בית אפרים אבן העזר חלק ג לח

אותן לשם טויבא להיות מאחריו ובשמות אנשים כה"ג אם נקרא באחד לבד ועולה לס"ת באחד לבד שפיר י"ל שנעשה עיקר שהרי גם הוא מחזיקו לעיקר לשם זה בלבד שהרי עולה בו לס"ת ומסתמא הוא ע"פ הגדתו לש"צ אבל בשמות נשים לעולם שם העריסה עיקר אף ע"פ שהיא נקראת במדינה בכינויים בקיצור השם או באריכתו לקטנות וגעגוע ומכ"ש אם נכתב כן בכתוב ואע"פ שאין מזה ראיה כמש"ל מ"מ כיון דאיכא דמסייע לשם העריסה חשבינן לקריאת העולם לטפל כיון שמקצרין אותו השם עצמו ומצאתי בס"ג של אא"ז מהר"י מרגליות סימן ך' שכתב וז"ל וא"ת הואיל ושם הכינוי הוא עיקר שקוראין אותו בו א"כ אמאי כותבין לעולם שם הקודש קודם ואחר כך המכונה וי"ל אפילו היכא דשם הכינוי רגיל יותר משם הקדש מאחר דשם הקדש הוא עיקר השם כותבין אותו קודם ונ"ל עוד טעם אחר משום דקוראין אותו בשם הקודש ביום המילה וגם קורין אותו באותו שם לס"ת מה"ת וגם נכתב בכתובה באותו שם וכן הוא עיקר וראיה ממ"ש הר"פ אדם שהוא חולה ונתנו לו שם אחר כו' אע"פ שאינו רגיל בשם השני כמו בראשון ה"נ בשם הקודש הוא עיקר שמו אע"ג שאינו רגיל כמו שם הכינוי עכ"ל אלמא דיש הכרע ממה שנקרא בשעת לידה וממ"ש בכתובה לעשותו עיקר ואע"פ שכתב וגם קורין אותו בשם זה מ"מ בשמות הנשים סגי בהנך טעמי לחוד כיון שלא נשתקע שם הלידה לגמרי וכ"כ בס"ג הנ"ל סימן כ"ח וז"ל מהרז"ך כתב מנחם כו' ועוד כתב זוסא בת יצחק כו' אע"פ דרובא דעלמא היו קוראין זוסלין מאחר שאמה קראה זוסא אחר אם אמה ועוד זוסא וזוסלין חדא הוא עכ"ל. והביאו רמ"א בסדר שמות שלו וכתב ע"ז ונראה דאם קראוה בילדותה זוסלין כותבין זוסלין ולא זוסא כו' ובד"מ סימן קכ"ט אות כ"ג רמז לזה ג"כ שכתב ועיין לקמן בסימן זה ובאות זה (והוא ט"ס וצ"ל ובאות זיי"ן וכוונתו למ"ש בב"ש אות ז' גבי שם זוסא ובהגהת אשרי דפוס דיהרנופורט החדשים הגי' שם ובאות שאחר זה ור"ל על מ"ש אשה אחת היתה נקראת אסתר וכו' וליתא) לקמן מדין אשה שנשתנה שמה ממה שהיה בילדותה עכ"ל והביא זה ג"כ בב"ש בסדר השמות והאריך שם בענין זה ומבואר מדבריו בשם ס"מ גבי אלז גוטא וגיטלין שאם ידוע שם העריסה יש לכתוב אותו שם לבד אפילו אם כל העולם קוראין בשם אחר וע"ש באות ב' שכתב וז"ל ואלז גיטא שהיא כינוי לגיטלין י"ל דדומה לשרה שארקה דגיטא וגיטלין הנקודות שווין אע"ג דמוסיפין תי' אלז מ"מ עיקר השם הוא גוטא ונקודות שוין כו' ובאות ה' כתב ואפשר דבעינן תרתי לטיבותא דנקודות שוין וידוע שם העריסה או כותב רק שם העריסה כו' ובאלז גיטא ג"כ הנקודות שוין היינו גוטא וגיטלין הנקודות שוין כו' ומ"ש אם אין הנקודות שוין כותבין רק השם שנקראה בו איירי