בית אפרים אבן העזר חלק ג לב

מכשירין מ"מ נראה שאין לעשות בזה מעשה לכתחלה וכמ"ש הב"ש בס"ק ד' כשב' השמות כתובים בפירוש וכתב בלשון דמתקרי אע"ג דכשר אם כבר נכתב מ"מ כשאינו מקום עיגון אין ליתן הגט הואיל ובש"ס מבואר דצריך לכתוב דמתקרי ע"ש הטפל ע"ש וה"נ דכוותיה כיון שכל נוסח טופסי גיטין לכתוב שם אבי האשה כמו שכותבין אבי האיש כמבואר בש"ס וכמו שכתב בשאלות ותשובות מהרח' סימן ג' דאף על גב דלהרא"ש והרשב"א אינו מעכב מ"מ לכתחלה יש לכותבו והוא מטבע ונוסח אף בימי המשנה והתלמוד וכן בהרי"ף והרמב"ם כו' יע"ש ומהרח"ש קאי התם לענין שם אבי האשה וע"ש שהביא מתשובת הגאון מהר"א מזרחי שלכאורה מדברי הרא"ש גופיה יש לדקדק דדוקא בלא כתב שם אביה רק כינויו לבד יש להכשיר ומדקדק הרא"מ מזה דמשמע שאם לא היה כתוב לא שמו ולא חניכתו היה פסול הגט והרגיש בסתירה מתשובת הרא"ש שהביא הטור דאפילו לא הזכיר כלל כשר כו' ומהרח"ש כתב שצ"ל דלרווחא דמלתא קאמר דאפילו הוה אמרינן דצריך להזכיר שם אבי האשה לעכובא מ"מ כל שכתב חניכתו כשר כו' ע"ש הא קמן דלהך פירושא בהרא"ש לא ברירה ליה כולי האי להתיר בלא הזכיר שם אבי האשה כלל וא"כ כיון שמהרא"ש נראה שדעתו נוטה לפסול והרא"ש לא ברירא ליה כ"כ מי גבר לא יחוש לכתחלה במקום שאין עיגון: וראיתי בשו"ת מהר"א בן חיים סי' י"א שכתב דאפש' דגם מהרא"י לא קאמר אלא ע"ש אבי המגרש אבל באבי המגורשת מודה לשאר פוסקי' דאפשר לחלק בין אבי המגר' לאבי המתגרש' במעט חילוק עכ"ל ואין נראה כן מדברי מהרא"י דמשמע התם דמה דאתמר בש"ס שמו ושמה היינו כדינו עם שם אביו וא"כ למה יגרע שם אביו וגם נראה כי מ"ש מהראנ"ח שבקל יש לחלק בין שם אביו לשם אבי' כוונתו לפי מ"ש מהר"י שם בחילוק הב' בין אם העד לא הזכיר שם אביו בגט שכשר לשם אבי המגרש דבשם העד אם יטעו באחר ששמו כך מה בכך הא רובא דעלמא כשרים הם לעדות משא"כ אם יטעו בבעל שהוא אחר ששמו כשמו נמצא שהוא פסול לגמרי דכ"ע פסילו לההוא גיטא חוץ מבעל כו' ע"ש בסימן קל"ח. ולפ"ז החילוק בין אבי האיש לאבי האשה קל להבין דבשלמא באבי האיש יש לחוש שיטעו באחר כו' כמ"ש מהרא"י משא"כ באבי האשה כיון דהאשה הזאת היא המקבלת הגט הלז ומחזקת בו אזדא ליה חשש טעות באחרת ולכך יש להקל טפי באבי המגורשת ואם לזה כיון מהרנ"ח נראה שהחילוק נכון וברור אך כל זה אם האשה מקבלת הגט בעצמה מיד בעלה משא"כ בגט הנשלח ע"י שליח שהרי השליח התופס הגט שייך בו חשש טעות כמו בשם אבי האיש ואם השליח הלז בא למסור הגט