו' ולענ"ד הוא להיפוך דבנקרא בשניהם ודאי אין מקום לכתוב דמיתקרי מחמת שעולה לס"ת באחד וכמבואר מהב"ש שכתב שלשון רמ"א אינו מדוקדק כו' ולדבריו הרי מדוקדק שפיר דכיון שכתב או שעולה כך לס"ת אלמא דברישא מיירי בגוונא שעולה לס"ת בא' או בגוונא שעולה לס"ת פ' דמתקרי פ' כמ"ש הב"ש לקמן מדברי התה"ד דאין פשוט בכל מקום לקרות לס"ת בלא דמיתקרי וא"כ בכה"ג אע"פ שנקרא בשניהם מדוקדק תיבת כשר דהיינו בדיעבד אבל לכתחלה בעי דמיתקרי אע"כ דליתא דכל שנקרא בשניהן צריך לכתוב בלא דמיתקרי ולא משגחינן בעלייתו לתורה בא' שאם יכתוב דמיתקרי יהיה לעז שהרי הם קוראים אותו בשניהם ואף אם נתפוס השם שעולה לתורה עיקר מ"מ איך יכתוב על השני דמיתקרי כיון שלא נקרא מעולם בשם הב' לבד כ"א בצירוף הראשון. ודברי רמ"א שם מיירי במי שיש לו ב' שמות אחד של מקום כתיבה ואחד של מקום נתינה ומ"מ כתב דאם במקום הנתינה נקרא בשניהם יחד אף לכתחלה אין לכתוב דמתקרי ע"ש מקום כתיבה ואף שעולה בו לס"ת ונעשה גם הוא עיקר מ"מ א"א לחלקו מן השני ע"י דמיתקרי שאם נאמר שהקריאה בשניהם הוא טפל להשם שעולה בו שהוא עיקר מ"מ צריך לכפול ולכתוב שם העולה לס"ת לעיקר וב' השמות שנקרא בו לטפל דא"א להפריד שם אחד לבד ולעשותו טפל והב"ש לא מיירי מזה אלא לענין לכתוב דמיתקרי בין ב' השמות ומ"מ נלענ"ד דאם המנהג לקרות לס"ת דמיתקרי וכמ"ש הב"ש לקמן מדברי התה"ד וכן היה נקרא המגרש לס"ת בב' השמות של הכתיבה והנתינה ודמיתקרי ביניהם אז אפשר דאפילו בפי העולם נקרא בשניהם יחד מ"מ אזלינן בזה בתר עלייתו לתורה שנקרא בשניהם עם דמתקרי ומ"מ ס"ל להב"ש דדוחק לפרש דברי הרמ"א דמיירי בכה"ג ולכך כתב כשר דוקא בדיעבד וצ"ע ובדברי סדר הגט והנ"ש הארכתי בכמה תשובות ולכן אני אומר דליתנייהו להנהו כללי דכייל מר שארי הגאון נ"י כי הדבר ברור דכללא הוא היכא שעולה לתורה וחותם בשתיהם והם שמות הלידה ונקרא בפי כל בשם אחד שיש מקום לומר שדי בכתיבת ב' השמות יחד כמו שעולה לתורה וחותם דמה שנקרא בפי העולם באחד הוא קיצור השם אך כיון שקיצור השם אינו מזיק שפיר יש מקום לכותבו ג"כ ולכתוב עליו דמיתקרי כגון ראובן שמעון דמיתקרי ראובן או דמיתקרי שמעון אבל אם כתב ראובן דמיתקרי שמעון יש חשש פסול דאם נקרא בפי העולם ראובן הרי מעולם לא נקרא שמעון לחוד ואם נקרא שמעון הרי לא נקרא ראובן לבד מעולם ומכ"ש בזה שכל השמו' ניתנו לו מלידה ועולה וחותם בהם דכחד חשיב ומאן פלג להו וכי בשביל שהם מקצרים קריאתו נכתוב כן זהו רק חצי השם ופסול ומ"מ י"ל אם כותב שם זה לבדו כשר דהוי כחניכא שהכל קוראין