בית אפרים אבן העזר חלק ג קפו

איזה בירור שייך בזה וכיון דאכתוב שם רחל לא הדרא ומנתקה לשם לאה אף אם יתברר בעדים אלא ע"כ דגם בזה שייך בירור כשנראה בעליל וידוע לכל שט"ס היה א"כ מעיקרא אין כאן הגדה כלל ומ"ש אם יש לחוש כאן לחשש דהרא"מ דמסדרים ע"ה היו ליתא לענ"ד דאף אם היו ע"ה מ"מ לא היו טועין בדבר גלוי כזה כמה מספר השנה לפרט ואם בשביל שלא דקדקו בטעות שבהרשאה פשיטא שאין לפסול המסדר דשגיאות מי יבין וכבר אמרו שגדר האנושי לא ימלט מהטעות והרי הך עובדא דמהרא"י כפי הנראה היה ת"ח ושגה במה שהעלים עיניו מהשמטה שנעשה בגט ובכל זאת לא השיאו עליו עון אשמה לומר שהגט פסול מחמת המסדר שאינו ראוי לכך כיון שהוא ידוע כי לא מחסרון ידיעה כ"א העלם עין וכן הדבר בנ"ד כיון שהמסדר ידוע שיודע בטיב גיטין בשביל תקלה זו שאירע בהרשאה לא פסלינן לגיטא ולא דמי לעובדא דהרא"מ דהתם דברים הניכרים חזא ביה שאפשר לטעות בזה וגם כי הדיינים לא היה הרא"מ מכירם ויודעם אם ראוים והגונים לדעת משפטי הגט ודקדוקיו וכן בעובדא דהריב"ש משא"כ אם ידוע שהוא חכם ורגיל לסדר גיטין בשביל שבא מעשה לידו שלא דקדק כראוי לא נתבטל חזקתו ולהיות כי מוכ"ז נחוץ לדרכו הוצרכתי להפסיק בזה ולדינא נלענ"ד כאשר העליתי בתשובתי לרווחא דמלתא ומשום חומר א"א חזינא לאצטרופי בצירוף דרבנן את כבוד ב"ד הגאון המפורסם מוהר"ר מרדכי נ"י האבד"ק סטנאב וימחול כ"ת לכתוב אליו העתק מכל הנ"ל ואז ינתן הגט כדת וכשורה: דברי זעירא מן חברייא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד שאלה קכה ע"ד השאלה באחד שגירש את אשתו ובשעה שקיפל המסדר הגט ביטל בפני עדים דהיינו ע"א שמע איך בין מבטל ושוב קפץ ממנו ולא רצה לשמוע יותר והעד השני שמע שאמר איך בין מבטל דעם גט ביז שפעטיר: תשובה לולי שאיני כדאי להכניס ראשי בדבר ערוה החמורה וכמוני היום לא חזי לאצטרופי בצירוף דרבנן כי היכי דלימטייהו שיבא מכשור'. ולא מלאני לבי להקל עליה מתוך חומר שהחמירו האי קולא דאתי לידי חומרא. ולולי זאת הייתי אומר שיש כמה טעמים להתירה לעלמא והיה אפשר לסמוך עליהם במקום עיגון גדול. והוא דכבר ידוע שדעת רוב הפוסקים הוא שגופו של גט אין מועיל בו ביטול כלל וכיון דכאן ע"כ קאי אביטול גוף הגט דכיון דהגט כבר נגמר והוא בעצמו היה הנותן ע"כ דכוונתו היה לבטל גוף הגט וזה לא מהני. אכן הרמב"ם כתב בפ"ו מה' גירושין הל' ק"א וז"ל השולח גט ביד שליח וביטל הגט ה"ז חוזר ומגרש בו כשירצה שלא ביטלו מתורת גט אלא מתורת שליחות ולפיכך אם היה הגט ביד הבעל וביטלו כגון שאמר גט זה בטל הוא