בית אפרים אבן העזר חלק ג כא

כו' משמע שאין כותב כן אם לא שהיה נקרא בשניהם יחד במקום אחד עכ"פ ואם נקרא בשניהם במקום אחד אלא שאין קורין אותן ביחד ג"כ אין לכתוב כן. ואם נאמר שכוונת הב"י דמ"מ יש חילוק בין לכתחלה לדיעבד זה אינו במשמע מדברי מהרי"ק שכתב הגט פסול מתרי טעמא חדא דכשהוא כותב אנא לוי יהודה כו' משמע דגם מטעמא קמא ס"ל לפסול והתם אכתי לא אסיק למלתי' שיש חילוק בין מקום אחד לב' מקומות ועוד שהרי נראה שדעתו לפסול לפי שהפי' בהגהת סמ"ק הוא שצריך לכתוב דמתקרי דוקא ולא כמו שחשב המסדר וא"כ כיון דס"ל דלהגהת סמ"ק בכה"ג אף בדיעבד פסול והרי הגהת סמ"ק במקום אחד מיירי כמ"ש אח"כ דאל"כ ודאי שבמקום הנתינה עיקר ואפ"ה אין להכשיר בדיעבד סוף דבר שדברי הב"י והד"מ צ"ע בזה: ומצאתי בתשו' שבידי כ"י הגאון מהור"ר יושיע ז"ל בעהמ"ח מג"ש שהאריך ג"כ לתמוה בזה על הב"י וד"מ ומפני האריכות לא העתקתי דבריו ואע"פ שהם קצת בסגנון אחר ממ"ש והוא נדחק קצת לפרש אליבא דהד"מ מ"ש התה"ד לפי המנהג במדינה ההוא אין כוונתו על מדינת אוסטרייך אלא רצה לומר גם במדינות דהיינו כל מדינות אשכנז ר"ל שהם מפרשים דברי הסמ"ק דמיירי דוקא במדינה שלא נהגו כך כו'. ומ"מ תימא אי טעמי' דמהרא"י כדכתב הרב א"כ מאי ראיה מייתי מסמ"ק דלמא מיירי היכא שלא נהגו כך דהא גבי דיעבד הוא מחלק בכך א"כ אימא דלכתחלה נמי הוי כך כו' ואלמלא שאיני כדאי הייתי אומר דאדרבא משמע בתה"ד שדחה סברא זו ואיך נאמר שחזר וחידש אח"כ. וראיתי בד"מ שהביא איך הב"י מצא תשובת אשכנזי די"א דפסלינן בלא דמתקרי וי"א דלא פסלינן עכ"ל א"כ אותן הפוסלין אפילו במקום שיש מנהג לפי מה שפרש"י דכוונת התה"ד מ"ש במדינה ההוא ר"ל מדינת אשכנזי ותשובת אשכנזי פשיטא דאמדינתו קאי אלמא איכא דפסלי אפילו היכא דנהגו וא"כ יש לתמוה למה היקל הרב שסמך על תירוצו להקל באיסור א"א וביחוד שאין הקושיא קושיא אם מהרי"ק פליג אמהרא"י וכי בשביל שיש לתרץ דלא פליגי נעשה מעשה להתיר א"א ואני אומר בטח שלא הייתי עושה מעשה להכשיר בדיעבד אפילו אם עולה לתורה בשניהם וביחוד שהוכחתי למעשה מדברי הרא"ש דקריאת השם עיקר אם כן מה לנו לעלייתו לס"ת דהעולם יסברו שקורין אותו בב' שמות והוי שינוי השם כו' עכ"ל הגאון ז"ל: ולענ"ד מ"ש שרמ"א סמך על תירוצו להקל צ"ע דאדרבא לפי דעת הרמ"א חומרא הוא דמחמרינן לפי שאנו צריכין לדחוק לדעתו שמ"ש בכתבים סי' רס"ו דהכותב ראובן שמעון לא פסלינן ליה היינו נמי בכה"ג דמנהג אוסטרייך שנהגו לקרות בשניהם לס"ת ובזה ודאי שפיר מיקל הרמ"א כיון דבתה"ד עכ"פ מיקל בכה"ג בדיעבד ומנהג אוסטרייך לכתוב כן לכתחלה וגם