בית אפרים אבן העזר חלק ג לו

קריאת העולם דאיכא לעז כשיראו בגט שלא כמו שהוא נכתב הוא נקרא ולפיכך כשהוא רגיל להיות נקרא בשם א' אין כאן לעז דדוק' כשאין יתרון לשם א' על חבירו ושניהם מלידה אז כיון שאין טעם להיפוך זה יש חשש לעז כי יקשה בעיניהם למה שכל את ידיו ושינה הסדר ללא צורך משא"כ כשיש טעם להיפוך זה אין חשש לעז שיכירו וידעו כי זו היא שעמדה לו לפתור בו ראשון וכמו שרה דמתקרי מרים שהקוראין מרים אין מלעזין על מה שרואין בגט שם שרה לעיקר לפי שלא נעלם מאתם שהרוב קורין לה מרים וה"נ דכוותיה וממילא תו ליכא קפידא בין להני בין להני דהנהו שקורין בשניהם יחד כמו שניתנו מלידה הרי לפניהם בגט שני השמות יחד ואין דמיתקרי ביניהם ובהיפוך לא איכפת להו דידעי מחמת דרובא קרי לה בהאי שמא לחוד וגם מצד הרוב מחמת שנסמך לו שם א' לאותו השם שהם קורין אותו בו בלבד אין קפידא דודאי שזה יש לו שם כפול אלא שהם מקצרים אותו ושמו הא' אחוז בפיהם בלבד וכמש"ל ובתשובה הנ"ל הארכתי להוכיח כן מדברי הרמ"א בתשובה סי' פ"ד ע"ש דמבואר בענין שם אסתר פעסלן דאף שקראוה אסתר פעסלין ביחד שלא בפניה מ"מ כ' להיפוך פעסלין אסתר שבפניה קראו אותה פעסלין לחוד ואע"פ ששם פעסלין הוא שם של לעז הקדומה לשם אסתר שהוא שם קודש לפי שהורגלה בפי כל בשם פעסלין משא"כ בשם אסתר שבפניה לא קראוה כן. וא"כ משם ק"ו לנ"ד ששניהם שמות לעז ושם טויבא הורגלה כן בפי כל יש לו דין קדימה לגבי שם שאסיא: ועכ"פ מבואר משם דלאינך חולקין שכתב הרמ"א שם לא מיירי שנקראת גם אסתר רק פעסלין לחוד ואפ"ה כיון שאין השמ"ח לא כתבינן דמתקרי' וע"כ דגם בכה"ג מפרשינן שנקראת פעסלן בפ"ע אלא שהיה שמה אסתר מתחלה. ומזה יש ללמוד בנ"ד שאין קפיד' מה דכתבינן ב' שמות האשה יחד אע"ג דבפי הרוב לא נקראת רק טויבא לחוד מ"מ שפיר מצינן למיסמך לי' גם השני שנקרא' בו בפי המועטים ג"כ ואמנם מהב"ש נראה שתופס הך תירוצ' שהיתה נקראת בשניהם יחד וכן משמע מדבריו בס"ק ק"ז שכתב דאם נקרא בב' שמות אין כותבין דמתקרי וכן משמע בתשובות רמ"א בעובדא דפעסלן אסתר כו' עכ"ל. ולכאורה צ"ע שהרי הרמ"א כ' שם די"ל דגם אינהו מודו דמיתקרי עדיף אלא שרצו להראות כחן. וצ"ל דבאמת כ' רמ"א תחלה דמיירי דקראוה שלא בפניה בשניהם וע"ז קאמר דאפ"ת דהך עובדא כפשטי' ולא היתה נקראת רק פעסלין לבד מ"מ י"ל שגם הם מודים דמתקרי עדיף וכו' אבל היכא שנקראת בשניהם יחד לא חזר בו הרמ"א ממ"ש דבכה"ג יש לכתוב בלא מיתקרי. ומ"ש הב"ש שאם כתבו דמיתקרי הוי שינוי אע"פ שאין הכרח לזה בדברי הרמ"א מ"מ כ' זה מסברת דנפשי' כיון דדינא הוא בנקרא בשניהן אין לכתוב דמיתקרי אם כ' הוי