בית אפרים אבן העזר חלק ג קצד

שהוא אונס מחמת אביו והוכיח שם דגם זה לא מיקרי אונס ואעפ"כ בעי ביטול מודעא כדעת האחרונים והביא ג"כ דברי הרשב"א בהשולח ולפמ"ש אפשר דהרשב"א בנדון זה כהרמב"ן ס"ל. אכן מדברי הרשב"ץ מבואר שם שהוא מסכים עם האומרים דאפילו אין שם אונס כלל כיון שגילה דעתו שאינו חפץ בגירושין סגי ולפי שיטות הללו הדין עם המ"ל בזה דאף שקיבל מעות מ"מ כיון דלא הוי כזביני ממש שהרי אין דמים לאשה וכמ"ש הריב"ש שם א"כ לא הוי גמר ומקני ובגילוי דעת לחוד בטל הגט: אמנם ראיתי בשו"ת מהרי"ט ז"ל סי' ל"א במי שנאנס למכור בפחות משוויה בעינן שיכירו באונסו והבי' ראיה מדברי הריב"ש הללו וכתב וכ"ז אפילו לא כאן ב"מ כו' ולא הזכיר שום חילוק ע"ז אמנם מ"ש שם וכן הסכים הר"ר דראן במעשה הגט ההוא בסימן א' לכאורה מזה היה ראיה דאפילו לדעת האומרים דלא כהרמב"ן וגם הרשב"ץ כ"א מהם אפילו בקיבל דמים מודה. אבל אחר העיון נלפע"ד דמהרי"ט אגב חורפיה ושיטפיה כ"כ כי נראה שהרשב"ץ שם סובר דכל שקיבל מעות הוי כזביני ממש כאילו לקח כל דמי שווייה של המכר ואפילו כשידוע באונסו רק שלא מסר מודעא אמרינן דגמר ומקני וזה מבואר למעיין שם וכן הוא להדיא בשאלות תשובות בנו הרשב"ש ז"ל: שוב ראיתי הרי"ו חלק חוה נתיב כ"ד שכתב' וז"ל וכתב הרא"ש בתשובה אע"פ שמדין התלמוד נראה כך דאין צריכין העדים לידע אונסו חלילה כי לא נעשה כפשע הזה מיד השופטים אשר שפטו את ישראל דא"כ לא שבקית חיי לכל בריה שכל אדם שאומר לאשתו ה"ז גיטיך ע"מ שתתן לי מאתים זוז וכשתתן יביא עדים שקודם לכן ביטל הגט בפניהם וחלילה מעשות זאת אם לא יתן אמתלא לדבריו מאחר שלא ידעו האונס וכ"כ לגבי מתנה כי דינם שוה וכתבתיה במשרים עכ"ל הרי להדיא דמדין התלמוד אף בכה"ג שאין לו אונס ומקבל מעות אפ"ה אמרינן דמדין התלמוד מהני המודעה רק שלא נעשה כן מעשה דא"כ לא שבקית כו' ובאמת הדברים מתמיהים דכיון דמדין התלמוד הוא כן וכי משום לא שבקית חיי שרינן א"א לעלמא ונראה שמ"ש חלילה מעשות זאת כו' היינו שלכתחלה אין העדים רשאין לעשות כן לכתוב מודעה אם לא שיתן אמתלא לדבריו וכ"נ קצת מלשונו במשרים שכתב וכן אם מחל לחבירו אלף זוז וקודם לכן מסר מודעה היא בטילה לכן אין לבטלה מאחר שלא ידעו העדים באונס נותן או מוחל זולתי מה יתן אמתלא לדבריו עכ"ל והיה לו לומר לכן אינה בטילה ולשון אין לבטלה משמע שאין לעשות דבר שתהיה בטילה עי"ז. ועדיין הדברים צע"ג וחפשתי בתשובות הרא"ש ולא מצאתי דברים אלו וגם מ"ש בכלל בדין ה' בענין פשרה אין לכוין לזה וצ"ע: ובאמת לכאורה יש להוכיח דאפילו בשקיל זוזי שייך לומר גילוי מלתא דאלת"ה