בית אפרים אבן העזר חלק ג קעז

לכשירצה יחולו מעכשיו אף אם נימא דכשאומר מעכשיו ל"ש ברירה וא"כ א"ל כמ"ש דמסתמא היה כוונתו באופן המועיל בודאי ולהבא קאמר ויש לפרש גם אלמפריע מ"מ סתמא דמילתא כל שלא פירש ואמר שיחול מעכשיו אמרינן שכוונתו היה שיחול אז כשירצה וכמבואר בכל דוכתי דכל שלא אמר מעכשיו אמרינן דלהבא קאמר ומכ"ש גבי גט שיש לנו לומר שדעתו לאחר הגט כ"ז שיכול כמ"ש התוס' והרא"ש בגיטין דף ע"ג דאף דאומר מהיום אמרינן דלא רק שעה א' קודם המיתה שדעתו לאחר הגט כל מה שיוכל רק שיחול מחיים. ואע"ג דהתם אפילו באומר מהיום ולקצת פוסקים אף באומר מעכשיו אמרינן כן וא"כ לא משכחת שיחול כלל מעכשיו כלל וע"כ לחלק דדווקא בשכ"מ כיון שאינו נותן גט ברצון רק כדי שלא תפול קמי יבם אמרינן מסתמא דדעתיה לאחר כל מה שיכול משא"כ בבריא וכן מחלק הב"ש ריש סימן קמ"ה וא"כ בנ"ד שמסופק שמא ירצה שיהא גט לגמרי אף שיחזיר לבריאתו א"כ אין אומדנא דמוכח שדעתו לאחר הגט מ"מ זה דווקא אילו היה אומר מעכשיו הא סתמא לאו כמעכשיו כמבואר בגיטין וברמב"ם פ"ט מגירושין ובב"ש סימן קמ"ה וכן נראה מהא דאמרינן לא מקדים אינש פורענותא לנפשיה בגיטין דף י"ז ופירשו הרמב"ן שהיינו פורענותא דמפסיד פירות משעת כתיבה עד שעת נתינה וכ"כ הר"ן בחידושים א"כ אף לדידן דקי"ל אין לבעל פירות עד שעת נתינה מ"מ אם נימא שכיוון שיחול למפרע מ"מ הרי מפסיד פירות מיד והוי פרענותא לגביה ואף באשה שאין לה נכסי מלוג לא מצינו חילוק בזה דמ"מ נ"מ למעשה ידיה ומציאתה וירושתה. ואף לפמש"ל שיש לדון כוונתו על אופן המועיל בודאי והרי דעת קצת פוסקים באומר שתתגרש לאחר ל' אינה מגורשת כלל בלא מעכשיו משום הא אין אנו מוציאין משמעות הלשון מפשטיה ולהוסיף בדבריו לומר שכוונתו מעכשיו: ועוד שי"ל שכוונתו שמעכשיו יתחיל הגט ולא יגמור אלא לכשיחזור לבריאותו וירצה וכ"כ לעיל דבכה"ג מגורשת שפיר אף להתו' אם הגט קיים ובנ"ד שנקרע הגט אין לחוש וכן מבואר ברשב"א בתשובה סימן תש"ז דבכל גווני לא דיינינן ליה כמעכשיו שכ' וז"ל ועוד שאפילו את"ל שאם אמר לה בפירוש התקדשי לי מעכשיו ולאחר שאגרשנו מהני כל שלא אמר כן בפי' לא משמע מעכשיו ואפילו אמר כך נתכוונתי והיה כן בדעתי אין משגיחין בדבריו כלל דהוי דברים שבלב ועוד שהקידושין אינם אלא מחמת שקידשה בפני עדים הלכך כל שלא שמעו העדים ולא נתכוונו לכך אינה מקודשת ועוד דאדעתא דרבנן מקדש ואין הולכין אחר דעתו אלא מה שיש במשמעות הלשון ודעת רבנן ואין במשמעות מעכשיו עכ"ל והני גווני שייכי נמי הכא וכ"ש שאומר שלא כיוון לגרש כלל. אבל מ"מ צ"ע די"ל זמנו של שטר מוכיח עליו ולפמ"ש ה"ה פ"ח מהל' גירושין דהא דאמרינן זמנו