אפילו אם ידוע שם העריסה מ"מ כיון דנשכח אותו שם אין כותבין אבל כשהנקודות שוין הו"ל כאילו לא נשכח שם העריסה שעדיין שם העריסה עליו מחמת הנקודות עכ"ל: הנה למדנו מדבריו דאף באין הנקודות שוין שכותבין רק השם שנקראה בו היינו דווקא היכא שאין נקראה בשם העריסה כלל ונשתקע אבל אם לא נשתקע לגמרי אז כותבין שם העריסה ג"כ וכותבין אותו לעיקר דאל"כ יסתרו דבריו ומ"ש באות ב' דבשמות שאין הנקודות שוין אם ידוע שם העריסה יש לכתוב שניהם כגון אם שם העריסה שרה ועכשיו נקראת שערליין דאין ר"ל שנקראת כן בפני כל אלא דאכתי לא נשתקע שם שרה לגמרי אלא שעיקר קריאתה כן הוא ולכן כתב שם דאם כתב רק השם שנק' בו עכשיו כשר דהיינו בדיעבד אבל לכתחלה יש לכתוב שניהם ומ"מ שם העריסה לעיקר ודווקא אם אין השמות דומין זה לזה כלל אז אם הרוב קורין בשם אחד ומיעוט קוראין בשם אחר כותבין השם שקורין הרוב אע"פ ששם האחר הוא מעריסה וגם בזה יש חולקים כמש"ל משא"כ אם השמות דומין זה לזה רק שאין הנקודות שוין כגון שרה ושערליין מקדימין שם העריסה אע"פ שנקראת שערליין וכ"ז באין הנקודות דומין אבל בשם אלז גוטא וגיטלין כיון דבשם גוטא שוין אף ע"פ שם אלז כותבין שם העריסה אלז גוטא לבד אע"פ שהכל קורין גוטלין כמבואר להדיא בד"מ שכתב אבל אם ידוע ששמה מעריסה גיטלין לבד או אלז גוטא לבד יש לכתוב אותו השם לבד אפילו אם כל העולם קורין בשם אחר: ולפ"ז צ"ל דלא דמי לאלחנן דהתם י"ל שהוא שם לעצמו ולא נזכר אלחנן כלל משא"כ בשם אלז גוטא שפירושו בלה"ק כל טוב גיטלין פי' טוב ושם גוטא וגיטלין אחד הוא לא איכפת לן בתיבה שנתוספה בתחלת השם וזה סיוע למ"ש דאם ניתן לו שמות כפולים ונקרא בא' סגי בשם העריסה לבד דהא השם שנקרא בו מבואר ג"כ בגט ואע"פ שסמך ענין לו כפי שיקרא מעריסה תוספות זה אינו מזיק כמו באלז גוטא ואם נימא כמש"ל דיש לפרש טעמא דאלחנן חנן שמי שקורא אותו חנן יסבור שזה עיקר שמו ואין לו שם אחר ויסבור שאין זה המגרש הכתוב בגט אלחנן ולא ירגיש שנתקצר מאלחנן גם באלז גוטא ניחוש להכי שהקורא אות' גיטלין יסבור שזה עיקר שמה ולא יעלה על דעתו שנתקצר מאלז גיטא דהא באמת לפעמים יש שנקראת אלז גיטא ויש שנקראת גיטלין וב' שמות הם וכדמשמע שם בב"ש דבידוע מעריסה אלז וכ' גיטלין פסול וכן להיפוך אע"כ דאין לחוש לזה כלל וטעמא דאלחנן כמ"ש שמא חנן זה הוא שם בפ"ע לכינוי משא"כ בזה שגיטלין זו הוא יוצא משם אלז גוטא שנגזר ממנו וה"ה בנ"ד בשם שאסיא טויבא כיון דשם טויבא שנקראת בו הוא עצמו השם שנקראת בו בצירוף שאשיה ואינו נדר' להיות כינוי לעצמו סגי בכתוב ב' השמות אך אם נרצה לחלק דשאני התם דתיבת אלז אינו שם לעצמו רק