בית אפרים אבן העזר חלק ג קצא

רק מדבריהם ועוד דהרי אפשר להם להתנצל שלא ידעו ולא הבינו ענין החרם מה הוא ואפילו הם אומרים שהבינו היטב מ"מ בכה"ג אמרינן פלגינן דבורי' וכבר כתב בזה מהרי"ט וגם אני הארכתי בזה ואין כאן מקומו: ונראה שדבר זה דומה למ"ש המרדכי פרק שבועות העדות במעשה שהקהל נתנו חרם בב"ה שכל היודע עדות יעיד קודם שיצאו מחצר בה"כ ולאחר זמן באו עדים שהיו בבה"כ ואמרו לא שמנו על לבינו אז להעיד ועתה נזכרנו להשיב דמקבלין עדותן וכ"כ בש"ע סימן ך"ט. איברא דצ"ע על ראיות המרדכי שהביא מההוא דכתובות דרב אשי אסהיד לר"כ אע"ג דאמר מתחלה לא ידענ' ובאמת יש להשיב דהתם כיון שלא עפ"י החרם היה שפיר הוא יכול לחזור ולהגיד דמתחלה לא שם על לבו היטב ולא נזכר משא"כ כששמעו החרם ולא הגידו דבשבועה אינו יכול לטעון שכחתי וכמבואר בסימן ל"ד. ובהג"א פרק שבועות העדות כתב בשם א"ז עפ"י פירש"י שם דיש ספק דשמא שתיקתו כפירה היא והרבה יש לי להאריך בענין זה רק שלפי שבנ"ד כתבתי שיכולין להתנצל שלא שמו לב לדברי המסדר ואפשר שכבר הלכו משם באותו שעה ואפי' היו שם לא הטו אוזן לדברי המסדר וספרו בדברים אחרים כי כן ארחות ב"א שבאים לראות הענין משא"כ בההוא דהתם דכרוז' קרי בחיל בבה"כ שאין לנו לומר כי כמו פתן חרש יאטם אזנו ואם כן אין כאן מקום להתיר זה ואף על פי שיש לי לפלפל הרבה בזה לא ראיתי להאריך: ומעתה נשי' לב לענין גוף הביטול שדעת רוב הפוסקים שאינו יכול לבטל גופו של גט וס' תרומה וסמ"ג אף על פי שנראה מדעתם להחמיר בביטול גופו של גט מ"מ ס"ל דאינו יכול לבטל כ"א בפני הסופר ועדים כמבואר בהמרדכי בהשולח. ואמנם באמת יש תימה כיון שהגט כבר נכתב ונחתם וכבר עשו העדים שליחותן ושוב כזרים נחשבו לו לכל דבר ומאי טיבות' כשמבטל בפניהם מאם ביטל שלא בפניהם וצ"ל דס"ל כמש"ל בשם הריטב"א דבאמת ע"י ביטולו הוא עוקר דבורו הראשון למפרע שאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו ולכך צריך להיות בפני הסופר והעדים דווקא כמו קודם הכתיבה. ובהכי ניחא מ"ש המרדכי בשם סה"ת שכתב ואפילו רבי מודה שאין מבטל כ"א אותו שדבר אליו ואי אזלי וכתבו שפיר הוי גט אלמא לאחר שאמר להם לעשות אין יכול לבטל שלא בפניהם דכבר כתבתי טעמא דרשב"ג משום דכיון דבדבור אחד אמר לכל העשרה כתבו גט וכיון שזה עיקר דבורו הראשון למפרע א"א שיתחלק הדבור לחצאין ובטל כולו ואהא פליג רבי וס"ל דאף על פי שהדבור נעקר מ"מ לא עדיף מאלו בטלו בפירוש שלא בפניהם שאינו יכול כיון שכבר אמר להם לעשות מעשה ולא מהני רק לאותם שמבטל בפניהם ששליחות מתבטל מעתה וכמ"ש