בית אפרים אבן העזר חלק ג כח

שם החולי בגט ועל הב' כותבין דמתקרי אע"פ שאינו רגיל בו משום דהתם כיון דמ"מ נקרא בו לפרקים ליכא למיחש כיון שבני מקום הנתינה יודעין שזה שמו אשר יקראו לו לפרקים ומה"ט באמת אם כתב שם שנשתקע פסול כיון שאותו שם אינו ידוע כלל חוששין ללעז. ובאמת צ"ע לענ"ד מ"ש הב"ש ס"ק ל"ד בשם מהרש"ל דמכשיר אם המסדר כתב למקום נתינה שנשתנה שמ"ח וכ"ה באמת ביש"ש סי' ק"ד וז"ל אם לא שכתב המסדר גט זה לנותני הגט והודיע להם שנשתנה שמ"ח כו' ובאמת שזה תימא לענ"ד דאטו בנותני הגט תליא מלתא שהרי הם יודעין להמגרש והמתגרשת ועיקר חשש לעז משום בני מקום הנתינה שיסברו שהוא איש אחר וא"כ כתיבה זו לנותני הגט אין בה מועיל שלא יהא חשש לעז וגם ק"ל על הב"ש שם דהיש"ש לא כ"כ אלא לשיטתו שחולק שם על מהרי"ק וס"ל דאף בגמרא במ"א צריך להקדים השם שמ"ח ועל הראשון דמתקרי וע"ז כתב שאם אין בני מ"נ יודעין שנשתנה שמ"ח פסול שהרי הם אין מכירין השם הראשון הנכתב בגט אם לא שכתב המסדר כו' משא"כ הב"ש דקאי לשיטת מהרי"ק דבכה"ג מקדימין שם הראשון שהוא הידוע במ"נ ועל השם שמ"ח כותבין דמתקרי בכה"ג משמע מדעת רש"ל שם דכתיבה לא בעי שאינו לעז כ"כ שבמקום שניתנו יאמרו אולי נקרא כן במקום אחר יעו"ש כמה חילוקי דינים: ואמנם לפענ"ד כו' צ"ע דמ"מ יש לחוש לנכנסין פן ישמעו באזניהם השם השני בלבד ויסברו שאין זה המגרש ומכ"ש אם הקדימו שמ"ח וכתבו לעיקר השם דאיכא למיחש ומה מועיל כתיבה שאינו רק למתני הגט בלבד שהרי שאר בני המקום אין אתם יודע מזה כלל ושמא כוונתו דשפיר דמי למכתב הכי בגט שמ"א תחלה ולכתוב לנותני הגט שנשתנה שמ"ח ועליהם מוטל להכריז לכל באי שאר עירם לומר שהמגרש יש לו עוד שמ"ח וצ"ע: ועכ"פ סברא גדולה הוא שאין לחלק השמות כיון ששם א' בלבד אין ידוע כלל לבני אותו מקום ואיכא לעז נכנסין ויוצאין כמ"ש וא"ל א"כ אף אם יכתוב ב"ש יחד אליעזר זאב יש לחוש שהשומע ישמע רק אליעזר לבד ויוציא לעז על הגט ז"א כיון שעכ"פ שמו אליעזר זאב וראש דבריו אמת ששמו אליעזר וכיון דידע אינש בנפשיה דלא סיימוה קמיה מידע ידעי שגם השני יכתוב אחריו רק שהוא לא הטה אוזן לשמוע מה שיהיה אחריו וכדומה אם בא באמצע ושמע קול סופר מקרא שם זאב ישער בנפשו שיפתח בשם אליעזר משא"כ אם יכתוב אליעזר המכונה ליבר זאב המכונה וואלף פשיטא שיש לחוש שהשומע ישמע ויטעה כיון ששמע שם הקודש ומה שנק' במדינה בכינויו ודאי לא יעלה על לב שיבא אחריו עוד שם שיצטרך לראשון אלא יסבור שזה שם המגר' וכינוין ואין עוד מלבדו כתיב ואיכא לעז שאין זה המגרש: אלא שצ"ע לפמש"ל שיש מי שסובר שיש מקום קצת