בית אפרים אבן העזר חלק ג קצה

ומגרש כמו במכירה ממש וא"כ מכ"ש היכא דאין אונס ידוע רק מסירת מודעה בלבד ודברי הרשב"א בתשובה הבי' מהר"ם אשכנזי סימן י"ו ומהרח"ש בקונטרס הנ"ל וכן מבואר בדבריו בתשובה שהבי' ב"י סימן קל"ד ומהרח"ש כתב שלדעת רבינו יונה דבקרקע אע"פ שלא נתן כל שוויה משום דאין אונאה לקרקעות ג"כ ס"ל דגם בגט מהני מעות וכ"כ שגם דעת הרשב"ץ הוא כן וכן דעת בנו הרשב"ש אמנם דעת הרבה פוסקים להיפוך כמ"ש בתשובה מהר"ם אשכנזי ע"ש והריב"ש מכללם דאין דמים לאשה מ"מ עדיין יש לספק דילמא העיקר כהמפורשים דגילוי דעת מילתא היינו שאנו מאמינים באונסו ואם כן כל דשקיל זוזי לאו גילוי מלתא הוא וכמ"ש הריב"ש ואמנם בנ"ד שאמר בפי' אני מבטל אף אם נדון אותו על הנתינה ואף אם נאמר דהוי כזביני ממש מ"מ לדעת הפוסקים דמהני ביטול בדבר העתיד א"כ אין הנתינה שאח"כ מבטלת המודעה ואע"פ שהריב"ש סי' תפ"ב מפרש גם דעת הרמב"ם כן כ"כ דמדברי הרמב"ם פ"י מהל' מכירה ופ"ה מהל' זכיה מבואר שביטול מועיל בדבר העתיד וכ"כ הריב"ש סימן רל"ב שהרמב"ן הודה לדברי הרמב"ם שמועיל ביטול בדבר העתיד ונראה שמוכרח כן שהרי הרמב"ן שם כתב שזה אמת ואין בו בית מיחוש על דברי הרמב"ם ולדידיה א"א לומר שמבטלו מעכשיו ולאחר שיוכתב וכמ"ש הריב"ש בדעת הרמב"ם שהרי הרמב"ן שם סובר דאין יכול לבטל גופו של גט כלל: ובדברי הריב"ש בסימן רל"ב צ"ע שכתב ואע"פ שאין אונס זה לבדו מספיק לעשותו גט מעושה מ"מ כשמסר מודעה תחלה אף אם נאמר שאין מודעה מועלת אלא ע"י אונס אפ"ה קצת אונס מועיל להחשיבו מודעה וראיה לדבר ממתנתא טמירתה ואצ"ל שהרבה מן המחברים כתבו דאף אם תלה מודעתו בדבר שאינו אמת המודעא קיימת כו' עיין בב"י סימן קמ"א ולפמש"ל אין זו קושיא דאפילו הנך דס"ל הכי י"ל דטעמם כמ"ש הרשב"א ז"ל דמסתמא יש לו איזה אונס ומכסהו לפני עדים משא"כ כשתולה בדבר שאינו אונס אלא שהוא טועה וסובר שגם זה הוא אונס וכמש"ל ובאמת צריך ליישב דברי הרמב"ן שכתבתי בההוא דלא כתבינן מודעה אלא אמאן דלא ציית כו' מהאי דמתנתא טמירתא דמשמע דבכה"ג הוי מודעה וצ"ל דס"ל כמ"ש בהג"מ פרק חזקת דמה שהוא רוצה לקדש אשה הוא אונס גדול ודלא כהריב"ש דס"ל דאין זה אונס: והנה דודי הגאון נ"י האריך בתשובתו ליישב דברי הרמב"ם מ"ש בקידושין במי שאנסוהו לקדש קידושיו קידושין ולא הזכיר דבעינן רוצה אני וע"ז כתב דבעירכין מבואר דהא דבעינן רוצה אני היינו היכא דאיכא חשש מודע' הן וראיתי שכן הקשה הלח"מ על הרמב"ם