התוס' בהאומר דאפי' ר"ל דס"ל לא אתי דבור ומבטל דבור מ"מ אם ביטל בפניו אין יכול להיות שליח בע"כ: ולכאורה יש להביא ראיה לדבריהם מהא דקאמר ר"ש אותיבו קרי באודנייהו וכתבו ליה והקשה הרשב"א דאכתי יבטלנו שלא בפניהם דהא קי"ל בטל מבוטל ולפי שיטתם לא ק"מ דכיון שצוה לכתוב ולחתום לא מהני ביטול שלא בפניהם ואף על פי שעדיין אפשר לו לבטל הנתינה מ"מ לזה מועיל הביטול מודעה בשעת נתינה. אמנם דודי הגאון נ"י הקשה לדעת סה"ת מהא דקאמר חדא כרשב"ג דאי כרבי כי מטמרי מאי הוי ומאי קושיא הא אף לרבי אין הביטול מועיל שלא בפניהם אלא שהוא הקשה כן אם נאמר כיון שעשאן שלוחים על הכתיבה (ובאמת שכן מבואר בשו"ת רמ"א סימן ק"ה שאביא בסמוך) ג"כ אף הנתינה אינו יכול לבטל אלא בפניהם והוכיח מזה דגם סה"ת מודה שיכול לבטל הנתינה עכ"פ ולענ"ד כדבריו כן הוא אלא שאעפ"כ אין זה מספיק דדילמא כפוהו לבטל מודעה בשעת הנתינה וכמ"ש במרדכי שם אח"כ להקשות אההוא דאותיבו קרי כו' דלמה לא כפאו לבטל מודעי בשעת הנתינה ע"ש ולפי מ"ש י"ל כן היה שם באמת ואם כן מנ"ל להש"ס להוכיח דס"ל כרשב"ג. ולכאורה היה אפשר לומר דע"כ לא קאמר סה"ת אלא בגט שניתן מרצונו משא"כ בגט מעושה אף על גב דצוה לסופר ולעדים ע"י כפי' ואמרינן דמשום מצוה לשמוע דברי חכמים גמר ומגרש ול"א דמחמת אונס' הוא דעבד אלא תלינן דמסתמא בחזקת כשרות הוא משא"כ כשמבטלו אע"פ שהוא שלא בפניהם חזינן דאינו רוצה לשמוע דברי חכמים וסופו מוכיח על תחילתו שלא היה ברצון רק מחמת אונס קאמר ואינו גט משא"כ לרשב"ג דאפקינהו לקידושין מיניה משום דמה כח ב"ד יפה אלא דמדברי סה"ת לא משמע כן שכתב דההוא דרב יהודה ורב ששת בבטלו בפניהם מיירי ותיפוק ליה דהתם נמי בגט מעושה מיירי ואפילו שלא בפניהם הוי ביטול ועכ"ל דס"ל דלא מהני כלל אף בגט מעושה דלא אמרי' הוכיח סופו על תחילתו אלא השתא הוא דאיתרע שאין רוצה לשמוע דברי חכמים וצ"ל דהש"ס ס"ל דהך עובדא דרבה בב"ח עשאו שלוחי' גם על הנתינה ושוב לא היה שם ביטול מודעי. אך קשה על סה"ת דלדבריו מאי הקשה הש"ס על ר"נ והא קי"ל כר"י דאמר חוזרת ומאי קושיא דילמא טעמא דר"נ משום דשלא בפני הסופר והעדים אינו יכול לבטל גוף הגט והש"ס לא משני אלא דגופו של גט לא בטלו ותיפוק ליה דאפילו ביטל גוף הגט לא מהני וצ"ל דר"ש מודה נמי בכהאי גוונא דחוזר ומגרש וכדמשמע מדבריו שכתב דהך עובדא דר' שמעון בפניהם הוי מבואר דשלא בפניהם אפילו לר' שמעון חוזר ומגרש: ועדיין חל עלינו לבאר שיטת סה"ת והסמ"ג דס"ל דכל שאמר לסופר ולעדים לעשות מעשה אפילו שלא כתבו ולא חתמו והמעשה לא נעשה עדיין