לכתוב שם שנשתקע היכא שלא נעקר רק השני בא מחמת חיבה אע"פ שנשתכח האחד לגמרי וכמ"ש משו"ת מהר"ם מינץ בעובדא דרחל טוקיל ואע"ג דכתב ליתן גט האחד טוקיל לבד והגט הב' שיכתוב רחל המכונה טוקיל משמע שהוא לרווח' דמלתא מ"מ קשה כיון דאיכא חשש מחמת הנכנסין כו' א"כ יש לחוש שמא יהא לעז הנכנסין לגט הב' לבד וכן ק' בכ"מ שנותנין ב' גיטין היכא דמספקינן בשמות ניחוש שמא יהא אצל א' לבד וכדאמרינן בעלמא איכא דשמע בהאי ולא שמע בהאי ואע"ג שי"ל דסתמא דמלתא כל שנותנין ב' גיטין קלא אית לה ולא אתי לידי לעז דמ"מ דוחק בעיני לסמוך על סברא ולכן נלענ"ד דודאי אין חשש לעז בפני השומע וטעה אין אנו אחראין לזה כלל מידי דהוי אנשים ועמי הארץ אשר לא יבינו ואף שזה גרע טפי שלפי דעתו אין זה המגרש בכך לא איכפת לן בהכי רק דעיקר החשש הוא כיון שהלשון הכתוב בגט יוכל להתפרש על מגרש אחר א"כ אינו מוכח מתוכו שזהו המגרש ופסול וכ"ז אם הלשון הכתוב משתמע לתרי אנפין משא"כ אם הקורא בגט עצמו יוכל להרגיש שזה המגרש רק דאנן ניחוש להשומע ישמע ויטעה לומר דסיימתינהו לכולי או שמה דהמגרש בכה"ג ל"ח כלל להוצאת לעז בכדי ולכך אתי שפיר נמי הא דב' גיטין לעת הצורך ולא חיישינן ללעז בכהאי גוונא כיון דעל כל פנים הגט המוכשר באמת הוא מוכח מתוכו אין לחוש עוד: ולפי זה לכאורה אף אם הלשון הכתוב בגט נמי אינו מוכח מתוכו מ"מ הא לדידן דקי"ל כר"א דע"מ כרתי לא בעינן רק לכתחלה עיין בב"ש ס"ק ך"ב ויש לי אריכות דברים בזה ולקצר אני צריך ובאמת מדברי הרשב"א ושאר פוסקים משמע בפשיטות דשפיר חוששין ללעז בני מקום הנתינה היכא שיש רגלים לטעות שזה המגרש שמו כך רק היכא שיש לפרש הכי והכי אין חשש לעז רק מטעם מוכח מתוכו וכמ"ש הריב"ש וא"כ בנ"ד יש מקום לחוש למ"ש מלבד כל הני חששות שכתבתי לעיל הלכך מחוורתא דליתא לכתוב אליעזר זאב המכונה ליבר וואלף: ובדבר גט השני שכתבו אליעזר זאב דמתקרי ליבר מאן וואלף ולא כתבו המכונה ונתנו טעם לדבריהם שלא יבואו לטעות ששני הכינוים הם לזאב לחוד דהמכונה קאי אדסמיך ליה כמ"ש הב"ש גבי משה ליב וכיון דקאי לזאב לחוד ואליעזר אין לו שום כינוי א"כ נקרא בפי העולם אליעזר כדמשמע בב"ש שם וא"כ יאמרו דהאיש הכתוב בגט נקרא אליעזר ליבר וואלף ואין זה המגרש עכ"ד ולענ"ד לא נהירא כלל מכמה טעמים חדא דבאמת דברי הב"ש בזה צ"ע שכתב דקאי אדסמיך ליה כמ"ש בכינוי של האב ור"ל דכתב לעיל דאם כתב כינוי הבן אחר שהזכיר שם האב פסול דאז משמע דקאי על אביו ולענ"ד אין הנדון דומה לראיה דהתם שפיר אמרינן דקאי אדסמיך ליה שהאב מכונה בכך משא"כ בזה דקאי על אותו האיש ואטו אמרינן שזה