ליד אשה זו הוא דומה לגט שלא נכתב בו אבי האשה אע"פ שנזכר בו שם האשה ואבי' אעפ"כ הוא פסול לדעת מהרא"י ודכוותה גבי שליח כה"ג בחסר שם אבי האשה והדבר ברור לפענ"ד שבזה מורה מהראנ"ח שאין לחלק כלל והשוו בזה אשה לאיש לפסול הגט לשיטת מהרא"י ז"ל: ובהכי אשכחנא פתרי למה דכתיבנא לעיל שהרא"מ נדחיק בסתרי' תשובת הרא"ש אהדדי והביא שם בשם שארית יהודה שג"כ הרגיש בסתירה זו וגם מהראנ"ח נדחק שם וכן בכמה תשובות גדולי האחרונים ולפי מ"ש יש ליישב ברווחא דמבואר בשו"ת הרא"ש שם דעובדא הוי שהגט נשלח ע"י שליח ממקום רחוק ולא נזכר בו רק כינוי שם אביה וע"ז כתב דכיון שהוזכר הכינוי יש להכשיר אבל אם לא הוזכר שם הכינוי שפיר היה מקום לפסלו דכיון שהובא ע"י שליח לא מהני בלא שם אביה משא"כ באידך תשובה דהרא"ש דמייתי הטור דהתם מיירי דנמסר מיד הבעל ליד האשה שפיר ס"ל להכשיר אף בלא הזכיר כלל לא השם ולא הכינוי דאך אחר העיון אין זה מעלה ארוכה לדברי הרא"ש דבשלמא לשיטת מהרא"י דפוסל בלא הזכיר שם אביו א"כ שפיר י"ל דה"ה אם לא הזכיר שם אביה כשהוא ע"י שליח משא"כ לפי המבואר באידך תשובת הרא"ש דמכשיר אף בלא הזכיר שם אבי האיש כלל א"כ גם בשלא הוזכר שם אביה כשהוא ע"י שליח אין מקום לפסול אך לדברי התה"ד ודאי שהדבר מבואר כמ"ש: והנה התה"ד שם בטעמא קמא כתב לחלק בין העד לבעל דהעד ניכר בלא שמו ע"י כתב ידו כו' משא"כ בבעל ונראה דס"ל דודאי בשמו לחוד אין היכר דכמה יוסף איכא בשוקא וכל היכא דאיכא טובא מה לי שהזכיר השם ומה לי שלא הזכיר כלל מה שאין כן כשכותב שם אביו ג"כ דאף דאיכא נמי כה"ג כיון דפורתא דמתרמי הרי שמו ניכר ומחמת שאר חששות בהוחזקו תליא מלתא ואי בעינן מוכח מתוכו או לא אבל בשמו לבד לאו במוכח מתוכו תליא מלתא דאפילו אי לא בעינן מוכח מתוכו מ"מ עכ"פ צריך להזכיר שם האיש והאשה בגט (ושיטת רבינו יואל שבמרדכי כבר דחו כל הפוסקים וכדמוכח דף ך' והארכתי במקום אחר) דזולת זה לא קרינן ביה וכתב לה כיון שלא נזכר שמם בכתב הזה לא קרינן ביה וכתב לה אע"פ שמבואר בתוכו שהבעל כותב לאשתו טובא בעל ואשה איכא בעלמא ואין כתב זה מיוחד לאיש ואשתו זאת: ולפ"ז שפיר י"ל דגם בכותב שמם ולא שם אביהם נמי הא איכא טובא בעל ואשה בשמות כאילו ומה יושיענו הזכרת שמם דאכתי לא יחודי מייחדי להו ע"י הזכרת השם וכה"ג אשכחן במגילה שהרשע ברשעתו אמר טובא מרדכי איכא ביהודאי א"ל היושב בשער כו' ולפיכך ס"ל לתה"ד דבמקום ששנינו שמם היינו בצירוף שם אביהם דעי"ז הוי הזכרת שם של