בית אפרים אבן העזר חלק ג קסא

גם ראיתי בקונטריסו אזי שכתב שבימי הב"ש לא היה רגילות שיהיה ליב שם הקודש ארי' אתמהה ששם חותנו של הב"ש הגאון בוצינא קדישא מו' ליב ז"ל הי' שמו ארי' ואחריו נקרא נכדו מחו' הגאון מ"ו ליב האב"ד אמשטרדם ושאר גאוני ארץ וגם בנו של הצ"צ וטובא איכא אך שהב"ש לא חשיב כרוכלא רק מה שהעתיק מסדר מהר"מ וספר שמות וגם הם לא מלאו את ידם רק מה שבא זכרונם לברכה לפניהם ולהיות כי הגיע זמן ק"ש של שחרית אמרתי להפסיק בזה באהבה רבה ושים שלום דברי ידידו לנצח: הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד שאלה קכ שלום לכבוד אהו' הרב וכו' מהור"ר חיים אריה נ"י: אדמהו אכנהו ולא ידעתיו והנה מכתבו בדבר הגט בא אלי כפול ומשולש ואף שדרכי מעולם החשתי אחריש אתאפק להתעבר על ריב לנטות לצדדים הבאים להתווכח ולנצח וכ"א מזכה את בני עירו אבל מה אעשה אחרי כי מרבה בחבילות מכתבים ושוקד על דלתותי יום יום אין לך כל פקודה ופקודה של הבי דואר שאין בה מענינו של גט זה מפה וגט זה מפה גלל כן לא אוכל להתעלם ועל ארבעה אשיבנו אשר תמה מדוע לא ישא אחרת כיון שנתן לה גט פטורין כו' אנן על ב"ד דק"ק פלוני קא סמכינן שמוחזקים לב"ד יפה שלא יצא מכשלה זאת מתחת ידם וכפי דבריהם לא היה בנתינת הגט ממש ואפילו ריח הגט אין בו ומכ"ש לפי מכתב כתב שהיה ע"י שליח שרוב גאוני הזמן הסכימו לדברי הגאון נ"ב ז"ל ואף הגאון מהר"י הלוי ז"ל שצידד להתיר כיפי תלי לה מחמת שהשליח היה שוגג ולדעת רוב הפוסקים בשליח שוגג אמרינן יש שליח לדבר עבירה אבל זולת זה לא היה פוצה פה ומצפצף נגד דברי רבותינו בעלי התוספת דלענין שליח לדבר עבירה השליחות בטל: והנה הארכתי בכמה תשובות בענינים אלו אך בזה אין אנו צריכין להא למחלוקות הגאונים ז"ל אחרי שכתב כתב שיכול להיות שלא צוהו לד"ע והגט נתן בידו וצוהו ליתן לה מעות כפי דתה"ק דסבר דתשתעי דינא ותקבל גט פטורין כאשר כתב לו הרב מפאקשאן ואח"כ ששינתה טעמא הוצרך השליט ליתן הגט בע"כ כאשר יש כתבים כו' ובזה כ"ת מהדר אהיתירא בקיום הגט (וע"ז אני אומר כאשר ימשול המושל הגדול הגאון בעל נ"ב ז"ל על חכם א') דדמי כהאי עורבא דאייתי נורא לקיני' דבזה כ"ע מודו שהשליחות בטל כיון דהשליח לגרמיה הוא דעביד לתת הגט בע"כ אין לך משנה מדעת המשלח גדול מזה ועיין בגיטין דף כ"ט גבי טול ממנה חפץ כו' וכאן אין ספק כיון שלא אמר לו שיגרש בע"כ לא עלה על לבו לעשות כן ויעבור על חרגמ"ה ואף אם כה יאמרו שהיה מרוצה בכך שאם לא תאבה האשה לקבל ברצונה יתן לה בע"כ לאו כל כמיני' דאין אדם משים עצמו רשע ואמרינן השתא הוא דאיתרע וכ"כ הט"ז בח"מ סימן קע"ו אפילו כתב בפירוש שאפילו מציאה יהיה בשותפות לא נכלל בזה אפילו גניבת עכו"ם דהא יש איסור בזה ואמרינן איסורא לא ניחא ליה דליקני כדאיתא בב"מ דף צ"ו ואפילו אם הוא מרוצה עכשיו מוקמינן ליה אחזקתו והשתא הוא דאיתרע עכ"ד הט"ז: וגדולה מזו נלפענ"ד דאף בזמן הש"ס שלא היה חרם רגמ"ה קרוב בעיני לומר דאם שלח גט לאשתו בסתם ולא פירש מה יעשה לו כשלא תרצה קבל והיא לא רצתה והשליח נתנו לה בע"כ שהשליחות בטל דאמדינן דעתו שלא נתן לו ע"מ לגרשה בע"כ ובפרט בזיווג ראשון וגם דודאי איכא בזה משום בזיון דבעל שיאמרו כך ווסתו של פלוני לגרש את אשתו בע"כ ואין זה דרך ישר לפני איש וכיון שלא היה בדעתו על שליחות בע"כ שינוי בשליחות הוא ובטל מדינא דש"ס ומכ"ש לדידן דאיכא חרגמ"ה דרביע עלי' אומדנא דמוכח הוא שלא היה דעתו כ"א לפייסה שתקבל מדעתה ולאו כל כמיני' לומר שנתן לשליח ע"מ לגרש בע"כ ולמשווי נפשי' רשיעא אצ"ל לפמ"ש מכ"ת גופיה גופא דעובדא הכי הוי שנתן הגט לשליח ונתן לו מעות לרצותה ולאשתעי דינא א"כ כתורה עשה וע"ד שיבא במשפט עמה עשה זה לשליח ואין עליו אשמת חרגמ"ה כלל ושליחא הוא דעווית לעבור על