השם של הקודש הוא מכונה בשם לעז אנן אגברא קיימינן דהאי גברא מכונה בשם זה והכוונה שבלשון ב"א מהפכים דיבורם וקורין אותו בלשון אחר וכדאמרינן במגלה דך"ה המכונה בעריות כו' ופירש"י כינוי הוא לשון היפך שמהפך דיבורו לשבח או לגנאי והרבה יש בלשון חכמים כו' ע"ש וה"נ קאי על האדם שהוא מכונה כך בשם זה וכן מוכח בד"מ וז"ל ומצאתי בתיקון ישן שם כינוי של איש כותבין המכונה ושל אשה מכונה ונראה שאין כותבין בנקודות אלא הקריאה יהא כך וא"כ מבואר דהך המכונה לא קאי על השם רק על האיש ולכך על האשה קורין בקמץ ואם כתב מכונת כשר משא"כ אם קאי על השם אין מקום לחלק בין זכר לנקבה וכן מועתק בס"ג כ"י של אא"ז מו' אברהם שרענצלש ומהר"מ חריף שאצל אשה הוא נקוד בקמ"ץ וסי' רועה ישראל כי רועה היא וכן ישראל עושה חיל ומאמר מרדכי אסתר עושה כו' א"כ ודאי אגברא קאי וכן מוכח דהא היכא דיש למגרש ב"ש הקודש וכינוי אחד כגון בגיטין זאב וואלף או ישכר דוב בער כתבינן בנימין זאב המכונה וואלף ול"ח לטעות שהכינוי הוא רק לזאב לבד וא"כ המגרש נקרא בנימין וואלף וזה מעשים בכל יום שכותבין כן ואין פוצה פה ומצפצף דלמא אתי למטעי בכה"ג ואף שי"ל דש"ה דלמה ניחוש לטעות כיון ששפיר מתפרש שזהו המגרש שפיר אמרינן דקאי אתרווייהו משא"כ בהאי דהב"ש נמי אמרינן שאין לחוש לטעות שיאמרו דקאי אדסמיך ליה ז"א דא"כ בנ"ד נמי אין כאן חשש כיון שנוכל לפרש דהמכונה קאי אתרווייהו כמו התם ועוד דע"כ מוכרח דהמכונה על האדם קאי ולא על השם א"כ צ"ל דהמכונה וואלף פירושו דבנימין זאב מכונים בשם וואלף א"כ המכונים מבעיא ליה דהא המכונה לשון יחיד הוא כמבואר בד"מ בשם ס"ג סימן ל' על גט שהיה כתוב כינוי המשפחה ואמר הרש"ל שהגט אינו כשר כי ע"ש המשפחה כותבין החינוך ולא המכונה כי מכונה משמע לשון יחיד וחינוך על כל המשפחה ע"ש והנה גם מלשון זה מבואר דהמכונה קאי על איש המגרש ואפשר לומר לדעת הב"ש דגם איהו מודה דקאי על האדם ואנן הכי קאמרי' כי זה האיש משה שמו ג"כ יהודה שלפעמים מהפכים אותו לכינוי ליב משא"כ בחד שם הקודש פשיטא דהמכונה קאי על האדם אך כ"ז לדרוש לשון הגט שלא יטעו בו להוציא לעז לזה כתב הב"ש דאיכא לפרושי הכי ק"ו הדברים שהרי לפמ"ש מסתבר טפי לומר דקאי על האדם ואפ"ה כתב הב"ש דכשר שי"ל דקאי אדסמיך ליה ומכ"ש שאין לפרש בנ"ד שיבוא לפרש דקאי אדסמיך ליה לפסול הגט אלא יפרשו בפשיטות דהמכונה על האדם קאי וכמ"ש ועיין במהרי"ק שורש קס"ב שכתב וז"ל וכן בע"ז ואבדתם כו' לכנות לה שם ומדאפקיה לכינוי בלשון ואבדתם אלמא דכינוי איבוד השם הוא כו' וגם כתב רד"ק שכנוי הוא כסות והעלם השם משמע לכאורה