בית אפרים אבן העזר חלק ג ר

דלא מקבלי אמרי' מוטב כו' ואינהו מיירי לענין מפורש בתורה דאל"כ מאי מייתי משעת חורבן דהתם עברו אמפורש בתורה ולענ"ד אין ראיה כ"כ די"ל דהתוס' ובעה"ע לא פליגי דבה"ע מיירי היכא שידינו תקיפה לענוש אם לא ישמעו כמבואר בלשונו שכתב דענשינן להו עד דפרשי וכיון שאפשר להפרישו אין להעלים עין מעובר על איסו' תורה כדכתי' ובערת הרע מקרבך ופן כל העם ישמעו וייראו כו' משא"כ בההיא דשבת שאם היה ידוע שלא יקבלו אין ביד ר' סימון לענוש דבי ר"ג וכן בשעת חורבן שלא היו כח לזקנים לענוש לשרים אין חילוק בין דבר המפורש בתורה או לא דס"ס שייך מוטב שיהיו שוגגין כו' והארכתי בענין זה במ"א ואמנם כן לפ"ז בנ"ד לכאורה אין להודיע להאשה כיון שאין בידה להפקיע עצמה מבעלה ואף אי מקבלה מיניה מ"מ שמא הבעל לא יאמין כי יאזין קולה וישמש עמה בע"כ ובכה"ג פשיטא דאין נ"מ בהודעה זו כיון דלאו בדידה לפרוש מהאיסור אך לפמ"ש לעיל סברת הר"ן בנדרים שפיר יש נ"מ דשמא תקבל ממנו ותאמר טמאה אני לך ואע"פ שהוא לא יקבל ממנה ולא יאמין זה מ"מ יהיה בזה אפרושי מאיסורא דבכה"ג אמרינן אפקעינהו רבנן לקידושין וכיון דאפשר נמי שהבעל יאמין לה ויוציאנה או היא תעשה טצדקי שתצא מתח"י מחמת שתדע שאסורה לו א"כ פשיטא שיש להודיע לה שהיא אסורה לו ולהזהירה שתעשה באופן שתצא מתח"י ועכ"פ למעט התפלות מה דאפשר אם יודעת בנפשה שלא יאמין לו ולא תוכל לצאת מתח"י והדיין יאמר לה שאם האמת אתה שזינתה והיא רוצה בתשובה אין תשובה מקובלת מזו ואם יש בידה לפטור עצמה ובצבו נפשה היא קיימא קמיה לא יועילו לה דברי הצומות וזעקתה אחרי כי היא תוספת טומאה על טומאת' ולא יאבה ה' סלוח לה והשמים יגלו עונה והחכם עיניו בראשו לכלכל הדברים במשפט שלא תהיה לה זאת לפוקה ותחשב לה לצדקה: ואשר נדרשתי מכבוד מחו' הרב כו' מו' דוד צבי נ"י האב"ד דק"ק קרעמניץ על דברת האשה זאת הרשעה הקדישה בעינים על הדרך כאשר באו הדברים באורך בג"ע אשר העידו אנשים כשרים אשר ראו בברורים כי תחת אישה תקח את זרים והעדות אתי לידי גוביינא בב"ד הצדק של הרב הנ"ל וגזור רבנן טומאה על אשת הזימה ושדו גודא רבא על הבעל להוציא רשעה זו מתוך ביתו ואם ימאן ויהי' מכת הסוררי' יצאו עליו אוררים וינזרו בני ישראל מעמו סורו טמא קראו למו ונלוה עם הרב הנ"ל ג"כ כבוד חד"ז הרב הגאון המפורסם מוהר"ר ליבוש אוירבאך האבד"ק ווישנאוויץ יצ"ו ויחזקו במסמורים ובענוות צדקו הקדושה עשה דרך בקשה למחוי חתימות ידי אכתבי' ולא יכולתי להשיב פני מפחת חביב עלי עד לאחת ואען ואומר כי ע"פ דת התורה הדבר ברור כאחותו שהיא אסורה וחובה על הבעל להביא הארורה לב"ד ולהוציאה בגט כשר ואז יהי' הבעל מעון מנוקה ומכלל הן כו' ואיש זרוע אשר הריחו ביראת ה' ובידו לסייע לדבר מצוה זו לדון בכפי' חובה עליו לעמוד בפרץ להעבי' רוח הטומאה מן הארץ וכל ישראל יהיו נקיים וה' יגן עליהם כצפרים עפות