בעל ואשה זו והרשב"א והרא"ש ודעימייהו הסוברים דשם האב אינו מעכב נראה דודאי אזלו ומודו שצריך שיוכר קצת מתוך הגט שזה המגרש והמתגרשת שהרי שמו ושמה עכ"פ בעינן לכ"ע וכמ"ש הר"ן בגיטין ובקידושין דספירת דברים שכורתין בינו ובינה לא הוי בלא הזכרת שמו ושמה וגם פשיטא שאין להכחיש המגרש דשמותיהם לבד טובא איכא כה"ג ואין סברא לחלק בין כותב איש יהודי סתם לכותב איש פלוני שבעיר גדולה ודאי אין שום היכר בהזכרת שמו לבד אם לא בשם פלא ביותר אלא נראה דס"ל דעיקר הכריתות תלוי בעת שהבעל מוסר הגט להאשה שהוא דבר הכורת בינו לבינה וכיון שעידי מסירה רואין שהבעל הנקרא בשם זה הוא מוסר הגט לאשה שבשם זה הכתוב בגט סגי ביחוד זה של הזכרת השם לבד אבל אם לא נזכר שם כלל ס"ל דלא מהני מה שעדים רואין המסירה דכתיבה זו שהוא מוסר אין נקראת על שמו ושמה ולא קרינן ביה וכתב לה כלל כנלע"ד ברור בטעם הפוסקים בזה: ואחרי הודיע כל זאת נראה דכל שלא הוזכר רק השם לבד ולא נמסר מיד הבעל ליד האשה רק ע"י השליח להולכה וכיון שאין היכר בהזכרת השם לבד דטובא איכא בשם זה נמצא דבשעת מסירת הבעל לא היה השליחות מבוררת שנשלח לגרש אשה זו דבכה"ג אין עיקר הבירור רק מחמת שעת מסירה ואנן שליחות מבוררת בעינן ואע"ג דבקידושין יכול לעשות שליח לקדש לו אשה בסתם איזה שיהיה היינו בקידושי כסף אבל כשמוסר לו שטר קידושין אע"פ שמזכיר בו לקדש אשה רחל בסתם אינו מועיל כשאינו מברר שליחותו על איזה אשה כיוון וה"נ בגט וא"ל דבגט עדיף טפי כיון שכותב בו שמגרש אשתו רחל והרי אין לו אשה אחרת ששמה רחל רק זו והוי שליחות מבוררת נראה דז"א לפי מה דכתבינן טעמא דבעינן הזכרת שם האיש והאשה בגט משום דעכ"פ בעינן שיהא ניכר בעלי המעשה ואע"ג דטובא איכא מהני בצירוף מעשה המסירה ומה שהיה ניכר ע"י שכתוב אנתתי לא מהני בלא הזכרת השם עכ"פ וה"נ בשעת שליחות בעינן שיהי ניכר ואין כאן היכר מחמת המסירה כיון שלא נזכר בגט רק הזכרת שמם לבד ואף שכ' אנתתי וגם באמירתו שאומר לו שעושהו שליח למסור לאשתו רחל מ"מ כיון שאין לצרף המסירה לידה בשעת עשיית השליחות אין כאן בירור השליחות כדבעי ולהכי שפיר כתב הרא"ש בנידון שהיה ע"י שליח להכשיר דווקא מטעם שהוזכר חניכת אביה הא לא"ה היה פסול: ולכאורה נראה לחלק בין אבי האיש לאבי האשה משום דאיכא למימר בטעמא דמלתא דבעינן שם אביו ושם אביה ע"פ מ"ש התוספות ר"פ כל הגט דבהוחזקו שני יוב"ש לא מהני לר"מ אף כשמגרשין שין זה בפני זה דמוכח מתוכו בעינן ובעי סי' ועיין ב"ש