בית אפרים אבן העזר חלק ג קפד

מחמת רוב השנים וא"כ החשש גופא בטל מ"מ לא פליג רבנן במוקדמין משא"כ היכא שאין בענין הזה חשש מוקדם כלל כגון אנן בדידן בהרשאה זו שאין החשש רק מחמת טעות שבהרשאה אין כאן כתב שליחות לשליח על גט זה הרי באמת אף אם נאבד ההרשאה כשר רק שנאמר שדברי ההרשאה סותרין למה שאומר בפיו שנעשה שליח על גט שנכתב שנת תקע"ג לזה פשיטא דמהני הוכחה שנפל טעות בהרשאה אף שהוא הוכחה מבחוץ מ"מ ס"ס אין בידינו לתפוס דברי ההרשאה לעיקר ולהזניח דברי השליח דהא קמן שמה שנכתב בהרשאה הוא ט"ס וא"כ דברי השליח שרירין וקיימין וע"ש בתשובתי שהבאתי בזה דברי הר"ן שמחלק בין גט לשטר חליצה והלום ראיתי שגם הריב"ש מודה בזה לדעת רבו הר"ן דאם שטר מוקדם כשר לגבות מב"ח כיון שאנו מאמינין למ"ש בשטר הרי החליצה התירתה כמ"ש בסי' שפ"ב וביאר כוונתו באורך בסי' שפ"ה דאם מוקדם כשר לגבות מב"ח א"כ גם זה דין שטר יש לו להיות ראיה בהיתר האשה אלא שיהיה פסול כיון שהוא מוקדם שלא יהיה בו ראיה לענין טריפת לקוחות כו' ומ"מ ס"ל דפסול אף לענין חליצה דס"ל שאין העדים נאמנין בזה שטעו דהוי מלתא דלא עבידי למטעי וא"כ העדים פסולין דלא מכשרינן מוקדם לגבות מב"ח אלא כגון בשנת המלך או בעבורא דירחא דעבידי למיטעי ע"ש סימן שפ"ב ובזה חולק הר"ן וס"ל דהוי טעו דעבידי למיטעי וא"כ הדבר ברור דבנ"ד גם הריב"ש מודה דנ"ד לא דמי לשטר חליצה דהא עכ"פ בעינן עדים כשרים שחלצה ואין כאן עדים וכמ"ש שם וז"ל כיון שהזמן שכתוב בו הוא קודם ללידת היבמה וראוי ליפסל שלא יהי' לו דין שטר א"כ אין לנו עדות כלל שאשה זו נחלצה ואיך נוציאנה מחזקתה ונעשה מעשה להתירה מפני שאנו מדמין שזה נעשה בטעות ובשכחה כו' משא"כ כאן דהשליח בעצמו נאמן על השליחות ושטר הרשאה הוא תוספת ראיה וזהירות ואם נאבד או נפסל אין חוששין לו כלל וגם נראה דכאן לא שייך דברי הריב"ש דהעדים פסולין אפילו לסברתו דכה"ג הוי לא עבידי למיטעי דהתם כיון שאין תולין בטעות וא"כ ע"כ שהקדימוהו בכוונה וא"כ העדים פסולין אבל בנ"ד פשיטא דאין חשש שבכוונה השמיטו תיבות שבעים ושלש והדבר ברור שט"ס הוא ואין כאן שום פסול לעדים ופשיטא דגם הריב"ש מודה דנאמנין על עיקר הענין הכתוב בשטר וגם בחליצה היה כשר בכה"ג וכן מבואר להדיא שם סימן שפ"ה שהחכם ר' חסדאי כתב דגט חליצה לא דמי לגט אשה דיבם אין לו פירות וגם חיפוי לית ביה וכתב הריב"ש אלא שמזאת ההקדמה נולד לך פלא ותימה איך שהעדים פסולים שחתמו שקר ומה להם לשקר והלא הקדמה זו לא מעלה ולא מורידה ועוד הוספת להפליא על מה שסיימתי לחזק דברי שהדבר ידוע שבזמן הכתוב בשטר לא נולדה זו דאדרבה היא הנותנת שטעו בודאי