ש' היינו היכא דבל"ז אין הגט כלל והוא גט לאחר מיתה אמרינן שזמנו מוכיח ולפ"ז בנ"ד נמי ל"א זמנו ש"ש מוכיח כיון שתנאי זה אינו תלוי במיתה וכ"ה דעת הרמ"ה כמבואר בח"מ סימן רנ"ח ומה שהשיגו עליו הש"ך שם והב"ש כאן נלענ"ד ליישב דס"ל כדעת הפוסקים דגבי גט לאחר ל' בלא מעכשיו אינו גט כלל וא"כ גבי גט לאחר ל' הוי כלאחר מיתה דאמרינן ביה זמנו ש"ש מוכיח משא"כ הרמ"ה שם לענין מתנה מיירי שפיר מחלק בין לאחר מיתה בין לאחר ל' אלא שקשה ע"ד הפוסקים הנ"ל דהא מההיא אם לא באתי מוכח דאף לרבנן דס"ל דל"א זמנו ש"ש מוכיח מ"מ דוקא כשמת תוך יב"ח הא לא"ה מתגרשת אז ולא הוי כטלי גיטך מע"ג קרקע וכן ראיתי בפ"י שהקשה מהך דלכתצא חמה מנרתקה ומהא דאמרינן דלר"י מגורשת כשתתן וכן יש להקשות עוד מדוכתי טובי וכדי שלא יהיו בדבריהם מתנגדים לכמה סוגיות הש"ס צ"ל דס"ל דלענין זה עכ"פ מהני זמנו ש"ש לכ"ע לענין דנימא דמתחיל מעכשיו אלא שאין נגמר אלא לבסוף ולכך לא הוי כטלי גיטך כו' והתוס' לא כ' שם רק בההו' דלא תתגרשי בו אלא לאחר ל' כיון דלהדיא קאמר הכי אפי' אתחולי לא מתחלי מהשתא וא"כ לאחר זמן הוי כטלי גיטך כו' וכן מבואר מדברי הרא"ה והריטב"א בכתובות דכיון דאמר לשון אלא גרע טפי ודלא כהב"ח והב"ש בסימן מ' סק"ב שהביאו דברי המרדכי דפרק האומר דאלא הוי תנאי דליתא דכל הפוסקים חולקים ע"ז כמבואר בתוס' בכתובות בדוכתי טובא ושאר פוסקים ובמקום אחר הארכתי בזה מיהו מדברי הראב"ד שהביא הר"ן פ' הכותב לא משמע כן י"ל עוד כדעת הרמ"ה שדבריו מוכרחין מהא דגיטין דף ע"ג ומי מספקא לן אי אמר ר"י בע"פ והתנן ה"ז גיטיך אם לא אבא כו' ולכאורה קשה דילמא התם נמי בכ' התנאי תוך הגט מיירי לכך נראה דבכתב תוך הגט ל"ש זמנו ש"ש מוכיח שהרי י"ל דלכך כ' זמן כדי לידע אימתי יכלה הזמן שקצב משא"כ היכא שהתנה ע"פ שפיר אמרינן זמנו ש"ש מוכיח שא"ל שלכך כ' לידע מתי יכלה הזמן ז"א כיון שאין הזמן קצוב בגט וע"כ שסמך על העדים שהתנה בפניהם שאם יבא תוך יב"ח הוי גיטא א"כ ל"ל זמן כיון דהעדים ידעו ג"כ מתי יכלה אע"ג שכוונתו היה שתתגרש מעכשיו אם לא יבא תוך יב"ח. ואמנם זה דוקא בקצב זמן משא"כ כשתלאו במיתה אם הדבר להיפוך וסברא טבי בתנאי שבתוך הגט מתנאי שבע"פ לכך כיון דמוכח דר"י אף בתנאי שבע"פ אמר א"כ גבי תנאי שבמיתה נמי משא"כ בההיא דס"ל רנ"ח מיירי בתנאי הכ' בשטר וכיון דבקצב מיירי א"כ י"ל דלכך כ' זמן לידע אימת יכלה ולא הוי מוכיח שיחול מעכשיו ואין כאן מקומו להאריך: אמנם בנ"ד נראה כיון דהך מלתא אי קאי כר"י או לא ספיקא הוא ולפי דעת ה"ה מפשיטות דבריו דכל היכא שאינו תנאי שבמיתה אין זמנו ש"ש מוכיח דלא קי"ל כרבותינו דאף בתנאי