בית אפרים אבן העזר חלק ג קפה

כלום וכמ"ש החכם ר"ח בתשו' הריב"ש אלא בטעות חתמוהו ורגלים לדבר שגם הרב והסופר טעו וא"כ אין כאן פסול לעדים ולכן קיצרו הד"מ והסמ"ע בהעתקת דברי הריב"ש ולא ביחנו בדבריהם רק מה שיש ללמוד מדבריו דכה"ג הוי לא עבידי למיטעי אבל לענין פסול העדים זה תלוי בגוף הענין שאם יש הוכחה שטעו שאין לחשוד העדים שהקדימו בכוונה אע"פ שהשטר פסול מ"מ לא נפסלו העדים כמ"ש מהרא"י ובזה יש להצדיק דברי הש"ך שם ונדחה מ"ש באו"ת שם ע"ש וקצרתי ואיך שיהיה עכ"פ מבואר שאף מהרא"י המחמיר שם לענין גט מודה בנ"ד דכיון שאין לחשוד שהקדימו בכוונה וע"כ טעות היה אלא שהוא טעות מבחוץ מכל מקום העדים לא נפסלו וחשש מוקדם לא שייך כאן אם אין מקום לבטל השליחות כלל אליבא דכ"ע: ומ"ש כ"ת לענין שיכתבו העדים הרשאה אחרת ר"ל דאין חוזרין ומגידין דשמא אין כאן טעות ולא נעשה השליח רק גט כזה לדעת הרשב"א דמוקדם על ידי שליח כשר כו' וע"כ לא מכשיר הרשב"א אלא כשחתמו א"ע ע"מ לשלחו דאז לא נחתם בפסול כלל כו' הא ליתא דמ"מ העדים פסולין שלא היה להם להוציא הגט מתחת ידם דשמא תבא האשה לכאן ותקבל הגט ובכה"ג אף הרשב"א דסובר להכשיר אף מוקדם גמור ע"י שליח מודה דטעמא דיש קול להליכת השליח לא שייך בזה תדע מדאמרינן בגיטין דף ס"ד בעל אומר לפקדון כו' אם איתא דלגירושין לדידה הוה יהיב ניהלה ולפי דברי הרשב"א תיקשי דאין זה הוכחה דשמא היה הקדמת הזמן ולכך ניתן ע"י שליח להכשירו (וכן קשה ג"כ לפי שיטת הפוסקים דאם נכתב בזמנו אלא שלא נמסר אז יש תקנה ע"י שליח כמ"ש התוס' והרא"ש לחד תירוץ ועיין בב"ש ואפשר דמשום זה פי' רש"י דמיירי בש"ק אך גם בשליח הולכה י"ל דשייך האי טעמא כגון שנתברר ונודע שעדיין לא עבר יומו: אך לפ"ז לא הקשו התוס' מידי שם בדף ס"ד למ"ד דמצריך לומר מערסא לערסא בפ"נ ובפ"נ דמאי הועילו בתקנתן הא מצי למימר לפקדון כיון שהוא בעיר אחת ע"ש ואם איתא ע"כ לק"מ די"ל דשפיר הועילו היכא שי"ל שכבר עבר יומו וא"כ ליכא הוכחה דלדידה יהיב ניהלה דהא הוצרך לתתו ע"י שליח וצ"ל כיון דבלא"ה לא אמרינן הך אם איתא כו' אלא כששלחן בעיר אחת א"כ א"א לומר שהוא מוקדם דא"כ אף ע"י שליח לא מהני דמה שהשליח מוסר במקומו דוקא כשהשליח מוליך הגט ממקום למקום דהליכתו וביאתו משוי ליה קלא כמ"ש הרא"ש והרשב"א משא"כ כשהשליח מוסרו לאשה במקום הכתיבה לית ליה קלא אע"פ שנמסר לידה ע"י שליח ואם כן פשיטא שאין מקום להכשיר להרשב"א בגוונא דנ"ד ע"י שליח והרשב' מיירי בדליכא ע"ח או בטעו בשנת המלך וכיוצא אבל אם הקדימו בכוונה וחתמו עליו פשיטא דהגט פסול שהרי הע"ח פסולין וכ"כ בספר ג"פ: אך נראה דאפילו תימה דהרשב"א מכשיר בכל גווני מ"מ אין לחוש