בית אפרים אבן העזר חלק ג קסט

דלאיזה שארצה אגרש לא חשיב עומד להתברר דשמא לא ירצה לגרש שום א' מהם ובב' לוגין דחיישינן שמא לא יבא לידי הפרש' לעולם וכן גבי מעשר מחולל על סלע שתעלה בידי מן הכיס דאמרינן שמא לא יעלה לעולם וא"כ אינו עומד להתברר ולפ"ז בנ"ד נראה דלא חשוב עומד להתברר כיון דעכ"פ איכא תנאי דאם ימות יהא גט ואם לא ימות יהא כמו שירצה וא"כ התנאי דאם לא ימות אינו עומד להתברר בודאי דשמא ימות ויהא גט בלא"ה ואנחנו לא נדע אם לא היה מת אם היה מתרצה או לא וכיון שאינו עומד להתברר בודאי תלוי בדין ברירה ודווקא לענין גט ש"מ שעומד להתברר אין תלוי בברירה: ונלענ"ד ראיה לדברי ממ"ש אא"ז מהרש"א בגיטין דף ק"ה ע"ב ד"ה ר"י שכתב דהתוס' אזלי לשיטתם שפירשו לקמן לר"י דמוקי לה במי שאחזו באומר מעת שאני בעולם ולא בדרך תנאי אם ימות או אם לא ימות אלא שעה א' קודם מיתתו יהא הגט חל ואותה שעה אינה מבוררת והשתא אין כאן דבר עומד להתברר בודאי אם יחיה או ימות כמו לר' יוסי כו' והפני יהושיע תמה בזה ומסיק דגם זה עומד להתברר וכ"כ בפ' מי שאחזו דגם השעה עומד להתברר דכשמת אנו יודעין שהרגע הסמוכה למיתה היא השעה שראוי הגט לחול וכמו שהמיתה מתבררת כן השעה מתבררת ולענ"ד שהדין עם אא"ז בזה ושפתיו ברור מללו שאין זה עומד להתברר בודאי דאנן בעינן שאותו הספק שמתברר לנו עתה היה מתחלה ראוי להתברר בודאי וכאן. אין השעה ראוי להתברר בודאי דשמא לא ימות כלל וכיון שאפשר שיהיה נולד ענין שלא יהא הספק שראוי להסתפק עתיד להתברר תלוי בברירה וכן מורים לענ"ד דברי מהרש"א במי שאחזו שכ' בדף ע"ג ע"ב ד"ה תנא כתב שלא רצו להקשות על רש"י מלא מת כלל דזה יתברר בודאי אם יחיה או ימות אבל אם מת או לא מת מאותו חולי אפשר דלא יתברר לעולם אם ימות מחולי זה או לא והיינו כמ"ש דשמא לא ימות כלל אלא שמ"ש דמדברי ר' יוסי דס"ל ג"כ דשמא חל מעת שהוא בעולם כמ"ש התוס' שם בזה הדין עם הפ"י ואין להאריך עוד שלענ"ד דברי התוס' תמוהים דלמה נאמר כיון שאין השעה מבוררת וידיעה צריך ברירה דל"ד לב' לוגין דהתם אנו צריכין לומר שעתה בשעת שתיה עומד לכך שאלו הב' לוגין שנפרשו היו עומדים לכך מתחלה משא"כ הכ' דאין אנו צריכין לומר דבשעת הנתינה הוברר שהיה ראוי למות משעה זו דשעת נתינה אינה מעלה ומורדת כיון שעיקר חלות הגט אינו עתה וא"כ אין זה ברירה כלל רק גילוי מילתא בעלמא דכשמת אמרינן דאגלאי מילתא למפרע שרגע זו היתה סמוכה למיתה שבה היה ראוי לחול הגט וכיוצא בזו היה נראה מהתוס' בביצה דכל שבודאי עתיד החכם לבוא לרוח זה הוי כאילו כבר בא חכם דהוי גילוי