בית אפרים אבן העזר חלק ג כב

נלענ"ד ברור ופשוט לפרש כן למי שהוא רגיל בלשון מהרא"י ז"ל ולפ"ז באוסטרייך שמנהג לעלות בשניהם י"ל דמהרא"י מודה דשפיר דמי לכתוב כן אף לכתחלה ומהרא"י מיירי במדינתו שאין שם מנהג זה ואף בדיעבד מהדרינן. וכן נראה ממה שהעתיק בספר שמות בשם שמריה תשובה למהר"י שכתב וז"ל על גט שנכתוב בת אלעזר שמריה המכונה שמערלין נ"ל דאי לא נכתוב דמתקרי שמריה לא יפה דקדק כדמשמע בהדיא בסמ"ק דצריך לכתוב דמתקרי כו' ואפילו אם כתבו שמריה מ"מ למה הוצרך לכתוב המכונה שמערלין עכ"ל (ואמנם אפשר דמ"ש תשובה בשם מהר"י הוא מהר"י ברונא וכמו שכתב לקמן וכן משמע מיש"ש שכתב בשם מהרי"ב שאין צריך לכתוב שמריה המכונה שמערלין) נראה לכאורה דיש פסול בזה מדכתב לא יפה דקדק כדמשמע להדיא בסמ"ק כו' ואפשר לדחוק שכוונתו שלכתחלה היה לו לדקדק בזה לעשות כמ"ש בסמ"ק וכמו שתפס עליו במ"ש הכינוים שמערלין ללא צורך ומ"מ נלענ"ד כמ"ש. ומ"ש בכתביו סי' רס"ו מ"מ הכותב ראובן שמעון לא פסלינן ליה כלל והב"י הביא זה בשם תשובת אשכנזיה וכתב וז"ל מצאתי בתשובה אשכנזיה איש אחד היה שמו יהודה ונשתנה שמו בחציו וקראוהו משה ושלח גט וכתב משה יהודה והחזירוהו הגדולים וכתבו משה דמתקרי יהודה ובתשובה אחרת מצאתי סדרנו גט והיה עמנו מהר"י ברונא והסכמנו כולנו לכתוב משה דמתקרי יהודה מ"מ הכותב ראובן שמעון לא פסלינן ליה עכ"ל: והנה התשובה אחרת שמצא הם מדברי מהרא"י בכתבים סימן רס"ו ונראה מדברי הב"י והד"מ שהביא הגאון בעל מג"ש ז"ל דהנך תשובות פליגי וכ"כ בתשובה רמ"א סימן פ"ד שהב"י כתב בשם תשובה אשכנזית שי"א דפסלינן וי"א דלא פסלינן וזה תימא קצת דמשמע הך עובדא שהחזירוהו הגדולים היינו הך עובדא גופיה שכתב בכתבים סי' הנ"ל ושם איתא דע כי זה כמו ב' שנים ומחצה חזרנו גט להוליכו ללנצהוט והיה עמנו פה מהרי"ב כו' והנה הב"י הביא הלשון מתשובת אשכנזית סדרנו גט כו' ואי לא מסתיפנא ה"א דהך תשובה דא ודא אחת היא והגירסא חזרנו היא נכונה אלא שט"ס וצ"ל החזרנו כו' והוא הך עובדא שהחזירוהו הגדולים ואף על פי שהלשון להוליכו ללנצהוט הוא מגומגם קצת אפשר שחיסר לשון וצ"ל שנשלח להוליכו ללנצהוט וגם בלא הג"ה יש לפרש כן דלא מסתבר כלל למימר דתרי עובדי נינהו ואתרמי מלתא בתרווייהו שהיה שמו משה ונשתנה יהודה ומה שסיים מ"מ הכותב ראובן שמעון כו' בלא"ה הלשון מגומגם דהול"ל מ"מ גט שנכתב בו ראובן שמעון לא פסלינן ליה ומה ענין הכותב לכאן והיה נלענ"ד שהכוונה הוא דלא פסלינן להמסדר הגט הזה כיון שי"ל שהיה מפרש לשון הגהת סמ"ק כותבין אותו קודם בלא דמתקרי והוא כלפי מ"ש בס' שמות בשם גרשון בשם תשובה א' ממהרא"י ז"ל על דבר הגט