בית אפרים אבן העזר חלק ג מ

כתבתי לעיל וכן יש בידי תשובות מכמה גאוני זמנינו שנראה מדבריהם דבנדון כזה כותבין שניהם יחד ודי בכך וא"צ לכפול השם אף שעולה וחותם בשניהם נקרא בפי כל באחד וכאשר הבאתי לעיל מדברי הז"מ ולדברי מכ"ת דמדמי ליה לאלחנן חנן א"כ גם שם היה צריך לכתוב יעקב מאיר דמיתקרי יעקב. ואמנם אם נרצה לחוש למה שנקראת טויבא ונרצה לכפול השם ולכתוב שאשיא טויבא דמתקרי טויבא אין קפידא כאשר כ' כ"ת ג"כ: אך מ"ש כ"ת לכתוב שם טויבא ועל שאשי' טויבא דמתקריא לענ"ד ז"א כמ"ש כיון דטויבא קיצור השם היא אפשר שיש חשש אפילו בדיעבד אם עשאו לעיקר וכתב על שמות העיקרים דמתקרי דקיצור השם גרע משם טפל משא"כ להיפך כשיכתוב שאשה טויבא דמתקרי טויבא אפ"ת דשם טויבא הוא עיקר דמה שיקרא בו בפי הרוב הוא נותן לו עילוי וחשיבות לעשותו לעיקר מ"מ אם השמות כתובי' בפי' אף בכתב הטפל לעיקר כשר בדיעבד כשניתן הגט לדעת הב"ש: ואמנם לענ"ד בנ"ד דכ"ע מודים דכשר דהא טעם הב"ש הוא דלפי דעת ר"ת נמי י"ל דשרה וכל שום דפסול היינו דיעבד ולפר"ת פירושו דפורט שם מרים וצ"ל הטעם כמ"ש הרשב"א לפי שאין אדם כותב בעיקר השם הטפל שהוא שם שקורין המיעוט וכל שכותב שרה דמתקרי מרים אתו למימר דלא זו הוא דעיקר שמה מרים ע"ש וא"כ בנ"ד נהי נמי דנימא דמחמת הקריאה באחד אשתני למעליותא להיות עיקר מ"מ הרי עכ"פ גלוי להם שקריאתה בזה הוא לצד קיצור השם וא"כ אף אם היה נכון לדינא להקדים שם טויבא מ"מ אין הדין ברור כ"כ ומי איכא מידי דאנן לא ידעינן ואינהו ידעי ומימר אמרי קמו רבנן במילת' ששם העריסה שנקראת בו קצת ג"כ יש לתפסו לעיקר ואין להשגיח במה שתפסנו דרך קצר' לעשותו עיקר ולא דמי להא דרובא מרים ופורתא שרה דודאי זה ועיקר השם ואם יעשנו טפל יש לחוש ללעז משא"כ כאן ומכ"ש שלפי דעתי נוטה יותר שמדינא יש לעשות כן להקדים ב' השמות כיון שהיה די בזה לבד ושם טויבא הוא קיצור השם ואינו מזיק אם כתבינן ליה ומכ"ש לפמ"ש מכ"ת לבסוף שבכתוב' כתובים ב' השמות יחד ואף שבב"ש כתב גבי שם פירמוזא להקדים שם הקריאה שאני התם שיש שינוי גמור במבטא משא"כ כאן עיקר הראיה מכתיבת הכתובה שזה השם הוא שם הארוך וזה שבפי רוב העולם הוא שם הקצר וכה"ג שפיר נלמד מספר כתובה. וכבר כתבתי מדברי אא"ז מהר"י מרגליות שכתב הטעם דמקדימין שם הקודש אע"פ שנקרא בכינויו מ"מ כיון שניתן ביום המילה ונכתב בכתובה כו' אם אמנם דהדין עם מכ"ת שאין לומר דמסתמא אלו היתה חותמת שטרות כו' ובמחוסר מעשה לא אמרינן הואיל וגם מכתיבת הסופר בכתובה מחמת זה אין לעשות עיקר מ"מ בנ"ד עכ"פ נלמוד מספר כתובה שבהגיע תור