בית אפרים אבן העזר חלק ג לד

בו ביותר וס"ל דבכה"ג כותבין שניהם בלי דמיתקריה אלא שמקדימין השם שרגיל בו לפתוח ראשון ונראה טעמו דס"ל דאע"ג דרובא קרו ליה בשם אחד לבד מ"מ א"צ להיות נכתב בגט בפ"ע משום דרגילות היא שמי שיש לו ב' שמות לפעמים אין קורין אותו אלא בשם א' לבד כדי לקצר והוי כמו קיצור השם שכותבין שם המובהק שניתן לו מעריסה ואין כותבין הקיצור כלל ואע"ג דקי"ל דכל קיצור השם שהוא שם בפ"ע כגון אלחנן חנן וכיוצא בו כותבין אותו אין הנדון דומה דשאני התם שי"ל שזה השם חנן שנקרא בו לא נצמח שותא משם אלחנן הנכתב בגט אלא כך קבעו לו שם וא"כ לא נכלל בכלל אלחנן ויש לכותבו בפ"ע משא"כ בניתן לו ב' שמות ונקרא בשם א' אינו דין שיהא השם הזה שנקרא בו קובע מדרש לעצמו דהא היינו הך שמא גופא מהנהו תרי שמות שנכתבו בגט רק בלשונם יחליק השמות הללו ואשתמוטי הוא דקא משמטי השם השני כדי לקצר וכיון דלא נשתקע שם הב' לגמרי שפיר כתבינן תרווייהו והנך דקרו ליה בחד שמא נמי ידעי דיש לו עוד שם א' רק הם המדברים בקוצר מילין ויש בכלל מאתים מנה. ואף אם הני דקרו ליה בחד שמא לא ידעי בהנך דקרו בתרווייהו לית לן בה: ומ"ש מהרי"ק בתשובה על מי שכ' אנא לוי יהודה בלא דמיתקריה דפסול לפי שיסברו שנקרא בשניהם יחד כאשר יש הרבה בנ"א ששמותיהן כו' אין ענין לכאן דהתם מיירי בשם אחד מחמת חולי ומעולם לא נקרא בשניהם יחד משא"כ כאן כיון שהשם שהם קורין בו מוזכר בגט ומחמת שסמכו ענין לו לא יוציאו לעז שידוע שהוא כמו קיצור השם. ואף שי"ל דקיצור השם שאני שהוא מורגש בפיהם שאין זה שמו העיקר רק הם אחזו בקצרה משא"כ כאן די"ל דסברי שאין לו רק השם הזה שנקרא בו לבד. ז"א דל"ח ללעז בכה"ג כל שיכולין לתלות בקיצור השם כיון שרגילות הוא לקצר השם בכה"ג וכמו דכתבינן שרה דמיתקריה מרים וכיוצא בו ואין חוששין ללעז וההוא דמהרי"ק וכל כיוצא בו דחיישינן ללעז ולא אמרינן שיתלו שזה המגרש יש לו שם כזה היינו משום דכיון דמשמעות לשון הגט הוא שזה שמותיו כפולים לו מלידה יאמרו שאין זה המגרש דא"ל שיתלו לומר דשמותיו כפולין אלא שבפי רוב העולם נקרא בשם א' לבד אין זה מציל מן הלעז כיון שאם יעמדו על המחקר יתברר להם שזה לא נקרא מעולם בשמות כפולים יחד ויסברו לומר שאין זה המגרש ולמגרש זה שבא לו השם הב' מחמת חולי הוה צריך לכתוב דמיתקרי' וכן כל כיוצא בזה היכא שאם יעמדו על המחקר יתברר להם שאין הענין כפי משמעות לשון הכתוב בגט יש חשש לעז ולא תלי בטעותא או בשיקרא משא"כ בנ"ד שפיר הם תולין בדבר הרגיל שרגילות לקצר השם ולקרא באחד כדרך שרגילין בשאר קיצור השם. ואם יעמדו