בית אפרים אבן העזר חלק ג קפ

ב הא םשם שו ונכנס בכלל הספק ועוד יש לי להאריך בזה. ועיין במ"ל פ"ה מהל' עבדים ה"ח מ"ש שם: סוף דבר שאין לנו ראיה מכרחת דכהני ודאי נינהו ועיין בשו"ת מהרי"ט סי' קמ"ח דלא חלקו בבירור על מהרשד"ם רק בענין גרושה וודאית כתבו שם שכופין להוציא דגם מהרשד"ם מודה ואפשר לו' כהן דכהני חזקה נינהו לא אחזיק אלא לודאי ולא לספק עד' והרי דעת מהרשד"ם להתיר במילתא דאיכא עוד ספיקא וכן השבות יעקב בחליצה דרבנן וא"כ אף אם לא נסמוך על ספק זה היכא דבלא"ה אין דברים להתיר בנידון דידן שיש כאן צדדי היתר בלא"ה שפיר מצרפינן ליה: וכדאי מהרשד"ם ושבות יעקב לצרף דבריהם ולעשותם סניף להתיר וגם חכמי לועזים במהרי"ט סי' י"ח נראה שמסכימי' עם מהרשד"ם כמ"ש הש"ש וכ"כ שראיות מהרי"ט אין מוכרחים ובלא"ה יש צדדין וספיקות להתיר גם מהרי"ט מודה וכן נלע"ד שבמ"ש יש די להתיר לכהן זה לדור עם אשתו ועל המחמיר קורא אני נשי עמי תגרשון וכו' וכשם שאסור לטהר כו' כמבואר בירושלמי כך אני אומר להלכה. וגאוני הדור עליהם מוטל להורות המעשה אשר יעשון כי אשה עצורה הוא לנו עד נשמע מה בפיהם גם הם וחלקי אמרה נפשי מה שהורוני מן השמים וחתמתי שמי: הק' אפרים זלמן בה"ה מוהר"ר מאניש מרגליות מבראד שאלה קכג שאלה שליח הביא גט לאשה אחת עם הרשאה מקויימת וקודם נתינת הגט קראו הב"ד ההרשאה וימצא כתוב בזה"ל והגט שנעשה עליו כו' שליח כו' נכתב ונחתם שנת חמשת אלפים חמש מאות לבריאות עולם ונחסר תיבות ושבעים ושלש והבעל הלך לדרכו ונשאלתי לחוות דעי בזה: תשובה לכאורה דבר זה יש ללמוד מפשיטות דברי הרמ"א בסי' קמ"א סעיף כ"ד שכתב שאם נמצאו עידי ההרשאה פסולין נתבטל כל השליחות כו' ולא דמי לשאר פסולי הרשאה כו' מבואר דבשאר פסולי הרשאה לא איכפת לן ולא נתבטל השליחות מחמת פסול שטר ההרשאה וכ"כ להדיא בד"מ וז"ל אבל אם אירע פסול אחר בהרשאה אין השליחות בטל משום זה אלא הוי כמי שאין לו הרשאה וכבר נתבאר דינו למעלה ומבואר שם דבשעת הדחק נותנין הגט בלא הרשאה והב"ש שם ס"ק ל"ג כתב אהא דאם עדים פסולין נתבטל כו' אע"ג דכשאין בידו הרשאה נאמן לומר שהוא ש"ה בכה"ג שנעשה לפני פסולין גרע טפי כו' ולכאורה נראה דלא נתבטל אלא השליחות ואם חזר והביא הרשאה אחרת כשר הגט אלא שבד"מ בשם ס"ג כתב דהגט פסול ואפשר משום דמוכח דמסדר הגט היה ע"ה כו' עכ"ל ודבריו תמוהים לענ"ד שהרי הד"מ כתב על דברי ס"ג וז"ל ונראה דדווקא כשאירע פסול בעדים אז כל השליחות בטל משום דעידי הרשאה הם עידי השליחות ר"ל שהבעל ממנה שליח בפניהם ולכן כל השליחות בטל כו' ע"ש וכן דייק