אבל אחר העיון אין זה מעלה ארוכה שהרי בעירכין מיירי באותו שכופין אותו להוציא כדאיתא במשנה שם וכן בג"נ כופין אותו עד שיאמר רוצה אני ואמרינן בב"ב דשאני התם דמצוה לשמוע דברי חכמים וכ"כ הרמב"ם פ"ב מהל' גירושין הלכך שפיר הוי סגי אם כופין אותו עד שיתן דאז משום דמצוה לשמוע כו' לא היה צריך שיאמר רוצה אני אלא בנתינה לחוד הוי סגי ומדקתני עד שיאמר רוצה אני ש"מ דמחשש מודעה אמרו כן אבל באנסוהו לקדש לעולם אימא לך דבעינן רוצה אני דאף על גב שדינו כתלוהו וזבין מ"מ בתלוהו וזבין גופיה נמי בעינן רוצה אני וכמ"ש הלח"מ מש"ס דב"ק ע"ש וצ"ע ולפי שבגוף הנושא והנוגע לדינא כבר הארכתי בכל הצורך וכעת הקיפו עלי יחד ענינים אחרים שאיני בן חורין להפטר מהם אמרתי עת לקצר דברי זעירא: הק' אפרים שאלה קכו אשה הטוענת לבעלה בפני ב"ד ישען על ביתו ולא יעמוד והוא מכחישה והנדוניא עדיין ביד שליש מה דינו אם יש ליתנו לבעל או לא: תשובה מתחילה אבאר הא דאיתא באה"ע סי' קי"ד שאינה נאמנת בטענה זו רק לכופו להוציא אבל לא לענין הכתוב' והב"ש הקשה דבסי' י"ז לענין אומר' גרשתני כ' די"א דנאמנת פלוגתא אף לענין הכתובה ודינים אלו שוים ולמה סתם כאן והרב המשיב ראשונה רוצה לתרץ דשאני התם שמה שנוטלת מחמת מדרש כתובה דלכשתנשאי לאחר תטלי מ"ש ליכי ולא מצד שנאמנת לענין הכתובה משא"כ כאן דאפשר לענין הגט נאמנת ולא לענין הכתובה דמה שנשאת לאחר אינו בהכרח ליטול כתובה דשמא משקרת במה שאומרת שאין לו גבורות אנשים ואפ"ה שפיר קא מינסבא ושוב כ' דאפשר אי משקרת ה"ל גט מעושה שלא כדין. ולענ"ד לא כיון יפה דאטו מחמת זה שנשאת לאחר היא נוטלת כתובה דאמרי' מסתמא קושטא קאמרה דז"א שהרי נותנין לה הכתובה מיד אף שאפשר שלא תנשא כל ימיה רק דאנן הכי קאמרינן דכל שראוי לינשא לאחר מחויב ליתן לה כתובה יהיה מאיזה טעם שיהיה תנאי שבממון קיים הלכך כיון שכופין אותו להוציאה והיא רשאה לינשא לאחר מחוייב ליתן לה כתובתה כמו בגרשתני ואם נאמר דאף על פי שסומכין על החזקה דאינה מעיזה לענין איסור מ"מ אין סומכין לענין ממון ואדעתה דהכי לא כתב לה שתפקיע עצמה ממנו בשאט נפש בחנם והיינו טעמא דבסימן קנ"ד אינה נאמנת לענין הכתובה א"כ גם בגרשתני ראוי להיות כן וכן הוא להדיא בשו"ת הרא"ש כלל מ"ג סי' י"ד מקום מוצא דין זה שבטוענת אינו יכול אינה נאמנת כ' שם כההיא דאומרת גרשתני דנהי דמהימנא להפקיע איסור א"א משום חזקה דאין מעיזה מ"מ אין כח לב"ד להוציא ממון כיון שעומד וצווח שלא