בית אפרים אבן העזר חלק ג ל

לשונות דסתרי אהדדי המ' אייזיק דמתקרי לובא ומנהג חז"ל מעולם לכתוב המה בשם לעז ודמתקרי ע"ש הקודש גם שיהיה איזה ישוב שהיה אפשר ליישבו כמש"ל סברת הרב (ר"ל הב"ח) בנ"ד ודאי השינוי לשון דהמה ומתקרי א"א ליישבו אלא כנ"ל והוא שינוי השם כו' ע"ש באורך וא"כ בנ"ד פשיטא דל"ש הני טעמי שהרי לא מצינו בשום מקום שיהא ליבר מאן וואלף שם הקודש והוי כשמות מובהקין ולא אתי למטעי (ומזה סיוע למש"ל שאין לחוש לטעות שיאמרו שהוא בן ג' שמות) וטעם השני נמי ל"ש בנ"ד דהתם כיון שנכתב המה אתי למטעי משא"כ כאן שלא כתב רק דמתקרי לבד ולא אתי למטעי וכמבואר שם דמה"ט אתי עלה גם כי בימיהם עדיין לא יצא לאור עולם ת' רמ"א ז"ל כמ"ש בט"ז ואם כן י"ל אי הוי חזי הנך גאוני בתראי לדברי רמ"א לא היו פוסלים הגט וגם י"ל שבימיהם שהיה מנהג קבוע לכתוב ע"ש לעז המה דוקא היה מקום לדבריהם משא"כ עתה שנתפשטה הוראה ע"פ תשובת רמ"א ז"ל דש"ד לכתוב דמתקרי ע"ש לעז אם כן אין חשש כלל שיבא לידי טעות מחמת זה כלל: אמנם עדיין יש מקום לחוש לפי מ"ש הב"ח לחלק דאין לכתוב המכונה אלא דוקא אם אביו הטיל עליו ב"ש בעת לידה אבל אם אח"כ נתחדש לו שם חדש אף שהוא לעז יש לכתוב דמתקרי וכ"כ באריכות בתשובה שלו אם כן עדיין מידי ערעור לא יצאנו שהרואה שנכתב דמתקרי ע"ש לעז במקום שא"צ לכתוב דמתקרי יסבור שזה המגרש לא היה לו כינוים אלו משעת לידה רק אח"כ נתחדשו לו ולכך כתב דמתקרי ואין זה המגרש שידוע לכל שכך נקרא משעת לידה וכן לפי מ"ש בג"פ בשם מהרח"ש דאם שם העצם הוא לעז כגון שניתן לה בעת לידה שם לעז לחוד ואח"כ נשתנה שמו וקרו ליה בשה"ק כותבין ע"ש הלעז דמתקרי א"כ יש ג"כ יש חשש זה שיסברו מדנכתב דמתקרי אם כן שם זה ליבר וואלף הוא שם העצם דהיינו שלא ניתן לו בשעת לידה רק שמות לעז אלו ואח"כ שינוי שמו לשה"ק וחששות כאלו כתב המג"ש בעובדא הנ"ל וה"נ דכוותיה והב"ש כתב בפשיטות דמתשובת מהר"מ מינץ נראה דלא ס"ל כסברת הב"ח ור"ל כדכתב והמכונה זעמיל אע"פ ששם זה ניתן לו אח"כ כבר עמד ע"ז הב"ח בתשובה וכתב לישב דש"ה שהיה בוש בשם זעמל כמבואר שם והא ודאי הוי כינוי גמור כמו המכנה שם לחבירו אבל בעלמא לא. ועוד יש מקום לחוש לפי מ"ש הג"פ ס"ק ע"ז אם המגרש מבני ספרד והמסדר מרבני אשכנז הכל הולך אחרי המגרש והמתגרשת ויכתבו כמדינות עצמן אם כן יש לחוש ג"כ אף שהגט ניתן במדינה זו שנוהגין לכתוב המה על שם הלעז מ"מ הרואה שיש שינוי בגט מן המנהג יסבור שאולי מגרש זה מבני ספרד דנהיגי לכתוב דמתקרי ע"ש היוצא משם העברי כגון