כתיבת השם תופסין הב' שמות יחד נתפרסם לכל ביום חופתה וממילא דברי העולם הוא קיצור השם ולא דמי לפירמוזא דליכא למיתלי בקיצור השם רק בשינוי שנשתנה שמה לשם הורמיזא וא"כ יהא שאח"כ הוחל לקרא בשם זה הוא נעשה עיקר: ותמהני שכתב מעכ"ת דמסתפק אם מועיל חתימה באשה לילך אחר החתימה נגד הרוב כו' והעלים עיניו ממ"ש הב"ש שם בשם אלז גיטיל להדיא דאם היא רגילה לחתום יש לכתוב שם החתום אפילו אם ידוע דשם אחר הוא מעריסה וכל העולם קורין אותה בו ע"ש בשם ס"מ. ומה שהאריך מכ"ת בענין ב"ג עיין בשמות אנשים בשם מתתי' שכתב בשם מהרש"ל ליתן גט ב' אע"ג דמשמע דבמתתי' נמי כשר מיהו אינו כשר לכתחלה לכן יש ליתן ב' גיטין ומ"ש הב"ש ראי' מהר"ף היינו כלפי מה דמשמע מפשטות הש"ע שכתב שאין הפרש כו' דמשמע דאף לכתחלה כשר בכה"ג וכן הוא דעת הרמב"ן שהביא הרשב"א וכ"ה דעת הב"ח הביאו הב"ש לקמן סק"ז ע"ז הביא ראיה לדבריו דלעיל דלדעת ר"ת אף בפורט השמות אין לכתוב על העיקר טפל שהרי הר"פ נתן ב' גיטין משום שנסתפק איזה עיקר ואיזה טפל כמבואר בב"י במ"ש. ובהכי ניחא הא דהצריך ב"ג ולא סגי באחד שיכתוב פ' דמתקרי פ' כו' ע"ש וא"כ מוכח דאף בכותב בעיקר אעפ"כ צריך להקדים העיקר וכיון שכן ס"ל להב"ש דאע"ג דבדיעבד כשניתן הגט יש לסמוך על דעת המפורשים דמפרשי שאין פורטין השמות וא"כ כשפורטין כשר לכתחלה ולדעת ר"ת נמי יש לפרש דמ"ש ולא שרה וכל שום היינו לכתחלה מ"מ כל כמה דלא ניתן הגט לא נסמוך ע"ז דדילמא גם לר"ת מתפרש הך ולא שרה וכל שום כמו לשאר המפורשים דאין פורט השמות לפסול בדיעבד כמו כן לר"ת אף בפורט השמות ודלא כהריב"ש ולכן אף שכבר ניתן הגט אין ליתנו וכן במהדורא קמא כתב וז"ל מאחר דמבואר בש"ס דצריך לכתוב העיקר וע"ש הטפל דמתקרי' ולכמה פוסקים ולא שרה היינו אפילו בדיעבד פסול עכ"ל ויש לומר כמ"ש ולכן מ"ש בב"ש ראיה מהר"ף אעיקר מילתא קאי דמשום חשש עיקר וטפל הצריך ב' גיטין והיינו משום דמתפרש הך ולא שרה וכל שום אף שכותב בפי' ולאפוקי מהב"ח שדעתו להכשיר אף לכתחלה: ועכ"פ למדנו מהר"ף לפמ"ש הב"י שלפי שנסתפק איזה עיקר ועל איזה יכתוב דמתקרי נתן ב"ג לכן גם בנ"ד אם נכנס לבית הס' איזה עיקר ופשיטא שאין להכניס ראשינו במילתא דאית ביה ספיקא ואם כי הב"ש כתב להכשיר בדיעבד כשכבר ניתן אין לנו לעשות מעשה לכתחלה ומכ"ש דמפשיטות דברי הרשב"א משמע דלר"ת יש פסול בדיעבד וכן הוא דעת הראנ"ח בתשובה הביאו הג"פ ע"ש וכבר כתבתי דאפשר דקיצור השם גרע טפי משום טפל אחר וכאן בנ"ד יש להסתפק שמא הוא קיצור ועיין בשו"ת כנסת יחזקאל סימן ס"ד שכתב די"ל הא דאמרינן רובא מרים