בית אפרים אבן העזר חלק ג קסב

עלילות דברים ויתן הדברים לשיעורים ואין לך אלא מה שהתירו חכמים בש"ע להתיר לגרש בע"כ אף אחרי התקנה אבל מ"מ בלא גירושין אסור לישא אחרת אם לא ע"פ התרה מק"א רבנים וכפי התנאים המבוארים שם דלא גריעה מנשתטית ולכן הדין נותן שיבררו להם שני הצדדים ב"ד שאינם נוגעים מורי שוה והמה יחתכו את הדין ע"פ דין או ע"פ פשר ברצון הצדדים וכן אני כותב לק"ק יאס שלא יעגנו את האישה רק ימצאו להם סביב גבעתם ב"ד יפה ויציעו טענותיהם לפניהם וישפטו הם ומובטחני שבודאי יתנו מקום לדברי אלה הנאמרים באמת ולמען השלום טרם אכלה לדבר אבקש ממכ"ת שלא יטרחוני עוד בנושא זה כי לא אתן יד עוד בדבר הזה ואף גם עתה אני משיב מפני הכבוד ומפני היראה מדאגה מדבר דלא לימרו הדור בהו רבנן משמעתייהו ומעיקרא מימר אמרי ולאו אדעתייהו ואמינא מה דקאמינא ולאפרושי מאיסורא קאתינא ומכ"ת במטו בעינא למיהב דעתי' למעבד שלמא לקרובה או לרחוקה ולא תהי' זאת לפוקה ואז יהיה הבעל מנוקה כי יצא דבר המורה לצדקה אחרי שמוע מפי בעלי הריב ויקוב הדין את ההר כמשפט וחוקה בטעמא ונימוקא ישא ברכה מאת ד' וצדקה. דברי זעירא דמן חברייא: הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד שאלה קכא קנקן כו' ה"ה אהו' ש"ב ומחו' כו' מוהר"ר משה זאב וואלף נ"י לנצח: אותיותיך ראיתי וחדאי נפשי בפלפולך ליישר חילך והנה במה שחזרת על דבריך הראשונים תשובתך כבר חרוטה על לוח לבי אולם מנעתי פרי עטי כי טרידנא טוב' מכמה עסקים דלא מצינו לאשתמוטי והדברים ארוכים וגם אמינא לא אפגרוך מלימודך למיהדר למיגמר בעתיקא ואולם לכבודך אמרתי להשיבך במה שיצאת לדון בדבר החדש בענין גט בע"כ על ידי שליח ורצית להבי' ראיה מדברי הרמב"ם במ"ש שאין מרבים על המכר וכ' הלח"מ דכיון שהתנה שיתן לו לזמן וכך כך והמכר חוזר וק' דהא הוי תנאי שאי אפשר לקיימו על ידי שליח דהא אין שליח לדבר עבירה א"ו דהמעשה קיים: ושגית בזה שגיאה גדולה דתנאי שא"א לקיימו על ידי שליח היינו שאין המעשה יכול להעשות ע"י השליח כגון חליצה או קידושי ביאה וכה"ג משא"כ במכר כיון שענין המכר יכול הוא לעשות על ידי שליח שפיר מועיל בו תנאי. והוא פשוט ואין להאריך וע"ש בתוספות בכתובות שכ' הסברא בזה דכיון שאין המעשה בידו לעשותה ע"י שליח לאו כל כמיניה למירמי בי' תנאה משא"כ מעשה שבידו לעשות ע"י שליח וכ"כ התוס' להדיא בגיטין דף פ"ד ד"ה ע"מ שתעלו לרקיע (וע"ש שכתב כי היכי דילפינן בפ' מצות חליצה כו' וכוונתיה לההיא דכתובות) כו' דבתנאי אין לחוש אם לא יוכל לעשות ע"י שליח או אינו יוכל לעשות כלל ואין לטעות ולחלק דשאני התם שיכול לשלוח גט ע"י שליח בתנאי זה משא"כ הכא שאינו יכול לעשות שליח למכור בתנאי דאם מעכשיו בכך ואם לזמן בכך כיון שהוא דבר עבירה הדבר פשוט דז"א כיון שעל כל פנים יכול הוא למכור ע"י שליח שפיר יכול להטיל בו תנאי וכמו שהסבירו התוספות וגם כיון דבשעה שמתנה עדיין אין כאן איסור כלל רק לכשיגיע הזמן ליתן לו כך וכך יהא איסור שפיר יכול לעשות שליח וגם דהא אין כאן רק רבית דרבנן ובכה"ג אפשר דיש שליח לדבר עבירה ועכ"פ המעשה קיים כמ"ש לקמן ומבלעדי זאת נראה דבנידון דהרמב"ם אף שאר משפט התנאים לא בעינן וכההיא דאמרינן בב"מ גבי מתנה ש"ח דאע"פ שמתנה עמ"ש בתורה לא איכפת ליה דמעיקרא לא שיעבד נפשיה וע"ש בפרש"י וה"ה כאן ואף לפמ"ש התוס' בר"פ אע"פ וחלקו על רש"י בזה וס"ל טעמא דמקודשת אף על פי שלא קידשה כ"א באופן זה משום דכל תנאי לא היה בו כדי לבטל המעשה אי לאו דילפינן מב"ג כו' וא"כ דומיא בעיא מ"מ מודים דאין זה דומה לתנאי דעלמא ואין זה צריך משפטי התנאים דהרי עיקר המכירה בנתינת הדמים תלוי וכל שלא נתן לו כמו שהסכימה