יהודה ליאון ואע"פ שליבר מאן אין יוצא משם אליעזר מ"מ כיון שוואלף יוצא משם זאב וגם ליברמאן יש לו קצת שייכות לשם העברי כמ"ש הב"ח בתשובות לפי שיטתו שאין לכתוב אלא בכה"ג הלכך שפיר לכתוב דמתקרי ואם כן יוציאו לעז שאין זה המגרש דידוע לכל שהוא מבני מדינה זו וזה יולד שם סלה ויגדל שעשועים ואע"פ שהכינוים ליבר מאן וואלף הוא לשון אשכנז מ"מ בזמן שהוא מבני ספרד יש לילך אחר מדינתו ודוקא היכא דאיכא תרתי שהוא אשכנז וגם כינויו הוא בלשון אשכנז וכמבואר בג"פ שם ושם אשכנזי אין מספיק להוכיח שהמגרש ממדינה זו שהרבה בני אדם העולין משם לכאן ונתישבו שם וקראו בשמותם עלי אדמת קודש ושאר מדינות ספרד כשמות אבותם במדינה זו ואם כן מכל הני חששות יש לפסול הגט: איברא יש לצדד ולומר דחשש אחד ג"כ ליתא בנ"ד שאע"פ שדעת הב"ח בשם חדש יש לכתוב דמתקרי מ"מ בנ"ד דשמות הלעז הם כינוים לשם העברי ושם וואלף הוא פי' העברי ממש ורגילות שנותנים כינוים כאלה בשעת לידה ולא אח"כ אין לחוש שיטעו בזה לומר ששמות אלו נתחדשו אח"כ ובהכי אזדא ליה גם חשש השני שהרי הדבר ידוע שאין נותנין בשעת מילתו שמות לעז אלו לבד וכבר כתבתי כיוצא בזה בשם מהרי"ק סי' פ"ו גבי אליהו באלי דהיכא שידוע שאין דרך ב"א לקרות בשם זה רק לכינוי לבד והכל יודעין שרגילות הוא ליתן שם הקודם אחר אין לחוש לטעות וה"נ טפי יתלו שנכתב דמתקרי לפי שאף שנכתב דמתקרי כשר הוא כדעת רמ"א ומפורסם באחרונים ולא אזלו בתר אפכא לתלות שניתן לו בעת לידה שם זה לבד או שנתחדש אח"כ כדעת הב"ח ובלא"ה המג"ש חולק על הב"ח בחילוק זה וכ"מ מדברי הפוסקים וכ"מ בב"ש והחשש הב' גם כן אינו חשש כ"כ כיון דלאו כ"ע דינא גמירי לידע דבשמות כאלו יש מנהג בספרד לכתוב דמתקרי ומי שידע זה ישכיל ויבין גם כן דאם כתב דמתקרי במקום המכונה כשר ויתלה יותר שאגב שטפה רהיט להו למכתב דמתקרי שהוא כשר לפי שהוא כולל בין לשם בין לכינוי משיתלה לומר שזה המגרש ממקום שנהגו לכתוב דמתקרי בפרט ששם הלעז הוא לשון אשכנז ומ"מ אם עדיין לא ניתן הגט יפה עשו הדיינים שהחזירוהו וכמ"ש המג"ש בתשובה הנ"ל דאף בגט שהוא כשר אם אפשר לכתוב אחר כותבין כדאיתא במהרי"ק שורש קנ"ז כו' ואפילו אם כבר ניתן אם יוכל להשתדל בקל גט אחר יש לעשות כן וראוי להמסדר שלא לעמוד על דעתו במקום ערוה החמורה ובזה יגדל כבודם לחוש לכבוד המקום ולכתוב בו אליעזר זאב המכונה ליבר וואלף ולדקדק בשם חתימתו (כי אין ידוע אם שמו ליבר או ליבר מאן כי פעמים נזכר בתשובה ששלחו אלי כך ולפעמים כך) ובמקום עגונה יש להקל לענ"ד אם נכתב