בית אפרים אבן העזר חלק ג קצג

במתנה אלא אחר גילוי דעת הנותן שאם אינו רוצה להקנות בכל לבו לא קנה: ועוד שלפענ"ד שדברי הריב"ש אינם מוסכמים לדעת הרבה פוסקים וכמ"ש בשו"ת הרשב"ץ סי' א' ד"ה וראיתי בקונטריסי התשובות כו' דאם נמסרה בין כתיבה לנתינה סגי בעשיוהו וארצי וכיון שנתן הגט מידו לידה הא ארצי ודחה דבריו איברא שיש לחלק ולומר דהתם שאמר גט זה שאתן אני אתן אותו שלא ברצון וא"כ אין מעשה הנתינה מוכיח שנותן ברצון שהרי להדיא אמר שיתן אותו רק שלא ברצון משא"כ כשאומר לבטל נתינת הגט או החליצה שכוונתו שלא יהא בתורת גירושין או שהחליצה זו לא תועיל להתיר. וחילוק זה מוכרח ג"כ מדברי הריב"ש שבסי' קכ"ז צלל במים אדירים לחתור היתר לפי שהעדים אמרו שלא היה שם ביטול מודעה אח"כ ולא כתב דבנתינה לחוד סגי אלא שמדברי הרשב"ץ משמע דבכל גוני בעינן ב"מ וכן משמע מדברי הרשב"א בתשובה שהביא הב"י סוף סי' קמ"א שכתב אבל זה שמסר מודעה לבטל הגט כל שימסרנו ליד שליח לקבלה כל שמבטל כל מודעות שמס' הכל בטל כו' משמע דמה שנתן לבד בלתי ב"מ לא הי' מועיל ואע"פ ששם אמר כל גט שאתן ליד שליח לקבלה אני מבטל ויש לפרשו ג"כ שלא יהא בתורת גירושין: והנה דודי הגאון נ"י בעצמו פקפק בדבר בנ"ד דשמא כיון שאמר אני מבטל ממילא נשמע שנתינתו אינו ברצון ובהא לא מהני מה שנותן אח"כ אם לא שיאמר רוצה אני אלא שצידד לומר כיון שנתנו לו מעות כ"ע מודים שצריך שיכירו באונסו אף בגט וכמ"ש הריב"ש ואף שהמ"ל כתב דלמאן דס"ל דאף אם האונס שקר המודעה קיימת לא מהני מה שקיבל מעות הא ליתא דטעמם הוא כמ"ש הרשב"א בגיטין דסתמא יש לו אונס בסתר וכיון שקיבל מעות ממילא אמרינן שאין לו אונס כלל אף בסתר וכסברת הריב"ש ודפח"ח אלא שבא להעמיד כן ע"פ שיטות הרא"ש והטור דכיון דבזביני כתב הטעם משום דמקבל זוזי גמר ומקני ומה שמסר מודעה שיכול לבטל המקח כשיהיה לו מעות וא"כ כמו לשיטת הריב"ש כן הוא לשיטת הרא"ש דאמרינן שנותן ברצון כדי לקבל מעות ומה שמוסר מודעה הוא כדי להוציא לעז אחר כך ולצערה ולענ"ד אין הדמיון עולה יפה דהרא"ש ה"ק דגילוי מלתא בעלמא היא דהיינו שאף בלא אונס כלל כיון שמגלה דעתו שאינו רוצה להקנות או לגרש בכל לבו סגי וכמש"ל לשון הרמב"ם משא"כ בזביני שמקבל מעות דאמרינן גמר ומקני ולעולם אין אנו מאמינים שיש לו אונס בסתר אלא מן הסתם אמרינן שאין לו שום אונס ואפ"ה לא מהני במתנה דלא שייך גמר ומקנה ואינו נותן בלב שלם אלא בשביל שאינו יכול להשיב פניו ריקם וכיון שמגלה דעתו שאין לבו ופיו שוין די בזה וכן נלענ"ד מבואר ממ"ש הרא"ש ז"ל בתוספותיו לב"ב הובא לשונו בשו"ת ר' בצלאל אשכנזי סי' י"ו שכתב וז"ל