בית אפרים אבן העזר חלק ג קנט

דאף בעולה לס"ת בשניהם כותבין לכתחלה דמתקרי ע"ש ובזה מתיישב היטב דברי הב"ש ס"ק כ"ד שכתב אם נקרא משה ליב יש לכותבו משה יהודה המכונה ליב כו' ואין לחוש שמא יאמרו ליב הוא הכינוי של שני שמות משה ויהודה ולא נקרא כלל משה כי מסתמא קאי על דסמיך ליה כו' ועיין בנ"ש עכ"ל ולא רצה לסמוך על הוכחות הנ"ש גבי יעקב וואלף משום דלכאורה אין הכרח להוכחות הנ"ש דעדיין יש פתחון פה לומר דשם יעקב הוא שם הניתוסף על חולי ואין ראיה ממ"ש בלא דמתקרי כיון דעכ"פ בדיעבד כשר ובתה"ד כתב שבאוסטרייך נהגו כן לכתוב בלא דמתקרי כיון שעולה כך לס"ת א"כ אין מזה הוכחה לכן כתב טעמא אחרינא דמסתמא קאי על דסמיך ליה: ואמנם אף שע"י הג"ה זו א"ש דברי הנ"ש ברווחא מ"מ מסתפינא להגיה אחרי כי בעל נ"ש בעצמו הדפיס בשנת תמ"א מהדורא בתרא לספרו והגיה כל ספרו והוסיף כמה ענינים ובענין זה לא הגיה כלל ש"מ דהך מלתא כדקיימא קיימא ואמנם החשש שכתב הנ"ש גבי וואלף יעקב שהיה נראה שהכינוי הוא וואלף יעקב ע"כ שאינו על הדרך שכתבתי דהיינו שיסברו שהיה שמו יעקב וע"י חולי ניתן לו שם בנימין עם כינוי וואלף כדאיתא בהג"א סעיף י"ח דכשניתן לו מ"ח שם וכינוי מקדימין אותו לשם הראשון דז"א דא"כ בזה נמי ליכא למיטעי מטעמי' שכתב תחלה דא"כ הו"ל למכתב בנימין המ' וואלף דמתקרי יעקב וא"ל דיסברו שהיה נקרא בפי כל אחר החולי וואלף יעקב ומשום הכי לא כתבו דמתקרי כמ"ש הב"ש דבנקרא בשניהם אין לכתוב דמתקרי אף לכתחלה ולשון רמ"א אינו מדוקדק כו' (ואפשר דגם הנ"ש יסבור כן אלא דמדבריו במהדורא בתרא לא משמע הכי וקצרתי): אך דבאמת ז"א כיון דעכ"פ ידעו מתוך הגט שזה שמו עתה בנימין יעקב לתורה שהרי שם יעקב היה לו מתחלה לפי טעותם ואין דרך לעקור שם הראשון לגמרי בקריאתו לתורה ומפי העולם וואלף יעקב וכן הוא באמת שמותיו של המגרש וא"כ מה להם לדקדק אם השמות הללו הם מחמת חולי או מלידה כיון שס"ס נכתבו שמות המגרש הזה כהוגן אין כאן לעז וע"כ דהחשש של הנ"ש הוא שיאמרו ששם המובהק שלו לתורה אינו רק בנימין ולא יעקב כיון שכן נכתב בגט בתחלתו שם בנימין לבד ושם יעקב לבד הנטפל לוואלף אינו ג"כ רק כינוי לשם בנימין ולא מעיקר השם הוא ואף שאין רגילות כלל לעשות שם יעקב טפל וחניכא לשם בנימין שבקי' דהוא דחוק ומוקי נפשיה כיון דכן משמעות הל' דאל"כ אין לו להפסיק באמצע השם המובהק אף בכינוי של השם: והארכתי בזה לפי שלכאורה מסתבר לפרש דברי הנ"ש דחששא דידיה הוא לאו משום דמלידה נעשה כן שאין רגילות בזה לתת לבנימין כינוי וואלף יעקב