מצטרף לתיבת גוטא ונכתב עמו כאחד כמ"ש בשם גוט קינד שכותבין בתיבה אחד משא"כ ב' שמות ממש שיש לכתבם בב' תיבות נר אך לענ"ד אין סברא לחלק בזה דמה לי שהתוספות שבראש התיבה הוא שם לעצמו או לא ואדרבה נראה שי"ל דבכה"ג עדיף טפי שיש לקורא לתלות שהוא קיצור טפי מאלז גוטא שצ"ל שחלקו שם אחד לחצאין ואין להאריך דכבר כתבתי דלצאת ידי כל פקפוק יש לכתוב השם האחד שנקראת בו בפ"ע. אלא שלפ"ז יש להקדים שם העריסה ולכתוב שאסיא טויבא דמתקרי טויבא כיון שעיקר הטעם דכותבין אותו הוא משום שאם כתב קיצור השם אינו מזיק וכיון שמטעם קיצור השם אתינן עלה יש לכתוב עליו דמתקרי וכמש"ל: שוב עיינתי בס' בית מאיר שכתב דעובדא הו' בק"ק פפד"א שהיה שם המגרש מיום לידתו יעקב ישראל ונקרא בפי כל אך ישראל ועלייתו לס"ת וחתימתו יעקב ישראל וסידר המורה יעקב ישראל דמתקרי ישראל וכשבא הגט לפני שארי הרבנים לא הוכשר בעיניהם ולא ניתן לה הגט כלל וכן נראה ולא דלכתחלה לא שפיר למיעבד הכי אלא דאף בדיעבד יש חשש פסול דלשון זה משמע דבשם ישראל עצמו יש שינוי בקריאתו וזה באמת אינו והוי דומיא דשינה השם. והנה בד"מ כתב אבל נתן לו ב' שמות במילתיו כו' אבל נראה דמיירי בשא"א לעמוד על העיקר היאך היו סדר השמות בשעת לידה וגם סדר קריאתו לס"ת וחתימתו אין ידוע אבל בנדון זה מג"פ שכתב ואם משעת לידה נקרא בב' שמות כו' ואיכא למשמע מינה אפילו נקרא בפי כל בא' דאין לכתוב לא דמתקרי ולא להפוך השמות דהא בזה משמע דמחלק בין נשתנה מחמת סיבה לבין ב"ש מלידה דאילו נקרא בב' יחד אפילו בנשמ"ח אין לכתוב דמתקרי ואף בס"ק צ"ט כ' כו' מכל דבריו אלו יש ללמוד שבנ"ד יש לכתוב יעקב ישראל בסדר בלא דמתקרי וכ"ש שלא להפוך השמות ושלא להשגיח בקריאת העולם אך בשם ישראל כי זה אך מאהבת הקיצור ואולם בסדר הרב ר' מיכל יוזפ"ש ס"ק י"ט משמע שם דיש לכתוב יעקב דמתקרי ישראל דכתב יש לחקור כו' וראה דבריו בזה כי נ"ל שנ"ד דומ' ממש לההוא דהתם ואע"ג דהתם גם העלייה לס"ת והחתימה היה בשם יעקב ישראל והוא העיקר לשם הקריאה מ"מ הרי כתב שאין להזכיר שם הקריאה כלל אף לכתחלה לפי שהוא מאהבת הקיצור וממילא בנ"ד דבנשים אמרינן שיש לעשות שם העריסה עם קריאת המיעוט לעיקר ושלא להשגיח על קריאת הרוב שהוא רק מאהבת הקיצור וכמש"ל. ואמנם מ"ש לחוש בדיעבד אם כ' דמתקרי ישראל דמשמע שיש שינוי בקריאתו לא נהיר' לענ"ד וכן מבוא' בנ"ש שאין קפידא בכפילת השם האחד בפ' וכן ממ"ש בשר שלום דמתקרי שלום ומ"ש בדברי הד"מ כבר כתבתי כן למעלה ובמקום אחר כתבתי במה שי"ל דמ"ש ויש לכתוב שם שקורין בו תחלה קאי אדלעיל בנשתנה אח"כ וכדמשמע ממ"ש ע"ז ובמהרי"ל כתב כו' דמזה מבואר דלאו