עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryבית אפרים אבן העזר חלק ג

בית אפרים אבן העזר חלק ג לז

Beit Ephraim Even Haezer part 3 37 · בית אפרים אבן העזר חלק ג · free full Hebrew text

Open in the reader →

כו'. וכבר כתבתי בתשובה בשם מהר"מ בן חביב בעזרת נשים לענין שם בת שבע דאם בשעת לידה קראוה בת שבע וכ"ע קרו לה שבע צריך לכתוב בת שבע דמיתק' שבע וטעמו משום דשם הלידה עיקר לגבי שם העריסה. ונראה דדוקא התם משום דשבע הוא שם בפ"ע כמ"ש הב"ש ומ"מ כיון שהוא מעין הלידה שפיר חשבינן לשם הלידה לעיקר לכותבו ראשון ועל שם שבע דמיתקרי דאל"כ הו"ל למיכתב שם שבע לעיקר כדקי"ל בעלמא דשם הקריאה עדיף משם הלידה. ומ"מ אם לא היה מקום לומר דשבע הוא שם לעצמו והוי כינוי לשם זה הוא קיצור השם וא"צ לכותבו כלל. ולכאורה היה מקום לומר להיפוך דדוקא בת שבע ושר שלום וכה"ג שהוא שם אחד לגמרי וצריך לכותבו בשיטה אחד ואף בחד תיבה בזה אין הקריאה מכריע לעשות עיקר. (וגבי שר שלום בלא"ה א"ש דעליי' לס"ת הוא שם המובהק לדידן ושם שבע שנקראת בו שאע"פ שנקראת בו לבד מ"מ כלו כלול בשם בת שבע שניתן לה מלידה. אלא דמ"מ כיון דנקראת בו בפ"ע והוא לפעמים שם בפ"ע יש לכתבו משא"כ בראובן ושמעון שהם ב' שמות חלוקים ויש לכתבם בב' תיבות ומסתבר דיכול לכתבם אף בב' שיטין אפשר דמה שנקרא בשם אחד לבד מחשיבו לעיקר להקדימו על כל פנים או לכתוב על השני דמיתקרי: ואמנם נראה דגם בכה"ג יש לכתבן בחד שיטה שהרי מהריב"ל ת"ג סי' צ"ד כתב וז"ל מי שנקרא שם טוב יש לדבקם לפי ששם הוא שם בפ"ע וטוב הוא שם בפ"ע ואם יהיו מחולקין נראה שזה האיש היה לו ב' שמות או שנשמ"ח ואיכא מאן דס"ל שיש לכתוב הב"ש בלא דמיתקרי כנהוג ובס' עזרת נשים גבי שם סימן טוב תמה בזה וכתב דליכא למיחש שמא שם אחד מ"ח דא"כ הו"ל למיכתב שם דמתקרי טוב ואין לחוש שיאמרו ששמו כפול מלידה כגון ב"א ששמם ראובן שמעון מה בכך מאן לימא לן דמעיקרא לא נתיסד לקרותו בב' שמות שם טוב וכתב שכ"כ בג"פ ע"ש ולענ"ד ברור בכוונת מהריב"ל שכוונתו במ"ש שיאמרו שזה האיש היה לו ב' שמות היינו שלקח לעצמו עוד שם וכגונא דפעסלין אסתר או שיסברו שנשמ"ח ואפ"ה לא כתבו דמיתקרי לפי שכן דעת קצת הפוסקים הסוברים דכיון שעולה בשניהם א"צ לכתוב דמתקרי ומכ"ש בנקרא בשניהם וכמש"ל בדעת הב"ש וגם דעת מהר"ד פי"ד בכל שמ"ח לא כתבינן דמתקרי כמבואר בס"ג של אא"ז מהר"י מינץ ע"ש וכ"כ בס"ג של מהר"י מרגליות שכן השיב מהרי"ו מתחלה (אלא שאח"כ שלח גט וכתב בו דמתקרי וכמ"ש ג"כ בתשובה סי' קפ"ב) כך יסבור העולם מחמת שיראו שחלק אותם לב' תיבות וכיון שידוע להם שזה המגרש כך שמו מלידה יאמרו שאין זה המגרש הלכך