דזמן הדין כן א"כ בנ"ד שאין התנאי במיתה לא שייך זמנו ש"ש מוכיח ואין להקשות למה בכל גט ש"מ אמרינן דחל מעת שהיא בעולם ואף ר"י מספקא ליה בהא ול"א זמנו ש"ש מוכיח כבר כתב הרשב"א דמהיום אם מתי גרע טפי דהוי כאומר שאינו רוצה שיחול מעכשיו רק מעת שהוא בעולם דכך הוא משמעות הלשון (וכיוצא בזה כ' הב"ח בא"ה סי' קמ"ח דזמנו ש"ש לא עדיף מאומר בפירוש מעכשיו או מהיום) אך דזה נכון לדעת התוס' שמהיום פי' מחיים אבל לפמ"ש הרמב"ן והרא"ש והר"ן דהיינו דמהיום יתחיל כו' קשה דמ"מ נימא זמנו ש"ש מוכיח דא"ל שכתב הזמן לידע ההתחלה דמשום זה א"צ לכתוב זמן דאין נ"מ בהתחלה וצ"ל כיון שחזינן דאומר שיתחיל מהיום ניחא ליה נמי שיהא כתוב בו הזמן ג"כ. ואחי החריף מוהר"ר חיים מרדכי נ"י (שהוא עתה הגאון אב"ד דק"ק דובנא יע"א) אמר שלפי סברת ה"ה דלכך אמרינן זמנו ש"ש מוכיח שהוא רוצה שיתקיים הגט וזה דווקא באם מתי משא"כ הכא בגט ש"מ דמהיום אם מתי דמספקא ליה לר"י אם הגט חל מיד או שמא רק שעה א' קודם המיתה א"כ בין כך ובין כך הגט קיים רק במספקא לן אם חל הגט קודם או אח"כ שוב ל"א זמנו ש"ש מוכיח וזה ראי' לה"ה ויפה כיוון. וא"כ בנ"ד שפיר י"ל שכיון שאם ירצה יהא גט אז ומ"ש בו זמן היינו שאם ימות יהא גט חל מעכשיו מיום הזמן וככל גט ש"מ. וא"ל דאיך יחול אז הא הוי מוקדם ז"א כמ"ש הפ"י דבכל גט ש"מ אין לחוש למוקדם דקלא אית להו וכ"כ דכל גט ע"ת קלא אית ליה ע"ש שהאריך וא"כ בנ"ד שאין לדמותו לגט שכ"מ דדווקא בתנאי דאם ימות לבד שייך לומר קלא אית ליה משא"כ כאן בתנאי דאם ירצה כשיבריא מ"מ ע"כ א"א לדין בזה מוקדם דא"כ כל תנאי דעלמא שהם באם ניחוש להו הכי אע"כ שדי לנו כשנכתב יום הנתינה משום דקלא אית ליה או מטעם אחר ועיין בפני יהושע בגיטין דף כ"ב ואין כאן מקום להאריך. בהא סלקינא שלפנינו כמה צדדים להתיר': חדא כיון שאומר סתם אם לא מתי לא יהא גט א"כ כשהברי' נתבטל הגט לגמרי ולא משגיחינן במה שאמר תחלה ואפילו תימא שבלבו היה שאם ירצה יהא גט מ"מ הוי דברים שבלב ואפ"ת דהוא אומדנ' דמוכח שעושה ע"ד ראשונה מ"מ לא מהני כיון שבלא שום אונס אומר שלא יהא גט ובמאי קא מגרשה ואפ"ת דאף בכה"ג מהני אומדנא דמוכח מ"מ אף אם בפיו אמר כן מ"מ הא איכא ס"ס דשמא בעינן שיאמר אין ואת"ל בשתיקה סגי שמא אין ברירה ואת"ל דבנ"ד כ"ע סבירא להו יש ברירה מ"מ נראה דבכה"ג כ"ע מודים דשתיקה לחוד לא מהני וקצת ראיה יש מהא דאמר ביומא דף י"ג דבכה"ג שייך ברירה דדחק התם לאוקמי הך דאשה אחרת מתקנין לו היכי קעביד דלא להוי ב' בתים ואמאי לא קאמר באומר ה"ז גיטך ע"מ שארצה אע"כ דבכה"ג אין ברירה והתם אליבא דר"י קיימינו אלא דקשה דמ"מ לימא ע"מ שאשתוק