דברי זעירא מן חבריא מדרס לפירושים ועבד כפות סמוך באשישות וידיו רפות ותשושות. הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: שאלה קכח תשו' לאחי הרב ' מו' חיים מרדכי נ"י אשר השבתי לו בימי עלומינו: אהובי אחי מכתבך הגיעני מה שהקשית על מ"ש בש"מ בשם תוס' הרא"ש ריש כתובות דבארוסה שפיר שכיח זנות דדוקא בא"א לא שכיח שבעלה משמרה וע"ז הקשית מגיטין דף כ"ו דקאמר קא פסיק ותני ל"ש מן האירוסין כו' אלא למ"ד משום פירות ארוסה ל"ל פירי ולפי דברי הרא"ש מה קושי' דהא בארוסה שפיר י"ל דמודה ר"ל דצריך זמן משום בת אחותו דבארוס' שפיר שייך חשש' דזנות ומוד' ר"ל לר"י דתיקנו בה זמן משו' ב"א עכ"ד והנ' תיכף בבוא דבריך עלה במחשב' לפני לתרץ זה ואכתוב לך בקיצור מופלג דהנה לכאור' ק' מאי קאמר בשלמא למ"ד שמא יחפה איכא הא לקמן דף ל"ג הקשו התוספות מה הועילו בתקנתן שישלח גט ויבטל והרשב"א שם הביא בשם רשב"ם דלא חיישי' לזה דאין אדם עושה בעילתו ב"ז וזה דוקא בנשואה אבל לא בארוסה כמבואר שם וא"כ בארוסה זמן לא מהני מידי דבלא"ה מצי לחפות כקו' התוס' אך י"ל דזה דוק' לרשב"ג דס"ל מה כח ב"ד יפה וצ"ל אפקעינהו לקידושין משא"כ לדידן דקי"ל כרבי דאמר בטלו מבוטל שפיר צריך זמן לארוס' אך דאכתי ק' דהרי התוס' גבי פלוגתא דר"נ אמר דמבטלו בפני ב' הקשו מאי נ"מ ותירצו דנ"מ לרבי דס"ל דבטלו מבוטל דאפ"ה אם בטלו בפני ב' לר"ש ובפני א' לר"נ אינו מבוטל דמה כח ב"ד יפה ולפ"ז אף לרבי אמרינן אפקעינהו וא"כ ל"ל זמן בארוסה אך י"ל דא"ש לפמ"ש החכם המגיה במשנה למלך ה"ג דבפני א' בלאו מה כח ב"ד יפה נמי אינו בטל מחמת דאין דבר שבערוה כו' וא"כ למ"ד דבפני שנים לא אמרי' אפקעינהו כלל דבפני ב' באמת מבוטל ובפני א' מדינ' אינו בטל ובש"ס שם אמרי' דר"י ס"ל כר"נ דבפני ב' ושפיר שייך לומר דבארוסה צריך זמן משום חיפוי משא"כ לר"ל אמרי' התם דסבר כמ"ד בפני ג' א"כ לדידי' ל"ש בארוסה טעמא דחיפוי כיון דבלא"ה יכול לחפות ובזה אמר אחי החריף מו' געציל דמוכח כהאומרי' דאיפוך בתרייתא דאי איפוך קמייתא לא הוה הש"ס לקמן מקשה מידי ודו"ק. ועוד י"ל דהנה הפ"י ומהר"ם שי"ף מקשים דבלא"ה מצי לחפות ע"י שיכתוב לה בכת"י ונ"ל דהתוס' לעיל דף ג' תירצו שמא תתפוס הפירות ולכך חיישי' בכת"י משום פירי והנה הרא"ש ז"ל ס"ל דמוקדם פסול בדיעבד וכתבו הפוסקים טעמא משום שכיון שהקדימו בכוונה הרי נכתב בפסול והוי כמזויף מתוכו דפסול והנה התוס' כתבו דלכך לא מוקמינן אחזקת א"א דהרי גרושה לפנינו ולפ"ז זה דוקא באין בו זמן משא"כ בכת"י אמרי' דאוקמא אחזקת א"א שנתן לה עתה רק שבכוונה הקדים הזמן וא"כ יש לפסול אף בדיעבד ואף עכשיו אינה גרושה אך י"ל כיון שהבעל רוצה לחפות ואומ' שגרשה בזמן הכתוב בגט א"כ עכ"פ נאמן מכאן ולהבא כמו כל בעל שאמר גרשתי את אשתי דנאמן מכאן ולהבא עכ"פ וכיון שכן א"כ מכאן ולהבא ודאי גרושה היא ושפיר י"ל הרי גרושה לפנינו