בית אפרים אבן העזר חלק ג לא

באחד משום זה לא נעשה עיקר ומה דזימנין בגט הולכין גם אחר קריאת העולם היינו היכי דיש חשש לעז כגון יוסי וקוראין לו יוחנן משא"כ היכא שנקרא יוסי ועולה לתורה וחותם יוסי יוחנן שפיר כתבינן בגט כמו שעולה וחותם דאין כאן חשש לעז מה שנקרא בפיהם יוסי לחוד שידוע שדרך העולם לקצר וחדא מתרתי נקטי ובאמת ידעו שזה המגרש יש לו עוד שם מובהק יוחנן ועוד דבנ"ד ששם השני הוא שם לעז כ"ע מודו וגדולה מזו כ' הג"פ ס"ק פ"א לפרש דברי הרמ"א מי שיש לו שם עברי כו' דמיירי שעולה בשניהם בעברי ולעז העברי עיקר אף אי רוב אקרי ליה בשם לעז רק היכי שחותם בלעז אז החתימה מכריע א"כ מכ"ש בנ"ד שהקריאה וחתימה בב' ועולה בשם עברי דפשיטא דעליות לס"ת מכריע ומוסיף אומץ לשם העברי. אך נראה דעכ"פ אין ראוי לכתוב לכתחלה יהודה המכונה ליב כיון שמעולם לא נקרא בשם ליב לחוד וכמ"ש שכתובה באורך והיה צריך לכתוב יהודה דמיתקרי יהודה ליב וא"כ בדיעבד כיון שכתב העיקר לבד כשר: ועוד שהרי מבואר במהרי"ק שורש פ"ו אלי' שנכתב בגט ונקרא לכל אדם באלי' מ"מ אם רגילות לקרוא לתורה בשם אלי' כשר כשנכתב בגט אלי' ושם מיירי אע"ג שאין החתימה מסייע לשם אלי' שהרי כ' אם רגילין לקרות לס"ת או חותם כו' אלמא דבקריאה לס"ת לחוד סגי לדמותו לחניכה כמו שביאר שם דלא גרע לכינוי דכשר בדיעבד כדאיתא בגיטין כ' חניכתו כו' וא"ל דמהרי"ק מיירי שידוע שעולה לס"ת בשם אלי' אבל עכ"פ אינו חותם בשם באלי' כגון שאין ידוע חתימתו וכה"ג דאז אזלינן בתר עלייתו משא"כ אם היה חותם גם בשם באלי' אפשר דס"ל למהרי"ק דמה שעולה לא הוי כחניכא ז"א דהא בשו"ת לחם רב סימן ל' בההיא דשמואל מולי למד מכאן דאף היכי שחתימה ועלייה סותרין זא"ז ונקרא בשם החתימה מ"מ לא גרע עליי' מחניכה אמנם לענ"ד י"ל דמהרי"ק קאי בשיטת הפוסקים דעיקר או טפל לבד כשר הלכך כ' דלא גרע מכינוי דכשר בדיעבד משא"כ לדידן דקי"ל לטפל לבד פסול. ועוד שהב"ש כתב שיש לחשוש לדעת הרמב"ם לפי דעת איזה מפורשים אליביה דס"ל אף בכ' שם עיקר לבד פסול וכן דעת ריא"ז וכ' דיש לחוש אף שכבר נתגרשה רק בשעת הדחק דווקא כשר ע"ש סק"ח ועוד שלכאורה מהב"ש ס"ק ק"ד משמע דאם נקרא בשניהם אף שעולה לס"ת באחד אפ"ה אין לכתוב דמיתקרי ואם כ' הוי שינוי וכמ"ש בתשובה שכן מוכח ממ"ש שהלשון רמ"א אינו מדוקדק והרי רמ"א כ' או שעולה כך לס"ת כו' ע"ש וא"ל דהיכא דאחד מהם שם לעז ועולה לס"ת בשם עברי מודה הב"ש כיון דשם עברי עיקר לגבי שם לעז ז"א דהרי הב"ש התם אף בשם שינוי מיירי דהא קאי ארמ"א בהג"ה ע"ש באורך בתשובה הנ"ל והרי שם הכינוי הוא עיקר ואפ"ה ס"ל להב"ש דכיון דנקרא בשניהם אם כ' דמיתקרי דמשמע שנקרא בפ"א בש"ע לכך הוי שינוי ממה שנקרא בפי העולם וא"כ ה"ה אם כ' א' לחוד דהוי ככותב חצי השם דפסול שיסברו לומר שנקרא בשם זה לחודא: אמנם באמת יש לחלק לפמ"ש בתשובה בטעם הב"ש משום דבכה"ג שנקרא בשניהם אז העולם סוברין ששניהם שמות העצם שלו מלידה שאין רגילות בשם מ"ח להיות נקרא בשניהם הלכך יסברו שהם מלידה ואין לכתוב דמיתקרי וזה שייך דווקא בב' שמות קודם רק שאחד עיקר מ"ח שפיר איכא למיטעי דילמא הם שמות הלידה כיון שנקרא בהם משא"כ היכא שנקרא בשם עברי ושם לעז ביחד יהודא ליב דליכא למיטעי כלל שהכל יודעים דליב הוא כינוי לעז ושם המובהק יהודה לבד וחילוק זה מבואר בפ' הגט (הם הקונטריסים שהביא הב"י) וכן במהרי"ק שורש הנ"ל דדוקא ביוסי וקורין לו יוחנן שיש לחוש ללעז שיסברו ששמו המובהק הוא כן משא"כ אם כותב אנא שמואל המכונה כן שידוע לכל ששם זה לא ניתן לו בשעה שנכנס לברית ואף אם יכתוב אנא שמואל ונקרא בפי העולם בכינוי מ"מ יכולין לכתוב שם הקדש