אינו מגרש בו לעולם וכן אם פירש בשעה שביטלו והוא ביד השליח ואמר גט ששלחתי הרי הוא בטל מלהיות גט אין מגרש בו לעולם עכ"ל. וזה תלוי בחילוף הגרסאות וה"ה הביא שדעת התוס' והרמב"ן והרשב"א הוא לגרוס בש"ס גיטא גופיה מי קא מבטיל לומר שאפילו ביטל הגט ממש לאו כל כמיניה וכתב שכולם כתבו לחוש בדבר וסיים ושומר נפשו ירחק ממנה: ונלפע"ד שגירסת התוס' יש לפרש להרמב"ם דהש"ס ה"ק נהי דבטליה לשליחותא דשליח גיטא גופא מי קא מיבטל ר"ל שבאמת לא ביטל רק השליחות לבד וע"י ביטול השליחות אין הגט מתבטל משום זה אבל אם ביטל גוף הגט בטל הוא. ומדברי הר"י בעל התוספות שכתב הרשב"א לעיל דף י"ח נראה שדעתו מסכמת ג"כ להרמב"ם דאיתא שם אמר ר"ל לא הכשיר ר"ש אלא לאלתר אבל מכאן ועד עשרה ימים לא חיישינן שמא פייס ופירש ר"ת דפירושו הוא שמא פייס וביטל את הגט דמ"מ הרי חזר ונתנה לו אחר עשרה ימים וכיון שכן יכול הוא לגרש בו דהא קי"ל כר"נ דאמר חוזר ומגרש בו ותי' ר"י ז"ל דהתם לא ביטל הגט אלא השליחות וכדמשמע מתוך גירסת הספרים כו' ואמנם לפ"ז הדבר תמוה דהא אפילו אם אמר בפירוש גט שנתתי לך בטל הוא וכה"ג אמרינן שאין כוונתו על גוף הגט רק על השליחות ואנן ניקום ונימא דאפילו ששמענו שום גילוי דעת שרוצה לבטלו נחוש שמא ביטלו גופו של גט ממש ודי בזה שהיינו אומרים שיש לחוש שמא ביטל השליחות ועוד דהוא גופא טעמא בעי' שנפרש דבריו שביטל רק השליחות ולא הגט עצמו ואדרבא אמרינן לעיל דלא מקדים אינש פורענותא לנפשיה אף כי יש לדחות דדווקא להזמין לו גט ולהניחו בכיסו אין עושה כן אבל כיון שכבר הגט מוכן בידו אינו מבטלו ואפשר שגם עתה דעתו לגרשה אלא שאינו חפץ בשליחתו של זה מ"מ מאן לימא לן שלא ביטל הגט עצמו אמנם מתוך דברי הרשב"א שם דף י"ח יש ליישב זה שהרי הקשה דבעובדא דגידל דאמר ברוך הטוב והמטיב ניחוש שמא נתפייס וביטל הגט ותירץ דהתם כיון דגידל גופי' מודה דלא בטליה בפירוש וגלוי דעתא בלחוד הוא דאיכא וכי אמרינן ליחוש שמא פייס היינו שמא יבא הבעל ויערער לומר שפייס אבל אם לא משום ערעורו של בעל אנן לא חיישינן ע"ש ולפ"ז ניחא דהכא כיון שהבעל עצמו חוזר ומגרש בו א"כ שוב אין לחוש לערעורו שיאמר שהיתה כוונתו על ביטול הגט עצמו שכיון שהוא אומר שלא היתה כוונתו רק על השליחות שהרי הוא מגרש אנן לא חיישינן למילתא: איברא שיש להקשות דאכתי איך ס"ד לפרש דחיישינן דפייס וביטל גופו של גט אליבא דר"ל והא מדקאמר אהא דחוזר ומגרש בו ואינו יכול לבטל גופו של גט אבל יש לדחות דהא בפרק האומר פריך אדר"ל ממתני' דהשולח ומשני שאני התם דכל כמה דלא מטו