אלא כיון דשקיל זוזי אמרינן שמחמת זה גירשה ואין כאן גילוי מלתא א"כ תיקשי שהרי התוס' כתבו דהא דנפטר משאר כסות ועונה אין זה כקיבל דמים משום שברצון היה נותן זה אם לא היה מגרשה וא"כ לפ"ז תיקשי מאי פריך גילוי מילתא בעלמא דשמא אין לו אונס כלל רק שאין לו עתה ליתן שאר וכו' ומטעם זה הוא מגרשה ורוצה לבטל הגירושין כשיהא לו. אמנם דבר זה צ"ע לכאורה על פירוש הרשב"ם ז"ל והוא כעין קושית הרא"ש שהבאתי לעיל דדילמא אנסוהו זוזי שנותנין לו קרובי האשה לגרשה: שוב בא לידי שו"ת מהרח"ש וראיתי שבקונטרס מודעא ואונס העמיק הרחיב הדברים וראיתי שהניח ג"כ דברי רי"ו בצ"ע כמש"ל וגם נראה מדבריו שהרמב"ן רוצה להשוות הרמב"ם עם הרשב"ם והבי' ג"כ דברי הריב"ש בסימן תפ"ב והקשה ע"ז כמש"ל מהרמב"ם דפ"י מהל' מכירה וכתב דאפשר דהם מפרשים מ"ש אע"פ שאינו אנוס היינו דלא ידעינן באונסיה ומ"ש שאין הולכין אלא אחר גילוי דעת כו' פירושו דכיון דאינו רוצה להקנות בכל לבו אנוס הוא ע"כ דכ"ז אינו במשמע. ולענ"ד דאפילו בדוחק א"א להעמיד פירוש זה בלשון הרמב"ם פ"ה מהל' זכיה ומתנה שכ' כבר ביארנו שהמוסר מודעא ואח"כ נותן המתנה בטילה אע"פ שאין זה אונס שאין הולכין במתנה אלא אחר דעת הנותן הואיל וגילה דעתו שאינו רוצה בה מתנתו בטילה לפיכך מי שהיה הדברים מוכיחין כו' ע"ש. עוד כתב מהרח"ש שדעת הרשב"א בהשולח הוא כהרשב"ם והניח בצ"ע מה שהשוה הנ"י בב"ב דעת הרשב"א בשם רבינו יונה לדעת הרמב"ם והביא דברי הגמיי' פ"י מהל' מכירה בשם ר"י והאריך בזה סוף דבר כתב בדף ל"ה ע"ג ובדף ל"ז ע"ב שדברי הריב"ש אינם אלא לפי מה שתופס עיקר דפירוש גילוי מילתא הוא לו שהוא אנוס אבל להמפורשים דכיון דלא גמר בלבו אף בלא אונס כלל הוי מודעה אף שקיבל דמים לא מהני להפוסקים דאף בקרקע בעי שיתן לו כל שוויה והוא כדברי המ"ל אלא שהמ"ל סתם וכתב דלהפוסקים אף במודעה שקר הוי מודעה לא מהני מה דשקיל זוזי ובאמת לא תלי רק בפירוש הסוגיא כנ"ל: ומעתה נבוא לבאר דברי הריב"ש בסימן קכ"ז וקושית המ"ל עליו אחרי שנציע דמה שאמר אני נותנו בכח יש בלשון הזה שני מיני מודעה חדא שאין מאמינים אותו על האונס משום דגילוי מילתא הוא ועוד שי"ל דלעולם אין אנו מאמינים לו שיש לו אונס כל שאין אונסו ידוע והא דפריך גילוי מלתא הוא היינו דבלשון שהוא אונס יש בלשון הזה ביטול על הגט גם כן וכמו שצ"ל כן לשיטת הרא"ש וסייעתו עיין מהרח"ש במ"ש ליישב קושית מהרש"ך ז"ל ומתחלה פלפל בדברי הריב"ש באם נאמר שאין להאמינו על האונס (ועוד י"ל שהיה סובר שאין במשמעות לשון הזה אונס וכמ"ש מתחלה רק כוונתו שאין נותנו בלב שלם וגילוי מלתא הוא