בית אפרים אבן העזר חלק ג מא

דאפילו שלא חשו להצריך לכופלו מ"מ לא חשו לפסול אם יכפול וכיון שקיצור השם אינו מזיק ממילא אין הפסד בדבר אי מחייבין ליה בכפילא ולכן מיני ומיניה תסתיים שמעתתא שיש לכתוב ב' גיטין ואע"פ שאין לכתוב ב"ג אלא מדוחק כבר כתב בשו"ת כנסת יחזקאל דבגווני דעבדינן אין להקפיד ועיין בתשובות נודע ביהודא סי' האיך היה נוהג בענין נתינת ב"ג וכך ראוי לנו לעשות משום חומר א"א כמ"ש רש"י ז"ל דאתקין שמואל בגיטא מן יומא דנן ולעלם לאפוקי מדר"י דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו אע"ג דאנן קי"ל כר"י מ"מ בגט משום חומר א"א צריך לעשות באופן שכשר אליבא דכ"ע: אך לדידי צריך לסדר קודם הגט שיכתוב בו שאשיה טויבא דמתקרי טויבא ואח"כ הגט שכתב בו טויבא דמתקרי שאשיה טויבא ואם באנו לחוש גם לחששא שכתב הבית מאיר ולצאת ממנה היו צריך גט שלישי שנכתב בו ב' שמות בלבד. אך כבר כתבתי דאמור רבנן בכפילא ולא חששו למה שחשש הבית מאיר שיסברו שיש שינוי בקריאת אותו שם עצמו ולענ"ד זכר לדבר ממה שאמרו ביומא דף נ"ב הוא איסי בן יהודא הוא איסי בן גור אריה הוא איסי בן גמליאל כו' וכן בנדה דף ל"ו אנא איסי בן יהודא דהוא איסי בן גור אריה וכו' אע"ג דאין שינוי בשם איסי עצמו רק בשם אביה כפל שם איסי כמה פעמים וכיוצא בזה במקרא. ואם כן כל כה"ג מה"ת ניחוש שיתלו שיש שינוי בשם הכפל יתלו בפשיטות שלכך כתבו עוד הפעם לפי שבתחלה כתב ב' שמות יחד ועתה הוא נכתבו בפ"ע כאשר הוא נקרא אבל מ"מ כל אדם קורא את השם כדרכו ככתבו בלי שום שינוי וכל זה אני אומר להלכה ולא למעשה כי הייתי כגבר אין איל וידי רפות וחזי מר דעליה קסמכינא ולו משפט הבחירה כדת מה לעשות: ובענין שם שאשה לענ"ד הדין עם מכ"ת שאין לתלות בזמנינו לומר שנגזר משם שרה דמנין אנו יודעין לדורשו. אך דמ"מ אין קפידא לכתוב בשי"ן וקורא אותה בנקודת שמאל וכמ"ש הב"ש שהביא מכ"ת וכן הוא בב"ש בשם שלטאנא וז"ל שאפילו משפט הלשון בסמ"ך אין קפידא בשי"ן שמאלית במקום סמך. אך בג"פ כתב ע"ז וז"ל ויראה לי דשמות נשים ועיירות דדשו ביה רבים ושכיחי ונהגו לכתבן בשי"ן שמאלית אין לשנות לכתבן בסמ"ך וכו' אבל שמות נשים דלא דשו בהו בשי"ן שמאלית טפי עדיף לכתבם בסמ"ך סתאלבנת ושם סאוור ושם סאלווה וכיוצא בהן אם שינה וכתב בהן שי"ן יש צדדים להחמיר ומ"מ דעתי נוטה להכשיר בדיעבד אם הוא שעת הדחק עכ"ל. ובהכי אתי שפיר מה שהקשה מכ"ת על הב"ש שכתב שם סאייו בסמ"ך כיון שדעתו לכותבו בהא שמא יוצא משם שרה אם כן הוה ליה למיכתב בשי"ן ולפי מה שכתבתי א"ש