גרשה ולא דמי לאומרת מת בעלי דהתם אין אדם מכחישה ומספר כתובה נלמד לכשתנשאי כו' ע"ש באורך הרי מבואר להדיא דאדרבא בהך דטוענת אינו יכול מייתי ראיה מגרשתני א"כ מאן דסבירא ליה בגרשתני דנוטלת כתובה ה"ה בטענה זו וכן ביאר הרמ"א עצמו בדרכי משה בסימן קנ"ב דלמאי דמבואר בסי' קנ"ד באינו יכול דאין לה כתובה הוא הדין בגרשתני דשוין הם: אלא שבאמת תימא על הרא"ש שסותר דברי עצמו בכלל הנ"ל סי' בטענת אינו יכול דעיקר כתובה יהבינן לה ממדרש כתובה לכשתנשאי כו' וכן נדוני' שהכניסה לו אבל תוספות לא. ומצאתי במשנה למלך פ' מהל' אישות שהקשה כן וכן בס' גבורת אנשים לבעל ש"ך ז"ל הקשה כן וגם הקשה קושית הב"ש על הרמ"א ע"ש באורך. אמנם באמת יותר תימה לי על הטור סי' קנ"ד שמתחלה כ' שאין לה כתובה ותיכף אח"ז הביא תשובת הרא"ש דמבואר דעיקר כתובה מגבינן לה וגם גוף הטעם שאינה נוטלת כתובה נעלם ממני ואף שהבעל עומד וצווח ג"כ זאת אשתי ואיה ספר כריתות שנתתי לה ואפ"ה אין משגיחין בדבריו כלל משום דאית לה חזקה וא"ל דאית ליה חזקת ממון דאפילו רוב לא מהני להוציא ממון כ"ש חזקה ז"א דהא נאמנת לגבי איסור ואף דאיכא חזקת א"א נגדה ואפ"ה נאמנת ולא אמרינן חזקה נגד חזקה וספיקא מיהא הוי וע"כ דטעמא משום דכל החזקות שאמרו חכמים מחמת סברא היא סותרת לחזקה אחרת ודוקא לגבי חזקה שמעמידין הדבר שלא יצא מחזקתו הראשונה כהא דילפינן מויצא הכהן מן הבית וכגון חזקת הגוף וחזקת ממון שייך לומר חזקה נגד חזקה שכשם שאתה אומר שנעמיד הגוף בחזקתו שמסתמא לא יצא מחזקה הראשונה אדרבה נעמיד הממון שלא יצא מחזקתו הראשונה משא"כ החזקות ששיערו חכמים שמסתמא לא פרע ולא שייך לומר דנימא שהממון לא יצא מחזקתו דכיון שאמת הוא שלא פרע ממילא מחוייב לפרעו וה"ה בחזקה דאין אשה מעיזה לא משגיחינן בחזקת אשת איש והיא הדין בחזקת ממון שאין להשגיח בזה כיון ששיערו חכמים דאין מעיזה והאמת אתה וסברא זו מבוארת להדיא במהרי"ק: גם מ"ש הרב המשיב דכיון דאין נוטלת כתובה אף על גב דאיכ' תנאי כתובה כ"ש נדוני' דל"ש תנאי כתובה בנדוני' וכ"כ רוב האחרונים בתשובותיהם ודלא כרבותינו בעלי התוס' עכ"ל לא כיוון יפה דבכל דוכתי מבואר להדיא דנדוני' עדיף מתנאי כתובה בכל מקום שמחויב ליתן לה כתובה כ"ש שצריך ליתן הנדוני' וכן מבואר בשו"ת הרא"ש שהבאתי ולדעת האומרים שאינה ככתובה דינה כחוב בעלמא ועדיף מכתובה עיין בה"ה פ' ט"ז דאישות ואין מן הצורך להאריך בזה ומ"ש דלפי מ"ש רמ"א די"א בדורות הללו שרבו