יש לכתבו בחד תיבה וא"כ במי שנקרא שמו ראובן שמעון אע"פ שהם ב' תיבות ממש ויש לו לחלקם מ"מ אפשר שאין לכתבו אלא בחד שיטה דשייך בי' קצת חששא דמהריב"ל אך נראה דבדיעבד שאף אם חלקם בב' שיטין כיון שרגילין עתה בהרבה ב"א בשמות כפולים למה יפרשו בע"א. אך מ"מ נראה דאע"ג דלענין הכתיבה יכול לחלקם מ"מ אין לדין ב"ש לשם בפ"ע אלא תרווייהו חד שמא נינהו. וכן מבואר ממ"ש מהראנ"ח בתשובה סימן י"א וז"ל ואעפ"י שהפוסל בחסרון כתיבת הכהן צ"ל לדעתו דגרע מהיו לו ב' שמות ולא כתב אלא האחד מהם דב"ש חלוקין הם זה מזה וכל אחד נדרש לעצמו כו' אבל אין קורא בב' השמות יחד אבל כינוי הכהן הוא כמו ששמו כפול מב"ש ואין נקרא כלל בשם אחד בלתי שם האחר שיש שנקרא כן כמ"ש מהרי"ק ז"ל ובכה"ג כתב השם האחד בלבד לא מהני דהו"ל ככותב חצי שמו לבד והכי י"ל בחסרון כתובת הכהן שאף על פי שבקריאתו בפי אנשים אינו נקרא בשם העצם ובשם הכהן יחדיו מ"מ כיון שהוא נכתב בחתימתו ובקריאתו לס"ת אינו נקרא אלא בצירוף שניהם ה"ל ג"כ כתיבת השם בלא הכהן ככותב חצי השם בלבד עכ"ל. ודעת לנבון נקל דאף המכשיר בחסרון כתיבת הכהן מודה במי ששמותיו כפולים שכל שם לבד חצי דבר הוא והעולם שקוראין במחציתו לבד הוא מחמת קיצורם כמו שלפעמים לוקחין מחצית משם שהוא תיבה אחד וקורין בו כמו אליעזר ליזר וכה"ג: ולפ"ז בנ"ד נ' שיש די בכתיבת שם האשה שאסיא טויבא כמו שהיה שם העריסה וגם עתה נקראת כן בפי מקצת ואף דרובא קרי בחד לבד אין זה מזיק כיון שעכ"פ נכתב שם זה בגט מה לנו ולקיצורם. אך לפי"ז צריך לבאר מ"ש הד"מ בשם ס"ג בשמות הלידה כותבין בלא דמתקרי ויש לכתוב שם שקורין בו תחלה דמשמע שאם נקרא בשם הב' יש להקדימו וז"א לפמ"ש דבכה"ג יש לכתוב כסדר שמות הלידה ואין משגיחין בקריאה כל עיקר ואפשר דמיירי כגון שאינו ידוע איזה שם שנקבע ראשון בשעת הלידה הלכך אזלינן בתר קריאתו בפי העולם וכותבין אותו שם תחלה. ובהכי א"ש דלא מהפכינן סדר השמות כלל וכן מבואר בסדר שמות גבי שם כרמו כתב בשם זכרון משה וז"ל אבל היכא שיש לו ב' שמות מובהקים כגון שמלקיחין לו במילתו משמות אבותיו שבאו לאיזה מאבותיו מחמת חולי (הוצרך לזה לפי שבזמנם לא היו רגילין ליתן ב"ש יחד אחר ב' אנשים וכמ"ש לקמן) לא כותבין דמתקרי אלא שם הרגיל קודם כגון יעקב מאיר שהעולם קורין לו יעקב רק לס"ת קורין לו ב"ש ולענין גט נמי יעקב מאיר עכ"ל. ונראה שר"ל דאע"ג דבעלייה לס"ת לא קפדי ולפעמים קורין אותו מאיר יעקב מ"מ כיון שבפי העולם קורין לו יעקב לכן יש לכתבו קודם שהוא שם הרגיל אבל אם היה נקרא תמיד מאיר יעקב לס"ת וכך שמו מלידה לא מסתבר להפך בשביל זה לכתוב יעקב מאיר ולהקדים שם יעקב לפי שנקרא בו כיון דקריאת