מ"מ אינו יכול לבטל ולכאורה יפלא דמי עדיף מאם נתן לשליח הגט דעשה קצת מעשה וצוה לו לגרש את אשתו שהוא עיקר המעשה כדאיתא בקידושין ואפ"ה אמרינן שיכול לחזור בו וכן אם שלח שלוחו לקדש או לתרום שיכול לחזור בו מטעם דאתי דבור האחרון ומבטל דבור קמא וה"נ יש לנו לומר כן ונלפע"ד ברור בזה כמש"ל דכיון דלא בעינן שליחות בכתיבה וחתימה אלא עיקר הטעם משום דאם יכתבו בלי צוואת הבעל לא יתנו לב לכתוב לשמה ואם כן כיון שסוף סוף הם ע"פ ציווי הבעל כותבין וכוונתם לשמה מה בכך שהוא ביטל שלא בפניהם כיון דלאו מטעם שליחות קאתינן עלה: איברא דלפ"ז צ"ע מ"ש לעיל דאמאי לאחר שנגמר יש חילוק בין בפניהם לשלא בפניהם דאם נאמר דיכול לבטל בפניהם ואע"פ שכבר נגמר הגט ומה בכך שהוא מבטלו עתה כיון שכבר כתבו וחתמו ע"פ ציוויו והוי לשמה ע"כ דביטל גופו של גט מטעמא אחרינא הוא דכיון שהוא אומר שיובטל הרי הוא כחרס לגמרי וא"כ שלא בפניהם נמי ומה יתן ומה יוסיף שהסופר והעדים שם כיון שכבר עשו שליחותן והרי הם כשאר אנשים דעלמא וכדי לבאר כ"ז על נכון אמרתי להעתיק כאן מקצת לשון המרדכי בשם סה"ת ואז בין תבין אשר לפניך להיכן דעתו נוטה. וז"ל המרדכי גרסינן בעירובין כו' והשתא לפי גירסא אחרת שיכול לבטל הגט מה מועיל ביטול מודעה בשעת נתינה דהא ר"י ור"ש עשו גט אחר לאחר ביטול הגט דסבורים דאין חוזר ומגרש בו ולא עשו ביטול מודעי ונ"ל דמצי למימר דלאחר שאמר לסופר לכתוב ולעדים לחתום אינו יכול לבטל שלא בפניהם כו' ואם קודם שנגמר הגט ביטל בפניהם אין מועיל ביטול מודעי ולכך ר"י ור"ש אצרכוה גיטא אחרינא שהבעל ביטל להעדים עצמו קודם שנגמר אבל אחר שנגמר שנכתב ונחתם אינו יכול לבטל הגט בפ"ע שלא בפניהם (ובאמת תיבת אינו לענ"ד הוא משגגת המדפיס שבאמת בספרים ראשונים כתוב יכול לבטל וכמו שיבואר לקמן אלא שהמדפיס רצה להגיה ע"פ גדולת מרדכי והתחיל בהגה"ה ולא סיים כמ"ש לקמן) ולגירסא דגט גופא מי קא בטיל דמשמע דגט גופא יכול לבטל ובזה מועיל מודעי כו' עד עכ"ל סה"ת והנה בגדולת מרדכי כ' וז"ל שנכתב ונחתם יכול לבטל ט"ס וצ"ל אינו יכול לבטל הגט עצמו כ"א הנתינה אפילו שלא בפניהם אפילו לגירסא דגט גופיה מי קא בטלין משמע כו' וכן מצאתי ג"כ מוגה בשם הגאון מוהרמ"א ז"ל וכדי שלא יהא כהלכתא בלא טעמא צריך אני לבאר ג"כ טעמו של הגאון שהוכרח להגי' וזה כי ג' חלוקים בענין ביטול מודעי כו' והאריך בזה וכסבור הייתי לומר שאילו הדברים לא יצאו מפי הגאון רמ"א ז"ל ומי יודע מבטן מי יצאו הדברים ותלה באילן גדול ובעל ג"מ הביא דברי הג"ה זו בשם רמ"א דחקו לומר כך וכתב מה שכתב: