בית אפרים אבן העזר חלק ג כז

היינו שיש לו ב' כינוים האחד ליבר זאב והאחד וואלף דא"כ היה לו לכתוב והמכונה וואלף וכמ"ש מהר"מ מינץ סימן ל"ז המכונה זעמיל והמכונה זעמל וכ"כ בס' השמות בשם שמריה בשם תשובה מהר"י ז"ל וכנראה הוא מתה"ד ואפשר הוא מהר"י ברונא וראיתי בנ"פ אות ק"ב שכתב כתב בס"ש בשם מהרי"א ז"ל וא"כ הוא בעל תה"ד שכתב על גט שנכתב אליעזר שמריה המכונה שמערלין כו' ואפילו אם כתב דמתקרי למה הוצרך לכתוב המכונה שמערלין פשיטא דעדיף מיצחק חקין ואם נדחוק דהוצרך לכך מחמת שם אליעזר דלגביה ההיא שם כינוי גמור הוא אי יהיבנא ליה חילוק זה א"כ היה צריך ליכתוב אליעזר דמתקריה שמריה והמכונה שמערלין כי היכי דליקים הכינוי על אליעזר דצריך ביה לא על שמריה דלא צריך ביה עכ"ל. וא"כ ה"נ דכוותי' כיון דנימא שהך המכונה וואלף הוא ג"כ כינוי לשם הראשון דהיינו אליעזר א"כ היה צריך לכותבו בוי"ו הנוסף כי היכא דליקום הכינוי על אליעזר: ואמנם בס"ש בשם משה כתב אהא דמשה דמתקרי יהודה והמכונה ורימן כתב בשם ס"ג שכתב בשם מהר"א על ההוא גט שסברת המסדר שכתב והמכונה בוי"ו דהא בנידון זה נשתקע שם הכינוי אפילו מיעוטא דמיעוטא אין קורין אותו ורימן לכך סבור לכתוב והמכונה ר"ל בשכבר וקאי על דמתקרי כו' עכ"ל מ"מ פשוט לענ"ד דמודה בנ"ד שיש לכתוב והמכונה וכמ"ש מהר"מ מינץ מדכתבינן ועל נהר פ' ודוקא התם שעל שם הראשון כתב דמתקרי ועתה בא לכתוב המכונה לומר ששם זה כינויו כך הלכך אם איתא שגם עכשיו הוא ורימן שפיר כותבין המכונה על שם של עכשיו ששם של יהודה נעקר ממנו ואין נקרא בו רק לפרקים משא"כ בשם הכינוי ורימן נשאר במקומו ולכך ס"ל לכתוב והמכונה בוי"ו העיטוף דהשתא קאי אדמתקרי הסמוך לו לומר כמו ששם יהודה הנקרא בו נעקר ממנו ואין נקרא בו עכשיו כמו כן הכינוי ורימן אינו מכונה בו עכשיו רק היה מכונה בו משא"כ כאן שנכתב על הראשון שאין זה עקירת שם רק כינוי בלבד פשיטא שיש לכתוב על השני והמכונה להורות שיש לשם אליעזר שני כינוים: וראיתי בדברי חותן גיסי הרבני החריף מו' משה וואלף נ"י שכתב דההוא עובדא דב"ש הוא מה שהובא ביש"ש גיטין דדעת מו' ישראלין לכתוב והמכונה ורימן משום דאף אחר חליו כשנקרא משה היה מכנין אותו ורימן כו' ולא כמ"ש בס"ש עכ"ל ובאמת אין זו סתירה לס"ש דודאי מהר"י ברונא שהביא היש"ש הוא חולק על מהר"ח הנ"ל שהביא בס"ש וזה מבואר שדעת מהרי"ב כך הוא ממ"ש בס"ש גופיה בשם שמריה בשם מהר"י ז"ל והוא כדברי היש"ש והס"ש באות מ"ם מציין עיין לקמן בשם שמריה וכן בשמריה כתב עיין בשם משה ורימז למ"ש דההיא דמהר"י פליג על