הקשה ר"מ ז"ל על שפירש רשב"ם ור"ת גילוי מלתא דאי לא הוי אנוס מי דחקו ליתן גט ומתנה כו' וקשה לפירושם דילמא אנסוהו זוזי שנותנין לו קרובי האשה לגרשה וגם על המתנה אינו אנוס אונס גמור אלא אדם גדול ביקש ממנו שיתן לו מתנה ואינו רשאי להשיב פניו או שאומר לו המקבל מתנה תן לי חפץ זה עתה שאני צריך לו עתה ואני אתן לך כפלים פעם אחרת ע"כ ונראה שמזה למד הרא"ש ז"ל לומר דאפ"ה הוי אכתי אין הגט זה ומתנה זו כלום כיון שהוא עכ"פ גילה דעתו שאין לבו להקנות וכן משמע מדברי הרא"ש בהשולח שכתב ואפילו אם האונס שאמר היה שקר מ"מ הרי אומר שאינו חפץ בגט וכ"כ רי"ו בשם רבינו יונה. ובדוחק יש לפרש דמ"ש והרי אומר שאינו חפץ בגט היינו מטעם שיש לו איזה אונס בסתר וכסברת הרשב"א ז"ל אבל לא מיחוור ופשטא דמילתא משמע דאינה וס"ל דגילוי מילתא בעלמא הוא היינו כיון שמגלה דעתו הוי כאילו ביטלו בפירוש כל גט שיכתוב ולא מטעם אונס כלל וכמבואר בהגהות מרדכי פרק חזקת הבתים שכתב בשם ריב"ם דגילוי מלתא הוי ולכך אפילו בלא אונס יש לנו לכתוב שהרי יכול לבטל גט ומתנה בלא אונס כדאשכחן בפרק השולח ע"ש והבי' ראיה ממתנת' טמירתא וכן הוא בדברי הרא"ש ורי"ו וכן מורים בפשיטות דברי הרמב"ם בפ"ו דגירושין ופ"י מה' מכירה דעיקר טעמא משום שיכול לבטל הכתיבה העתידה או הנתינה של מתנה העתידה ואע"פ שהריב"ש כתב בטעם הרמב"ם שמבטל כתיבת הגט העתיד לבא הוא משום דמבטלו מעכשיו ולאחר שיוכתב כבר כתבתי והוכחתי לעיל שא"א לומר כן דאם כן איך כתב הרמב"ם בפשיטות שאם מסר מודעא קודם מתנה אף על פי שאינו אנוס המתנה בטילה ולומר דטעמא דהרמב"ם הוא במתנה כמו שכתב הריב"ש במודעות החליצה שכיון שהוא מבטלה ע"כ שיש לו איזה אונס דאל"כ לא יבטל ולא יחלוץ ז"א במשמע בדברי הרמב"ם שכ' שאין הולכין במתנה אלא אחר גילוי דעת כו' וע"ש וכבר כתב הריב"ש שם לחלק בין גט לחליצה בחילוק אחר נכון והביאו בכ"מ וכ"נ מדברי הריב"ש עצמו ס"ס רל"ב שכ' אצ"ל שהרבה מן המחברים כתבו שאפי' נמצא שהאונס שתלה בו מודעתו שקר אפ"ה מודעתו קיימת דגילוי מילתא בעלמא הוא כיון שיכול לבטלו אפילו בלא אונס כדעת הרמב"ם כו' וכ"מ מדברי ה"ה פ"ו מהלכות גירושין הלכה כ"ו ועיין בלח"מ שם. ועוד נ"ל להוכיח כן מדברי הר"ן שגם הוא מהסוברים דאם האונס שאמר שקר אפ"ה מהני הביטול וע"כ אין טעמו כמ"ש הרשב"א ז"ל שאם אינו אנוס למה הוא מגרש א"ו אנוס הוא אלא שמתירא לגלות אונסו ותולה בדבר אחר שלפי טעם זה אם אומר בפירוש שאין לו שום אונס כלל רק שהוא רוצה ליתן גט והוא מבטלו מעתה היה אפשר לומר דכיון שחזר וצוה לכתוב עשאן שלוחים וכמ"ש הרמב"ן בפרק חזקת והביאו ב"י סימן קל"ה