בית אפרים אבן העזר חלק ג לה

כתבינן דמיתקריה אף בנקרא בשניהן יחד וע"כ דמפרשינן דמיתקרי' היינו שנקרא בשם זה גם כן. אך לענ"ד נראה עיקר דדווקא בנשמ"ח שייך דמיתקריה כיון שעכ"פ היה נקרא בכל שם בפ"ע משא"כ בשם הלידה כיון שזה שמו אשר יקראו לו מעריסה ושניהם שמות העצם ודאי פוגם אם יכתוב דמיתקריה ביניהם שהרי מעולם לא נקראה בשם שאסי' לבד. ומ"ש מכ"ת ראיה מהב"ש לענ"ד אין משם ראיה כמ"ש לקמן אך אפילו תאמר דשפיר מפרשינן דמיתקריה היינו בצירוף הראשון היינו דווקא בנדון דהב"ש שהיה נקרא בשם משה ואחריו בשם יהודה משא"כ כאן דשם העריסה היה שאסי' טויבא וכן נקראת בפי המיעוט אם כן אם באנו לפרש דמיתקריה גם בשם שאסי' אין הקרי והכתיב שוין ויש היפוך בסדר השמות ופשיטא שאין לפרש דמתקריה שאסי' קודם לשם טויבא שאין הלשון סובל כן כלל וראיתי שגם מכ"ת הרגיש בזה והדין עמו ולית דין צריך בשש. ובתשובה הנ"ל הארכתי ממה שיש לפקפק מתשובות מהרי"ו במי ששמו יוסף ונשתנה שמו ישראל ע"ש שכתבתי דא"ל דמ"ש ישראל דמתקרי יוסף קאי על מה שעולה לס"ת וחותם דלפ"ז נצטרך לדחוק שנקרא בשם יוסף קודם לישראל ולא מצינו לשון דחוק וסתום כזה אף בשטרי הדיוטות ומכ"ש בגט שחששו לו הרבה לכתוב לשון ברור שירוץ כל קורא בו ואף אם היה משפט הלשון סובל כן אין לכתוב בגט כל שפשטות הלשון לא משמע הכי והבאתי שם ראיה בתשובה סימן מ"ב גבי דממתא מיורקא שאע"פ שנוכל לומר דהמכוון א' בין שיכתוב דממתא ובין שיכתוב פ' דמיורקא ושגם בשכתב דממתא הוא ע"ד היחס לא ע"ד דרך שם עירו כיון שהורגלו ההדיוטות לכתוב בלא ממתא ע"ד היחס וממתא ע"ד שם עירו בכגון זה צריך לדרוש שם הדיוט וכיון שכן נמצא שזה שינה שם עירו וכו' וכ"כ שם לבסוף ועוד שזה שנכתב שם דממתא אין פירושו על מקום לידתו שכשהסופרין כותבין מלה זו מתכוונים בה על עיקר מקום דירתו והו"ל שינה ופסול עכ"ל. ומעתה פשיטא דבנ"ד אין לכתוב דמיתקרי בין ב' השמות ויתפרשו עד"ז שהרי אין לשון ההדיוטו' סובל לפרש דמיתקריה שאסי' היינו עם שם טויבא בצירוף וקודם לו. וגם לא מצינו לשון כזה לא בכתוב ולא בש"ס. ודבר ברור הוא שאין לכתוב כן אף אם היתה נקראת בשם טויבא שאסיה בפי המועטין דאז יהיה קצת מקום לפרש דמיתקריה שאסיה גם כן מ"מ אין לכתוב בזה דמיתקרי' שלשון זה אין במשמעות פשוטו כי אם לומר דמיתקריה בכה"ג: ואע"ג דלכאורה מדברי הב"ש שכתב גבי משה ליב שאם יכתוב משה דמיתקרי יהודה י"ל דפסול וכתב בתשובה שפירושו שבזה יש קצת ספק אם מה שנקרא בשם ליב הוי כנקרא בשניהם דמיתקרי אם לא ואם שמא דהוי כנקרא בשניהם דמיתקרי פסול בו כיון שאין שום מעלה לשם משה נגד שם יהודה וכ"כ מעכ"ת לפרש כן. והוכיח