דשם סאיי' ידוע שהורגלו לכתוב בסמ"ך ויש מקום לומר שהוא שם בפ"ע אין לכתבו בשי"ן ומה שכתבו בה"א אינו מעכב דהא במקום א' כשר משא"כ בשם סירקא. עוד נראה דבשלמא בשם סירקא דודאי נגזר משם שרה ולדעת רש"ל אם ידוע שם העריסה שרה שפיר דמי למיכתב שרה לבד ואפילו להב"ש שם דתליא בנקודות שוין מ"מ כ' דאם כתב רק שם העריסה כשר. והיינו משום דאין מקום כלל לומר שהוא שם אחר ובכה"ג שפיר כתב הב"ש דעת מהרש"ל והט"ז שיש לכתוב בשי"ן כי קרוב הוא לשם שרה משא"כ שם סאיי' שאין ברור שנגזר משם שרה ואיכא למימר שהוא שם בפ"ע כמש"ש בשם הב"ש וכן באמת דעתו דאינו יוצא משם שרה ולכך כתב הב"ש דאם ידוע שהיה שמה שרה מעריסה כותבין שרה המ' סאיי' וכמש"ל ור"ל דכיון דאיכא למימר דשם סאיי' הוא שם בפ"ע ולכך צריך לכותבו דאל"כ לא היה צריך לכותבו כיון שאין הנקודות שוין וכיון שכן טפי לכתוב בסמך דאל"כ נראה כאילו בודאי יוצא משם שרה ולפעמים אינו כן ומ"מ בנ"ד כיון דאין מנהג ידוע לכתוב בסמך והפמ"א שהביא מכ"ת ש"ד לכתוב בשי"ן כמ"ש מכ"ת. ובפרט לפי מאי דמשמע מדברי מכ"ת שיש קצת שמדברין שם זה סמוך להברת שי"ן ימנית שיש לכתוב כן וכמ"ש בתה"ד סימן רל"א וז"ל ואין להקשות ממה שהיו כותבין קרימ"ש ולא היו כותבין קרימס מפני הטעות כי השי"ן לפעמים בימין י"ל שמא אותה מקודם היה שמה בשי"ן ימנית או קרוב להברת שי"ן בימין עכ"ל. וכ"כ רש"ל ביש"ש בשם זיסקינד וז"ל זישקינד מצאתי זכ"ל בסמך דומיא דזוסמאן ואולי באותו מקום היה דגשי"ן השי"ן ואפילו לא היה דגשין בשין אלא שהיו קוראין אותו קרוב לשין היו כותבין בשי"ן ודומה לזה כתב מהרא"י סימן רל"א אבל בארצות שאין דגשין השין יש לכתוב בסמך והוא מבורר וכו' עכ"ל והביאו הב"ש ועיין בב"ש אות ז'. ומ"מ היה נלענ"ד לכאורה דאם הברת שם זה הוא בפי כל בסמך סאסה אז אע"פ שבתחלת השם יש צד לומר לכתוב בשין דדלמא הוא יוצא משם שרה כאשר כתב הפמ"א מ"מ באמצע יש לכתוב בסמך ויש לכתוב שאסה דבאות סמך שבאמצע אין נ"מ אם יוצא משם שרה או לא: אלא שצ"ע דאפשר אם יכתוב כן אתי למיטעי ולקרות השין שבראש התיבה בימין כיון שיראו שינוי שבאמצע נכתב סמך יסברו דמסתמא השין שבראש התיבה הוא שין ימנית. ומכ"ש אם יש קצת שמדברים גם השין שבאמצע התיבה סמוך להברת שין ימנית שיש לכתוב בשני שינין. אלא שעדיין יש לדקדק בהברת שם זה אם בהברתו הוא בדרך שניכר כמו יו"ד בסוף התיבה היה צריך לכתוב יו"ד גם כן שאשיה כמו שם עטיא חסיא וכן בשמות אנשים חזקיה מתתיה אליה וכיוצא וכן בשמות אמוראים רב אויא וכיוצא בו הרבה והעיקר תלוי בזה בשפת