רק וואלף לחודי' ויעקב מה עבידתיה וא"כ מוכח מתוכו דיעקב שם המצורף לבנימין רק חשש' דידיה שיתלו לומר שבנימין וכינויו באים ע"י חולי ויסברו שבעלי' לתורה תפסו השם מחמת חולי דהיינו בנימין ושם יעקב נעקר לגמרי משם העליה לתורה רק שבפי העולם מחזיקין בכינוי וואלף שנתחדש לו עתה וגם שם יעקב לא נשכח מפיהם וקורין בשניהם יחד וא"כ יטעו לומר שאין זה המגרש שעולה לתורה גם בשם יעקב ואם היינו מפרשין כן דברי הנ"ש הי' מקום לומר דגם הנ"ש מודה דיש מקום לפרש דהמכונה לא קאי על האדם כי אם על השם דהיינו שם בנימין ויעקב לא נשתנה כל עיקר ומצטרף לשם המובהק אלא לפי שלא היה רגילות כלל לקרות ב' שמות בשעת מילתו מחמת זה ימצא מקום לטעות שיש כאן תוספת מחמת חולי משא"כ בזמנינו שרגילים הרבה לקרות ב' השמות בשעת המילה שפיר יכולין לפרש דיעקב אינו בכלל הכינוי ומצטרף לשם בנימין דטפי מסתבר לומר כן מלומר שיעקב נעשה כינוי מתולדה לשם בנימין שזה אין רגילות כלל אך לפי מ"ש גם דברי הנ"ש א"א לפרש שיתלו בטעות דמחמת חולי היה דמ"מ אין רגילות לעקור שם הראשון לגמרי לגבי עליה לתורה וע"כ שכוונתו שיתלו בטעות שמלידה ניתן או שם בנימין לעקור משם וואלף יעקב לטפל וכמש"ל וא"כ אין מקום לחלק בין זמן הנ"ש לזמנינו כלל: ולא אוכל להתעלם ממה שנמצא כתוב בדברי הב"ש מהדורא קמא שהדפיס המחבר ז"ל בהיותו במדינות פולין אבד"ק שידלוב בשנת תמ"ט לפ"ק בק"ק דיהרן פורט ושם כתב וז"ל ואם נקרא בב' שמות ואחד מהם שם לעז כו' כגון משה ליב ני' דמסתמא קאי על דסמיך ליה כו' גם מי שיודע שזה נקרא משה ליב יטעה לפרש דכינוי קאי על משה ולומר שאחר גירש מאחר שי"ל הכינוי קאי רק על יהודה וכן להיפוך אם נקרא ליב משה כותבין יהודה המכונה ליב משה אף את"ל אם כתב המכונה במקום דצריך לכתוב דמיתקרי פסול כמ"ש בסמוך שם הטעם משום דהוי שינוי השם כי כינוי לא שייך בשם גמור משא"כ כאן דמכונה קאי על לע"ז ליב אלא דיאמרו דקאי על משה ג"כ משום זה אינו פוסל מאחר דיודעין מי הוא המגרש דקורין אותו ליב משה והמכונה באמת קאי על מלת ליב כנ"ל ועיין בנ"ש מ"ש בזה עכ"ל: אמנם עיניך הרואות כי בב"ש מהדורא בתרא שהדפיס בבואו לק"ק פיורדא בשנת תנ"ד לפ"ק שם חזר על כל דבריו בעיון גמור עם תלמידים מקשיבים והשמיט הרבה דברים ממ"ש בראשונה וגם הוסיף כמה דברים כמבואר בסוף הקדמתו לב"ש מ"ב ומבואר שהשמיט מ"ש במ"ק גבי משה ליב דמי שיודע שזה נקרא משה ליב למה יטעה לפרש כו' ולא כתב רק טעמא קמא לחוד דמסתמא קאי על דסמיך ליה אלמא שחזר בו ממ"ש במ"ק ור"ל דאע"ג שידע