בית אפרים אבן העזר חלק ג יח

סימן י"ז סעיף י"ח בשם הגהת אלפסי הו"ל ע"א בקטטה ואף שיש חולקים מ"מ בצירוף ע"א במלחמה נראה שקשה מאד לעשות מעשה אף במקום עיגון אף אם העד הוא ישראל כשר וכ"ש בזה ופשיטא דלא מסתבר לומר דכיון דמטעם דלא מרע נפשיה אתינן עלה עדיף שיהיה נאמן אף במלחמה ובמקום קטטה אף על גב דישראל כשר לא מהימן זה דבר שאין לו שקר ולפי שאני מיראי הוראה מאד איני תוקע עצמי לדבר הלכה והנחתי הדבר לגדולים ממני בחכמה ובמנין. ובידם אמת הבנין. ובקנה המדה מדדו תכנית הענין רק לישא וליתן בדבריהם שמתי פני לעיין בכל חלקי הסותר. ואהי' פעם הולם פעם כחולם פעם כפותר. ואף כי דברי הגאונים חביבים עלי ביותר ודבר שפתים אך למותר. שמתי אל לבי כי מלאכתי מלאכת שמים. והמלאכה היתה דים והותר: דברי זעירא מן חברייא הק' אפרים זלמן מרגליות שאלה פא בדבר הגט שסידרו לאחד ששמו נקרא בשעת מילה אליעזר זאב וכינויו ליברמאן וואלף וכתבו בנוסחתם אליעזר המכונה ליברמאן דמתקרי זאב המכונה וואלף והב"ד שבמקום הנתינה פסלו הגט והחזירו השליח ושוב כתבו שם אליעזר זאב דמתקרי ליבר מאן וואלף ואעפ"כ לא רצו הב"ד שבמקום הנתינה ליתנו לפי שלא הי' להם לכתוב על שם לעז דמתקרי וחכמי דק"ק ברדיטשוב שלחו לכאן ובקשו פני לחוות דעי בזה: תשובה מתחלה אען ואומר שהגט הראשון לית דין צריך בשש שהוא פסול גמור וכמו שהסכים הגאב"ד נ"י ויפה עשו ב"ד שבמקום הנתינה שהחזירוהו ואע"פ שלפענ"ד הדבר פשוט וכבר כתבתי בזה במ"א בארוכה מ"מ א"א לבהמ"ד בלא חידוש מתחלה אבאר שדעת הב"ש לפענ"ד דאף בשינוי שם מחמת חולי ס"ל דכל שנקרא בשניהם יחד אין לכתוב דמתקרי שהרי בסי' קכ"ט סי"ג כתב מי שיש לו שמות כו' וכתב הרמ"א אבל אם נקרא בשני השמות ביחד או שעולה כך לס"ת כשר. ודבריו לקוחים ממ"ש בב"י דמהרי"ק ותה"ד מר אמר חדא כו' דתה"ד מיירי שנקרא בב' שמות במקום אחד כו' ובד"מ כתב ע"ז וז"ל ואין דבריו נראין דמהרא"י לא מיירי בענין זה כלל אלא באדם שנשתנה שמו ע"י חולי שעולה בשתי השמות לס"ת ולכן יש להכשיר ג"כ בגט כדמשמע התם אבל בלא"ה אף מהרא"י מודה לדברי מהרי"ק ואין לחלק. עכ"ל. ולפי"ז קשה על אא"ז רמ"א האיך כתב בש"ע אם נקרא בשניהם או שעולה לס"ת כך כשר שמשמע מדבריו שמרכיב ב' התירוצים תירוץ הב"י ודידיה לומר ששניהם אמת לדינא שהרי בד"מ דחה דברי הב"י בזה וכתב דבלא"ה מודה מהרא"י למהרי"ק ואין לחלק וד"ל שחזר מדבריו שבד"מ אבל האמת יורה דרכו דהד"מ פי' דברי הב"י מ"ש דמהרא"י מיירי שנקרא בב' השמות במקום אחד