שינוי ובמקום אחר הארכתי עוד בדברי הרמ"א בתשובה ובדברי הב"ש בזה: וחוזרני למ"ש דמדברי ס"ג הנ"ל לפי מה שמפרש בו הרמ"א דקראוהו בשניהם יחד ושם אסתר תחלה ובפני' קראוהו פעסלין לחוד אעפ"כ הקדימו שם פעסלין לפי שרגילה בו ביותר ולא חיישינן בזה להיפוך השם כיון דמה דכתבינן אסתר הוא כדי לצאת ידי הקוראים שלא בפניה ואיך הקדימו שם פעסלן כיון שהם קורין שם אסתר תחלה והקורא למפרע לא יצא אע"כ כמ"ש דאין קפידא בכך כיון שיש טעם לקדימה זו ולכאורה יש לדחות ולומר דהרמ"א קאי על הגט הראשון שכתב לה מהרי"ו והוא באמת כתב אסתר פעסלין והקדים לשם אסתר לפי שהיתה נקראת משא"כ אח"כ קראוה כולם פעסלין לחוד ולכך הקדים מהר"א שליצשטאט שם זה. אך באמת ז"א לפמ"ש שם בתשובה הו"ל לתמוה על רמ"א ע"ש. אך לפמ"ש שם דבאמת שכל שב' השמות נכתבו בגט אין קפידה איזהו יהי' ראשון רק משום לעז שלא נכתב כמו שנקרא בפי העולם וכיון שכל אחד יפה עשה בעתו לפי מה שהיו אז קריאת העולם שפיר עבדי מהרי"ו ומהר"א שליצשטאט ולא משגיחינן בסתירה זו: וגדולה מזו מצינו לדעת ר"ת דהיכא דאיכא עיקר וטפל דבעינן למיכתב ע"ש הטפל דמיתקרי נמי כשר בדיעבד אם כ' על העיקר דמתקרי דכיון שב' השמות כתובין בפירוש אין חילוק בין שכותב זה ראשון או זה וכן פסק בש"ע ס"ב ונראה טעמא כמ"ש דהם לעצמן מה להם איזה שם יכתוב ראשון ולא איכפת להו בהכי מידי ומצד קריאת העולם אין כאן לעז כיון שעכ"פ ידוע לכל שזה יש לו ב' שמות אלו ושניהם כתובין בגט ואף שהב"ש שם ס"ל להחמיר גם בזה כל שאינו מקום עיגון ולא ניתן הגט היינו משום דכתב דמיתקרי ע"ש העיקר וכיון דהדרך לכתוב דמתקרי ע"ש הטפל ואם יעמדו על המחקר יראו שאינו כן ואיכא לעז אבל אם כ' דמתקרי רק הקדים הטפל לעיקר דעת הח"מ בתשובה ס"ס קכ"ט דלית לן בה ועדיף טפי כשלא כ' דמתקרי והיינו דמשום הקדימה לבד לא יוציאו לעז שאין הפרש בדבר איזה נכתב ראשון (אך דברי הח"מ צ"ע לענ"ד דממהרי"ק שורש צ"ח מבואר דבנשמ"ח אם לא כתב דמיתקרי פסול לפי שיסברו שזה יש לו שמות כפולים וכו' ואין כאן מקומו) וא"כ כ"ש בנ"ד אי לא כ' דמיתקרי שאין לפסול מחמת היפוך בשמות כיון ששניהם כתובין בפי' ואם יעמדו על המחקר אדרבה יתברר להם שכדין נכתב ראשון לפי שנקראים בפי הרוב ומצד המגרש והמגורשת עצמו אין קפידא הי מינייהו קדים ואין מונין בו ראשון ושני כלל רק כל שנכתבו ב' שמותיו שמחזיק לעצמו לעיקר סגי בהכי: אך אע"פ שבררנו דאין קפידא באיחור וקדימה כשיש טעם בהיפך זה מ"מ עדיין צ"ע בנ"ד שנקרא בפי הרוב בשם א' לבד וא"כ כשבאנו לסמוך לו עוד שם אחר בלי הפסק דמיתקרי ביניהם דמשמע שנקרא בשניהם יחד לא יצאנו