בית אפרים אבן העזר חלק ג יט

וז"ל כי במשה ויהוד' ל"ש דמתקרי מאחר דנקרא בשניהם כמ"ש בסמוך ואף ע"ג דלא מקרי יהודה אלא ליב מ"מ שם הקודש ליב הוא יהוד' הוי כאלו מתקרי בשניהם גם מאחר דעולה לס"ת בשם משה ויהוד' א"כ בלא דמתקרי כשר בפשיטות ובמתקרי י'"ל דפסול כו', עכ"ל הרי מבואר כוונתו כמ"ש דכיון דעולה לס' ת בשניהם אם כן עכ"פ בדיעבד כשר בפשיטות אף אם נאמר דהוה כנקרי בא' ואם כתב דמתקרי י"ל דפסול דהא יש סבר לומר כיון דשם הקודש של ליב הוא יהודה הוה כנקרא בשניהם וזה מצוין שם בט"ז מ"ש ואם האחד שם לעז כותבין המכונה ולא מיירי שם משם מ"ח כלל: ולפ"ז צריך ביאר מ"ש ואם עולה לס"ת כו' כגון דנשתנה מ"ח כו' דהא אף בלא נשמ"ח הדין כן ולקמן אבאר כוונתו בזה ועכ"פ מבואר מדבריו דנשמ"ח נמי דוקא בעולה בשניהם ונקרא בא' כותבין דמתקרי אבל בנקרא בשניהם אין כותבין אף לכתחלה אף בנשמ"ח להב"ש דאל"כ למה נקט ואם עולה לס"ת כו' הו"ל למנקט רבותא דאף בנקרא בשניהם יש לכתוב דמתקרי לכתחלה כיון שכתב כגון שנשתנה מ"ח אע"כ דנקרא בשניהם ס"ל להב"ש דבכל גווני אין כותבין דמתקרי אף בנשמ"ח. ועוד ראי' ברורה דהב"ש ס"ל הכי ממ"ש באות ס' בשם סעדי' וז"ל ומי שנקרא ישעיה ועולה לס"ת בשם אהרן סעדי' כותבין אהרן דמתקרי ישעיה דמתקרי סעדי' תשובת רמ"א ואינו יודע למה כותבין בשני שמות אילו שעולה לס"ת דמתקרי דהא דומה למי שנקרא בשני שמות שכותבין בלא דמתקרי ה"נ אם נקרא בשם א' ועולה לס"ת בב' שמות אחרים מן הראוי לכתוב שם שניהם בלא דמתקרי עכ"ל והרי התם בתשו' רמ"א בנשמ"ח מיירי כמ"ש הב"ש גופי' בסס"ק צ"ז ואפ"ה כתב הב"ש דאם נקרא בב' שמות שיש לכתוב בלא דמתקרי דאל"כ היה ראי' לסתור ולכן הדבר ברור בדעת הב"ש דס"ל דכל היכא שנקרא בב' שמות הן שהוא מחמת חולי או מחמת ד"א כגון ההיא דיוסף וקורין יוחנן וכה"ג אין לכתוב דמתקרי רק היכא שנקרא בא' ועולה לס"ת בשניהם וזה מבואר להדי' מדבריו במ"ק במש"ש ס"ק ך"א ול' רמ"א אינו מדוקדק במ"ש כשר משמע לכתחלה אין כותבין כן וליתא אלא אם אינו נקרא בב' שמות אלא עולה כך לס"ת אז כותבין דמתקרי מאחר דאין נקרא בב' שמות אלא עולה כך לס"ת כמ"ש בסעיף י"ח וכן דין מ"ש בתה"ד ובפסקיו איירי דעולה כך לס"ת ולא נקרא בשם שניהם עכ"ל הרי מבואר דקאי אנשמ"ח דאם נקרא בשניהם א"צ לכתוב דמתקרי שהרי מראה מקום לסעיף י"ח ולתה"ד דמיירי מ"ח ובזה כתב דמיירי שאין נקרא בשניהם. ומ"ש במהדורא בתרא ואם עולה לס"ת בשניהם ונקרא בשם א' כגון דנשתנה שמ"ח אז כותבין לכתחלה רק שם השני ר"ל דאם השני שמות באו מחמת ד"א כגון בההיא דיוסי