על המחקר הרי יתברר להם האמת שזה נקרא בשם כפול מלידה ומבטן ועדיין קרוי כך בפי המקצת ויבינו לאחריתם שזהו המגרש הכתוב בגט והן הן שלמדו לשונם דבר בקיצר והכחידו תחת לשונם השם השני וזה כלל גדול בענין חשש לעז בכתיבת השמות כמבואר להמעיין הדק בפוסקים: אך שצ"ע דהך מילתא שכתב בד"מ בשם ס"ג שיש לכתוב שם שקורין בו תחלה במאי מיירי דאי מיירי שנקרא בפי העולם בשם הא' כגון שנקרא ראובן שמעון וקורין אותו בשם ראובן אם כן מאי קמ"ל דפשיטא שיש לכתוב בשם שקורין בו תחלה דמה"ת יהפך סדרן של השמות ואי מיירי שנקרא בשם שמעון והוא גוונא דנ"ד ממש שנקרא בשם השני לבד וקמ"ל דאף שנקרא בשעת מילתו ראובן שמעון אעפ"כ כיון שנקרא בשם שמעון נעשה שם זה עיקר וכותבין שמעון ראובן וזה צריך לפנים דאכתי מיד ערער לא יצאנו כיון שמעולם לא נקרא בסדר הזה הו"ל שינוי השם ופסול כמ"ש בס' ג"פ ס"ק צ"ט דמילתא דפשיטא הוי דמי שנקרא בעת הלידה ראובן שמעון וכן חותם ועולה לס"ת אם יהפוך השמות ליכתוב בגט שמעון ראובן הגט פסול או בטל כו' וע"ש ולכאורה מסתבר טעמיו ולקמן אבאר הנלענ"ד בזה: והנה בדבר מ"ש הוד כ"ת שאין לכתוב טויבה דמיתקריה שאסי' כיון דלגבי המועטין נקראת בשם שניהם וכיון שאינה נקראת בשם שאסי' לחוד א"א לכתוב דמיתקריה שאסי' ושוב כ' דמ"מ יש לפקפק ומקום לפרש דמתקריה לפעמים שם זה עם השם הראשון והוכיח דבר זה מדברי הב"ש גבי משה ליב. הנה כבר הדבר מבואר אצלי באורך בכמה תשובות שכתבתי בענינים כאלו וכאן אנקוט בידאי כל דהוצרך לענינינו. ומתחלה אבאר מה שנלענ"ד דעת הב"ש דאף בנשמ"ח אם נקרא בשניהם אין לכתוב דמיתקרי שהרי בש"ע סי"ד כ' מי שיש לו ב' שמות כו' וכתב הרמ"א אבל אם נקרא בב' השמות יחד או שעולה כך לס"ת כשר ודבריו בזה לקוחין ממ"ש הב"י דמהרי"ק והתה"ד מר אמר חדא כו' דהתה"ד מיירי שנקרא ב' שמות במקום אחד כו' ובד"מ כתב ע"ז וז"ל ואין דבריו נראין דמהרא"י לא מיירי בענין זה כלל אלא באדם שנשתנה שמו ע"י חולי שעולה בב' השמות לס"ת ולכן יש להכשיר גם בגט כדמשמע התם. אבל בלא"ה אף מהרא"י מודה לדברי מהרי"ק ואין לחלק עכ"ל: ולפ"ז קשה על אא"ז הרמ"א האיך כתב בש"ע דאם נקרא בשניהם או שעולה כך לס"ת כשר דמשמע מדבריו שמרכיב התירוצים יחד תי' הב"י ודידיה לומר ששניהם אמת לדינא שהרי בד"מ דחה דברי הב"י בזה וכתב דבלא"ה מודה מהרא"י למהרי"ק ואין לחלק ודוחק לומר שחזר מדבריו שבד"מ (ועיין בתשובה סי' פ"א גבי אליעזר זאב המכונה ליבר מאן וואלף) והארכתי מזה בפי' דברי הד"מ והב"ש. והעולה ממ"ש שם דהרמ"א והב"ש מחולקים בזה דהב"ש לשיטתו שכתב דנקרא בשניהם אף