דעת המוכר לא התחיל המכר כלל ואכתי ברשותו קיימא ואם אמר לכשתתן לזמן פ' יהא מכור מעכשיו לא בעינן משפטי התנאים להרמב"ם: ומ"ש ראיה מח"מ סי' קצ"ה בקנין בשבת דמה שעשוי עשוי והבאתי דברי קצה"ח שהקשה דאין שליח לד"ע וכ' שהוא מטעם זכיה ומדין עבד וכתבת דבה"ע כ' בהדיא שהוא מדין שליחות וע"כ דהמעשה קיים אודיעך שסברא זו לאו דידיה ורבינו הגדול מהרי"ט חתו' עליו בחלק חו"מ סימן כ"א שכתב דכל ק"ס שהעדים קונין בו מדין זכיה הוא שנותנין הסודר למקנה בעד הקונה דזכות הוא לו דומי' דעבד כנעני דתנן בכסף ע"י אחרים כו' ואמנם מ"ש בקצה"ח דמהני אפילו בעכו"ם כיון דא"צ שליחות וממילא קונה ע"י הסודר של העדים כו' אלא שיכתבו וקנה הכותי והוא קונה על ידי הסודר של העדים כו' ושגגה הוא בידו דקי"ל אין זכיה לעכו"ם ואף על פי שמזכה לו ע"י ישראל אחר לא מהני כמבואר בש"ס דב"מ דף ע"א וכ"פ הרמב"ם והש"ע סי' רמ"ג להדיא דאין ישראל זוכה לעכו"ם כו' וע"ש במהרי"ט דמייתי ראיה מדברי התוס' שכ' דאין לכתוב וקנינא דאין שליחות וזכיה לנכרי כו' אלמא דקנין העדים כטעם זכיה הוא וגם הביא שם דברי בעה"ע ולפ"ז פשוט דאף שכ' בעה"ע דעבדי שליחותי' דקונה כו' הוא היכא שישנו בתורת שליחות אבל באמת הקנין מועיל אף שאינו בתורת שליחות דהיינו בקטן וכה"ג מ"מ מהני בתורת זכיה שהעדים הם זוכים לעצמם מהמקנה בשביל הקונה ואם כן פשיטא דאין ראיה מהך דאם קנו בשבת קנו: ואמנם באמת א"צ לזה כלל והקצ"ח שכתב משם ראי' דאין בזה שליחות לא עיין יפה דע"כ לא אמרינן אשלד"ע אלא באומר לעשות בשבת אבל בזה אף שהקונה אמר להם בפירוש שיהי' הן שלוחיו הן עדיו לעשות מ"מ אם לא אמר להם בפי' שיעשו בשבת אין בזה משום שלד"ע וכמבואר במ"ל בפ"ג מהל' גניבה וכ"כ בנ"ב סי' פ' אות ק"כ וע"ש בסי' ע"ח וגם דהא דנימא באיסור דרבנן אשלד"ע ספוקי מספקא ליה למהרי"ט הביאו המ"ל בפ"ב מהל' רוצח ואיכא למימר דאפ"ת דאין שלד"ע גם בדרבנן ולא מחייב שולחו דאיסור קל הוא מ"מ המעשה קיים: ומ"ש כי אירע כו' אלין פטטייא לאו דאורייתא והי ניהו מילי דכדיב' וח"ו להאמין כזאת על ישראל קדושי' המה יביטו ויראו מעשים אשר לא יעשה כאלה ליתנו יד לפה אנכי היודע אם יקרה כה כמשפט הזה איש אחד יחטא כל העדה תקצוף חמת למו כדמות חמת נחש וגם יתנוהו אל המהפכת ואל הצנוק וכי יקח אשה בשאט נפש מפרישין אותו מביתו וכופין אותו בשוטים עד שיגרש וגם אש עצורה לנו לחוש לדברי התוס' ז"ל אשר דבריהם מאירים וכן מורה שיטות הש"ס וסברא נמי איכא דכיון דקי"ל אשלד"ע א"כ פשיטא שהמעשה בטל כיון שלא בא ליד האשה ע"י שליח וכמ"ש לקמן ואטו מפני שאנו מדמין נעשה מעשה בא"א להקל ובפרט אחרי ראינו דברי הגאון מופת דורינו מוהר"י לנדא שהלכה כמותו בכל מקום מי לא יחוש לדבריו ואילו הקושיות והדמיונות כולם כקש ישא רוח. ונפלאתי על מ"ש שאירע כו' אתמהה איך שלחו איש חרמי ולא עשו בו שפטי' וגם לא תאמין כי הותרה האשה בהוראת ב"ד וברשות אב"ד דק"ק הגאון נ"י בודאי העלימו הענין ממנו ומעליו הדבר יגונב על בלי הוגד לו כי נעשה בע"כ באופן שעבר על חרגמ"ה ובודאי הוי מחי ליה בסילוא דלא מבעי דמא והיה כופה אותו ליתן גט אחר ברצון. ומ"ש ראיה ברורה ממ"ש בש"ע דשליח דקדושין אינו יכול למנות שליח כו' דע כי אתי היתה ראיה זו זה ימי' כבירי' וראיתי שכתבי הגאון מהומברג שכתב ראיה זו בשם בנו וגם דודי הגאון נ"י זכורני שכתב באיגרת שכ' תשובה על ענין זה והביא ראיה מדברי הקדוש מרדוש וגוף תשובתו לא ראיתי אבל ידעתי שהעלה שח"ו להקל בזה ובתשובה אחרת הארכתי בזה (עיין בתשובה להגאב"ד דק"ק ראווני בסי'): והנה לכאורה יש לתמוה על הפוסקים דשליח אינו עושה שליח בקידושין לפמ"ש הרא"ש בפ' הא"מ והכי פסקינן בש"ע