שם יעקב אינו רק לקצר ומה"ט לא הוצרך לכתוב יעקב דמתקרי יעקב מאיר או יעקב מאיר דמתקרי יעקב אלא בכתיבת שם יעקב מאיר לבד סגי ומה שנקרא יעקב לבד קיצור השם הוא וה"ה אם נקרא מאיר לבד נמי כיון דהוא קיצור השם בכתיבת יעקב מאיר סגי וה"ה בנדון דידן דסגי בשם שאסיא טויבא לחוד. אמנם יש לעיין דלכאורה יש לומר דאף על גב דבכל קיצור השם אין צריך לכתבו היינו כגון יצחק חקין שאף הקורא אותו חקין ברור לו שאינו רק לשם כינוי בלבד ושעיקר שמו הוא יצחק וכן אליעזר ליזר יצחק איצק והלכך בכתיבת שם העיקר לבד סגי ולכך אם יש לכינוי זה עוד שם קודש אחר צריך לכתוב הכינוי כמ"ש הב"ש בשם רש"ל גבי יעקב יעקיל וא"כ י"ל דמה"ט נמי גבי אלחנן חנן צריך לכותבו כיון דחנן הוא שם בפ"ע הקורא לו חנן לא ידע שהוא קיצור השם הוא מאלחנן ויסבור שעיקר שמו חנן ואין לו שם קדוש אחר כלל ולכך צריך לכותבו בפ"ע: ולפ"ז בנ"ד שנקראת טויבא לבד והוא שם בפ"ע השומע יסבור שאין לה שם אחר רק זה וכיון שבגט נכתב גם שם שאסיא קודם לו ואמרי שאין זו המגורשת ואע"פ שי"ל דשאני אלחנן שהוא נכתב בתיבה בלי שום פירוד ואין בשם שמעו שם חנן כלל שאותיות א"ל נטפלין לו מלפניו משא"כ הכא שב"ש אלו נכתבין כ"א בפ"ע ונחלקין לב' תיבות ממש מ"מ אם נאמר שהרואה ידע שמה שנכתב בגט ב"ש והוא נקרא לו באחד הוא מחמת קיצור השם שרגילין הוא לקצר וגם באלחנן ירגיש בזה שמה שנקרא חנן הוא לקיצור השם שנכתב בגט ואפ"ה צריך לכתבו בפ"ע. איברא לפמש"ל טעם נכון לחלק ביניהם דגבי שם חנן אע"ג דודאי הרואה יוכל לפרש שהוא מחמת קיצור מכל מקום דילמא באמת אין שם חנן זה יוצא משם אלחנן אלא הוא נדרש לעצמו מה שא"כ כאן דודאי שם זה שנקראת בו הוא יוצא מב' שמות אלו הנכתבין בגט והקורא ירגיש שזה שנקרא באחד הוא רק לקיצור השם. מ"מ כיון שיש מקום לפקפק ולומר דלא דמי לקיצור השם שידוע לכל שאין זה עיקר שמו רק יש לו שם מובהק משא"כ כאן לכן שפיר כתב מכ"ת שיש לכפול שם טויבא ולכתבו פעם במחובר עם שם שאסיא ופעם בפירוד דאפ"ת דהוי כקיצור השם מ"מ הא קי"ל דקיצור השם אם כתבו אינו מזיק וכתב הב"ש ולכן בכ"מ שיש ספק אם הוא קיצור השם יש לכתבו בפ"ע: אך עדיין צריכין אנו לברר היכי עבדינן אם יקדים שם טויבא ונכתוב ע"ש שאסיא טויבא דמיתקרי או נכתוב שם שאסיא טויבא לעיקר וע"ש טויבא דמתקרי דלפי מ"ש דשם טויבא הוא קיצור השם ואם כן בין נימא שא"צ לכותבו כלל אלא שאם כתבו אינו מזויף ובין אם נאמר שצריך לכותבו כמו באלחנן חנן כיון שהם שם בפ"ע עכ"פ אין מקום להקדימו בראש ולעשותו עיקר בשביל שהעולם קיצרו בו את דיבורם ואין זה נותן עוז ותעצומות לשם זה לחשבו עיקר כיון שלעיקר השם שנים באו אל התיבה ואיך נטפל