בית אפרים אבן העזר חלק ג כה

שצריך לעשות מקום הנתינה עיקר ועל מקום הכתיבה דמתקרי תיפוק ליה דאפילו היה הכתיבה והנתינה במקום אחד ונשתנה שם מכל מקום כיון שהשנוי מחמת ד"א שם הראשון עיקר וה"ל למנקט רבותא דאף בכה"ג היה לכתוב שם דיודא תחלה שהוא הראשון אע"כ דבכהאי גוונא שם השני עיקר אף בשינוי מחמת דבר אחר ומכל מקום בסי' פ"ו גבי אלי' בלי' פשיטא דאין ראיה כלל דהא כתב שם להכשיר בדיעבד בשם אלי' לחוד לפי שידוע לבני מקום הנתינה שג"כ שמו אלי' והוי ככינוי דכשר כשהוחזק במקום הכתיבה והנתינה ומ"ש שלכתחלה יש לכתוב אלי' דמתקרי בלי' או המכונה היינו ששם הקודש עיקר אבל בלא"ה אין סברא כלל לומר ששם הראשון עיקר ע"ש באורך. ומ"מ מ"ש הרמ"א בסוף התשובה ותדע דהא מהרי"ק קרא תגר על מי שכתב לוי יהודא בלא דמתקרי אעפ"י שלא היה שינוי מחמת חולי רק שלא יכירו אותו כההיא מעשה דאסתר פעסלן כו' משום דכיון דמהרי"ק סבירא ליה שאין לכתוב שניהם יחד שלא יסברו ששמו כך בשני שמות כפולים אם כן אף בכהאי גוונא שנשתנה באותה העיר מחמת דבר אחר גם כן אין לכתוב בלא דמתקרי מהאי טעמא וזה מבואר ממה שהאריך להוכיח דהך דהגהת סמ"ק פי' שכותבין קודם ע"י דמתקרי והרי הגהת סמ"ק מיירי בנשתנה מחמת חולי במקום הנתינה וא"כ כיון דסבירא ליה דאין לחלק בין הגהת סמ"ק דמיירי בנשמ"ח לכאן כדמשמע מדבריו אלמא דאף בנשתנה מחמת דבר אחר אף במקום הנתינה יש לכתוב דמתקרי למהרי"ק. ומ"ש הב"ש ראיה מתשובת רמ"א ומהר"מ מינץ וכוונתו למ"ש בסי' ל"ז וז"ל ול"ל דהאחרון עיקר כמו נשתנה מחמת חולי ז"א דדוקא התם השם האחרון ניתן לו לשינוי מזלו לטובה דשינוי שם שינוי מזל ודעתו לעקור הראשון ממנו משא"כ כיון מה שקורין אותה זעמיל ע"ש היופי אינו ברצונו ואדרבה לא ניחא ליה כדפרישי' לעיל ועוד דלא בא רק להוסיף ע"ש הראשון מחמת יופי ולא לעקור שם הראשון הלכך שם שקורין אבהתנא היא עיקר השם עכ"ל. הנה מתירוץ בתרא מבואר להיפך דכל היכא שהשם השני אינו נוסף רק עוקר שם הראשון וקובע השני לעצמו השני עיקר יהי' מאיזה טעם שיהי' עכ"פ הוא משליך שם הראשון וקובע לעצמו שם השני ואפילו לתי' קמא דמשמע דוקא מחמת חולי מכל מקום דוק מסיפא איפכא דדוקא כשנשתנה מפי העולם שלא ברצונו אבל אם משנה שם לעצמו מה לי מחמת חולי מה לי מחמת דבר אחר ולא הוצרך לומר דהתם ניתן לו לשנות מזלו אלא לברר דעכ"פ ניחא ליה ודאי בשני ולעקור הראשון מחמת טעם זה וה"ה היכא שמחמת טעם אחר ניחא ליה בהכי גם כן השני עיקר: איברא באמת ק"ל איפכא על מ"ש הב"ש דרמ"א בתשובה כתב דבתרא עיקר וכן מוכח בש"ס גבי יוסי וקורין