מהר"ח הנ"ל דאיהו ס"ל שלא היו קורין אותו אחר חליו כך ומהרי"ב ס"ל להיפוך וטעמא דמהר"ח דס"ל דמתקרי משמע שכך היא נקרא מכבר והמכונה קאי ג"כ על דמתקרי דהיינו שהיה נקרא כבר ומכונה כבר והוא מורה על הסמיכות ומ"ש בג"פ ס"ק צ"ז וס"ק ק"ב לא ידעתי איך משמע כן לעבר הטעם פשוט כמ"ש ומבואר שם דקאי על דמתקרי דפירושו על לשעבר ומשמע מדבריו דגם על שם שאין קורין בו עכשיו כלל שייך דמתקרי דהיינו שנקרא כבר ולא עתה ולכאורה זה נכון לפי מה שכתב הס"ש שם שהמשיב היה מהרז"ך ז"ל וא"כ מהרז"ך לטעמיה אזיל כמ"ש לעיל שכתב בס"ג בשמו בעובדא דאסתר מלכה ע"ש ואין להאריך: ואמנם מ"ש הוא אמת דאף למהר"ח ל"ש האי טעמא רק לענין דמתקרי אבל גבי המכונה פשיטא דבכה"ג שיש לו ב' כינוים יש לכתוב והמכונה אך במהר"ם מינץ כתב הטעם שיש לכתוב והמכונה כמו דכתבינן על נהר פ' ועל נהר פ' ע"ש שנראה מדבריו דאי לא הוי כתבינן ועל היינו יכולין לטעות שנהר א' יש לו ב"ש ונקרא לפעמים בזה ולפעמים בזה ולכך כתבינן ג"כ המכונה זלמן והמכונה זעמיל דאל"כ יש לטעות ששניהם שם כינוי של שם לה"ק שלפעמים מכונה בזה ופעמים בזה וז"א דזעמיל אינו כינוי לשם הקודש רק כינוי בעלמא ע"ש היופי ע"ש וא"כ כ"ש בנ"ד אין לכתוב אליעזר המכנה ליבר זאב המכונה וואלף דנוכל למטעי ששניהם שם כינוי של אליעזר שלפעמים מכונה בזה ופעמים בזה והתם שכותבין והמכונה לפי שזעמל הוא כינוי אחר ע"ש היופי ואפ"ת שאין לתלות בטעות כזה כיון דלא אשכחן שוואלף יהא כינוי לאליעזר מ"מ י"ל שיטעו שיש לו ב"ש א' אליעזר בכינוי ליבר והב' בכינוי וואלף ואע"ג דבכה"ג יש לו לכתוב דמתקרי מ"מ עבידי דטעו בהכי שכן דעת ב"י באמת לכתוב בלא דמתקרי בכה"ג שהרי כ' דמהרא"י לא פליג אמהרי"ק דמהרא"י מיירי שיש לו ב' שמות במקום א' וכמש"ל בזה ואפשר דאף לדינא אם מקצתן קורין כך ומקצתן כך והוא פלגא ופלגא באופן שאין כאן עיקר וטפל שפיר דמי לכתוב בכה"ג אף לדעת רמ"א שאין לחוש שיאמרו שהוא מבני אדם שיש לו ב"ש כפולין שהכינוים המפסיקים בין השמות מורים שכ"א הוא שם בפ"ע דאם איתא ששמו כפול היה לו לכתוב שניהם יחד זא"ז וא"כ היכא שכותבין בהפסק הכינוים ודאי יש לחוש שיאמרו שהם שמות מחולקין וגם יש לחוש שיסברו שמא לקח לעצמו שם זאב וכינוי וואלף ולכך כתב הראשון אליעזר המכונה ליבר שהוא שם הלידה ואח"כ נכתב השם שלקח לעצמו דבכה"ג א"צ לכתוב דמתקרי וכעובדא דפעסלן אסתר ויש להם סעד לטעות בכך ממה שנכתב כל שם בפ"ע בכינויו הלכך אין מקום לכתוב כן: וגם כי יש לחוש לטעם שכתב הלבוש באם כותב ראובן שמעון שיסברו ששניהם הם המגרשין