ולא חתמו שקר דודאי זה הגט האשה שואלת אותו לראיה שיכתבו לה הדיינים איך נחלצה בפניהם והקדמה זו אין תועלת לה בשום פנים כו' ע"ש וכל זה הוא ג"כ בנ"ד שמה להם לשקר ולהקדים זמן הגט וגם כי השליח שואל אותו לראיה שנעשה שליח על גט זה וגם הריב"ש מודה לו בזה כמבואר שם באורך שהשיב לו דהיבם יש לו פירות וגם שייך חיפוי כו'. ומ"ש שהדבר ידוע שבזמן הכתוב לא נולדה זו לא לחזק דברי שלא טעו העדים אלא שאמרתי אמתת הדבר לטענת מיחזי כשיקרא שכתבתי אח"כ והתנצלות זה של הריב"ש צ"ע קצת לענ"ד וקצרתי אבל עכ"פ הדבר מבואר דכ"ע מודים בזה דכל שיש הוכחת טעות בין מתוך השטר בין מבחוץ השטר כשר במקום שאין השטר עצמו הוא המתיר כגון בגט אשה אבל בחליצה שאין השטר רק לראיה לא איכפת לן בזה שיש ט"ס יהי' ההוכחה מאיזה צד שיהיה כיון דס"ס הענין אמת וא"כ בנ"ד פשיטא דאין מקום לחוש כלל ובאמת הריב"ש בסימן קי"ז דעתו דאף הוכחה מיניה וביה לא מהני עיין שם בגט שכתוב בו יום ג' י"ז אב והיה י"ט וחולק על הרא"ש דמכשיר בכה"ג וכבר עמדו בזה האחרונים והארכתי בזה בתשובה אך כ"ז בגט שפסול מטעם מוקדם דאיכא חששא דחיפוי ופירות כמ"ש הריב"ש שם באורך אבל בגוונא דנ"ד דליכא חשש מוקדם רק מחמת שנכתב בטעות אין הטעות פוסל בו לבטל גוף הענין הכתוב בשטר ומכ"ש בזה שא"צ שטר כלל והדברים ברורים לענ"ד: ומ"ש דמה"ט ג"כ לא תלה הרא"מ בטעות אף דכ"ע יודעין דאין הבעל עושה ש"ק משום דאין סתירה בשטר עצמו מיניה וביה כו' הנה כבר עמדתי ע"ז בתשובתי וכתבתי דז"א דא"כ אין מקום ללמוד מדברי הרא"מ גם לענין הסברא דיפוי כח וכמו שדחה הרא"מ באמת אח"כ אלא ע"כ דבס"ד לא ס"ל לחלק בהכי וא"כ הי' מקום לתלות ג"כ בט"ס והעיקר כמ"ש שם דבעובדא דהרא"מ אפס מקום לתלות בט"ס אך לענ"ד בלא"ה נראה דודאי במעשה ב"ד אין לתלות בט"ס מחמת אומד הדעת שמסתמא יודעין שאין הבעל עושה ש"ק דהא קמן שנכתב במעשה ב"ד שלהם שנעשה ש"ק וחתמו אטיוטא ואם הסופר טעה הם לא היה להם לטעות דבי דינא מידק דייקי כמ"ש הריב"ש שאפילו נאמר בעדים שלא הרגישו בזמן הכתוב בו א"ל כן בדיינים דכל מידי דייקי כדאמרינן ביש נוחלין ב"ד בתר ב"ד כו' וכיון שכן טפי י"ל שלא ידעו שאין הבעל עושה ש"ק ממה שנאמר שחתמו על מעשה ב"ד זה ולא נתנו לב לדעת מה כתוב בו והר הגדול היה לפניהם למישור (ועיין בתשובתי שכתבתי דבב"ד י"ל טפי דתלינן בט"ס מלגבי בעל ולפי מ"ש כאן ז"א דבב"ד אין מקום לתלות בט"ס כלל) רק שם כתבתי דמחמת האת"ל שכתב הרא"ש אין לדחות לענין דיינים דלגבי בעל יותר י"ל שהיה ע"ה מלומר כן על הב"ד ואף אם נאמר דלענין דקדוק והרגשה בזמן דיינים ועדים שוים מ"מ בין קבלה והולכה לא