בית אפרים אבן העזר חלק ג קפג

שנמסר לו גט אחר והשליח נאמן ע"ז ואף על גב שלפ"ז אנו צריכין לתלות בט"ס טפי יש לנו לתלות בט"ס מלהוציא השליח מחזקת נאמנותו דהא הימנוהו רבנן בערך שליחות הגט והוא נאמן גם ע"ז שנתנו לו הרשאה זאת וט"ס יש בה כיון שהוא נאמן בלעדה ובגט גופי' שינוי בדבר שא"צ לכותבו אינו פוסל וכמ"ש וכל זה לרווחא דמלתא אבל באמת בנ"ד א"צ לכל זה שהרי דבר זה יכול להתברר ע"פ הב"ד ושאר העומדים שם שזה נעשה שליח מבעל זה לאשה זו לגרשה בגט זה והרשאה ג"כ נכתבה על גט זה ולא על גט אחר ומלתא דפשיט' הוא שאנו תולין בט"ס וכמ"ש בסי' מ"ט מדברי תשובת הרא"ש דכל שמתברר שהוא ט"ס כשר השטר ומכ"ש בזה שלגוף השליחות אין אנו צריכין להשטר כלל רק שלא נאמר שגרע כחו ע"י השטר ולזה פשיט' דמהני הבירור שהוא ט"ס וכל שמתברר מפי הב"ד או שאר אנשים שהיו במעמד אין כאן בית מיחוש אפי' לפי מ"ש הריב"ש שהעדים אין נאמנים לומר טעינו ומכ"ש לפי מש"ל העדים בעצמם נאמנים כמ"ש הר"ן (ועיין באו"ת סימן מ"ג נראה שמכניס ג"כ לדברי הר"ן וקצת משמע כן מדברי הב"י באע"ה סי' קס"ט שהעיקר כהר"ן וכן נראה מהריב"ש שחלקו עליו כמה חכמים) וגם מטעמא דהרשד"ם דבכה"ג דאיכא אומדנא שטעות הי' דלא מייתי חובתיה לית ביה משום חוזר ומגיד ומכ"ש היכא שידוע לכל שעל גט זה נמסר דאיכא תרתי אין לחוש כלל: ומצאתי בשו"ת מהרי"ל סי' צ"ח במעשה שהיה זמן ההרשאה שמונים וזמן הגט היה שמונים ואחת ומהרז"ך שם דן לומר שאין פסול בזה משום מזוייף מתוכו דדמי לשינה מקום הלידה שאין נפסל בדיעבד כשמשנה מה שא"צ לכתוב וה"נ כיון שא"צ ההרשאה כו' ומהרי"ל השיב לו וכתב שאין ספק שההרשאה פסולה ודנתי אם ישלחנו בלא הרשאה הואיל וכולהו רבוותא כתבו שא"צ מדינא אלא דבסמ"ג כתב וצריך להתיישב בדבר כו' ואפשר בכה"ג מודו הסמ"ג והאגודה מפני העיגון א"נ היה אפשר לעשות שליחות שמה אל דייני' וישלחו הרשאה אחרת כו' ע"ש ולכאורה צ"ע שלא צידד להתיר בזה מתשו' הרא"ש שהביא הטור סי' קכ"ו היכא דע"כ טעה שהדברים מכחישין זא"ז הגט כשר וא"כ כ"ש בהרשאה דזמן הרשאה הוא שנת פ' ונכתב בתוכה שנמסר לו גט שנכתב ונחתם בשנת פ"א ואין לך סתירה גדולה מזו ומדבריהם משמע דמחמת הסתירה מועיל ואין מיקרי מזוייף מתוכו ובאמת הרא"ש שם בתשו' כלל מ"ה כתב דלא דמי למזוייף מתוכו דדוקא היכא שיוכל לבא לידי קלקול לסמוך על עדים עכו"ם או קרובים אבל אם יש ט"ס בגט שאין ריעותא וקלקול יכול לבא ממנו לא מיפסיל בהכי עכ"ל וא"כ מכ"ש בהרשאה שנמצא ט"ס בדברים סותרים שאין חשש