וזה נראה יותר ממ"ש אח"כ ועוד י"ל שאף אם היינו כו') רק שהוא ביטול על הגט ולזה כתב הריב"ש דעכ"פ אין זה ביטול על הכתיבה רק על הנתינה לבד וא"כ חוזר ומגרש בו. ושוב כתב ועוד י"ל שאף אם היינו אומרים שהלשון שאמר שנותנו בכח יהיה כוונתו שהוא אנוס ומוסר מודעה ע"ז עדיין אינו כלום כיון שקיבל מעות צריך לידע באונסו כו' וא"כ אין כאן מודעה ולא היה צריך לבטל מודעה בזה אמנם כבר אמר הן על הביטול מודעות כו' ומזה הוציא המ"ל דמתחלה הוא מצדד לומר דאף בלא ב"מ כלל סגי ולכן הקשה דאף לאחר כתיבה כיון דאמר אנוס הוא הוי כאילו ביטל ר"ל הנתינה וא"כ עכ"פ בעינן ב"מ. ובדוחק י"ל שמתחלה שכתב לצדד שלא ביטל רק הנתינה ובאמת ע"י ב"מ מיירי כמ"ש אח"כ שהיה שם ב"מ וכן משמע מסוף דבריו בענין העדים שאמרו שלא היה מסירת מודעה כתב וגם שאמר לדודו קודם הנתינה אני נותנו בכח גם מפני לשון זה לא היה צריך ב"מ שכבר ביאר דבריו הוא עצמו מה היתה כוונתו: אמנם י"ל דהריב"ש אזיל לשיטתו בסי' תפ"ב שכתב דלהרמב"ם דמהני ביטול לעתיד היינו שמבטל מעכשיו ולאחר שיוכתב אבל בלא"ה אמרינן שהמעשה שאח"כ מבטל דבריו הראשונים וא"כ בכאן אף שביטל אתי מעשה הנתינה אח"כ ומבטל וא"צ בזה לביטול מודעה וצ"ע בדברי הריב"ש שם במ"ש וגם מה שאמר לדודו כו' שהרי אף אם היתה מודעה גמורה יכול הוא לבטלה כ"ש שיכול לבאר כוונתו. ובאמת לפמ"ש הרמב"ם אם ביטל גופו של גט תו לא מהני ב"מ וצ"ל דקאי השתא לפמ"ש למעלה שלא היה כוונתו רק על הנתינה ועפ"ז היה אפשר לומר דלק"מ קושיית המ"ל דה"ק הריב"ש מתחלה כתב שיכול לבאר כוונתו שלא היתה כוונתו לבטל והביא ראיה מנדרים וע"ז כתב ועוד שנראה ברור דלא קאי רק על הנתינה וא"כ פשוט דצריך לבאר כוונתו שהרי אפילו מסר מודעה בפירוש יכול לבטלה כמ"ש אחר כך אבל אין זה במשמעות הלשון שלא היה לו לסתום רק לפרש: ואמנם המ"ל הקשה על הראיה מנדרים שהם דברים שבינו לבין קונו משא"כ הכא כיון שביטל הכתיבה שוב אין לו תקנה לדעת הרמב"ם ובאמת שהתשב"ץ בסימן א' האריך בדבר זה וכתב דא"ת דשאני נדר משום שהוא איסור התלוי בגופו כו' הא ליתא דהא בירושלמי איתא דאין חשוד לקלקלה בידי שמים אלא שגם הוא כתב שם דבנדרים י"ל דאיכא מיגו דמתשל עליה ה"נ איתא להאי מגו דאי בעי מבטל למודעה ונראה שלפמ"ש אח"כ שאין חשוד לקלקלה ל"צ לה"ט וכן י"ל דאיכא מגו הואיל ובידו לגרשה ובאמת יכתבו גט אחר ולפי שאין זה צריך לענין לא אאריך בזה: ולענין עיקר הדין לכאורה יש כאן ס"ס לקולא חדא דדילמא קי"ל כהרשב"א שדעתו בתשובה דאפילו בגיטין אי שקיל זוזי הוי כזביני ממש אפילו היה שם אונס דכל שלא מסר מודעה אמרינן דגמר