ושייך חיפוי וא"כ קשה מה הועילו בתקנתן אך י"ל דר"י לשיטתו דס"ל דלא פלגינן דבורא בחד גופא כמבואר בדברי התוס' שם דאל"כ מאי קמ"ל בהא דלמפרע אינו נאמן וכן מבואר ברשב"א בגיטין דף ח' דר"י ור"ל בירושלמי מחולקי' דר"י ס"ל לא פלגינן דבורא ור"ל ס"ל פלגינן ע"ש בשם בעה"ע דההוא דירושלמי חד גופא הוא ואפ"ה ס"ל לר"ל דפלגינן ולפ"ז קשה מאי פריך ר"ל מ"ט לא אמר כר"י דלר"ל דס"ל דפלגינן א"כ שוב שפיר יכול לחפות בכת"י ולא הועילו חכמים בתקנתן אך י"ל דשפיר מקשה מ"ט לא אמר כר"י שהרי התוס' הקשו דאמאי נכתב ביום פסול הא לא שייך שמא יחפה כיון דקלא אית ליה שע"מ מוציאין קול ותירצו דשמא יחפה ויתן לה בצנעה וזה שייך דוקא היכא דאיכא עידי חתימה אמרי' מסתמא הי' שם ע"מ משא"כ כשירצה לחפות בכת"י תצטרך להביא ע"מ לפנינו אך דאכתי קשה כיון דבעידי זנות לחוד לא קטלינן לה א"כ אף שתביא ע"מ שוב הוי חצי דבר אך י"ל דע"מ לחוד נמי יוצא תועלת מעדותן לענין פירות וא"כ לא מצי לחפות כיון שתצטרך להביא ע"מ והם ידעו הזמן שנמסר כיון שבהגט כתוב זמן ויראו שלא נמסר ביום הכתיבה ולא הוי חצי דבר כיון דנ"מ מעדותן של הע"מ לענין פירות אך כ"ז לענין נשואה משא"כ בארוסה דלית לה פירי שפיר מצי לחפות בכת"י ולא הועילו חכמים בתקנתן שתיקנו זמן ושפיר פריך ל"ל זמן בארוסה משא"כ לר"י דס"ל לא פלגינן דבורא בלא"ה אינו יכול לחפות בכת"י דמוקמינן לה בחזקת א"א כנ"ל שפיר תיקנו זמן בארוסה משום שמא יחפה ולכאורה יש להקשות לפי פי' הר"ן דהא דקאמר לא מקדים כו' היינו משום שאינו רוצה להקדים ולהפסיד פירות מיום הכתיבה ולפ"ז ק' דבארוסה דלית לה פירי אכתי תקשי מה הועילו בתקנתן דהא אכתי איכא היכא דכתבי' ואנחי' כו' וא"ל דכיון שלא נמסר ביום שנכתב קול יוצא דהא אכתי מצי לחפות שיתננו בצנעה ועוד דאפי' אם יבואו ע"מ חצי דבר הוא כיון דליכא תועלת לענין פירות ועוד קשה דסברת השטמ"ק דא"כ ר"ל מ"ט לא אמר כר"י כיון דזנות שכיחא עכ"פ בארוס' א"כ יש לחוש שמא יחפה דיסברו העדים שהי' נשואה ויכתבו לה בלא זמן ואע"ג דנימא דבארוסה באמת ליבעי זמן מ"מ הא ג' גיטין פסולין ואם נשאת הולד כשר ובשלמא השתא דתיקנו זמן בנשואה א"כ אהני דלכתחלה לא תנשא ולא חתמו סהדי עלה כמ"ש רש"י משא"כ אם לא נתקן כלל בנשואה א"כ אם יסברו העדים שהי' נשואה שפיר יכתבו בלא זמן ויחפה על ב"א שזינתה ארוסה אך י"ל דהנה הא ודאי דע"מ מוציאין קול רק שאפשר שע"מ לא ידעו יום שנמסר רק שע"כ צריכין לדעת יום המסירה דאל"כ הוי עדות שא"א יכול להזימה אך י"ל דעיקר עדות שאאי"ל אינו רק משום כתובה ופירות דלענין איסור והיתר לא שייך כלל וכיון דארוסה לית לה כתובה ופירי לא יצטרכו הע"מ לדעת באיזה יום נמסר ולפ"ז בשלמא לענין חיפוי דארוסה שפיר שייך חיפוי דאף שיהיו ע"מ א"צ לדעת באיזה יום דלא נ"מ מידי משא"כ כשיאמר לעדים שיכתבו לה גט בל"ז שיסברו שהי' נשואה ועכ"ל שגם הע"מ יסברו