אין פירושו דהיינו שקורין אותו יחד ראובן שמעון דפשיטא דבכה"ג לא הי' כותב דמודה מהרא"י למהרי"ק דהא לא גרע מה שנקרא בל' ב"א בשניהם יחד מבאם קורין לס"ת בשניהם ביחד ואדרבא לדעת הב"ש הקריאה שגבה מעלייתו לס"ת דבקריאה ס"ל דאף לכתחלה אין לכתוב דמתקרי משא"כ בעלייה לס"ת אבל פשוט דהד"מ פי' דברי הב"י דמפרש דברי התה"ד דמיירי בנקרא במקום א' בשני השמות דהיינו שמקצתן קורין כך ומקצתן כך רק שהחילוק הוא דמהרי"ק מיירי שיש לו שם א' בלבד במקום הנתינה ומהרא"י מיירי שנקרא בשניהם לפעמים בזה ולפעמים בזה וכן משמע מלשונו שכתב במקום א' כו' יעו"ש וע"ז משיג בד"מ וס"ל דבכה"ג גם מהרא"י מודה כיון דסוף סוף לא נקרא בשניהם יחד אף במקום הנתינה רק שמיירי שעולה לס"ת בשניהם יחד ורמ"א בהג"ה כתב דאם נקרא בשניהם יחד או שעולה לס"ת כשר והך שעולה לס"ת ע"פ תירוצו בד"מ והך שנקרא בשניהם יחד הוסיף משה מדעתו דכ"ש הוא מאם נקרא לס"ת בשניהם יחד והב"ש ס"ק כ"ד כתב וז"ל ואם נקרא בשניהם יחד אז הוא להיפך דצריך לכתוב דוקא שניהם בלא דמתקרי כו' ול' רמ"א אינו מדוקדק מ"ש כשר דמשמע לכתחלה אין כותבין כן וליתא אלא אם נקרא בשניהם צריך לכתוב שניהם בלא דמתקרי רק בעולה לס"ת כך אז אין להכשיר רק בדיעבד ובזה מודה הב"ש וכמ"ש אח"כ ואם עולה לס"ת בשניהם ונקרא בשם א' כגון דנשתנה שמו מחמת חולי אז כותבין לכתחלה שם השני ועל שהם א' דמתקרי: והנה ראיתי בדברי הגאב"ד נ"י שכתב ג"כ שי"ל בכוונת הד"מ דמ"ש דמהרא"י מיירי שנקרא בב' שמות במקום א' היינו שמקצתן קורין כך כו' וכבר ביארתי לפענ"ד מוכרח כן מדברי הד"מ הנ"ל ונפלאתי שלא הזכיר מדבריו וביותר אני תמה על מ"ש דמשמע מהב"ש דגם על מ"ש הרמ"א או שעולה לס"ת כו' גם ע"ז השיג ודעתו דצריך דוקא שניהם בלא דמתקרי ובאמת בדין זה שעולה לס"ת ונקרא בא' מבואר בהדי' בתה"ד דלכתחלה צריך לכתוב דמתקרי עכ"ל בקצרה ותמהני שהעלים עיניו המאירים וראה בתחלת הב"ש ולא בא עד קיצו שהרי להדי' כתב הב"ש דבעולה לס"ת ונקרא בא' צריך לכתוב דמתקרי ואם לא כתב כשר והוא ע"פ דברי התה"ד הנ"ל וכתב כמ"ש בסעיף י"ח ור"ל שכתב שם ג"כ רמ"א בהג"ה וכן מבואר להדי' ג"כ מדברי הב"ש ס"ק ל"ד במ"ש ואפילו אם ידוע למקום נתינה שנשתנה שמו מ"ח צריך להיות מנהגם לקרוא לס"ת בשם השמות כו' ולכאורה הם תמוהים דהא התם קאי שכותבין דמתקרי ע"ש מ"ח וצ"ל שיש איזה חיסר לשון או שקיצר בדבר ור"ל דמה שמבואר סעיף י"ד אם כותב בלא דמתקרי כשר כשעולה לס"ת בשניהם אז אם שולח הגט למקום אחר צריך שיהיה