בית אפרים אבן העזר חלק ג מג

חנון ע"ש שהוא חונן ומרחם על בריותיו ע"ש מבואר כמ"ש לחלק ענין זה ובאמת שצ"ע על ר"י שכתב דאשכחן רחום וחנון באדם דהא בשבועות דף ל"ו אמרינן כיון דליכא מידי אחרינא דאיקרי רחום וחנון במי שהוא רחום וחנון קאמר כו' ואפשר לומר דכיון עכ"פ אין דבר ששם העצם הוא רחום וחנון רק ע"ש הפעולה לבד והלכך אף ששם זה נופל גם באדם מ"מ א"ל ששבועתו היתה באדם שהוא רחום או חנון שאין לנו לתלות שבועתו באדם שאין מדת הרחמנו' רק דרך השאלה ועראי לפי השעה ובודאי שכוונתו על השם שהרחמנות הוא עצמותו הוא ומדותיו אחד וכמ"ש הט"ז בא"ח סימן קי"ח בשם הר"ר מנוח שלכך אומרים המלך המשפט דלשון זה משמע שהוא עצמו הוא המשפט כמו שאנו אומרים הוא החכמה הוא המדע ע"ש. (ור"ל הוא הקב"ה בעצמו החכמה לכן אנו אומרים הוא המדע והכוונה שהוא הקב"ה בעצמו המדע לפי שהוא עצם המעלות והמדות וכה"ג המלך המשפט היינו שהוא בעצמו המשפט ובדבר זה שגם בס' אפיקי יהודה דף ק' ע"ב שכתב ע"ז כי טעות נפל בלשון זה כי לא להשוות אצלו ית' הורדפו שבלשון חכמה באנו כו' וצ"ל הוא היודע הוא המדע כו' והנה אחרי שהוא מרבה בחקירות ומקשה עצמו לדעת ענינים על בוריי' נכשל בדבר שפשוט לבר בי רב שאינו יודע בחקירות ולא יכול להתאפק מלמחוק ולהגיה על לא דבר לפי שהבין שבא לומר שחכמה ומדע אצלו ית' אחד הוא. אך פשוט הוא לכל המעיין שהדברים ככתבן ומתפרשין כמ"ש) וגם כאן כשתולה השבועה במי שהוא רחום הכוונה על הקב"ה שעצמותו ית' הוא רחום וחנון משא"כ בשמים וארץ כיון דאיכא שמים וארץ בשמים וארץ קאמר. אבל מ"מ לענין דברי הראב"ד דס"ל דלא מצינו רחום כ"א על הבורא ור"ל דמחמת זה הוא שמו של הקב"ה כך ע"ז שפיר קאמר רבינו יונה דאשכחן רחום וצדיק כו': שוב מצאתי בפר"ח א"ח סימן פ"ה הביא הך דסוף ברכות וגם הקשה שם על ר"י מהך דשבועות והכריע וזה כדעת הראב"ד ע"ש ולענ"ד אין מזה הכרע דשפיר אפשר לומר כמ"ש בפירוש דברי הש"ס ולפי שהדברים מתפשטין חוץ לענינינו קצרתי ומצאתי בדברי אח"ז בספר בכור שור בסנהדרין דף ס"ה שפלפל ג"כ בדברי הט"ז והב"ח בענין מי ששמו שלום והביא שם דברי הש"ס בסוטה דף י' גבי שמשון ודברי הש"ס דשבועות ע"ש: והנה הרב נ"י תמה על רמ"א בתשובה שהביא ראיה דלשון דמיתקרי נופל אף היכא דשייך המכונה דהא מתרגם ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח וקרא פרעה שום יוסף גברא דמטמרין גליין ליה ואין מתרגם וכנה פרעה כו' משום דגם לשון דמיתקרי א"ש וע"ז הקשה הרב נ"י דהא צפנת פענח הוא לה"ק ושייך דמיתקרי ולענ"ד לפי"ז משמעות לשון רש"י דצפנת