לעיקר וכ"כ מהרי"ק דכיון דשם באלי היא לעז הרי יודעין דמסתמא יש לו שם הקודש אחר ושפיר דמי לכתוב אלי' וא"כ ה"נ אין כאן חשש לעז שהרי ידוע ששם ליב היא חניכה וכינוי לבד וכשיראה בגט יהודה ידעו שנכתב שם הקודש של המגרש ומה"ט אם כתב העיקר לבד כשר ואין להקפיד על הכינויין אע"פ שהכינויים הם שגורין יותר בפי העולם מ"מ כיון שיודעין שעכ"פ יש לו שם עיקר אין לחוש ואין להם לחוש שמא יש לשם ליב שם קודש אחר כגון ארי' כיון שיכול להיות ג"כ כמו שהוא האמת וכן ראיתי ששם הרד"ק שכתב שיכולין לומר שזה המגרש אין לחוש ללעז אמנם כבר כתבתי שדעת הג"פ להחמיר בכתב שם העיקר לבד כדעת הרמב"ם וריא"ז ואם כי יש לחלק דדוקא בעיקר טפל כגון רובא מרים וכה"ג או מקום כתיבה לבד אבל בגוונא דנ"ד שכל העולם יודעין ששם הקודש היא עיקר לגבי שם הלעז מ"מ מי ירום להקל מחמת סברא דנפשיה. ולכן בכה"ג דנ"ד שנקרא בפי כל יהודה ליב וכך חותם א"ע אע"פ שלתורה אינו עולה רק בשם יהודה לבד יש לכתוב לכתחלה יהודה דמיתקרי יהודה ליב ובדיעבד אם כ' יהודה לבד או יהודה ליב דמיתקרי יהודה והוא שעת הדחק או שכבר ניתן הגט גם כן כשר כך נראה לפי עניות דעתי: הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד שאלה פג ע"ד הגט שנסדר לאיש ששמו שמעון יהודה וניתן לו שם זה בשעת לידה כאשר זה יולד שם וכך עלה לס"ת חתם תמיד וכתבו בגט שמעון דמיתקרי יהודה המכונה ליב ונתעוררו ע"ז חכמי לב שהגט מקולקל: תשובה נלענ"ד שהגט פסול וכמבואר בדברי הג"פ והב"ש דאם כתב דמיתקרי במקום שלא ניתן לכתוב פסול ואפילו תימא שטעם הג"פ היא משום כיון ששניהם מלידה שניהם עקרים בנידון גט זה נמי שניהם עיקרים אמנם באמת ודאי אין טעם הג"פ מחמת זה דאל"כ למה כתב בפשיטות שפסול דמה בכך שעשה עיקר טפל הרי לדעת הריב"ש אם עשה עיקר טפל וטפל עיקר כשר וכן הוא דעת רוב האחרונים אלא ודאי דלכך מיפשט פשיטא ליה לג"פ דפסול משום דהוי ככותב חצי השם דפסול כיון ששניהם מחוברים יעלו יתלכדו ולא יתפרדו ודמיתקרי לא יבא ביניהם ובנידון זה גם הס"ג של מהר"מ מודה כמבואר להדיא בדבריו ועוד הרי כתב הב"ש גבי ההיא דאהרן סעדיה ונקרא בפי כל ישעיה כיון דעולה לס"ת בשניהם ונקרא בפי כל בשם אחר אין לכתוב דמתקרי כמו אם נקרא בשניהם וא"ל דשאני הכא דנקרא בכינוי של יהודא ז"א דכלפיא לייא דאטו משום שנקרא בכינוי שלו יהא נעשה טפל דהא בכל דוכתי כתבינן ע"ש הטפל דמיתקרי ואפילו היכא שהם עיקריי' בשוה אין לכתוב דמיתקרי על אחד מהם כמבואר בס"ג להדיא למהר"י מינץ דס"ל דאף בשינוי מ"ח אין לכתוב דמיתקרי כיון ששניהם עיקריים. ואמנם אנן לא נהגינן כוותיה בשמ"ח דס"ל שם השני עיקר וכבר הארכתי בזה בכמה תשובות ובכאן שלענ"ד הדבר פשוט לפסול קצרתי דברי זעירא כו': שאלה פד שאלה איש אחד שלח גט לאשתו ע"י שליח להולכה ושם אבי המגורשת הוא אלחנן זאב בקריאה לס"ת וחתימה רק בפי העולם היה נקרא חנן רק מחמת שיגרא דלישנא לא היה ניכר אם חנה או חנן ולכך נתחכמו ולא כתבו שם אבי האשה כלל בגט ובהגיע למקום הנתינה פקפק חכם אחד בזה לפי שהמגרש הוא ג"כ מבני העיר והוא עומד כעת ג"כ שמה רק שנסע לעיר הסמוכה לשם כמו פרסה וכתב שם הגט ושלחו לכאן וכיון שבקל אפשר לתקן ולכתוב גט אחר לא רצה לסדרו כך והלכו לאחר והוא סידר הגט ונתן ליד האשה ועמד השואל ושאל אם מהדרינן עובדא מאחר שבקל יש לתקן או לא: תשובה מתחלה אען ואומר כי מאוד נפלאתי על המסדר הגט הלז אם הוא אינו יודע בטיב גיטין איך הכניס ראשו בזה לעשות מעשה לסדר הגט לכתחלה מאחר שלדעת תה"ד הוא פסול אף בדיעבד והלבוש כתב ג"כ די"א דפסול וכמ"ש הב"ש ואע"ג דהב"ש כתב דליתא וטעמו משום דהרא"ש והרשב"א והטור