טעי אינשי ומכ"ש בלשון מפורש כזה בעובדא דהרא"מ אין לתלות בט"ס כלל: ועוד נראה לענ"ד דאף שיתפוס החילוק בין היכא דאיכא סתירה בשטר מיניה וביה ולא מהני הוכחה מבחוץ מ"מ י"ל דהיינו דווקא כשאין העדים לפנינו שמתרצים דבריהם שבשטר ואומרים שטעו אז אין מקום על הוכחה מבחוץ לבד להכשיר השטר ומכ"ש בעובדא דהרא"ש והרא"מ דאינה הוכחה ברורה רק אומדן הדעת לבד משא"כ כשהעדים לפנינו ואומרים שטעו אע"ג דהוא מלתא דלא עביד דטעו מ"מ מסייע להו הא דמוכח מלתא קמן דט"ס הוא וכן מבואר חילוק זה בש"ך אך בשם הריב"ש כתב דאפילו העדים בפנינו ואומרים שטעו לא מהימנו) וכדבריו כן הוא בריב"ש כמ"ש בתשובתי וכן נראה לענ"ד מדברי מהרא"י שהמסדר הוא היה השואל וצידד הרבה להתיר מחמת הטעות ומהרא"י השיב לו דפסול ומסתמא היה יכול לברר מפי העדים שחתמו בטעות אך דמהרא"י ס"ל כהריב"ש דכיון דלא עבידי דטעו בהכי לא מהני אמירת העדים אף בכה"ג אבל דבריהם אמורים במקום דאיכא חשש מוקדם דחיפוי ופירות אבל היכא דליכא האי חששא וגם העדים לפנינו ואומרים שטעו והדבר קרוב דמוכח ורוב הנראה לעינים שנכתב בטעות אין לחוש כלל וא"כ אפילו תימא דהרא"מ שלא צידד מטעם ט"ס משום דאין סתירה מיניה וביה מ"מ י"ל דהתם אין הב"ד לפנינו שיאמרו שלא דקדקו במה שחתמו וגם ההוכחה אינה ברורה כ"כ ולא דמי לנ"ד שהעדים אומרים שטעו ויש כאן הוכחה ברורה שודאי לא נכתב לפני ע"ג שנה דבזה אין חשש לכ"ע: שוב ראיתי בדברי מהרא"י סימן י"ט שכתב וז"ל ואשר כתבתי דאין להאמין לעדים שחתמו הגט כו' ואי משום דנימא הואיל וחתמו על גט זה אין נאמנים שוב לפוסלו דלא משוי נפשייהו פסולים ורשעים שחתמו על גט מוקדם א"ל הכי כלל דלאו פסולים ורשעים הם שמוטעים היו בודאי שהרי הרב והסופר ע"כ טעו ג"כ וכל היכא דאיכא למימר טועים הם לאו פסולים הם כדאיתא באשר"י פרק א"נ אשט"ח המוקדמין דאימר טעו בשנת המלך כו' ע"ש הרי מבואר שדעתו כדעת הר"ן דלא אמרינן בזה דלא עבידי למטעי והעדים פסולים אלא ודאי טעות הוא ואין העדים פסולין אלא דמ"מ הגט פסול דאע"ג שקדימת הזמן בא ע"י טעות מ"מ כיון שהוא מוקדם הוא פסול ככל שאר מוקדם כיון שאין הטעות מוכח מתוכו ואם כן פשיטא דלדידיה בשטר חליצה יש להכשיר כדעת הר"ן וצ"ע על הד"מ וסמ"ע שכתבו דברי הריב"ש בסתם כיון דמהרא"י פליג עליה ועיין באו"ת שתמה שיותר יש לסמוך על הר"ן רבו של הריב"ש ואפשר לומר דהד"מ והסמ"ע ס"ל דודאי כה"ג הוי טעות דלא עבידי למיטעי אלא דלענין לפסול העדים אין לחלק בזה בין טעות דעבידי למטעי או לא דאף דלא עבידי למטעי מ"מ בהקדמה כזו שדילג מאתי' ודאי אין לחשוב העדים שהקדימו בכוונה שהרי אין תועלת בהקדמה זו