פענח הוא לה"ק ופירושו שמגלה צפונות א"כ ודאי שפרעה קרא אותו בלשונו לשון מצרים שם שמשמעותו כך אלא שהכתוב העתיק כמו שהוא פתרון השם בלשון מצרי ללה"ק וא"כ היה לו לתרגם וכנה פרעה וכו' ור"ל שכינה לו בלשון מצרי שפתרונו הוא דמטמרין גליין ליה דודאי השם שקרא לו פרעה הוא כינוי לשם המובהק שהוא יוסף שכן נקרא בלידתו וכן קראוהו אביו ואחיו וכן בכל התורה כולה והיא עצמו אמר אני יוסף אחיכם ולא נזכר משם צפנת פענח בשום מקום. אך באמת הרשב"ם כתב שצפנת פענח הוא לשון מצרית וכן הראב"ד כתב להסתפק אם הוא מלה מצרית לא ידענו פירושה ואם הוא מתורגמת לא ידענו שם יוסף ור"ל שלא ידענו השם שקרא לו פרעה בלשון עמו איך היה כי השם צפנת פענח הוא מתורגם על לשון המצרי שבו קוראו שם שפתרונו כן ומדברי התרגום נראה שהוא מתורגמת וכנראה מלשון רש"י אבל עכ"פ עיקר השם שקראו פרעה אינו רק בלשון מצרית והוא כינוי ועיין מ"ש הראב"ד גבי ותקרא שמו משה שבד"ה שלהם קראוהו מוניוס: ומצאתי ברמב"ן שכתב דיתכן שפרעה קרא לו שם נכבד בשם ארצו כי שאל לו או שהיה יודע המלך שפת כנען קרובה אליו וכו' ובפרשת ויגש כתב שנראה לו דשפת כנען הוא לה"ק ע"ש ולפי"ז שפיר קאמר הרב נ"י דכיון שהוא לה"ק שפיר קאמר עליו וקרא ולא כתב וכינה ועיין בב"ש דגם על שמות שבלשון ארמי כותבין דמיתקרי ע"ש בשמות נשים אות ב' בשם ביליסע ובכלליו שלו. אך לענ"ד אף אם היה השם הזה לה"ק יש מקום לכתוב עליו המכונה בכה"ג דכיון דיוסף ודאי החזיק לעצמו השם שקראתו אמו כדכתיב ותקרא שמו יוסף וכמש"ל שבשם זה קרא לעצמו גם כן אף שאפשר שאין מזה ראיה כל כך שהרי הוצרך לומר כן להתוודע לאחיו שהוא אחיהם אשר בשכבר נקרא שמו יוסף מ"מ מה"ת אמר שהיה רוצה בשם אחר רק שפרעה קרא לו השם הזה בע"כ שלא מדעתו ורצונו כי כן דרך המלכים וכמ"ש הרשב"ם מדינא שקראו נ"נ בלטשצר וכאן קראו פרעה ע"ש המאורע אבל מ"מ לא נעקר שם יוסף כלל ובכה"ג שהוא שם הקודש יש לכתוב המכונה ולא דמי לשם שנשתנה מחמת חולי או ד"א דניחא ליה בהאי שנוי השם משא"כ כה"ג דהכא שמטעם קריאת המלך קריאת שם זה הוא ע"ש ענין המאורע ובכה"ג אינו רק כינוי ומדכתב' התרגום וקרא פרעה מוכח דמיתקרי שייך בכל גווני ועיין מ"ש רמ"א בתשובה בהא פעסלין אסתר שכתב הך סברא דלא ניחא לה בהאי שמא לענין דין קדימה וקצרתי: ולענין עיקר הדין כבר כתבתי שהדין בזה עם הגאון נ"י לכתוב מרים בילא דמתקרי' בילא כאשר הארכתי בתשובתי ואף על פי שי"ל שהוא קיצור השם ולא דמי לאלחנן חנן כאשר כתבתי באריכות מ"מ מאן דחייש לכתוב דמתקריא בילא לא הפסיד בקיצור השם שנכתוב