רמ"א בהג"ה וכתב ושבפניהם עשה הבעל לשליח כו' ואם כן פשיטא דבכה"ג בטל השליחות שהרי צריך שיהיה עדים בעת מינוי השליחות לפי דעת הרא"ש וכיון דהשליחות בטל מעיקרא מחמת פסול העדים ממילא דגם הגט פסול אף אם ימנה הבעל אותו עתה מחדש לפני עדים שהרי הוא מוקדם כמבואר בב"ש לעיל בשם הר"ן דאם לא נמסר ביום הכתיבה אין תקנה לשלוח ע"י שליח וכ"כ הרמ"א שנהגו להחמיר ולכתוב אחר וזה דעת בעל ס"ג שפסלו הגט גם כן ורמ"א סתם וכתב דנתבטל השליחות וממילא הכי הוא שצריך לכתוב גט אחר משום מוקדם ומשום דנ"מ אם היה מקום קרוב שיכול לחזור השליח אל הבעל וימנה אותו שליח מחדש באותו יום עצמו דליכא חשש מוקדם לכך נקט רק ביטול השליחות לחוד ועכ"פ מ"ש הב"ש דנעשה לפני פסולין גרע טפי דהוי כמכחישין אותו כו' לא מסתבר כלל והדבר מבואר כמ"ש דמטעם דאין כאן עדים בשעת מינוי השליחות אתי עלה. ומה שיש לעיין בזה דלכאורה י"ל דדווקא בנמצא פסול בהרשאה שלא בסימני הגט אבל בזה שנמצא הפסול בסימני הגט הכתוב בהרשאה אם כן הרי עידי הרשאה מכחישין אותו ודמי למ"ש בב"י ובש"ע סעיף למ"ד בשם מהר"א מזרחי בכתוב בהרשאה שהוא שליח קבלה והוא אומר שהוא שליח להולכה ע"ש שכתב שהגט פסול לפי שנראה שהב"ד היה ע"ה כו' והד"מ שם הקשה דאמאי נחזיק הב"ד לטועין כשהשליח מכחישן נימא דהשליח משקר והבעל עשאו שליח לקבלה והולכה כיון דאם היה השליח אומר כן היתה ההרשאה כשרה והב"ש ג"כ כתב די"ל שהב"ד לא היה ע"ה רק שכתבו ליפוי כח ומ"מ כשאין השליח אומר כן לא טענינן אנחנו ע"ש (וראיתי בספר בית מאיר שכתב על דברי הד"מ שכתב דכיון שמוכחש ע"י העדים במה שאומר שאינו ש"ק הוי פסול לעדות ובמה נאמן לומר בפ"נ ע"ש ובמחכ"ת לא עיין יפה שקו' הד"מ הוא על מה שפסל הגט לפי שדן אותם לב"ד הדיוטות דז"א דמצינן למימר שנעשה ליפוי כח ואף שהשליח אומר כן הוא משקר ואם כן אם הבעל רוצה לגרש בגט זה בעצמו או מוסרו לשליח אחר שהיה בשעת כתיבה וחתימה שפיר דמי שאין לפסול הגט משום ב"ד הדיוטות וכן מבואר למעיין בד"מ) אך אני תמה דלפי דברי הד"מ והב"ש דברי המ"ב בשם הרא"מ הם סותרים זא"ז מרישא לסיפא שהרי התחיל וכתב וכך נראה לומר בנדון זה שהב"ד ע"ה היה וחשבו שיש ביד הבעל למנות ש"ק וליפוי כח נתכוונו ע"ש הרי מבואר דגם אם אמרינן דליפוי כח נתכוונו אין זה אלא מפני שהם ע"ה וחסרון ידיעתם שסברו שאפשר שהבעל עושה ש"ק ולכך עשו יפוי כח ופשיטא דלא מסתבר לומר דדוקא היכא שהשליח מכחיש דאז אנו תולין שרצו לעשותו לש"ק ודאי אז חשבינן להו כהדיוטות משא"כ אם לא החליטו זה לודאי רק לספק ועשו ליפוי כח לא