דמתקרי ליבר וואלף הנלענ"ד כתבתי כפי אשר הורוני מן השמים: דברי זעירא מן חברייא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: שאלה פב בדבר הגט הניתן בק"ק לעשנוב שהיו שם המגרש בפי כל יהודא ליב ולס"ת עולה בשם יהודה לבד וכתבו בגט שם יהודה לבד וגליתי דעת בקצרה שיש להקל מטעם כיון דעולה לס"ת השם יהודה הוי זה השם עיקר. אמנם כעת ראיתי בדברי הרב המאה"ג מוהר"ר יצחק אב"ד דק"ק וויטקוב שגם חתם א"ע יהודה ליב וא"כ יש לפקפק לפמ"ש בג"פ ס"ק כ"ז היכא דבשעת המילה קראו לו שני שמות חיים ובונבאנטי ועולה לס"ת בשם חיים וחותם בשם בונבאנטי או איפכא אז אם רוב קרו ליה חיים ופורתא בונבאנטי יכתוב חיים דמיתקרי כו' אלמא דכל כה"ג שהקריאה לס"ת והחתימה סותרין זא"ז הקריאה בפי העולם מכריע וא"כ הא נמי להא דמיא דבאמת כיון דניתן לו ב' שמות ושם העצם כחד שמא נינהו והוי כאלו הקריאה לס"ת והחתימה סותרין ומה שנקרא בפי כל מכריע להיות שם החתימה עיקר והוה ראוי לכתוב יהודה ליב דמיתקרי יהודה כיון דעליה לס"ת היא פורתא לגבי החתימה והקריאה ואם כי שם הטפל לבד מבואר בריב"ש דעות הרבה פוסקים דפסול. איברא דבס"ג דמהר"מ מבואר דאם נקרא וחותם בשניהם ועולה באחד כותבין דמיתקרי ומשמע דגם בשם הלידה הדין כן א"כ לפ"ז פשיטא דשם יהודה נעשה עיקר לגבי שם ליב ולדידיה היה ראוי לכתוב יהודה המכונה ליב (וכבר כתבתי בתשובה דלס"ג מהר"מ ס"ל דכל כה"ג שיקרא בכינוי עם עיקר השם א"צ לכתוב הכינוי וביארתי דליתא לענ"ד דמקור הדין מת"ה דלא מיירי רק בכינוי שע"י צורת גופו וכ"מ מדברי הט"ז שכ' כן על רמ"א בהג"ה משא"כ בשמות הלידה ובארתי שהפרש גדול ביניהם) וא"כ עכ"פ שם יהודא עיקר ואעפ"י שלא כ' הכינוי כשר כמ"ש רמ"א בהג"ה ס"א שאין להקפיד על הכנוים: אמנם לכאורה אין לסמוך ע"ז דס"ג דמהר"מ ס"ל דדוקא היכא שנקרא ועולה וחותם בשניהם אין לכתוב דמתקרי משא"כ ש"פ ס"ל דאף הנקרא באחד כיון שעולה וחותם בשניהם אין לכתוב דמתקרי כמו שהארכתי בתשובה א"כ ה"ה אם נקרא וחותם אע"פ שעולה באחד יש לכתוב שניהם בלא דמיתקרי. אמנם י"ל דאף הפוסקים החולקים עם מהר"מ בנקרא באחד מ"מ אם עולה באחד מודו שזה נעשה עיקר שהרי עליה לתורה מכריע אף נגד שם החול וטעמא דבגט אנו הולכין עיקר אחר עליה לס"ת וחתימה שהיא שם שהחזיק לעצמו הלכך כיון שבזה עולה לס"ת חזינן דשם זה משוה ליה עיקר הלכך אע"פ שנקרא בב' וחותם בהם מ"מ חזינן ששם זה עיקר גבי טפי כיון שעולה בו לס"ת משא"כ בעולה וחותם בשניהם א"כ חזינין דמחזיק שניהם בשוה ואע"פ שהוא נקרא בפי העולם