י"ח הרוב שקורין רק בא' ומש"ל דמשמע מתשובת רמ"א דש"ד אף בכה"ג לכתוב בלא דמיתקרי לפום הנך שינויי שסובר התם דעובדא דפעסלן אסתר לא נקראת בשניהם יחד מ"מ אין זה מוסכם כמ"ש מהרי"ק שורש נ"ח שאם יכתוב אנא לוי יהודה פסול וכמ"ש בזה במ"א וא"כ אם באנו להכשיר בזה בלא דמיתקרי צריך ליתן טעם כאשר כתבתי בתחלת התשובה שגם ידי הרוב יצאנו שגם הם יודעין שעיקר שמה מלידה שניהם יחד אלא שהם קיצרו השם ותפסו שם האחרון וכיון שמדין קיצור השם אתאן עלה שוב אין לומר כלל שע"י קריאת שם הזה נעשה עיקר ואין זה אלא כמו יצחק חקין שהעולם מקצרין ותופסין מן השם האותיות האחרונים ואנן כתבינן עיקר השם כמות שהוא וסגי בהכי וה"נ כשנקרא בב"ש כגון שם טוב והעולם מקצרין וקוראין טוב לבד מ"מ בגט לא הפכינן בשביל זה וכותבין השם השלם אע"פ שטוב הוא שם בפ"ע וא"כ גם כאן כיון דעיקר שמה מלידתה היו ב' שמות הללו כמו שרגילין לקרות אחר ב' בתי אבות וזימנין דמינצו בהדדי זה אומר של אבותי וז"א של אבותי וקובעין לקרוא בשניהם ועדיין לא כיונו נוגרי ביתה ומשפחתה לקרותה בב' שמות יחד רק העולם ילפתו אורחות דרכם דרך קצרה ובכה"ג נראה שאינו דין שיהיה השם הזה קבוע לעיקר ולתת לה מקום בראש שמה. וא"ל שממילא נעשה עיקר כיון שהורגלה בו בפי כל וכההיא דפעסלין אסתר לפי פירוש הרמ"א דשאני התם דפעסלין נקבע בה לשם בפני עצמו וכיון שבפניה על כל פנים נקראת פעסלין לחוד שפיר עשה אותו עיקר כמש"ל משא"כ בזה דמעולם לא נקבע לעיקר בו בפ"ע ומשום קיצור שמקצרין העולם לא נעשה עיקר. ומ"מ אין לדמותו לאלחנן חנן כמש"ל. דשאני התם משום שי"ל שקריאתו בשם חנן לא נגזר שרשו משם אלחנן אלא הוא שם לעצמו וא"כ אם יכתוב שם אלחנן הרי דילג שם הקריאה לגמרי משא"כ בזה. והנה בס"ג של הט"ז כתב וז"ל שלום ונקרא לס"ת שר שלום צריך לכתוב המכונה שלום (המכונה לאו דווקא דהא ע"ש הקודש צריך לכתוב דמיתקרי וכן הוא גם בס' של הב"ש) והטעם דשלום הוא שם בפ"ע עכ"ל ונראה שר"ל ג"כ דנ"ל דשם שלום שזה נקרא בו לא נלקח משם שר שלום אלא הוא שם לעצמו ולכך צריך לכתבו ג"כ וכן הוא בס"ג של מהר"מ הנדפס בח"מ וגם בב"ש מהדורא קמא וז"ל שלום הוא הוא כינוי לשם שר שלום ויש לכתוב שר שלום דמתקרי שלום עכ"ל הרי שכתב שהוא כינוי ולכן שפיר נכתב בפ"ע משא"כ אם שמו ראובן ושמעון ונקרא שמעון דפשיטא דלא שייך לומר דשמעון הוא כינוי רק קיצור השם הוא ובב"ש שלפנינו איתא שר שלום ולפעמים נקרא שלום ועולה לס"ת שר שלום כותבין שר שלום דמיתק' שלום ונראה שר"ל ג"כ כנ"ל וכוונתו שר שלום הוא שם איש ולפעמים מזדמן שאיש הנקרא בפי העולם שלום עולה לס"ת שר שלום צריך לכתוב