לי' יוחנן כו' לכן פסק רמ"א באסתר ונשתרבב שמה מלכה ע"י צחוק דכותבין מלכה דמתקרי אסתר כו' ולענ"ד אין ראיה משם כלל דרמ"א התם מייתי הך דאסתר מלכה לראיה לענין שכותבין דמתקרי' אף בשינוי מד"א דלא כיש מי שרצה לומר דבשינוי מחמת חולי וד"א ל"ש לשון דמתקרי אבל לענין דשם בתרא עיקר אין משם ראיה שהרי סיים שם בס"ג שלבסוף קראו אותה מלכה לבד וכן קראו אותה כמה שנים ע"ש וכן העתיק לשון זה בד"מ וכתב ע"ז וז"ל וכ"כ לעיל דהולכין בזה אחר עיקר השם ואפשר דהך וכ"כ הוא ר"ת וכבר כתבתי ור"ל דיש לילך אחר עיקר השם שנקראת אסתר וא"כ לא קי"ל הכי ואפילו תימא דר"ל וכן כתבתי לעיל כו' מ"מ היינו משום דלבסוף קראוה מלכה לחוד ומצאתי בב"ש מהדורא קמא ס"ק כ"ו שכתב וז"ל וצ"ל דשם מיירי דרוב העולם קראוה מלכה אז מקדימין שם מלכה וכ"כ בסוף התשובה פעסלן אסתר כו' עכ"ל ומ"ש דרוב העולם כו' אע"ג דשם משמע דכולם קראוה כן סבירא ליה דעכ"פ פורתא קראוה אסתר דאל"כ לא היה להזכיר שם אסתר וכמ"ש גם כן לענין ההיא דפעסלן אסתר אבל כבר כתבתי דז"א מוכרח לפמ"ש מהר"מ מינץ בשם מהרי"ו בעובדא דרחל טוקל ומ"מ בזה הדין עמו דודאי ברובא סגי ומ"מ רובא בעינן משא"כ מחמת חולי דשני עיקר אף בפורתא ולזה כיוון גם במהדורא בתרא ס"ק ל"ג במ"ש והיינו כמ"ש בסמוך ור"ל דבס"ק לא כתב בזה דאזלינן בתר רובא אמנם מ"ש הב"ש וראיה לזה מש"ס יוסי וקורין יוחנן ופי' הרא"ש שהיו מחליפין שמותיהן ומבואר דמקדימין שם האחרון ובמ"ק סיים והיינו הואיל ורוב העולם קורין כך לענ"ד ז"א דהתם מיירי דבמקום הכתיבה קורין יוסי ובמקום הנתינה יוחנן או להיפך ובכהאי גוונא מקום הנתינה עיקר ומקום הכתיבה טפל ואין מונין בו ראשון ושני כלל רק דבמקום נתינה עיקר לגבי מקום הכתיבה ותמהני מ"ש דבש"ע איתא דמקדימין שם האחרון דאדרבה מבואר שם שבמקום הנתינה תליא מילתא כמ"ש באשר"י ושאר פוסקים סוף דבר שדברי הב"ש בס"ק זה צ"ע בעיני: והדרינן למ"ש דקשה על מהרי"ו שכתב אסתר פעסלן והיינו משום דקמא עיקר וא"כ למה לא כתב על השני דמתקרי' ובאמת יש מקום לומר דמהרי"ו בשעה שכתב הגט הזה היה מחזיק בסברא דאף בנשמ"ח א"צ לכתוב דמתקרי אי רגילין לקרות בשם הראשון וכמש"ל בשם ס"ג כ"י שהשיב כן למהר"ד הי"ד ולכך לא כתב גם בזה דמתקרי ואולם אח"כ שלח גט וכתב יהונתן דמתקרי נתן כו' ומשמע דחזר בו וס"ל דבנשמ"ח כותבין על הב' דמתקרי והכי ס"ל למהר"א שליצשטאט ולכך הוצרך ליתן טעם משום שלקחה לעצמה שם זה: אמנם אפילו תימא דמהרי"ו כתב הך גיטא אחר חזרה דבנשמ"ח כותבין דמתקרי וכדמשמע מדבריו בתשובה סי' קפ"ב מכל מקום לפמ"ש רמ"א