שסידר הר"ל להך גברא דמסופק בשמיה אם גרשון או גרשם כו' בין כך ובין כך זה הר"ל ראוי להעבירו מלהתעסק עוד בדיני גיטין וחליצות וחזינה ביה דרגיל הוא להקל ולהתיר א"א לעלמא בלי דקדוק יפה עכ"ל ולזה קאמר דאע"פ שדינו הוא לכתוב דמתקרי מ"מ הכותב ראובן שמעון לא פסלינן ליה דהא י"ל שנתלה בפשיטות לשון הסמ"ק וכמ"ש מהרי"ק גם כן שהמסדר טעה בזה ואפשר שנשאל ע"ז אם יש לפסול מי שכתב כן שלא יתעסק עוד וע"ז השיב כן כידוע שמהר"ל ומהרא"י קיצרו בתשובתם לשואל מאוד רק ברמז בעלמא ולפ"ז גם מהרא"י סובר כדעת מהרי"ק שאם לא כתב דמתקרי פסול ואע"פ שהלשון דחוק מ"מ נדחקתי כדי ליישב מה שצריך לדחוק יותר בלשונם הנ"ל וכמש"ל. וראיתי בד"מ אות י"ט כתב וז"ל ובס"ג משמע שהיו כותבין בלא דמתקרי כאשר עלה לס"ת וע"ש בסימן ל"ג ומהרי"ו סימן קפ"ב כתב דיש לכתוב דמתקרי אע"פ שעולה בשניהם לס"ת והנה מ"ש בד"מ בשם ס"ג הוא הכל על ס"ג של מהרר"י מרגליות והנה בידי יש הס"ג ממהרר"י מרגליות ז"ל בכת"י ותמהני ששם לא נזכר כלל מ"ש כאשר עולה לס"ת וז"ל שם מהר"ד הי"ד כתב ב' שמות היכא שנשתנה שמו כמו אהרן שמואל ב' פעמים ולא כתב דמתקרי וז"ל מהר"א שהשיב למהר"ד הי"ד הא דשאלתוני מי שנשתנה שמ"ח אם כותבין בלא דמתקרי לא ראיתי מעשה וגם מעשה לא בא לידי אבל תדעו שבדעתי אם קורין אותו בשם השני ורגילין עלמא למקרי בהא שמא אז כותבין דמתקרי אבל אי רגילין למיקרי בשם הראשון אז כותבין ב' השמות בלא דמתקרי הועתק מכת"י מהררי"ו ז"ל אח"כ שלח מהררי"ו גט והיה כתב בו יהונתן דמתקרי נתן כו' עכ"ל ס"ג של אא"ז מהרר"י מרגליות ז"ל ויש בידי עוד ס"ג כ"י הנ"ל ושם איתא הנוסחא מהררי"ו השיב למהר"ד כו' ודעת מהר"ד שלא לכתוב דמתקרי הובא גם כן בשו"ת מהר"מ מפדווה ושם בס"ג למהר"י מינץ איתא דעת מהרר"ד שלא לכתוב דמתקרי לפי ששניהם עיקריים ע"ש בסדר הגט ונ"ל שהוא כמו דאיתא בתשובה הנ"ל שהשיב מהר"א או מהרי"ו דאם רגילין בשם הראשון כותבין בלא דמתקרי וס"ל טעמא לפי ששניהם עיקר ששם החולי הוא עיקר לפי שנשתנה דינו על ידו ושם הראשון גם כן הוא עיקר לפי שרגילין לקרותו בשם הראשון ולפי ששניהם עיקריים כותבין שניהם בלא דמתקרי. ועכ"פ מבואר שם חילוק אחר בשם מהר"ד לענין דמתקרי ולא נזכר שם כלל הך חילוקא שכתב הרמ"א בשם הס"ג לפי שעולה בשניהם ואפשר דרמ"א מפרש מדעתי' דנפשיה דהתם מיירי בעולה בשניהם לס"ת דאל"כ אין סברא שיחלוק על מהרי"ק דס"ל כיון שלא נקרא בשניהם יחד אם כתב בלא דמתקרי פסול ולכך פירש דמהר"ד מיירי למנהג אוסטרייך דוקא. ומ"מ קשה מ"ש הד"מ על דברי הס"ג שהביא וז"ל ומהר"י בתשובה סי' קפ"ב כתב דיש לכתוב דמתקרי אע"פ שעולה בשניהם ומשמעות