דעת משלחו שלא צוה לתת הגט אם לא יעשה משפט עמה ואף אם אמור יאמר שנרצה לו להיות נספה בלא משפט אם לא תרצה לקבל מדעתה מי יאמין לשמועתו כי ישים אשם נפשו ואף שיש רגלים לדבר שעינו נתן בגירושין מוקמינן ליה אחזקתו חזקת כשרות דנקט מלתא בדעתו לפייסה במה דמתפייס לקבל הגט ברצון ולא יעשה כרשע הזה להיות רע לשמים ולבריות וכאשר עינינו הרואות מעשים בכל יום באנשים שאינם שרוים בשלום עם נשותיהם לפעמים שעוזבים את ביתם וילכו לנוע ומתארך ימים ושנים עד שבאים לידי פשר דבר שתקבל האשה גט ברצון ושוטים שקלקלו ומתהפכים בתחבולת לעבור על חרגמ"ה ויעשו בערמה לתת גט בע"כ לעזה עליהם המדינה והמה שפלים ונבזים בעיני כל אחרי שאינם רוצים בפושרין וקופצין לאמבטי רותחת ונכווים בחמי חמין תא חזי מ"ש רבינו הגאון בנודע ביהודא בסוף סי' ע"ז וז"ל וא"כ הדבר פשוט שהשליחות בטל ואין כאן גט וממילא עובר בכל יום על חרם ד"ב נשים ומעתה הנה יצא פלוני זה חרגמ"ה חומרו על ראשו אונן מימינו ומחוסר כיפורים משמאלו לא יאבה ה' סלוח עד שיגרש את אשתו השנייה שנשא בעבירה וישוב לאשתו הראשונה או ירצה אשתו הראשונה שתקבל ברצון גט ואז יוכל לשאול מחילה וסליחה על העבר גם כתב שם וז"ל ודי בזה להיות המנודה והעבריין נשאר בנדויו ואם אשתו תשמע אליו לדור עמו היא אשתו השניי' גם היא תלבש קללה כמוהו ארורים וערירים יהיו וערירים ימותו ושומע לדברינו ישכון בטח עכ"ל הזהב של הגאון ז"ל והגאון בעל המחבר ספר בית מאיר כתב בסי' קי"ט דמדברי מהרש"ל משמע דאף אם נשאת האשה ששוב אין האיש נקרא עבריין מ"מ לא מהני ליה הגירושין לענין שיהא מותר באחרת למנהגינו שלא לישא ב' נשים ובסוף הספר בתשובה סי' ד' האריך בזה שאף בגירש בעצמו אין הגט מועיל בע"כ לדידן דקי"ל כרבא דאי עביד לא מהני וכתב וז"ל והוא איסור תורה חרגמ"ה ועל בתי דיני ישראל להורות לו שעדיין בכל יום ויום עובר על החרם עד דליהדר או שתנשא היא לאיש אחר וזה נמי משמעות הרמ"א דשוב לא נקרא עבריין משמע הא קודם שתנשא הוא עבריין בחרם הנ"ל וממילא נמי כיון דאגידא ביה שעדיין בעמוד והחזר קאי עדיין נמי באיסור נשיאות שתי נשים ואסור לכל אדם ליתן לו אשה כדי לחוש עכ"פ לספק חרם שעדיין רובץ עליו לשיטת רוב הפוסקים הראשונים כרבא וכ"ז בגירש מעצמו בע"כ ושילם הכתובה אבל במגרש ע"י שליח בע"כ עיין ר"ס ל"ה עכ"ל ספר בית מאיר ושם בסי' ל"ה הזכיר מדברי הנ"ב: והנה העתקתי לשונות הגדולים הללו אחרי רואי כי כ"ת מקלו יגיד לו וקל בעיניו להוציא ענין זה מכלל איסור נושא אשה על אשתו אחרי שנתן גט ורצונו ליתן גט וע"ז אני אומר אהבה מקלקלת השורה להקל מתוך חומר בלי צורה וע"פ עצמו מתברר הדין שהאשה עצורה ובו קשורה ואסור באחרת עד כי יוציאנה בגט כשר ותהיה מגורשת גמורה והכי דיינינן להו ולכל אלמי דכוותייהו המתחכמים על תקנות חז"ל ובאין תחבולות לחבל כרמים ומשטח חרמים כמתלהלה יורה זיקים באמתלאות שדופות באויר פורחות אפס אשר כתב כ"ת שאין כאן עבירה כלל כידוע לכל באי שער העיר שא"א לשום אדם לסבול רעות כאלה אשר עשתה הנ"ל כבר הודעתי מראשית דאנן אדייני דק"ק פלניא קא סמכינן וב"ד לא חשידי לחפאות דברים אשר לא כן ועם כי כ"ת למשמע אזניו יוכיח דאתתא דא סני שומעני' הנה הדבר ידוע כי רגמ"ה לא בא לתקן שלא יגרש בע"כ אשה חכמת לב ואשת חיל שאין לה צורך בתקנות כאלה אבל שקד על תקנות בנות ישראל שיש מהם קצרי יד השכל ואין מעצור לרוחם ואעפ"כ קשין גירושין וכן מצינו במהרי"ל שהיה שם תקנות לתת ג' מטבעות מג' מדינות כדי שיקשה בשלחו אותה ע"ש וכמה תקנות עשו חז"ל שלא תהא קלה בעיניו להוציאה ולכן אחר התקנה אין מקום להתיר לגרש בע"כ או לישא אחרת מחמת אומד הדעת שאין יכול לסבול וכיוצא שא"כ מה הועילו בתקנתם וכ"א יוכל לומר איני כשאר כל אדם איסטניס אני או כי ישים