וכת' הר"ן ע"ז וכן נמי אם תלה מודעתו בדבר שאין בו אונס אפ"ה מבטל גיטי' ומתנתיה ואע"פ שנראה מדברי הרמב"ן ז"ל דכל שתלה מודעתו בדבר שאין בו אונס אינו כלום וכמ"ש עיקר. וכן מכוונים דברי הרמב"ם ז"ל: ובאמת המעיין בדברי הרמב"ן יראה שלא כתב אלא שאין פסול של גט אלא בשביל שהוא נאמן באונסו וכתב על דברי הרמב"ם שכתב ואם אמר כל גט שאכתוב מכאן עד ק' שנה בטל וזה וודאי אפשר דמסתמא נימא דאנוס הוא אבל אם פירש שאינו אנוס ומבטל לפי דעתו כשר כדברי הרא"ש ז"ל וכן הרשב"א כתב על דברי הרמב"ם וזה דבר ברור דאע"ג כו' ונלענ"ד שלא בא לפרש דברי הרמב"ם ז"ל אלא שכתבו דבכה"ג דאפשר שהוא אנוס והדין דין אמת וכנראה מדברי הר"ן ז"ל אלא שצל"ע על דברי ה"ה שכתב על דברי הרמב"ם ז"ל וכתב הרמב"ן ז"ל וזה אמת ואין בו בית מיחוש (שוב ראיתי שדברים אלו כתב הרמב"ן במסכת גיטין ומבואר בדברי הריב"ש סימן רל"ב שכ' וכן חזר והודה הרמב"ן בפרק השולח להרמב"ם שכל המבטל בעתיד ואפילו בלא אונס מודעה היא) דמשמע מדבריו שהרמב"ן עם הרמב"ם השוו בדינים הללו וזהו נראה שהוא כדרך הריב"ש סימן תפ"ב לדעת הרמב"ם בחילוק הא' אבל דברי הר"ן אינם מורים כן. ועוד שנלע"ד שיש עוד חידוש בדברי הר"ן שכתב אע"פ שתלה מודעתו בדבר שאינו אונס המודעא קיימת ר"ל שבאמת לא כיחש להעדים כלל אלא שאמר להם האמת שאני אנוס מחמת דבר פלוני ובאמת שאותו דבר לא מיקרי אונס אפ"ה המודעה קיימת אע"פ שאמר לו שיש לו אונס בסתר אלא שהוא סובר שגם זה הוא אונס מכל מקום הרי גילה דעתו שחפץ בביטולו ואינו נותן בלב שלם: והשתא ניחא מ"ש הר"ן דמדברי הרמב"ן משמע דבכה"ג לא הוי מודעה כמ"ש הב"י בשמו והנ"י פרק חזקת ונראה שכוון בזה למ"ש אהא דלא כתבינן מודעה אלא אמאן דלא צאת דינא וכתב דבגיטא ומתנתא דלא ידעינן באונסיה פליגי ואף ע"ג דאנו מאמינים לו על האונס דגילוי מלתא הוא אפ"ה הא בי דינא קאי ואמרינן זיל קים עליה בדינא וכיון שיכול לשמוט מן האונס אין זה מודעה ואביי ורבא ס"ל דכיון דאי בעי לא צאית אונס הוא וכ"כ הרמב"ן במלחמות שם עכ"פ מבואר דכל שתלה בדבר ואותו דבר אינו אונס אין המודעה כלום והר"ן חולק ע"ז וס"ל דאכתי גילוי מלתא הוא שאינו נותן בלב שלם ודעת הרשב"א נלפענ"ד דבכיוצא בזה שכתבתי ס"ל כדעת הרמב"ן דדווקא באומר שקר וכחש להעדים אז אמרינן מסתמא יש לו איזה אונס דאל"כ למה מגרש אבל באם שהוא טועה וסובר שזה אונס אין כאן גילוי דעת שיש לו איזה אונס אחר ואפשר דאף בכה"ג ס"ל שאנו אומרים שיודע שאין זה אונס רק שמכחש להעדים ומכסה אונס גמור שיש לו ותולה אותו בדבר אחר והראשון נראה יותר. לכן אני תמה על הרשב"ץ שכתב שם בדין שמסר מודעה