דבריו דפליג אמ"ש בס"ג וזה צ"ע דהא משמע בס"ג שהוא דעת מהררי"ו גם כן ולפי מ"ש באמת לא פליגי כלל דהא כתב בס"ג דאי רגילין למקרי בהא שמא אין כותבין דמתקרי והרי שם בתשובת מהרי"ו איתא שנשתנה מ"ח לשם ישראל והכל קורין אותו כך לכך כתב ששם זה עיקר ואין כותבין ישראל יוסף בלא דמתקרי משא"כ היכא שרגילין לקרות בשם הראשון שאז חזר הדין להיות שניהם עיקרים וכותבין בלא דמתקרי. ואמנם מתה"ד משמע דבכל גווני יש לכתוב דמתקרי שאל"כ לא היה צריך לפרש דברי הר"פ כותבין אותו קודם היינו ע"י דמתקרי דשפיר מצינן למימר דמיירי שרגילין בשם הראשון ואפשר לומר דאי ס"ד דמיירי בכה"ג אף דין קדימה אין כאן לשמ"ח ומ"מ נראה דתה"ד בכל גווני מיירי שהרי סתם ולא חילק בדבר וגם דלפי זה צריך לדחוק במ"ש ראיה מאחד מהגדולים שחתם א"ע בב"ש וכן מ"ש המנהג אוסטרייך שכתבו שניהם בלא דמתקרי צ"ל שהיה ידוע לו שכתבו כן אף באם היו רגילין לקרותו בהא שמא לחוד אע"כ דהתה"ד לא מסתבר ליה לחלק. ולפמש"ל לדעת התה"ד פסול אפילו בדיעבד אם לא כתב דמתקרי דמ"ש הכותב ראובן שמעון לא פסלינן כוונתו בענין אחר ומכ"ש די"ל דמודה דהיכא דאפשר לתקוני ולהחזיר הגט לכתוב אחר דמתקנינן וכמ"ש הב"י בשם תשובה אשכנזית שהחזרוהו הגדולים אלא שאיני כדאי להכריע נגד דברי הב"י והד"מ שמבואר מדבריהם שהתה"ד מכשיר דיעבד וגם רש"ל ביש"ש גיטין סימן ך"ד דעתו כן להכשיר בדיעבד בנשמ"ח וכתב שיש לסמוך בזה על תה"ד ע"ש. וגם כי לכאורה הראיה שהבאתי ממה דמכשיר גבי עדים לחתום בלא דמתקרי הוא ראיה נכונה דאם איתא דבלא מתקרי מתפר' שנקרא בשניהם יחד דוקא אם כן איך יחתמו כן דמחזי כשיקרא ואין הטעם שכתב לפי שכ"י ניכר מספיק בזה כמש"ל ואמנם בכתבים שלו סימן קל"ח כתב עוד חילוק בין שם האב של העד לשם האב של הבעל שבעד אין לחוש אף אם יטעו שסוחר הוא מה בכך הא רובא דעלמא כשרים לעדות מ"מ בסימן קצ"ז שם חזר וכתב דאף בשל אב יש להחמיר דטובא יש לחלק בין שם מקום הנהר ומקום הלידה לשם האב של העד שהצריכו חכמי המשנה כיון דהיכא דכתב שם האב לא בעינן עד כו' ואם כן הכל מטבע חכמים הוא ואין ברירה ואף על פי שאני כתבתי ראיה זו לק"ק אובן מפני שאנו מדמין לא נעשה מעשה לכתחלה כו' ע"ש וכן ססי' רכ"ח כתב ג"כ דיש לחלק מה"ט דמאי חזית דמשוית לפלוני עיקר טפי מבן פלוני וכיון דל"ל ברירה לתפוס אחד מהן הפסול והטעות פוסלין בתרווייהו דרמינן כח החתימה אהא כמו אהא ואע"פ שכתב אח"כ דכיון דקי"ל כר"א אין לדקדק ולחלק כולי האי מ"מ היינו לענין דיעבד דוקא כמבואר מדבריו בראש התשובה שכתב יראה דיש פנים הרבה להתיר בדיעבד כו' וכמ"ש שכ"כ להדיא בכתבים סי' קל"ז דלכתחלה אין להתיר ואם כן