חשבי' להו כהדיוטות פשיטא שז"א דודאי שגגתם בזה עולה זדון ואין לך חסירי מדע יותר מזה ויש לחוש לכמה פסולים שעשו בו מחסרון ידיעתם ופשיטא שאין לדמות זה לדין השוחט שאומר על דבר זה הייתי מסתפק ושואל כו' כמבואר למעיין (וכך מבואר להדיא מדברי הרא"ש בתשובה שהביא הטור שם שממנה רצה הרא"מ ללמוד היתר לנ"ד וכתב ואפילו את"ל שהיה ע"ה ולא ידע זה שאין הבעל עושה ש"ק למה לנו לתלות בחזרה י"ל דליפות כחו נתכווין כו' ע"ש) ועוד שהרי שפתי הרא"מ ברור מללו שכשבא לדון להכשיר הגט מטעם יפוי כח כתב שאותו ב"ד ע"ה היו וא"כ איך סיים בה שלפי שמכחי' השליח פסל השליחות גם פסל הגט לפי שהב"ד הם ע"ה ולכן נלענ"ד דמ"ש שם בסוף דברי המ"ב גם פסל הגט עצמו מכיון שהיו ע"ה כוונתו בזה לומר שהרא"מ הוסיף עוד טעם מחודש לפסול הגט עצמו לפי שהב"ד היו ע"ה כו' ולפי טעם זה באמת אין לחלק באמירת השליח דאפילו אם יאמר השליח שנעשה שליח לקבלה גם כן פסול מטעם זה כיון דמ"מ הבית דין היו ע"ה שנסתפקו שמא הבעל יכול למנות ש"ק וכן מבואר להדיא מלשונו שכתב מכיון שהיו ע"ה שלא ידעו אם יכול הבעל למנות ש"ק אם לאו דכל כה"ג אין לסמוך עליהם כו' ע"ש ונפלאתי על אא"ז רמ"א ונמשך אחריו הב"ש שהבינו דלפי מסקנת הרא"מ נמי אם היה השליח אומר שנעשה לקבלה ג"כ הי' מכשיר הגט והשליחות כמו שכתב שם תחלה אחר כך אמר שאם השליח הזה כו' וליתא דמ"ש גם פסל הגט כו' הוא לשון קצר. ור"ל שעוד הוסיף לפסול הגט מטעם ע"ה ולטעם זה באמת נפסל בכל ענין ולפי שאינו לשון הרא"מ עצמו רק לשון איזה תלמיד וקיצר בלשונו ודחיק ומוקי נפשיה ובאמת נראה דהיכא שהשליח אומר שלא נעשה רק שליח להולכה היה מקום להקל יותר ולומר שהב"ד לא דייקי לישנא ונקטי קבלה בלשון הולכה או שנפל ט"ס ולא דקדקו ומ"מ אין זה ב"ד טועין שהבעל עושה ש"ק משא"כ אם השליח אומר שכן הוא שהיה גם ש"ק שוב אין ללמוד זכות עליהם רק מחסרון ידיעה אך מדברי הרא"מ מבואר דכל שהשליח אומר שהוא שליח להולכה לבד הוי הכחשת עדים ואין תולין בגמגום או בט"ס ואף ע"ג דבתשובת הרא"ש שם כתב גם כן שיש לתלות בט"ס אין לתלות בחזרה דאדם יודע שאין בידו לעשות ש"ק ואם כן ה"נ נימא דודאי ב"ד יודעין שאין הבעל עושה ש"ק ויש לתלות בט"ס ואע"ג דלפי מ"ש הרא"ש ואת"ל שהיו ע"ה כו' אם כן י"ל דלמסקנת הרא"ש אין לתלות בט"ס כל היכא דאיכא למימר שטעה בדבר משנה והלכך הוצרך לצדד עפ"י מסקנת דברי הרא"ש דאזלינן בתר יפוי כח אך עדיין יש פ"פ לומר דע"כ לא קאמר הרא"ש ואת"ל שהיו ע"ה משום דלענין הבעל לחוד י"ל כן דשמא הי' ע"ה ומה"ת לתלות בט"ס משא"כ ב"ד כיון דבעלמ'