מנהג מקום הנתינה ג"כ לעלות לס"ת בשניהם דאל"כ אף שידעו במקום הנתינה שנשתנה שמו מ"ח מ"מ יאמרו שאין זה המגרש ולא יעלו על לב שהוא מחמת שעולה לס"ת בשניהם כיון ששם אין המנהג כן וכ"כ בגליון ש"ע שלו לפרש כן ועתה ראיתי במהדורא קמא דהב"ש כמ"ש ומבואר דלענין לעלות לס"ת ס"ל גם כן דבדיעבד כשר בלא דמתקרי רק לכתחלה בעינן כמ"ש בהג"ה שם ואין לפקפק ולומר מדכתב הב"ש כגון דנשתנה שמ"ח כו' אלמא דמעיקרא לאו בנשמ"ח איירי רק בשמות הלידה וע"ז כתב הב"ש דאינו מדוקדק וא"כ קאי נמי אאם עולה לס"ת בב' רק שנקרא באחד יש לכתוב בלא דמתקרי רק בנשמ"ח אז אם עולה בב' ונקרא בא' יש לכתוב דמתקרי ואם לא כתב כשר דז"א לענ"ד מכמה טעמים חדא דכבר כתבתי שדברי הג"ה זו היא ע"פ דבריו בד"מ שכתב להדי' דהתה"ד מיירי בנשמ"ח ועולה לס"ת בשניהם כו' וזה ברור לכל מעיין ואם כן ע"ז סובבים דברי הב"ש מ"ש דאינו מדוקדק כו'. ואין להתעקש בזה ולומר שהב"ש לא ראה דברי הד"מ בזה וגם דאי בשמות הלידה איירי ל"ל לאתויי ראיה מתשובת רמ"א דפעסילן אסתר דאיכא לדחויי וכמש"ל טפי הו"ל לאתויי מדברי הס"ג דמייתי בד"מ להדיא דבשמות הלידה יש לכתוב דמתקרי ושם משמע אף דנקרא בא' וא"כ כ"ש בנקרא בשניהם ועוד שהרי הב"ש כתב אח"כ ואם נקרא בב' שמות ואחד מהם לעז כגון דנקרא משה ליב כי בשני שמות משה יהודה א"י לכתוב דמתקרי דהא נקרא בשניהם ואע"ג דלא נקרא שם יהודה אלא ליב מ"מ עולה לס"ת בשניהם אם כן אינו כותב דמתקרי כשר כמ"ש בסמוך אבל אם כותב דמתקרי י"ל דפסול והרי בנשמ"ח כתב בעצמו דצריך לכתוב דמתקרי וע"כ שכוונתו שיש להסתפק דשמא כיון שנקרא משה ליב וליב הוא כינויי של יהודה הוה כנקרא בשניהם יחד דמתקרי פוסל בזה אם כן ע"כ מוכרח דבנשמ"ח גם כן אין לכתוב דמתקרי כל שנקרא בב' שמות ואם כתב פסול. ואם נאמר דהכא מיירי בשמות הלידה וכן משמע פשטא דמלתא אם כן איך כתב י"ל דפסול שהרי מתחלה הכריע לגמרי לפסול דהוי שינוי וע"כ לומר דמתחלה לא הכריע רק לענין נקרא בשניהם והכא לא ברירא ליה שדינו כנקרא בשניהם כיון דלא נקרא בשם יהודה ולכך כתב כיון דעכ"פ עולה בשניהם לס"ת א' כ אין להסתפק דבלא מתקרי כשר כמ"ש בסמוך (ור"ל מ"ש מעיקרא ואם עולה לס"ת בשניהם ונקרא בא' כגון דנשתנה שמ"ח כו' ואם כתב בלא דמתקרי כשר ולפ"ז מבואר שמ"ש כגון שנשתנה שמ"ח לאו דוקא היא רק פירושו כמש"ל דהא הכא לאו במ"ח מיירי) אבל בלא דמתקרי אפשר שיהיה פסול ג"כ דשמא מה שנקרא ליב הוה כנקרא בשניהם דמתקרי פוסל בו. וכ"נ מדבריו במהדורא קמא ס"ק כ"ד שכתב