בכאן כלל כיון דכל הפוסקים חולקין עליו וסוגיין דעלמא כוותייהו אזלא אף לפסול בדיעבד ואנן ניקום ונימא שאילו הקדימו זמנו של גט בכוונה וכדי להכשירו ישלחהו ע"י שליח דפשיטא דלא הוו מזדקקו לזה הב"ד והסופר ועידי מסירה ולדבריו הוי מצינן למימר דדלמא נכתב ונחתם גט כזה בטעות וסמכו ליתנו מחמת דע"מ מפקי לקלא אלא ודאי דאין לחוש לזה כלל ועיין במהרא"י סימן י"ט שכתב ואשר כתבתי משום דאיכא עידי מסירה ליכא למיחוש למידי דאינהו מפקי לקלא כו' ע"כ לא קי"ל כהני שינויי כו' ותו דהך מוקדם לא מצי למימר דע"מ מפקי לקלא דע"כ טעו ולא ידעו יום הכתיבה דאילו ידעו לא היה עדים על מסירת גט זה שנכתב בטעות כו' ע"ש ושם מבואר דמ"מ לא עלה על לב לעולם שידעו מטעות שבגט ואעפ"כ יתעסקו בו ליתנו להאשה וע"ש סימן י"א דעובדא דהתם נמי ע"י שליח הוי וגם כי מ"ש דלהרשב"א אפילו מוקדם כה"ג שנכתב בו שקר בשעת מעשה יוכשר ע"י שליח אינו מוכרח למעיין ברשב"א ועיין בב"י ובג"פ וגם פשיטא דבנ"ד שהב"ד והסופר והע"ח יודעין שלא חתמו על גט אחר כלל והרשאה זו ניתנה על גט זה שביד השליח ולא נכתב וניתן באותו יום גט אחר במקום זה כלל וכן הדבר גלוי וידוע לכל תושבי העיר ובכה"ג לא אמרינן תרי כמאה וכמ"ש הש"ך סימן מ"ו ס"ק ס"ו וכיון שמתברר מפי כל ששליח זה נעשה על גט זה ולא היה שם גט אחר כלל א"כ ע"כ שט"ס הוא בהרשאה. ועוד נראה דהא ודאי כשיש לתלות בטעות לא שייך אין חוזר ומגיד דאין זה חזרה דאכתי לא הוה הגדה כלל כיון שיש כאן טעות אלא דאם הוא דבר דלא רגילי למיטעי א"כ אין תולין בטעות ויש כאן הגדה אבל היכא שאם לא נתלה בטעות ונתפוס הדברים ככתבן ע"כ שיש כאן דבר שאינו רגיל ביותר טפי ממה שנתלה בטעות עדיף טפי לתלות בטעות דודאי זימנין שנופל טעות אף בדבר שאין רגילות לטעות וכן הוא בנ"ד שאם לא נתלה בטעות מחמת שאין רגילות לטעות בזה אלא כמו שהוא נכתב הוא נקרא דבר שאין רגיל יותר שהרי נצטרך לומר שהב"ד עשו שלא כהוגן לשלוח גט שהקדימו זמנו בכוונה וגם הע"ח מכחישין שלא חתמו על גט כזה מעולם ואם נרצה לתרץ הב"ד והעדים שלא יהיו מוכחשין מעידי הרשאה נצטרך לומר שהבעל מסר לשליח בפני עידי הרשאה גט מזויף שחתם עליו עדים אלו ואנן קי"ל דלא חיישינן להכי שאינו חשוד לקלקלה וגם שהרי ב"ד מקיימים החתימות ודבר רחוק הוא שלא ידעו מנתינת הגט רק על כתב ידם הם מעידין וגם יש כאן הכחשה לשליח שאומר שלא קיבל גט כזה מעולם ופשיטא דכל כה"ג תולין במצוי ומסתבר טפי שט"ס יש כאן מלמתלי בדבר שאינו מצוי כלל אך בלא"ה כבר כתבתי שי"ל דגם זה הוי טעות דעביד לאיטעי: ומ"ש כ"ת די"ל דבזה אין הכחשה לשליח דדלמא דברי שניהם אמת וקשיא ליה בנדון דהרא"מ שיהיה נאמן השליח שנעשה שליח