מזה ג"כ דעכ"פ אין כאן פסול מחמת שמעולם לא נקרא שם משה לבד בלא שם אחר וכן לא נקרא יהודה לבד. אך לענ"ד ז"א כמ"ש דבשני שמות הלידה ודאי אין מקום לכתוב בכה"ג דמתקרי אך כבר כתבתי דהב"ש סובר בנשמ"ח גם כן אם נקרא בהם ביחד אם כתב דמתקרי פסול ועלה קאי גם הך דינא דמשה ליב דהיינו שהיה נקרא המכונה ליב ונמנו עליו וברכוהו מ"ח בשם משה והלכך אי לאו שיש מקום לומר דמה שנקרא משה ליב הוי כנקרא משה יהודה לא היה כאן מקום פסול מחמת כתיבת דמתקרי דהא היה נקרא בכל שם בפ"ע קודם החולי וכמו כל שם מ"ח. אך לפי שנצטרף שם ליב ונקרא בפי העולם משה ליב י"ל דהוי כנקרא משה יהודא ופסול בכתיבת דמיתקרי כמו כל שמ"ח כשנקרא בשניהם. אבל אי הוי אמרינן דמה שנקרא בשם ליב לא הוי כנקרא בשם יהודא אין כאן פסול היכא דשם משה בא לו מ"ח או מחמת ד"א וכעובדא דפעסלן אסתר דמייתי הב"ש התם משום דכל שם ניתן בפ"ע אבל בב' שמות שנתנו יחד מלידה מזה לא מייתי הב"ש וכמש"ל. וזהו שכתב הב"ש אם כן בלא מיתקרי כשר בפשיטות כו' ר"ל דממ"נ אם נימא דמה שנקרא בשם ליב הוי כנקרא בשם יהודה פשיטא דצריך לכתוב בלא מיתקרי אף בנשמ"ח ואפ"ת דלא הוי כנקרא בשם יהודה מ"מ הרי עולה לס"ת בשם משה ויהודה וכתב שם בסמוך דאם עולה לס"ת בשניהם ונקרא בא' כגון שנשתנה שמו מ"ח כו' ואם כתב בלא דמיתקרי כשר. מה שא"כ אם יכתוב דמיתקרי י"ל דפסול משום דשמא הוי כנקרא בשני השמות. ועוד י"ל דאפילו אי קאי הב"ש בהך דמשה ליב גם אשמות הלידה מ"מ נקט י"ל דפסול כיון דבנשמ"ח או מחמת ד"א אין ברור לפסול. וגם אפשר דבהא נמי מספקא ליה להב"ש אם יש מקום לפרש דמיתקרי גם יהודה אם אחד מהשמות נעשה עיקר. ואמנם מפשיטות דברי הב"ש נראה דמיפשט פשיטא ליה דכל שנקרא בשניהם אף שהא' עיקר לא כתבינן דמיתקרי כמש"ל דהא גם בנשמ"ח ודאי דשם זה עיקר ואפ"ה סובר דאין לכתוב דמיתקרי על השני ולפירושו שנקרא בו בצירוף הראשון ואף על פי שכתבתי לעיל בטעמא דדין זה משום שיש בזה משום לעז שהעולם סוברין כיון שנקרא בשניהם יחד מסתמא כך שמו מלידה וכתבתי לחלק דבנ"ד לא שייך טעם לעז זה כיון שהאמת כן הוא שניתן לה ב' שמות מלידה מ"מ בשביל שאנו מדמין לא נעשה מעשה ופשטות הדברים דכל שנקרא בשניהם יחד לא כתבינן דמתקרי בכל גווני. ומכ"ש בנ"ד שצריכין לפרש דמיתקרי שם שאסיה קודם לשם טויבא דודאי אין לעשות כן לכתוב לשון כזה שנצטרך לדחוק בפירושו כמש"ל וע"כ לא כתב מהרי"ו כה"ג אלא בנשמ"ח וכמש"ל: וראיתי בג"פ שתמה על מהרי"ו דכיון שהוא רגיל בחתימה ובעליי' והקדים שם ב' איך יהפך סדר השמות ומילתא דפשיטא היא דכה"ג בשמות מלידה פסול או בטל. ואפשר דבשמות מלידה שפיר יש להקפיד שלא