בנשמ"ח אין כותבין דמתקריה לכן הקשה על רמ"א שכתב לכתוב אהרן דמתקרי' סעדי' כו' דאין זה נכון דאע"ג דכשעולה לס"ת בשניהם כותבין דמיתקרי היינו דווקא כשנקרא ב' מאותן השמות משא"כ היכא שקריאתו הוא בשם אחר אם כן עלייה לס"ת מצרף אותן ומאן פליג להו והוי ליה כנקרא בב' השמות יחד. אבל הרמ"א סובר דנשמ"ח לעולם כתבינן דמיתקריה ע"ש שהיו לו כמו הנקרא בשם ראשון ונשתנה שמו כותבין דמיתקרי אע"פ שנקרא בשם אחר ומכ"ש בנקרא בשם זה גם כן נעשה שם זה עיקר ועל הב' כותבין דמיתקרי ולכך שפיר כותבין אהרן דמיתקריה סעדיה דמה בכך שעולה בשניהם ונקרא בשם א' דלו יהיה שנקרא בשניהם מ"מ שם השינוי עיקר ועל הב' כותבין דמיתקריה ולכך שפיר כתב רמ"א בהג"ה אם נקרא בשניהם יחד או שעולה כך לס"ת כשר והיינו בדיעבד לכתחלה צריך לכתוב דמתקרי כיון שהוא שמ"ח ולשונו מדוקדק שפיר ובמקום אחר הארכתי בזה שלדעת התה"ד לפי מנהג אוסטרייך שעולה לתורה בשניהם, אף שלא נקרא בשניהם יש לכתוב כן לכשחלה ולפ"ז ג' שטות בדבר ובנ"ד שאנו רוצין לכתוב שם שאסי' בכדי לצאת ידי קריאת המיעוט צריכין אנו לעשות אותם בתכיפה או חיבור כאשר היא נקראת בפיהם ודמיתקרי לא יהא ביניהם שהרי אף בנשמ"ח ס"ל להב"ש דבנקרא בשניהם אין כותבין דמתקרי' ולדעת התה"ד אף בנקרא בא' כל שעולה בשניהם ואף הרמ"א דס"ל דכותבין בכה"ג דמיתקרי היינו משום דעושין עיקר לשם דמ"ח משא"כ כאן דלפי קריאת המועטים אין כאן עיקר וטפל ושניהם שוין ואף שקריאת הרוב מכריע גם כן לעשות שם זה לעיקר מ"מ כיון דלא נקראת מעולם בשם זה שאסי' בפ"ע אין לכתוב דמיתקרי ולא דמי לנשמ"ח דהתם נקרא בשם זה בפ"ע קודם החולי וכמ"ש בתשובה הארכתי הנ"ל בטעם הב"ש דס"ל היכא שנקרא בשניהם אף שעולה בא' אין כותבין דמיתקרי ע"ש: ולפי מה שהעליתי שם נראה דבנ"ד י"ל כיון דגם המועטים ידוע להם שהרוב קורין בשם אחד לבד שפיר מצינן למכתב דמיתקרי אע"פ שבפיהם נקראה בשניהם ולא דמי לנשמ"ח דהתם יש לחוש לפי שנקרא בפי כל בשניהם יסברו שכך שמו מלידה ודינו לכתוב בלא מתקרי כיון ששקולים הם ויבואו שניהם ודמיתקרי לא יבא ביניהם ובגט שכתב דמיתקרי אין זה המגרש כמש"ל משא"כ בזה דהאמת כן היא שזה שמה מלידה אלא שהקורין אותה כך עתה מועטים המה ושם שקורין הרוב עיקר ולכך נכתב דמתקרי ואין כאן לעז כלל וכ"ש הוא דרובא שרה ופורתא מרים שאע"פ שהמיעוט רואין בגט שם שרה לבדו ונכתב בגט לעיקר אין בזה משום לעז וה"ט הך פורתא ידעו ששם טויבא נכתב לעיקר לפי שנקראת כן בפי הרוב ויפרשו להם מ"ש בגט דמתקרי שאסי' היינו דמיתקריה גם שאסי' וגם כי לפי מ"ש לדעת רמ"א בשם מ"ח