להולכה שאין מכחישים אותו בזה לק"מ דכיון דעל גט זה אנו דנין אם נעשה עליו ש"ה או ש"ק או שניהם יחד כל שאין השליח אומר שנעשה ש"ה וש"ק יש במשמע מדבריהם שנעשה ש"ק לבד ואין אנו טוענין לתרץ דבריהם כמ"ש הב"ש וא"כ הוי זה כאילו הם מעידין שנעשה ש"ק והוא אומר שנעשה ש"ה ומתבטל השליחות (ועיין בב"ש שם שדבריו מגומגמין במ"ש אבל אם לא כתבו דהוא ש"ה כו' ונראה שיש ט"ס וכצ"ל אבל אם לא אמר השליח שנעשה ש"ק ג"כ רק ש"ה והם לא כתבו דהוא ש"ה כו' ור"ל דע"י אמירת השליח אנו מתרצים דבריהם שמה שכתבו שנעשה ש"ק לאו דוקא והוא יפוי כח לב"ד משא"כ אם השליח מכחישם בזה שאומרים שנעשה ש"ק וע"ז הקשה קו' הד"מ דאף בלא אמירת השליח יש לנו לתרץ דבריהם ואי משום הכחשת השליח בשביל זה לא נאמר שהם ע"ה ויש לנו לומר שהם נאמנים וע"ז תירץ הב"ש דבלא אמירת השליח לא טענינן להו לתרץ דבריהם כלל ועיין בתשובה מ"ש מה שנלענ"ד בכוונת הרא"מ משא"כ כאן אף שנאמר שהעדים אומרים שנעשה מורשה על גט מוקדם אין במשמעות דבריהם שנעשה שליח על גט מוקדם ולא על אחר וכיון שהוא אומר שנעשה שליח על גט זה הכשר אף שהוא אומר ג"כ שלא נעשה שליח על גט מוקדם כלל ובזה הם נאמנים מ"מ במה שאומר שלא נמסר לו גט מוקדם דאתכחיש אתכחיש מה דלא אתכחיש לא אתכחיש ולא בטלה נאמנותו ושליחותו על הגט הכשר הזה ומצאתי במחנה אפרים הל' גירושין שהשיב בענין הרשאה שנמצא כתוב בסימני הגט בראש השיטה ולאהבתי ואילו בגט כתב ולאבהתי ושם הביא מהא דאמרינן בסנהדרין הבא לידון בשטר כו' ואף למאן דפסק א"צ לברר מ"מ אם הביא עדים שאמרו להד"ם אף רשב"ג מודה דבטלה חזקתו דאמרינן בשבועות העדות ההוא דא"ל פרעתיך בפני פ' ופ' ואתו ואמרו להד"ם אמר רבא כל מלתא דלא רמיה כו' משמע הא לא"ה כגון שהזמינם לעדות הוחזק כפרן כמ"ש הנ"י פרק ג"פ אע"ג דפריעת החוב אינו תלוי בעדים אך הדבר מוכיח שהוא ט"ס כו' ע"ש והחילוק מהך דא"ל פרעתיך לנ"ד הוא מבואר על הדרך שחלקתי בין נ"ד להרא"מ דהתם שהוכחש באותו דבר עצמו מפי עדים הוחזק כפרן ולכן אף שפריעת החוב אינו תלוי בעדים לא מהני כיון שהוכחש באותו דבר עצמו (וע"ש במחנה אפרים בשם מהרי"ט דס"ל אפילו הזמינם לא הוחזק כפרן) משא"כ כאן שאין מוכחש מאותו דבר עצמו אז לגבי מלתא אחריתא שלא הוכחש שפיר מהימן וכ"ז לפי דברי כ"ת אבל אני לא באתי לידי מדה זו אלא ודאי אין כאן הכחשה כלל כיון שהכל יודעין והדבר ברור כשמש שהרשאה זו על גט זה ונפל בו ט"ס וכי בשביל שטעה זה נוציא הענין מכמות שהוא האמת ולחפאות דברים אשר לא כן ועיין בח"מ סימן מ"ט בענין שטר שכתוב בו ראובן במקום שמעון או רחל במקום לאה אם יתברר הדבר שהוא ט"ס כשר ואם נימא דבכל גווני אין חוזרין ומגידין א"כ