כו' היינו שנקראת בב' השמות מתחלה משא"כ אם בשעת המילה נקרא בשם אחד אולי עם הפורתא להיות רוב ע"ש וכן ראיתי בשם שו"ת כרם שלמה שהעלה דשם לידה ופורתא קרי לה בה וכתוב בכתובה יש לכתוב ב"ג ובחד יכתבו שם לידה עיקר ועל האחר דמתקרי ובא' יכתבו שם הרוב עיקר וע"ש הלידה דמתקריה עכ"ד. וכיון דחזינא למכ"ת דנטיה דעתיה לתפוס לעיקר השם שיקרא בפי הרוב ואנא אזילנא בתר איפכא כאשר ביארתי טעמי ונימוקי וכן יש בידי כת"י מגדולים ואעתיק בקצרה המצטרך לענינינו וז"ל העולה מהאמור מי שנקרא בשעת המילה בב"ש יחד ועולה כך לס"ת אף דכל העולם קוראין לו באחד לכ"ע צריך לכתוב שניהם בלא מיתקרי ואם כתב דמיתקרי פסול ומה דאיכא לאסתפוקי לכאורה דהא קי"ל דכל קיצור השם דהוא שם בפ"ע כגון מאלחנן חנן וכיוצא כו': אך אחר העיון נראה דא"צ לכותבו ולא דמי לאלחנן חנן דהתם כיון שלא נכתב ג"כ חנן כמו שקורין לו העולם אלא אלחנן ודאי איכא לעז כיון דאלחנן הוא שם אחר ומה"ת לומר שקיצרו וקראו במחצית השם מאלחנן גם ההוא דכתב מהר"ם בן חביב בשם בת שבע וכו' היינו נמי משום דבת שבע הוא שם אחד ואם לא יכתוב גם כן שבע איכא לעז דמאין הרגלים לומר שקיצרו השם לקרותה במחצית השם מבת שבע אבל הכא שהוא שם מורכב מב' שמות חלוקין שכ"א נדרש לעצמו ונכתבו שניהם בגט ביחד ומוכח שהם שם אחד דודאי תולה במה שהוא אמת ראובן או שמעון לבד ורואה בגט שנקרא בשם כפול לא יאמר שאין זה המגרש לפי שמכירו בשם ראובן לבד אלא תולה במה שהוא אמת ששמו כפול מב' שמות אלא שהעולם קיצרו לקרותו בשם אחד דומיא שיש לו ב' שמות חלוקין דכותבין ראובן דמיתקרי שמעון ואעפ"י שהנהו מכירין אותו בשם שמעון לא ידעו כלל משם ראובן ליכא לעז משום דתולין במה שהוא אמת והם לא ידעו אלא הא' כו' והביאו שם תשובת דבר משה וספר גט מקושר מגאונים ספרדיים שדעתם כן ולענ"ד דבריהם ברורים ובכלל דבריהם דברי אלא שביארתי יותר וגם החילוק שכתבתי בין הך דאלחנן הוא בביאור יותר: ועכ"פ הנה דעת הגאונים האלו דסגי בב' שמות בלא דמיתקרי ואין לחלק דשאני התם שעולה לתורה דז"א דס"ס היינו צריכין דמיתקרי על השם שקורין בו העולם וע"כ דמטעם קיצור השם נגעו בה ואם כן ממילא דגם בנשים הדין כן כל שלא נשתקע הב' שמות דהא פורתא קרי לה הכי ובזה לא אזלינן רק בתר שם הלידה וכן מבואר מן התשובות שהביאו שם וגם ממה שחילקו בין הך דהכא לשם בת שבע מבואר דגם בנשים הדין כן. וא"כ היה מספיק ליה ב' השמות לבד. אך כבר כתבתי דמ"ש בס' בית מאיר להחמיר שיש מקום לפסול בדיעבד בכפילות השם אין לחוש כ"כ וכ"כ בשו"ת הגאון מפראג לכפול השם וכ"נ מתשובת הגאונים הנ"ל