דמיירי שלא בפניה קראוה בשנים יחד א"ש דאזלינן בתר הקריאה בפי העולם ולכך לא כתב דמתקרי בהא נחיתנא ובהא סליקנא דמלתא דפשיטא שאין כאן מקום לכתוב דמתקרי שהרי אפילו בנשמ"ח או בשינוי מחמת ד"א איכא כמה רבוותא דסבירא להו שאין לכתוב כל שנקרא בשניהם יחד אם כן פשיטא דבכהאי גוונא שנקרא בשניהם ועולה בשני שמות הקודש וזה שמו אשר נקראו לו ביום שנכנס לברית שהוא שם עצם ודאי פוגם אם כותבין דמתקרי ביניהם דאיכא למיחש טובי חששות מלבד מה שכתבתי שאין מקום לכתוב דמתקרי זאב כיון שמעולם לא נקרא בו לבד ומי שרוצה לפרש דמתקרי זאב פירוש שנקרא גם כן אין שומעין לו נגד משמעות הלשון שאינו יוצא מידי פשוטו שנקרא זאב לחוד. ויש מי שרצה להביא ראיה ממ"ש בתשובת מהרי"ו סי' קפ"ב שכתב במי שהיה שמו יוסף ונשתנה שמו ישראל על ידי חולי והכל קורין אותו ישראל רק כשחותם חותם יוסף ישראל וכן כשעולה לתורה וכתב מהרי"ו ונראה דישראל הוא עיקר השם וכותבין ישראל דמתקרי יוסף כו' ע"ש ואם כן מוכח דמתקרי יוסף פירושו שנקרא יוסף ג"כ בצירוף שם ישראל. ולענ"ד אין לתלות בוקי סריקי במהרי"ו ז"ל חדא דאם נאמר דהך דמתקרי יוסף קאי על עלייתו לתורה שבעלייתו נקרא יוסף גם כן אם כן על כל פנים הוא אחרון ונהפוך הוא שבאמת עולה וחותם בשם יוסף קודם ואין לפרש דמתקרי יוסף קודם לשם ישראל לענ"ד זה אין הדעת סובלתו מלבד דהא מלתא גופא שיהא פירושו שנקרא יוסף גם כן אף שיתפרש שנקרא לא מצאנו בשום מקום כלל: אמנם דברי מהרי"ו נכונים דבנשמ"ח שפיר כותבין כיון שהשני ניתן בפ"ע ונקרא בו לבד קודם החולי וגם אחר כך נקרא לפעמים בו לבד שפיר כתבינן עליו דמתקרי ואף דמשמע מלשון מהרי"ו דהכל קורין אותו ישראל מכל מקום שפיר שייך לכתוב דמתקרי בכהאי גוונא כיון שהיה נקרא בשם יוסף וכמ"ש בסימן ט"ז בהג"ה וז"ל וי"א דמי שיש לו ב"ש אם רגיל בשניהם ומכל מקום הא' הוא יותר עיקר כותבין פ' דמתקרי פ' ואם אינו רגיל בשני כותבין דמתקרי עכ"ל ומקורו מס"ג למהר"י מרגליות כ"י ולפי שרבים גדולים גמגמו בזה עד שתלו הדבר בט"ס ראיתי להעתיק פה לשון אא"ז בס"ג שלו סימן למ"ד וז"ל ראיתי גט מריינוס שכתב מהררז"ך ור' אליעזר בן מהר"ן מאיגרא מלכה דמתקריה אסתר ונמצא גם במגלה של תרגום ב"פ מרדכי ואסתר על מרדכי דמתקרי ועל אסתר דאתקרי' והיא תימה קצת מ"ט כותבין בגיטין דמתקרי ודמתקרי' במ"ם ובתרגום כתב דאתקרי' ואמר מהררז"ך וכן נ"ל דדוקא גבי אסתר דהוחזקה בב' שמות אסתר והדסה שייך לכתוב דאתקרי' בא' וכן דאתקרי אבל כשיש ב"ש וחד רגיל והוחזק וחד אינו רגיל שייך דמתקרי' במ"ם כלומר כך היה שמה מתחלה