במהרי"ק אין הכרח שיחלוק בזה דאע"פ שכתב דכיון שאינו נקרא בשניהם יחד בשום מקום צריך לכתוב דמתקרי מ"מ י"ל דמודה שאם עולה לס"ת בשניהם הוי כנקרא בשניהם וא"כ מה"ת לפסול בדיעבד. אבל לפי האמת נלפענ"ד שלדעת התה"ד יש להקל בזה בדיעבד אף באין עולה לס"ת בשניהם וכמש"ל דהא משמע דהך דכתבים מיירי לפי מנהגם באשכנז שאין עולה בשניהם וכמש"ל ואפ"ה ס"ל לתה"ד דלא פסלינן ליה וסעד לדבר נלענ"ד ממ"ש בפסקים הטעם דבעדים די שיחתום עצמו יעקב משה בן פ' עד משו' דפירוש שמות העדים בגיטין אינו אלא מפני תיקון העולם והיינו משום דהעדים ניכרים ע"י כתב ידן בלא פי' שמותן משא"כ בהזכרת שם האיש בגט דכתב סופר הוא עכ"ל. והשתא אא"ב דשפיר יש לפרש שהם שמות מחולקין אף בלא דמתקרי שפיר יש לחלק בכך כיון שהם ניכרין ע"י כ"י סגי בהכי אף שאין מפרש בהדיא דמתקרי אנן ניקום ונפרש שהם שמות מחולקים שיש לעד זה ופרט שניהם משא"כ אם נאמר דכל שלא כתב דמתקרי סתמא כפירושו שכך הוא נקרא בשניהם ושם יקרא ככתיבתו יעקב משה ובדבור א' נאמרו איך נקיל בעדי' שיכתבו כן מה שהוא מורה היפך ממה שהם נקראים באמת והוי כמזויף מתוכו ופסול ואע"ג דבסי' רך"ח האריך לענין שחתם והי' חק תוכות וכתב הואיל, ושם העד עצמו נכתב כהוגן אלא שאירע פסול בתיבת בן או בשם אביו אין קפיד' הואיל וכשר גמור בפלוני עד לחודי' נמצא בן פלוני שלא לצורך נכתב ואין חסרון ושינוי פוסל בו יע"ש באורך נלע"ד שאין הנדון דומה כלל דהכא כיון שנאמר דמה שכותב יעקב משה אין מקום לנטות לפרשו שנקרא לפעמים בזה ופעמים בזה רק פירושו שלעולם הוא נקרא בשניהם א"כ הוי כשינוי בתיבת פ' עצמו דפסול ואפילו בההוא דבן פ' עצמו גמגם שם בדבר וכתב אפס נראה דודאי אי הוי חתימת עדי' דאורייתא כמו לר"מ היה ראוי לחלק בכה"ג אבל אנו דקי"ל כר"א כו' אין לדקדק כולי האי כו' עכ"ל וא"כ בכה"ג דהכא דהשינוי בשם העד גופיה ודאי יש לדקדק ולחלק בהכי ועיין בב"ש סי' ק' למ"ד ס"ק ק' בשם מהרש"ך דס"ל דדוק' בשם אבי העד ס"ל לתה"ד כן אבל לא בעד גופו ע"ש ועוד שהרי בסי' קל"ד כתב וז"ל וטעמא דפירוש שמות העדים אינו אלא מפני תיק"ה אפילו לר"מ דאמרי ע"ח כרתי כו' וא"כ נראה דאתי לאשווי גומות אף לר"מ ולמישרי לעד לחתום בלא דמתקרי וע"כ דהיינו מטעמא שיש מקום לפרש ששני שמות אלו צמודים יחד רק שנקרא לפעמים בזה ולפעמים בזה ולפיכך בעדים שכ"י ניכר יכולים לחתום כן ואין זה מזויף מתוכו שהקורא יבין הדבר לאשורו שכ"א הוא שם בפ"ע. וכן נראה ג"כ מן הראיה שהביא מא' מן הגדולים והגאונים שחתמו את עצמם בתשובת ובדיסקי בשני שמות יחד חיים אלי' כו' וקשה דנהי דע"כ לומר שהיה ידוע לו