מילתא אם לא היכא שיכול לבא מתוך התחום לשני הרוחות שכיוצא בזה כתב הפ"י במי שאחזו אלא שכתב דזה הוי דבר העומד להתברר ולענ"ד כמ"ש דל"ש בזה ברירה כלל דגילוי מילתא בעלמא הוי. וגם מ"ש שם לתרץ דברי רש"י דלכך בימים שבינתיים מגורשת ואינה מגורשת משום דאין ברירה הוי הטעם משום שאין זה עומד להתברר. לא ידעתי הא אחר רגע זו הדבר מתברר שלא חל הגט עדיין שלא היתה רגע הסמוכה למיתה וגם הוא גילוי מילתא וכמ"ש וצ"ע לפום ריהטא ואין הפנאי מסכים כראוי לעיין: ועכ"פ אני לומד מדברי אא"ז הנ"ל דכל כה"ג מיקרי דבר שאינו עומד להתברר וה"נ בנ"ד. איברא דלכאורה יש לחלק דהתם שפיר י"ל שמא לא ימות ולא יבוא הספק לידי בירור משא"כ כאן אין לומר שמא ימות ויהא גט בלא"ה ולא יתברר אם לא ימות היאך היה רוצה משום דלא חיישינן לזה כדאיתא בגיטין דף כ"ח דאפילו זקן או חולה נותנו לו בחזקת שהוא קיים. אבל ז"א דמבואר שם דלשמא ימות חיישינן א"כ בשעת מעשה אינו עומד להתברר ושפיר תלוי בברירה: והנה לפי דעת מהרש"א דזה אינו עומד להתברר א"כ לפי דעת הפוסקים דסבירא להו דמעכשיו הוי נמי כאומר מעת שאני בעולם א"כ אין תי' התוס' מספיק לומר דמשום כך מהני גיטא דש"מ ונ"ל דס"ל כמ"ש דזהו גילוי מילתא לבד ולא נשאר לנו רק לומר דתלוי בברירה משום טעמא דרש"י שאין התנאי בידו זהו עומד להתברר אמנם לולי דברי רבותינו הייתי אומר לתרץ דלא תיקשי מהך דמה הוא באותן הימים אהא דאתקין שמואל בגיטא דש"מ ממילא א"ש מנהגא. ומתחלה אבאר שנלפע"ד דל"ש ברירה אלא אם מתחדש בדבר ענין שלא היה עד עתה שצריכין אנו לומר הוברר שכן היה מתחלה כגון הרי זו גיטך אם מתי מחולי זה שכיון שתלה הגירושין במיתה והוא ענין שלא היה כן עד עתה בזה צריכין אנו לומר הוברר הדבר שמתחלה הי' עומד להיות כן משא"כ כשהתנאי הוא על אופן שלא יתחדש דבר אין אנו צריכין לברירה כלל וכן מבואר בשאגת אריה שאביא דבריו לקמן דכל שהתנאי בשב ואל תעשה כגון באם לא תמות וכה"ג ל"ש ברירה אלא שהביא ראיה מדברי הרמב"ן שכתב אמרינן ע"מ שירצה אבא היינו שלא ימחה אינו תלוי בדין ברירה לזה יש לדחות ולומר דכוונת הרמב"ן הוא לשיטתו שם דבמתנה על ד"א ל"ש ברירה רק ברצון שהוא מסור ללב וזהו דוקא אם בעינן שיאמר אין שזהו תלוי ברצון אבל בע"מ שלא ימחה אין תלוי ברצון וכל שלא מיחה נתקיים התנאי מ"מ מצד הסברא נראה כמ"ש ולפ"ז י"ל דהא דמתנה אם לא מתי לא יהא גט ר"ל שיתבטל הגט כמבואר ר"פ השולח דכל לשון להביא שפיר הוי ביטול הגט: ולפ"ז גבי הא דמה הוא באותן הימים שתלה גוף הגירושין במיתה שאומר ה"ז גיטך אם מתי מחולי זה כיון