מבטא ובעובדא דהפמ"א אפשר שהיו הברתם באופן שלא היה נרגש היו"ד כלל. אבל אם נרגש בסוף הקריאה בהברת אות יו"ד נראה לכאורה שכך יש לכתבו ועיין בב"ש ס"ק מ"ה גבי שם הילל דכיון שבמבטא הוא כאלו יש שם יו"ד כותבין יו"ד וכן כל כיוצא בו כגון צפורה וכ"כ בשמות נשים אות מ"ם בשם מילכה ע"ש ואם כן גם בנ"ד אם ניכר הדגשת היו"ד בסוף לכאורה נראה שצריך יו"ד גם כן ולפי שאין פנאי לנסך בכור המבחן ובפרט בענין זה שהוא מקרא מעט והלכות מרובים כהררים התלוים בשערה וגם מחמת תשות כחי לע"ע לא הארכתי עוד וסמכתי על הדרת מכ"ת ונשענתי על בינתו כאיש גבורתו לפוצץ הררי עד ובנפה שלו יבור ואשר יבחר ויקרב הוא הדבר: דברי זעירא מן חברייא. הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: שאלה פו שאלה אשה ששמה מעריסתה מרים ביילא וכך הוא חתימתה ומיעוטא דקרי לה הכי ורוב העולם קורין אותה ביילא לבד איך יש לכתוב בגט. תשובה ראיתי את השאלה ואת אשר נגזר עליה מכבוד מחו' ידידי הרב הגאון הגדול החריף ובקי המפורסם מוהר' יהושיע העשיל נ"י האב"ד דק"ק טרניפאל והגליל יע"א ותשובתו הרמתה לכתוב מרים ביילא דמיתקריה ביילא ודבריו א"צ חיזוק כי כן העליתי בעזה"י בכמה תשובות והלכה ברורה וכך נעשה מעשה כמה פעמים בלי פקפוק אפס לכבודו של הגאון נ"י אמרתי לישא וליתן קצת בדבריו הנעימים. והנה פתח דבריו יעיר אוזן לדחות דברי מי שערער על המסדר שסידר בגט מרים המכונה ביילא ויצא עליו עוררין מטעם שאין לכתוב המכונה אלא במקום שיש לו שייכות לשם הראשון משא"כ שם ביילא שאינו נגזר משם מרים והרב נ"י ביטל את המעוררין והביא ראיות דאף בכה"ג כותבין המכונה. ולפי ענ"ד פשוט דלא מיבעיא אם הדברים כפשטן שדעת המערערין דשם לעז שאינו יוצא משם העברי אין לכתוב המכונה שערעורם בטל אלא אפילו אם נאמר שמצאו מקום לטענתם משום שי"ל דאין לכתוב המכונה אלא על שם שהוא נטפל עכ"פ לשם העברי והיינו שאינו קבוע לשם בפ"ע וכגון משלם ווייבוש שלעולם ווייבש נטפל לשם הקודש וכיוצא בזה כמה שמות לעז שאין יוצאין משם העברי ומ"מ אין קריאתם בשם זה לשם העצם כ"א נלוו לשם הקודש העיקרי אע"פ שאינו מענינו של שם זה ובכה"ג יש לכתוב המכונה משא"כ אם שם הלעז הוא ג"כ שם העצם יש לכתוב עליו דמתקרי. ובספר ג"פ כתב חילוק זה ליישב סתירת דברי הרמ"א ע"ש בס"ק ס"ד ובס"ק ע"ח ומחמת שראו כן בספר ג"פ מצאו מקום לערער אך באמת אין כאן מקום ערעור דאע"ג דהג"פ סובר כן מ"מ אנן לא נהיגין הכי ועל כל שם לעז כתבינן המכונה אף אם הוא שם לעצמו כמבואר בס"ג בשמות נשים דבמדינות אלו