בו אבל מה שהוסיף עליו לכתוב דמיתקרי שמעון כל המוסיף גורע שיש חשש שיסברו שאין זה המגרש שמעולם לא נשמע שיהא נקרא שמעון לבד רק שנפרש דמיתקרי לפעמים שמעון ג"כ על צירוף שם ראובן אין דרכן של בני אדם להתבונן בלשונות כאילו לפרשם ולהוציאם מפשוטן וכבר הארכתי בענין זה במ"א ועיין בתשובה שהבאתי מדברי הזכרון משה דבשני שמות הלידה כגון יעקב מאיר והעולם קורין לו יעקב ולס"ת עולה יעקב מאיר גם בגט כותבין יעקב מאיר בלא דמיתקרי ע"ש ואין לנו לזוז מדברים המפורשים במקום זה לסמוך על איזה דקדוק בלשונות האחרונים: והיכא שהוא נקרא בשניהם והם שמות הלידה ועולה לס"ת באחד מהן כגון יעקב מאיר ועולה לס"ת בשם יעקב לבד נראה ג"כ לכתוב יעקב מאיר דמיתקרי יעקב ואף על גב דבעלמא אמרינן דשם המובהק הוא מה שעולה בו לתורה היינו אם הוא שם אחר לגמרי מן השם שנקרא בו (וגם בזה דעת המכתב מאליהו ועוד אחרונים דהקריאה בפי העולם הוא עיקר) אבל בכה"ג שהוא עצמו השם שנקרא בפי העולם בשביל שהחזן מקצר בקריאת שמו אינו נעשה עיקר לכותבו תחלה ולכתוב דמיתקרי על הב"ש דהא הני ב"ש הם עיקרים שניתנו לו מעריסה והוחזק בהם בפי כל ולא אשכחן בש"ס להחשיב טפל השם שנולד בו ונקרא בו מחמת העלייה לס"ת ומכ"ש היכא שהעלייה אינה מתנגדת הב"ש רק מקצרת ועיין בפוסקים ושו"ת לענין שם אליהו והארכתי בזה בביאורי לסדר שמות. ועכ"פ אין מקום לכתוב יעקב דמיתקרי מאיר כיון דמעולם לא נקרא בשם מאיר לבד. ודלא כדברי הרב נ"י שכתב בעולה לס"ת וחותם בב' ונקרא באחד או להיפוך כותבין פלוני דמיתקרי פלוני וז"א וגם מ"ש והשם שעולה בו ראשון לתורה הוא עיקר א"כ אם נקרא יעקב מאיר ועולה לס"ת בשם מאיר יש לכתוב מאיר דמיתקרי יעקב ויהפך סדר שנקרא בפי העולם ואיכא לעז כיון דלפי הקריאה יש קדימה לשם יעקב לגבי שם מאיר וכשרואין שנכתב באחרונה וגם בחילוק השני שמות ואם יעמדו על המחקר ידעו שכמו שהוא נקרא כן ניתן לו מלידה ושוב אח"כ לא נשתנה שמו כלל לא יתנו לב לחקור על עלייתו לתורה דמה"ת יחושו שבעלי' לתורה יהי' כאן איזה שינוי חדש לתפוס שם אחד לבד לעיקר בלי טעם ויסברו דאחר הוא המגרש וכבר כתבתי שכן מוכח מהב"ש במ"ש דל' רמ"א אינו מדוקדק כו': ואם עולה לס"ת בשם משה יהודה ונקרא בפי כל בשם אחד ועוד כינוי לעז שאינו כינוי להשני שמות כגון שעולה לס"ת בשם משה יהודה ונקרא משה פילט או יהודה זלמן שכתב הרב דכותבין משה דמיתקרי יהודה המכונה פילט או המכונה זלמן ליתא שאין לחלק השמות כלל ואשר בא מחובר לא יצדק להיות נפרד וכותבין משה יהודה דמיתקרי משה פילט או משה יהודה דמיתקרי