ג"כ אינו מזיק ואין לחדש דבר רק את זה חזיתי בדברי הרב נ"י דב' שמות הלידה כחד חשיבי וכמו מלכי צדק וכדרלעומר ולכן אין לכתוב בב' שיטין ולענ"ד מי שנקרא בב' שמות הלידה אפשר דשפיר מצי פסק ליה בתרי שיטין דאף שכתב הר"ן שאין לפסוק השמות בגט בב' שיטות היינו בכה"ג שאינו שם מורכב מב' שמות ואף על פי שהוא ב' תיבות אינו ב' שמות אבל כגון אנו שדרכינו לתת בלידה לפעמים ב' שמות והוא מורכב משמות ב' ב"א אף על פי שמ"מ הוא שם אחד שאין להפסיק לכתוב דמיתקרי ביניהם כיון שלא נקרא בכ"א בפ"ע מ"מ לענין זה ודאי דב' שמות מורכבין הם וכ"א הוא שם לתיבה לעצמו ויכול לכותבו בב' שיטין ועיין לעיל סימן פ"ה שכתבתי קצת טעמא שאין לפסוק אותו בב' שיטין לכתחלה: והנה זה מקרוב נדפס ספר תורת גיטין לשארי הגאון אבד"ק ליסא ופניתי לראות מ"ש בענין זה וראיתי שכתב על דברי הב"ש בס"ק ק"ד מ"ש כגון שנשתנה מחמת חולי שהוא תמוה כו' ונראה שנשמט מכאן על ידי ט"ס ובב"ש ישן מילא החסרון כו' וכן בדברי הב"ש בדין משה ליב יוצא לו חסרונות מס' בית שמואל ישן וכן כמה מקומות בספרו ונפלאתי על חכם גדול כמותו אחר שחיבר על כל הלכות גיטין לא הרגיש שהב"ש ישן הוא מהדורא קמא של הב"ש שהדפיס בעת שהיה אבד"ק פינטשיב וכשנתקבל לק"ק פיורדא חזר עליו והוא עצמו כתבו ומגיהו ודורשו וגרע והוסיף כמ"ש בהקדמת ספרו הב"ש שבידינו מהדורא בתרא ומה שיש בו תוספו' או חסרון אינו מחמת ט"ס רק בכוונה מגרעת נתן או הוסיף עליו מחמת עומק עיונו וכבר הארכתי בתשובתי בדברי הב"ש והבאתי שם גם דבריו במהד"ק בזה. והמעיין בספר הנ"ל יראה שמחמת שגגה זו הגיה כמה דברים שהשמיט הב"ש במהדורא בתרא ממ"ש במ"ק בכוונה מחמת שחזר בו ולא נתחורו בעיניו כ"כ והוא סבר שיש חסרון וט"ס בב"ש שלפנינו ושלח ידו למלאות החסרונות ועי"ז נתקדשו לו כמה דינים אשר לא כדת ואין רצוני להאריך פה רק את זה חזיתי לכתוב פה כי מה שכתבתי שם דכללא דהנך דינים הוא כך דמי שעולה כו' אבל אם עולה לס"ת בב' השמות ונקרא רק באחד או להיפך הרי איכא גלוי מלתא דהנך ב' שמות לאו שם אחד הוא כותבין בין השמות דמתקרי וכמ"ש בסדר הגט וכן מוכח ממ"ש הב"ש בשמות אנשים גבי סעדיה כו' מוכח דאם נקרא בשם אחד מאותן הב' השמות שעולה לס"ת כותבין דמתקרי כו' וכן כתוב בחידושי דינים שלו ומבואר מדבריו דאף בשמות הלידה הדין כן: והנה מ"ש ראיה ממ"ב הב"ש לענין שם אהרן סעדי' הוא תמוה דהא שם גבי שם מ"ח מיירי ובזה מבואר בש"ע סעיף י"ח ובדברי הב"ש כאן דכותבין דמתקרי אבל בשמות הלידה י"ל דנעשו שם אחד וכיון שעולה לס"ת בב' לא נשתקע שם הזה אשר מלידה