וקרי יוחנן או שנשתרבב לקרותו בשני שמות לא שכיח שיהיה בפי כל שם אחד ולס"ת יקרא בשני השמות כיון דעיקר מה דאישתרבובי אשתרב או שהי' מחליפי' שמותיה' מפני בע"ח כמ"ש הרא"ש זה אינו רק בפי העולם ואין זה ענין לס"ת וכאן כלפי לאיי שעולה לס"ת בשניהם ונקרא באחד ולכך כתב כגון שנשתנה מ"ח. ועוד י"ל דאתי לאשמועינן דבכה"ג כותבין תחלה שם השני כו' לאפוקי אם השני שמות לא באו מ"ח אז שם הקריאה עיקר ובמהדורא קמא דלא נקט האי דינא באמת לא כתב הך כגון נשמ"ח וכתב סתם דבכה"ג שנקרא בא' ועולה בשניהם כותבין דמתקרי ומשני שמות הלידה יבואר לקמן אי"ה מה שנלענ"ד בדעת הב"ש בזה: אמנם מה שהביא הב"ש ראי' מהא דאסתר פעסלן שכתב בתשובת רמ"א וע"ז כתב הגאב"ד שאין מזה ראיה שהרי רמ"א כתב שם ועוד נראה שאף הם מודים שעדיף טפי דמתקרי כו' הנה כבר עמדתי ע"ז בתשובה אחד וביארתי שם שלענ"ד כוונת הב"ש דרמ"א כתב שם מתחלה לחלק דשאני התם שלקחה לעצמה שם זה אבל כאן עיקר שמו סעדי' כמו ישעיה כו' ועוד דכאן לא נקרא בב' שמות יחד מעולם כו' משא"כ התם דאפשר כל העולם קראוה אסתר פעסלין ביחד כו' משא"כ כאן אין לכוללם יחד בשום פנים וע"ז כתב הרמ"א ועוד נראה דאף שכתבו אסתר פעסיל מודים כו' ור"ל דאפילו תימא דהך עובדא דפעסלין אסתר אתיא כפשטה דמלת' התם דאיתא שכולם קראוה פעסלין כו' משמע שקראוה פעסלין לחוד מ"מ י"ל דגם הם מודים דמתקרי עדיף טפי כו' אבל היכא שנקראת בשניהם יחד הדבר ברור שלא חזר בו רמ"א ממ"ש דבכה"ג יש לכתוב בלא דמתקרי ומ"ש הב"ש דאם לא כתב הוי שינוי אע"פ שאין הכרח לזה מ"מ כתב זה מסברא דנפשיה דכיון דדינא הוא בנקרא בשניהם אין לכתוב דמתקרי אם כתב הוי שינוי: וכ"ז לדעת הב"ש דס"ל דאין חילוק בין נשמ"ח לד"א רק לענין שצריך לכתוב אותו שם תחלה אבל לענין שאר דברים הם שנים דבמקום שצריך לכתוב דמתקרי בנשמ"ח גם אם נקרא בב"ש מחמת ד"א הדין כן ובנקרא בשניהם גם בנשמ"ח א"צ לכתוב דמתקרי אבל לדעת הרמ"א נראה דס"ל דבשמ"ח לעולם כותבין דמתקרי על שם הראשון שהיה לו כמו בנקרא בשם הראשון ונשתנה שמו שכותבין דמתקרי אע"פ שנקרא בשם אחר ומכ"ש בנקרא בשם זה ג"כ נעשה שם זה עיקר ועל השני כותבין דמתקרי ובהכי א"ש מ"ש הב"ש לתמוה למה כותבין אהרן דמתקרי סעדי' כו' ולפמ"ש א"ש דמה בכך שעולה בשניהם ונקרא בשם אחד לו יהא שנקרא בשניהם כיון דשם מחמת חולי הוא שפיר כותבין דמתקרי והב"ש בזה לשיטתו אזיל כמ"ש דס"ל דבנקרא בשניהם אף בנשמ"ח אין כותבין דמתקרי ולכך הקשה דאע"ג דבעולה לס"ת בשניהם כתבינן דמתקרי ה"ד כשנקרא בשם א' מאותן השמות משא"כ היכא שקריאתו