שזה נקרא משה ליב מ"מ יש מקום לטועה לטעות דהך המכונה ליב קאי גם על שם משה ואחרינא הוא אי לאו משום דדריש סמוכין ולכן השמיט הך דינא דליב משה לגמרי שרצה במ"ק לומר דשפיר דמי לכתוב יהודה המכונה ליב משה מאחר דיודעין מי הוא המגרש יפרשו דהמכונה קאי על ליב לבד וחזר והודה לדברי הנ"ש דשפיר יש לחוש שיאמרו דהמכונה קאי על משה ג"כ דבזה לא די שאין לדרוש סמוכין אלא אדרבא יש ללמוד ממה שהתחיל בשם יהודא והפסיק בינו לבין שם משה בכתיבת הכינוי כיון שהוא מפורד לא יצדק מחובר לשם משה והנכתב אחר המכונה ומאהבת הקיצור הורה מקום לעיין בנחלת שבעה שמבואר שאין לסמוך על מה שידענו שם המגרש ליב משה דהוראת ל' הכתוב בגט מורה דהמכונה קאי על משה ולכן יש לכתוב יהודה משה וכמ"ש בנ"ש לענין וואלף יעקב: ובספר בית מאיר כתב במי ששמו יעקב ישראל ונקרא בפי כל ישראל לבד וכתבו יעקב ישראל דמיתקרי ישראל וכתב שיש לחוש אפילו בדיעבד דל' זה משמע דבשם ישראל עצמו יש שינוי בקריאתו וזה באמת אינו והוי דומיא דשינוי השם כו'. והנה לא היה לפניו ספר נ"ש שכתב להדיא דאין חשש בשמות כפולים ונראה מדברי הב"ש שגם הוא מודה לזה ואף במ"ק לא כתב לחלוק על הנ"ש בזה ורצה לומר דשפיר דמי לכתוב יהודה המכונה ליב משה דגם בזה לא יבאו לטעות כיון שיודעין שם המגרש ובמהדורא בתרא תברא לגזוזיה ומודה להנ"ש אבל בזה דמצריך הנ"ש שיכתוב בשמות כפולים לא פליג כלל וכן בימי חורפי הוה לן פתחון פה קמי גדולי הדור הגאון מפראג והגאון מברלין ודודי מו' הגאון מוהר"ר סענדר ז"ל ועוד גדולים ומדברי כולם נלמד דבכה"ג כופלים את השם ואין כאן בית מיחוש וזה מקרוב נדפס ספר תורת גיטין לשארי נד"ז הגאב"ד דק"ק ליסא בעל המחבר ספר חוות דעת וכתב ג"כ שצריך לכתוב יהודה משה המכונה ליב משה וכתב גם גבי משה ליב יותר טוב לכתוב הב' שמות בפירו' כגון משה יהודה דמיתקרי משה ליב אך מ"מ כיון שיצא מפי הב"ש ונהגו כן העולם לכתוב כן גבי משה ליב אין לשנות עכ"ל וע"ש שכתב איזה חילוקים בענינים אילו שלענ"ד אינם עולים יפה לדינא: אך בזה היטב אשר דיבר ומסתימת הב"ש במהדורא בתרא נראה שאפילו בדיעבד יש לחוש בזה דאל"כ לא ה"ל לסתום אלא לפרש דעכ"פ בדיעבד כשר כפי הנוסח שבמ"ק ומדהשמיט הדברים לגמרי מכלל דסבירא ליה דאף בדיעבד יש לחוש בזה ועכ"פ אין על המסדר אשמ' מה שסידר יחיאל דמתקרי מיכל אברהם אחרי שלא היה לפניו ספר נ"ש וסבר מסברא לכתוב כן כאשר עלה מתחלה על דעת הב"ש במ"ק והרב המערער ג"כ שפיר עביד שלא נשא פנים להוראה זו אחרי רואו בספר נ"ש ואין בזה משום פגמו של