ואע"ג דבאם שמו מלידה ראובן שמעון כותבין כן ש"ה דלמה יתלו לומר דשנים הם כיון שיש מי ששמו כפול משא"כ בזה שנכתב בשינוי קצת ממה שדרך לשון הדיוט לכתוב במי ששמו כפול כה"ג כבר כתבתי לעיל בשם תשובת הר"ן דבכה"ג דורשין לשון הדיוט ותלינן בטעות דאיכא למיטעי ואע"פ דמהרי"ק ז"ל לא כתב הך טעמא שכתב הלבוש אפשר לומר שבא ליתן טעם דפסול אף במקום שאין דרך שיהא ב"א בשמות כפולין שהרי עיקר טעמא דמהרי"ק מבואר שם לפי שנמצא הרבה ב"א ששמותיהן כפולין ע"ש ובזה היה אפשר ליישב ג"כ דלא פליג מהרא"י אמהרי"ק דמהרא"י מיירי לפי מנהג מדינתו שלא היו רגילין כלל לקרות שום ב"א בב"ש וכמ"ש בתוס' סי' מלשון מהרי"ל ונחלת שבעה שלא נשתרבב זה באשכנז אלא בדורות אחרונים ולפיכך לא חשש לשמא יאמרו שנקרא בשניהם וס"ל דלכך נהגו באוסטרייך לכתוב בלא דמתקרי לפי שעולה לתורה בשניהם ואין לחוש שמא יסברו שנקרא בשניהם כיון שלא היה מנהגם בזה כלל וכן מצאתי ביש"ש סי' כ"ד שכתב ואם היה בא מעשה לפני הייתי מצווה לכתוב שניהם בלא דמתקרי כי אז ירגישו שבא מ"ח דאל"כ איך דרך ב"א להיות לאדם ב"ש כא' כו' ונראה מדבריו שזה דעת מהרא"י ע"ש ולא חששו לשמא יאמרו ששניהם הם המגרשין והלבוש כתב הך טעמא דנ"מ אף במקום שאין דרך לקרות בב"ש כפולין אפ"ה פסול מה"ט גם י"ל דמה"ט אף אם עולה בשניהם אין להכשיר רק בדיעבד דוקא דיש לחוש ללעז כה"ג וא"כ בנ"ד יש לחוש זה כמ"ש: ובר מן דין נ"ל להמציא דבר חדש ואף שלא נזכר בפוסקים הנה אמת נכון הדבר בסברא וחיך אוכל יטעום שהרי לא עבידי אינשי דמגרשי בצנעא דהא דאמרינן בכתו' כ"ב קמ"ל דעבידי אינשי דמגרשי בצנעא היינו דזימנין דמתרמי הכי וגם כבר כתבתי בתשובה סי' דהתם טעמא משום דכיון דאיכא עדים שאומרים שגרשה א"כ תלינן שאלו האומרים לא ראינו שנתגרשה לפי שהוא גירשה בצנעא משא"כ בסתמא אמרינן בב"ב אם איתא דגרשה קלא איתא לה למלתא וקי"ל התם דף קל"ד דיש לה וכ"כ בסדר הגט סס"י קנ"ד שיש ליתן בעשרה לפרסומי מלתא ולפ"ז אם יכתוב אליעזר המכונה ליבר יש לחוש ששוב לא יתנו לבם לשמוע יותר ויסברו שכך שמו של המגרש זה עד כאן ותו לא ולפעמים באמצע הקריאה יצא לחוץ ויסבור שאין זה בעלה של האשה המתגרשת. ומצינו כיוצא בזה במגלה דכ"ב והכי קי"ל דאין מתחילין ואין משיירין בפרשה פחות מג"פ וטעמא משום הנכנסין והיוצאין ואע"ג דהתם איכא סברא דיוצאין ל"ש דמנחי ס"ת ויוצא אפ"ה אמרינן דאין משיירין משום דמיקרי ונפיק וא"כ כ"ש דבגט כה"ג יש לחוש מבני מחוזא דניידי ועיילי ונפקי ואיכא לעז ומכ"ש אם יכתוב דמתקרי דאיכא לעז כה"ג ול"ד לשמ"ח שכותבין