בשם אחר א"כ עליה לס"ת מצרף אותן ומאן פליג להו והו"ל כנקרא בשני שמות יחד אבל רמ"א באמת סובר דלעולם שם השני עיקר ועל הב' כותבין דמתקרי ולפיכך שפיר כתב רמ"א אבל אם נקרא בב"ש יחד או שעולה לס"ת כשר והיינו בדיעבד דלכתחילה צריך לכתוב דמתקרי כיון שהוא שמ"ח ולשונו מדוקדק שפיר ואע"פ שהב"ש הביא ראי' מעובד' דפעסלן כו' וכתבתי שכן נראין הדברים שלא חזר בו ממ"ש בתירוץ האמצעי דבנקרא בשם שניהם יחד אין לכתוב. דמתקרי מ"מ דברי אא"ז רמ"א נכונים שהרי להדי' מתואר בההוא עובד' וז"ל וכתב בלא דמתקרי ובלא מכונה מאחר דלא נשתנה שמה מ"ח אלא לקחה לעצמה שם אחר אחר כו' והרי זה מבואר דבנשמ"ח שאז נעקר שם הראשון ונקבע שם הב' צריך לכתוב דמתקרי דאל"כ למה הוצרך לומר מאחר דלא נשתנה ת"ל דאפילו אם היה השינוי מ"ח צריך לכתוב בלא מתקרי לפמ"ש הרמ"א שמיירי שקראו' בשניהם אע"כ דבנשמ"ח א"צ לכתוב שניהם יחד אלא כותבין דמתקרי אעפ"י שנקראה בשניהם ולכך יהיב טעמא שלקחה לעצמה שם זה ואין לו חשיבות נגד שם אסתר אלא דמ"מ הוה ק"ל להרמ"א כיון דכולם קראוה פעסלן הו"ל לכתוב שם פעסלן לעיקר ועל שם אסתר דמתקרי וע"ז אמר דהתם הוה עובד' דשלא בפניו קראוה פעסלן אסתר יחד והב"ש שכתב ראיה מפעסלן וכתב שלשון רמ"א אינו מדוקדק צ"ל דס"ל דמהרי"ו הוצרך למימר הטעם הועיל ולקחה לעצמה כו' משום דאי הוי שמ"ח הי' צריך לכתוב דמתקרי אע"ג דבעלמא בנקרא בשניהם א"צ לכתוב אף בשמ"ח ה"ד אם זה שמה וזה זכרה לעולם אף בפניה משא"כ בזה שבפניה קראוה פעסלן לחוד שלא לביישה וא"כ פשיט שיש לנו לומר שעקרה שם השני ממנה וכמו שם גנאי ולכך כתב בס"ג בלשונו וכן קראו כולם אותה פעסלן כו' ולפי תירוץ הרמ"א פירושו שבפני' קראוה כך והנה ס"ד לכתוב שם זה לעיקר ועל השני דמתקרי דבנשמ"ח כה"ג אם בפניו אין קורין בשניהם יחד יש לכתוב דמתקרי ולכך הוצרך לומר דהתם שלא נשתנה מ"ח רק היא לקחה לעצמה כו' ומ"מ שפיר כתב הרמ"א דשלא בפניה קורין אותה בשניהם דאל"כ אין מקום לכוללם כלל ועדיין צ"ע על הב"ש במ"ש דלשון רמ"א אינו מדוקדק שאע"פ שכתבתי שדעת הב"ש דאף בנשמ"ח אין לכתוב דמתקרי אם נקרא בשניהם מ"מ לפי מה שהוכחתי מדכתב הב"ש ראי' מעובד' דפעסלן והתם לכאורה מוכח להיפך מדיהיב טעמא לפי שאין השמ"ח וע"כ כמ"ש דה"ט הוא לפי שבפניה היא נקראת בא' ובכה"ג אף במ"ח כותבין א"כ י"ל דרמ"א דקדק שפיר שהרי כתב ואם היא נקרא בשניהם או שעולה לס"ת כך משמע דבריש' מיירי שאין עולה לס"ת רק בא' וא"כ בכה"ג כיון הוא שם מ"ח שפיר יש לכתוב דמתקרי לכתחלה דהא דמי לעובד' דפעסלן דאי לאו דלקחה לעצמה כו' הי'