בית אפרים אבן העזר חלק ג לט

בשמות הלידה איירי והארכתי שם ומ"ש במשמעות הג"פ לענ"ד אינו מוכרח ולקצר אני צריך: ועתה אשימה עיני על קונטריסו דמכ"ת והנה ראיתי דבריו טובים ונכוחים בנויים על אדני השכל והסברא הישרה למתקו לו רגבי נחל דבש וחלב אשר תחת לשונו ונפשי איותה לשאת ולתת בהם כדרכי מעולם. אפס כי סמכוני באשישות ואיני בחזקת הגוף כראוי לזאת אני מוכרח לקצר ולהיות מטפס ועולה בקצרה ואנקוט בודאי כל דהו לכבודו דרומע"ל ועוד חזון למועד אי"ה לפלפל בדבריו הנעימים כאשר תשיג ידי בעזה"י. והנה הרבה דברים ימצא הדרת מכ"ת בתוך דברי אשר כבר העיר מכ"ת עליהם ואם לפעמים בניתי או סתרתי כך היא דרכה של תורה. והנה מ"ש באות ב' דאם יכתוב רק ב' השמות יחד לבד יהיה לעז מן הרוב שאינה נקראת בפיהם רק באחד והאריך בזה כבר כתבתי דבנ"ד לא נשתנה השם בפי המרובים רק קיצור הוא שקיצרו בו ובקיצור השם אין בו משום לעז כשכותבין השם הארוך וכמש"ל שכותבין אלז גוטא אף ע"פ שנקראת גיטלין בפי כל וא"ל דגם בקריאתם גיטלין מרגישין ששם העיקר שלה אלז גוטא דז"א דמנין ידעו זה דאטו ברוקא דבהדדי תפיתו והלא גוטלין הוא שם בפני עצמו וכדקיימא לן דאם לא נקראת מעריסה רק גיטלין וכתב אלז גוטא פסול וכן להיפוך אלא ודאי היכא דבאמת הוא קיצור השם לית בזה משום לעז ואין הפרש במה שנקרא בב"ש לשם אלז גוטא וכמש"ל מדברי הזכרון משה בשם יעקב מאיר אף שהעולם קורין יעקב לחוד שא"צ לכתוב דמיתקרי בשביל השם שנקרא בפי העולם ומה לי שאחזו בפיהם הראשון או האחרון סוף סוף דינו כקיצור השם שא"צ לכותבו וכבר כתבתי שאין דומה לאלחנן חנן וא"צ לכפול הדברים. ומ"ש מכ"ת מהא דרובא מרים כו' דבר פשוט דכיון דמאן דאיתחזק בתרי שמא תיקן ר"ג שיפרש אותן בגט ויזכיר שניהם ולכן אם אינו כותב בגט רק אחד איכא לעז כיון שידוע להם שזה יש לו עוד שם מלבד שם הכתוב בגט והיינו דווקא בלא כתבו כלל. אבל אם כתבו בגט וכ' עוד שם אחר שהיה עיקר שמו כך לא איכפת לן בהכי וכבר הבאתי ההיא דפעסלן אסתר שכתבו שניהם יחד בלא מיתקרי מאחר שלקחה לעצמה שם זה וכבר כתב הרמ"א באינך תי' דמעולם לא נקראת בשניהם יחד ואפילו להאי תירוצא שקראוה בשניהם מ"מ בפניה ודאי לא קראוה רק פעסלין ושם זה עיקר כיון שהיתה בושה בשם אסתר לכך הקדימו ואפ"ה כתב שניהם יחד אלמא דשפיר מתפרש דיש לו שם אחד לבד אלא שיש לו עוד שם מלבד השם הזה וכבר כתבתי שאין זה דומה למ"ש מהרי"ק שלא יכתוב אלא לוי יהודה כו' כיון שבאמת כן הוא שנקראה בשמות כפולים והתם שאני שהיו השמות מחולקים בין מקום הכתיבה למקום הנתינה: ומ"ש באות ג' ראיה מהתה"ד להא מלתא הוי בר מזליה דגברא רבא גדול הדור אחד שכתב דע"כ מוכח שתה"ד ראה חתימת גאון מפורסם כגון רב נחשון וכיוצא שחתם ב' שמות בלא דמיתקרי ובכה"ג הו"ל לכתוב דמתקרי כיון שנקרא בפי העולם בשם אחד נחשון בלבד א"כ י"ל שהשם הזה מכריע לעשות אותו עיקר כיון שנקרא כן בפי כל ולכן הוכיח דבחתימת העדים באמת א"צ דמתקרי אך באמת כבר מחינו ליה בעוכליה. ולדבריו קשה אכתי מנ"ל לחלק בין שם הבעל לחתימת העדים דילמא העיקר כמנהג אוסטרייך דבעולה בשניהם אין לכתוב דמתקרי ואם אם היה לו סברא פשוטה בשמ"ח דלא כמנהג אוסטרייך מ"מ מנ"ל בשמות הלידה ועולה בשניהם דלמא בכה"ג לא כתבינן דמיתקרי כיון שלא נקרא בו לחוד וכמש"ל. או י"ל שראה מתחלה חתימתו שם אחד ואח"כ בב' שמות ומזה הוכיח התה"ד שנשמ"ח וגם לפמ"ש דיש דיש לכתוב שם שקורין בו תחלה א"כ י"ל שראו חתימתו בב' שמות כגון יצחק נחשון ואם היה צריך לכתוב דמתקרי רק מחמת שם שמות הלידה עכ"פ היה צריך להקדים שם נחשון שהוא שם שקורין בו אע"כ דשם יצחק היה שמ"ח ולכן הקדימו תחלה ומ"מ בחתימה א"צ לכתוב דמתקרי. אך אין ראיה כלל והאמת יורה דרכו שבזמן הראשונים לא היו רגילין לתת ב' שמות לאיש אחד כמש"ל מלשון הזכרון משה וכן מבואר להדיא ביש"ש גיטין סימן ך' וסי' ך"ד ע"ש וכ"כ בנ"ש וז"ל ואם ניתן ב"ש בשעת המילה ונקרא כן כאשר שמעתי שבקצת מקומות נוהגין כן ואני הכרתי אחד מהם שהיה נקרא בין הבריות כו' מבואר שאף בזמנו לא היה מצוי עדיין שיהא נקרא בב"ש בשעת המילה וכן מבואר ממ"ש הפוסקים בשם מהרי"ל הטעם שיש לשם לעז כמה שמות קודש משום דלפעמים איש ואשה מחולקים בנתינת השם ועושין פשרה דהלעז יהיה ע"ש משפחתו ושם הקודש ע"ש משפחתה וכן להיפוך וע"ש בשם שניאור שנקרא כן ע"ש המאורע שהיה שם אביו מאיר ושם אבי' אורי ועשה הרב פשרה לקרותו שניאור והיא שני מלות מרכבות ועכ"פ מבואר שלא היה מצוי כלל לאיש אחד שיהיו לו ב' שמות הקדש מלידה. ולכן הוכיח התה"ד מחתימת הגדולים שחתמו בב"ש ולא דמתקרי דעד א"צ לחתום דמתקרי דמסתמא ב' שמות אלו לא באו לא מלידה כלל ומסתמא הא' מחמת חולי ואפ"ה לא כתב דמתקרי וזה ברור: ותדע דאם היה מקום לומר שנקרא כן מלידה ודאי דאין מקום להוכחת התה"ד כלל דאע"פ שנקראו באחד ונאמר שנקראו כן בפי כל או בפי הרוב מ"מ אין מקום לכתוב דמיתקרי בין ב"ש מלידה ועולה בהם לס"ת יחד מה תאמר דמ"מ הו"ל לכפול השם דהיינו שיכתוב שם שנקרא בו בלבד ואח"כ דמיתקרי על ב"ש הלידה משום דשם שנקרא הוא מוכרע מחמת קריאתו בפי רוב העולם ונעשה עיקר מחמת זה וד"מ שחתם עצמו יצחק נחשון ובפי רוב העולם הוא נקרא נחשון לבד הו"ל לחתום נחשון דמתקרי יצחק נחשון פשיטא שאין זה דקדוק כלל כיון שהגאונים שראה התה"ד לא נעשו עדים רק שחתמו בדיסקי ובתשובה ופשיטא דכל כה"ג א"צ לדקדק בדיסקי ובתשובות שיכתבו השם וחוזר וכופלו שיעשה עיקר שאף אם נאמר שבגט יש צורך בדבר מ"מ מה שחותם עצמו בתשובת שאלה פשיטא שא"צ לדקדק בזה כולי האי. ואין זה דומה למ"ש הרש"ל בתשובות רמ"א שת"ח צריך לדקדק באגרותיו שיש ללמוד ממנו לגיטין דהיינו ענין חסירות ויתירות וכה"ג אבל כגונא דנ"ד נראה ברור שאין ללמוד מחתימת דיסקי ותשובות דמה ענין תשובות אצל גיטין. אך באמת העיקר כמ"ש דלא עלה ע"ד מהרא"י שיהיה ב' השמות מלידה ובודאי האחד מ"ח. ואם איתא דכל שחותם עצמו בלא דמיתקרי פירושו דווקא שניהם יחד וצריך להפריד דווקא ביניהם בדמתקרי פשיטא שהיה להם להגאונים לדקדק בחתימתן בזה ששפתם ברור מללו ולא רגל על לשונם לדבר לשון עלגים והיה להם לבחור לשון ערומים ולכתוב דמיתקרי ביניהם כיון דבאמת האי לחודי' קאי והאי לחודיה קאי א"ו דגם בלא דמיתקרי מתפרש שפיר שיש לו ב' שמות אלו אבל מ"מ אין מצורפין יחד וזה ברור. ומ"ש מכ"ת כי לא כ' הב"ש דין הנקרא ליב משה. הנה בב"ש מהדורא קמא שם כתב הדין של ליב משה. ומתחלה כ' הדין של משה ליב דמסתמא קאי אדסמיך ליה וסיים בה וז"ל גם מי שיודע שזה נקרא משה ליב למה יטעה לפרש דכינוי קאי על משה ולומר שאחר גירש מאחר די"ל הכינוי קאי על יהודה וכן להיפך אם נקרא ליב כותבין יהודה המכונ' ליב משה אף את"ל דהמכונה במקום דמתקרי פסול כמ"ש בסמוך שם הטעם דהוי כשינוי השם כי כינוי לא שייך בשם גמור. משא"כ כאן דהמכונה קאי על לעז ליב אלא דאמרו דקאי על משה ג"כ משום זה אינו פוסל מאחר דיודעין מי הוא המגרש דקוראין אותו ליב משה והמכונה באמת קאי על מלת ליב ועיין בנ"ש מ"ש בזה עכ"ל. והנה במהדורא בתרא השמיט זה ונראה שנסתפק בזה ולכן קיצר בדבר ורמז לעיין בנ"ש בענינים אלו ואם דעתו מסכמת לדעת הנ"ש או לא אין הכרע אך פשטות הדברים דלא פליג על הנ"ש בדינא ואין להאריך: והנה מ"ש בענין אי הוי רק קיצור השם וכ' דהוי כאין לו דמיון לשם העריסה והביא ראיה מאלחנן חנן וסברתו בזה היא נפלאת בעיני וראייתו מאלחנן חנן כבר כתבתי שאין הנדון דומה לדהתם והחילוק שכתבתי היא ברור מאד. ומ"ש כ"ת דהב"ש פליג על מהר"מ בדין אלז גיטיל וגיטלין לא ידעתי מחלוקת בזה כלל ולעיקר הדין היה נ"ל שיש די בכתיבת שם סאשיא טויבא לבד דמה שנקראת טויבא לבד היא קיצור השם גמור כאשר הרגילות במדינות אילו שהעולם תופסין לקרות בשם אחד בלבד ומ"מ האיש והאשה הם מחזיקין בשמם הראשון הניתן להם מעריסה ועולה וחותם בו וקרו ליה בתרווייהו ועני וגם ללעז אין לחוש בכה"ג כאשר