שאין הגירושין חלים כלל אם לא שיתחדש ענין המיתה וזה אין בידו שפיר תלי' בברירה משא"כ הא דאתקין שמואל דהכא קאמר לה אם מתי יהא גט ר"ל ישאר גט זה בתוקפו כבראשונה ואם לאו לא יהא גט ר"ל שיהא הגט בטל נמצא שאין התנאי בגירושין רק בביטול הגט וה"ז כמבטל גט ע"ת אם מתי לא יהא בטל ואם לא מתי יהא בטל ובזה ל"ש לומר אין ברירה ולא נתבטל הגט כלל ז"א כיון שתלה התנאי מהביטול באם לא ימות אלא יעמוד חי וכל כה"ג שהוא שב וא"ת ל"ש ברירה כלל וא"ש נמי מה שהקשו התוס' דשמואל אדשמואל דהא שמואל לית ליה ברירה בס' ביצה ולפמ"ש ניחא: ואמנם זה נכון לדעת הרמב"ם וסייעתו שיכול לבטל גופו של גט אבל לדעת התוס' וסייעתו צ"ע כיון שגופו של גט אינו יכול לבטל אם שייך לומר שמבטל הנתינה מתורת גירושין ולפי"ז לכאורה בנ"ד אם נפרש הרצון שלא ימחה וישתוק א"כ אין ברירה כיון דשב וא"ת הוא אלא שמהתוס' מוכח דאף בע"מ שלא ימחה שייך ברירה שהרי בגיטין ובעירובין הקשו אהא דמסיק ר' יוסף דלר"ש אין ברירה הא בההוא דע"מ שירצה אבא ס"ל לר"ש ברירה והוצרכו לומר דרב יוסף סבירא ליה לחלק בין תולה בדעת עצמו לתולה בדעת אחרים ואם איתא נימא דר"י לשיטתו בקידושין דף ס"ג דסבירא ליה דע"מ שירצה היינו שלא ימחה א"ו סבירא ליה דאף בשלא ימחה שייך ברירה ואפילו תימא דלא שייך ברירה י"ל טעמא כמ"ש הפ"י בקידושין דבלאו ברירה נמי אמרינן דמסתמא אם היה יודע לא היה מוחה וא"כ אפשר שזהו טעמא של הרמב"ן ג"כ אבל בנ"ד שתלה הדבר ברצון לא שייך זה ושפיר תלוי אי יש ברירה או אין ברירה אף אם נימא דהוי ע"מ שלא ימחה ומכ"ש אם נימא דהוי ע"מ שיאמר אין דאז אפילו אם יש ברירה אין לחוש כיון דלא אמר אין בשום פעם: אמנם לכאורה צ"ע דמ"מ יש מקום לאסור שמא בשום פעם יאמר אין וכמ"ש בפוסקים במקדש ע"מ שיאמר אין או ע"מ שירצה אליבא דהרמב"ם וסייעתו אף שלא אמר אין מקודשת מספק דכיון שהתנאי בקום ועשה לא נתבטל לעולם ויש לחוש שלא יאמר אין אבל באמת הא ליתא דדוקא התם שתולה בדעת אחרים ואין בידו לקיימו חששו לזה משא"כ בנ"ד שתלה בדעת עצמו דבודאי לא יקלקל עצמו כמבואר באה"ע סי' קמ"ג בתנאי שבידה לקיימו בשב וא"ת מותרת להנשא ואין חוששין שמא תבטלנו שבודאי לא תקלקל עצמה ואפי' למאי שהביא שם בסט"ז דעת הרשב"א וסבירא ליה דאף בכה"ג לכתחלה לא תנשא לא קאמר אלא משום חומרא דא"א כמבואר בדברי ה"ה פ"ח מהל' גירושין דשהא תעבור על התנאי ונמצא גט בטל ובניה ממזרים (אמנם ברשב"א פ' המגרש מבואר דאיכא סברא להיפוך דמתוך חומרא א"א מזדהרין טפי ע"ש) ועוד דאפילו התם היינו דלכתחלה לא תנשא אבל בדיעבד עכ"פ