ריעותא וקילקול כלל ואפשר לומר דס"ל דלא דמי להא דהרא"ש דהתם כיון דע"כ טעה שהרי דבריו סותרי' שכתוב ברביעי בשבת והוא היה כ"א ואח"כ כתוב ך' ובימי השבוע לא עבידי דטעו וע"כ דטעה בקביעות ימי החודש משא"כ בנדון דמהרי"ל אע"ג דדברי ההרשאה סותרין שזמנה בשנת פ' וכתוב בה שנמסר לו גט שנכתב ונחתם בשנת פ"א וע"כ דאיכא טעות בחד מינייהו מ"מ הא י"ל שהטעות הוא בזמן של הגט ותיבת ואחת הוא מיותר והגט שניתן עליו ההרשאה ג"כ ניתן בשנת שמונים וא"כ ההרשאה זו אינה על גט זה שהוא עתה ביד השליח (וגם זה צ"ע דנראה דטפי יש לתלות שהשמיט הסופר תיבה אחת בזמן ההרשאה מלתלות שכתב תיבה אחת יותר בזמן הגט דטפי שכיח שישמיט תיבה מלכתוב תיבה יתירה) ולפי"ז קשה במ"ש א"נ היה אפשר שהדיינים ישלחו הרשאה אחרת דמשמע דאותן הדיינים שחתומים על הרשאה הראשונה ישלחו אחרת דכיון דחיישינן שבראשונה הי' עיקר הזמן שמונים א"כ אין חוזרין ומגידין שהרשהו בשנת פ"א וא"ל די"ל דחזר והרשהו גם בשנת קפ"א ז"א דזה הכחשה לדברי השליח שאומר שהורשה רק פעם א' ויש לדחות לפי המבואר שם ששליח זה היה שליח ג"כ בשנה דאשתקד על גט מאיש זה אלא שנפסל מחמת חסרון כינוי האב בערא וגם בזה יש לפקפק אך בפשיטות י"ל דודאי כה"ג לא מיקרי חוזרין ומגידין דבשלמא אם כתוב בראשונה גם זמן הגט ק"פ אז ר"ל כששולחין הרשאה על קפ"א הוה חוזרין ומגידין או סתירה לדברי השליח אבל כיון שנכתב הזמן של הגט קפ"א רק מחמת סתירת זמן הרשאה חוששין שמא נפל טעות בזמן הגט עכ"פ חוזרין ומגידין אין כאן וא"כ נראה דק"ו הדברים בנ"ד דהתם אף שיש ספק אם יש טעות בזמן הגט או בזמן ההרשאה לא הוי חוזרין ומגידין ומכ"ש בנ"ד דודאי אין טעות בזמן ההרשאה ובזמן הגט ספק קרוב לו דאי שנפל בו טעות שהרי אינו עולה על הדעת שימסור לו גט כתוב זה ע"ג שנה וירשה עליו שליח זה שיתנו לאשתו וגם נראה דזה הוי כנפילה דיחיד דלא חיישינן ליה דהא ע"כ אנו צריכין לומר שהגט המונח זה זמן רב שנכתב לשם יוסף כו' נתגלגל הדבר ובא ליד יוסף כו' זה ומסרו לשליח שימסרנו לאשתו ובכה"ג דהוי כמו חשש נפילה דיחיד ל"ח לי' ודעת הח"צ ללמוד שאלה דיחיד מנפילה דיחיד וה"ה כאן אם באנו לתפוס הדברי' ככתבם צ"ל דאתרמויי אתרמוי הכי ואין לך אומדנ' דמוכח יותר בזה דטעותא הוא ועכ"פ ספיקא הוי וכ"ע מודים בכי הא דחוזרין ומגידין: העולה ממה שכתבנו שאין לפסול השלוחים בזה ועיין בשו"ת מהרי"ט צהלין סי' ושו"ת צ"צ סי' ק"י ושו"ת עבודת הגרשוני סי' ל"ח וכן בספר דברי אמת כתב בשם שו"ת כרם שלמה להכשיר והך