שלא נקראו בשני שמות יחד מלידה או מחמת חולי ואיזה סיבה אלא היה נקרא בכ"א בפ"ע או כמ"ש בתשובת אחרת סי' להוכיח במישור שבימיהם לא היה רגילות כלל לקרות בשני שמות יחד ואע"פ שמהרי"ק כתב שיש הרבה ב"א ששמותיהם כפולי' מ"מ במדינתם לא נהגו כך ויהיה מאיזה טעם שיהיה מ"מ קשה מה ענין חתימתם בתשובה ובדיסקי אצל גיטין כיון דצריכין לחתום שמותיהם מפני ת"ה והיה צריך שיפרשו שמותיהם באר הטיב ומשמעות הלשון יעקב משה הוא שנקרא בשניהם יחד וא"כ לא כמו שהוא נכתב הוא נקרא ועוד דאהנך גאונים גופייהו יש תימא למה חתמו כן מה שהוא היפך מאשר להם בשמות יקראו ולגדולים כמותם ראוי לבחור ל' ערומים כבני יהודה דדיקא לישנא וכמ"ש רש"ל בתשובה רמ"א סי' ו' בשם תשובת קדמונים כשתסתפק בשם מן השמות איך לכתוב בגט מלא או חסר או באל"ף או בה"א תוכל לסמוך על כתבים ראשונים של החכמים אפילו באיגרת שלומים ואוקמינן אחזקתייהו שדקדקו אחר האמת עכ"ל ובאמת הא קמן שהתה"ד למד מדבריהם שיוכל העד לחתום כן ואע"פ שנ"ל טעמו ג"כ כמ"ש התה"ד לפי שהיה חתימתן ניכרת בכת"י מ"מ אם איתא שהלשון מורה שיקרא דוקא שניהם יחדיו לא היה להם לחתום כך דאטו משום שהיה ניכרת בכת"י ישנו חתימתן ממה שהוא באמת אע"כ דודאי יש מקום לפרש שנקרא פעמים בזה ופעמים בזה ולכן סמכו לחתום כן שהקורא יבין שכך הוא שהרי חתימתן ניכרת בכת"י וזה ראיית התה"ד מדחזינן שחתמו כן בתשובה ובדיסקי אלמא שיש משמעות לפרש כן הלשון ולכך שפיר יכולין העדים לחתום כן. ולפ"ז אע"ג דבשם המגרש שהוא בכתב הסופר ל"ש הך סברא מ"מ אין לפסול בדיעבד מחמת זה כיון דתה"ד ס"ל שמשמעות הלשון ג"כ שנקרא פעמים בזה אין כאן לעז שהקורא לא ידון לומר שאחר הוא כיון שיש לפר' הלשון באופן שזה המגר' ולמה יטעה על אחר ומ"מ לכתחלה ע"כ צריך לכתוב דמתקרי שהוא לשון ברור וא"א לטעות בו כלל משא"כ העדים א"צ לברר כ"כ אף לכתחלה כיון שהוא ניכר בכת"י: איברא שלולי דברי הב"י והד"מ שמבואר בדבריהם דתה"ד ס"ל להכשיר בדיעבד היה נלענ"ד דרך אחרת בלשון התה"ד דודאי לפי מה דמייתי מסמ"ק ומרדכי שצריך לכתוב דמתקרי א"כ הוא פסול אף בדיעבד כיון שמשנה ממטבע שטבעו חכמים ומאן סליק לעילא ואמר דאף בלא דמתקרי יש לפר' כן. ומ"ש כמדומה לי שנהגו באוסטרייך כו' ואפשר משום דמנהג כו' מ"מ נראה עיקר כדכתיבנא לעיל עכ"ל נלענ"ד ממרוצת לשונו שמתחלה בא לגמגם על מ"ש שצריך לכתוב דמתקרי ממה שנהגו באוסטרייך ולזה בא ליישב דאפשר משום דמנהג במדינה ההוא כו' ולכך כתבו ג"כ כדרך זה בגט מ"מ נראה עיקר כדכתיבנא ר"ל דבמקום שאין מנהג זה אין לכתוב בלא דמתקרי שאין ראיה ממה שנהגו באוסטרייך כן