גיטא לידיה דבור ודבור הוא וכמ"ש הריטב"א שם דשאני נתינת דמים ליד האשה שכל מעשה הקידושין עשוי ולא מחוסר מעשה הוא דלא הדרי ממילא חיילי משא"כ בשולח גט ע"י שליח שהוא מחוסר מעשה הנתינה של הגט ליד האשה ולפ"ז י"ל דאפילו לר"ל דס"ל התם דאינה חוזרת משום דאינו מחוסר מעשה כלל משא"כ ביטול גופו של גט לא מיקרי מעשה כיון שלא הגיע ליד האשה וזה פשוט ומבואר בתוס' בד"ה רב ששת אמר אין חוזר ומגרש בו: והנה לפ"ז דברי התוס' צריכין ביאור במאי דקשה להו דהאיך ניחוש שמא פייס וביטל הגט הא קי"ל דחוזר ומגרש בו ולכאורה אין זו קושי' כ"כ אם נאמר דר"ל בהא כר"ש ס"ל ואם קושייתם אהא דפריך בפרק כל הגט בההוא דאמר לשליח לא תיתבי' ניהלה עד תלתין יומין כו' וניחוש שמא פייס דמפרש ר"ת שמא ביטל הגט התם אין אנו צריכין לומר שביטל גופו של גט כיון דע"י שליח מיירי ושפיר יש להקשות דשמא פייס וביטל השליחות עכ"פ כיון דלא מיירי התם שהוא עצמו חוזר ונותנו לה וצ"ל דעיקר קושית התוס' הוא דלמה ליה לר"י למימר אי איתא דפייס כו' ותיפוק ליה דקי"ל חוזר ומגרש בו ואהא תי' ר"י דר' יוחנן הוצרך לזה משום חששא דשמא ביטל גופו של גט. ועפ"ז ניחא לפע"ד מה שיש לדקדק לכאורה הא דנקט שמא פייס ולא נקט בפשיטות שמא ביטל לכן נראה דר' יוחנן ס"ל דהא ודאי כל שמקבל השליחות בודאי לא פייס דע"י פייס ודאי הוא מבטל הגט עצמו משום דלא מקדים אינש פורענות לנפשיה ואפילו בס"ד שם אמר דאותיביה בכיסתי' דאי מפייסה תפייס אבל שלא ע"י פיוס ודעתו עליו לגרשה אלא שאין חפץ עוד בשליח זה אינו מבטל גופו של גט ואין לחוש שמא פייס וביטל גופו של גט דאם איתא דפייס קלא אית ליה למילתא והיינו נמי טעמא דר"נ דסבירא ליה דלא ביטל הגט עצמו דכל שמבטל הגט עצמו ע"י פיוס הוא וכל שפייס ושקטה המריבה ביניהם קלא אית לה למילתא. וא"כ זכינו לדין דאפילו להרמב"ם דסבירא ליה ביטול גופו של גט מהני מ"מ כל שיש לנו לפרש בדבריו שלא היה כוונתו על גט עצמו אנו מפרשים כן דהא אפילו באומר בהדיא ביטול הגט אנו מפרשים כוונתו על השליחות והיינו מטעם שכתבנו דבאמת אינו מבטל גוף הגט אם לא ע"י פיוס ואם איתא דפייס קלא אית לה למילתא. או כפי פשטא דמילתא דכיון דדי לו בביטול השליחות למה לעשות יתר על כן ולבטל גופו של גט: ועוד יש ליתן בדבר לפי מ"ש הפני יהושיע בד"ה מאי דתימא דמוקמינן הגט על חזקתו דמעיקרא בחזקת שלא נתבטל ולפי זה יותר יש לנו לומר דכוונתו היה על השליחות וא"ל דאית לן לאוקמי גם השליח אחזקה שלא נתבטל הא ליתא דבשלמא גבי גט אם נאמר שבטלו אם כן הרי הוא כחרס ופסול מלגרש בו לעולם