דנ"ד עדיף מענינ' דידהו שהיה טעות בסימנים עידי הגט וכה"ג וכן נדון דמהרשד"ם שהיה הטעות בהרשאה בשם אבי המגרש ובהאי ליכא שום רגלים לדבר מתוך השטר עצמו שהוא טעות שהרי יכול להיות בפשיטות שבאמת כן הוא משא"כ נ"ד שי"ל דהוי מוכח מתוך ההרשאה עצמה שטעות הוא שמוקצה מן הדעת לומר שהענין הוא כמות שהוא נכתב וכיון שע"כ טעות יש כאן שפיר דמי שיכתבו הרשאה אחרת ונלענ"ד שטוב הדבר שהעדים יכתבו הרשאה אחרת אך יזהרו בלשון ההרשאה לפי שצריכה שינוי מנוסח הרשאה אחרת לפי שיהיה נכתבת שלא ביומו של הגט והב"ד שיהיו בשעת נתינת הגט יתנו עידיהן ויצדיקו ההרשאה דמעיקרא ויכתבו בלשון במותב תלתא כו' ולפנינו עשה הבעל שליח את פ' על הגט שנכתב ביום פ' כו' בפני עדים פ' ופ' וידעו בבירור כי ההרשאה החתומה בעדים פ' ופ' בקיום שלנו ח"מ נכתבה על הגט שמסר פב"פ ביום פ' כו' והסופר השמיט בשורה פ' שני תיבות היינו תיבות שבעים ושלש ולרווחא דמלתא צווינו לעדים שיתנו מחדש כח הרשאה לשליח כתובה כתיקנה והבעל שבמקום האשה יסדרו נתינת הגט מיד השליח להאשה ע"פ ההרשאה וכתב זה בלי שום פקפוק וגמגום והנה רשמתי ראשי דברים שבכתב הב"ד והב"ד יבינו לאשורו לכלכל הדברים במשפט הלשון וכל טצדקי דאפשר למעבד עבדינן בגיטין משום חומר א"א וכדאשכחן בהא דאתקין שמואל בגיטא כו' מיומא דנן ולעלם לאפוקי מדר' יוחנן ופירש"י אף על גב דקיימי לן כר' יהודה משום חומר אשת איש בעינן למיפק אליבא דכולי עלמא ע"ש: שאלה קכד שלום רב וברכה בריכה והמשכה מאלקי המערכה. לכבוד אהו' הרב המאה"ג החריף ובקי החכם השלם כש"ת מוהר"ר שלמה זלמן נ"י: מכתבו הגיעני בעובדא דאתי לידיה ותשובתו בצידו ופלפל בחכמה ויקבל כ"ת מה שהעליתי במצודת עיוני ואחרי גמרי שמתי פני למכתב כ"ת אף שאין הזמן מוכשר מפאת טרדת ענינים שונים לכבודו פניתי מעט לסלסל ולפלפל בדבריו והנה מ"ש כ"ת דמאי דמוכח דטעות היה מה שנשמט תיבות שלשה ושבעים מחמת דהבעל והאשה והעדים לא קשישי כולי האי אין כ"ז מציל דדוקא מוכח מיניה ובי' בעינן כמ"ש מהרא"י שם כו' כבר עמדתי ע"ז בתשובתי ואבאר יותר שלא נאמרו הדברים אלא היכא שהענין בעצמו יש בו חשש פסול מוקדם כגון חיפוי וטריפת לקוחות ובזה, מחלקינן בין היכא דמוכח הטעות מיניה וביה לא חל עליו שם מוקדם משא"כ אם מצד השטר עצמו היה מקום לחוש לחשש מוקדם דעלמא דהיינו חיפוי וטריפת לקוחות אלא שיש הוכחה מבחוץ שטעות היה לא מהני שאנו דנין על השטר והרי הוא מוקדם ופסול וגדולה מזו אמרינן דאף על גב דבענין זה אין חשש חיפוי ופירי כלל