יהפך השמות אבל לא בנשמ"ח כיון דמן הדין השני עיקר אין משגיחין עליו אם הוא עולה וחותם להיפך כו' ומ"מ נכון יותר דאם מקדימין בעליי' וכן בחתימה להקדים שם זה ומ"ש בחיבוריו דנבשמ"ח שני עיקר היינו היכא דאיכא דקרי ליה בראשון כו' עכ"ד בקצרה. והנה מ"ש בדעת מהרי"ו היה מקום לומר כך אם היה אפשר להעמיד זה בלשון הגט אבל כיון דלשון דמיתקרי אינו מורה על ההיפוך ובאמת זה נקרא בשם יוסף קודם לתורה ולחתימה ויטעו מחמת זה לומר דשמ"ח שלו היה יוסף והוא ראוי להיות עיקר ויש לו דין קדימה וע"ש ישראל יש לכתוב דמיתקרי ובגט שנכתב ע"כ שאין זה המגרש ואף שאם יעמדו על המחקר ידעו שזה עיקר שמו שנמ"ח הוא ישראל כבר כתבתי שאין דרכן לעמוד על המחקר כל דלא חזו כי האי סימנא שיצטרכו ליתן לב להרגיש בענין אלא לוקחין הדברים כפשטן. וכיון שיראו חתימתו וישמעו קול קריאתו לתורה למראה עיניהם ישפטו ולמשמע אזנם יוכיחו שאין זה המגרש. ואפשר לומר בדעתו של הג"פ דגם הוא מודה למ"ש דבנשמ"ח שפיר מפרשינן דמתקרי יוסף היינו ע"ש יוסף דמתקרי קודם החולי אלא דמ"מ קשיא ליה כיון שבגט אין לנו אלא שם שמחזיק לעצמו ומחמת עלייה וחתימה חזינן שמחזיק שם יוסף עדיין לעיקר ואיך כתבינן בגט להיפוך. וע"ז תי' שפיר כיון דמן הדין השני עיקר כו'. אך לענ"ד נראה לפי מש"ל בטעמיה דהב"ש דס"ל דעיקר מה דאזלינן בתר קריאה וחתימה לא מעכבה בסדר השמות כלל דמה שעולה וחותם בסדר הזה אין זה קפידא לגביה ולא איכפת ליה בקדימה ואיחור כלל רק שזה מורה שאלו שמותיו אשר בחר לו וכיון דאלו השמות נכתבו בגט סגי בהכי דהא לא כתב בהם חוקה שיהא כסדרן מעכב אך מה שראוי לחוש להיפוך הסדר הוא מחמת קריאה של העולם שיהיה לעז אם יכתוב להיפוך שיאמרו שאין זה המגרש דאל"כ מי בקש זאת מיד הסופר והעדים להפוך הסדר ללא צורך וזה דווקא בשנקרא בפי העולם בשניהם יחד משא"כ בנדון דמהרי"ו שנקרא בפי העולם רק בשם ישראל והוא שם העיקר מן הדין שהוא שמ"ח שפיר כתבינן ליה לעיקר שהרי אין כאן מקום לעז כלל ומה שעולה וחותם אין זה מעכב בסדר השמות כלל כדכתיבנא: ולפ"ז א"ש נמי מ"ש בס"ג שהביא בד"מ שיש לכתוב שם שקורין בו תחלה דע"כ פירושו שנקרא בשם הב' לבד ומקדימין אותו וכבר כתבתי שזה צ"ע דאיך נהפוך סדר השמות דהא בשמות הלידה מילתא דפשיטא שאין להפוך וכמ"ש הג"פ ולפי מ"ש י"ל דגם בשמות הלידה שאין מקום לכתוב דמיתקרי לפי שהם שמות העצם ולא נקרא בכל אחד בפ"ע לבד מ"מ אם רגיל בשם הב' לבד שפיר יש להקדימו דמחמת שמחזיק לעצמו בסדר הזה אין כאן עיכוב דאיהו לא קפיד בהכי ודרך הוא במי שנקרא בכל שמות דקרי לי' ועני בין שקורין אותו כסדר הזה או בהפך רק שאין להפך מחמת קריאת