בית אפרים אבן העזר חלק ג קנו

עביד וא"כ מאין יקנה בעה"ב את השבח כלי ואמנם באמת מ"ש שגופו קנוי ליתא כמש"ל דבפועל ודאי דלא שייך גופו קנוי דא"כ לא הוי מצי מחיל בע"פ וכדאיתא בקדושין וכ"כ התוס' בב"מ דמותר להשכיר עצמו דדוקא ע"ע כו' וכן מבואר בב"מ דף צ"ט אמר שמואל בע"ע דלא קנוי ליה גופו וכ"כ כל הפוסקים והתוס' שם כתבו דהא דבפ"ק דקדושין אמרינן גופו קנוי היינו לענין שאין גרעון מחול אם מחיל בע"פ ע"ש הרי מבואר דגם ע"ע גופיה אין ידו כיד רבו רק לענין דלא מיקרי תופס לבע"ח אמרינן דידו כיד בעה"ב וכן מצאתי בספר תמים דעים להראב"ד בסימן ל"ט במסכת גיטין ע"ש שמבואר כן להדיא: ומ"ש בשם המחנה אפרים נראה שאין ר"ל גוף הקנין רק שעבוד הגוף לעשות הדבר ההוא ולא הוי קנין דברים (ואין פנאי לעיין בספר הנ"ל) ומ"מ בשביל זה אין קנין לבעה"ב שנאמר שגופו קנוי בעת עשיית מלאכה זו דהא אפילו ע"ע אין גופו ממש קנוי וא"כ בשכיר יום דאדעתא דבעה"ב קא עביד פשיטא ליה דאין זוכה בשבח כלי רק בקבלנתו מספקא ליה דאע"פ שהוא מחויב לעשות מלאכה זו לצורך הבעה"ב מ"מ לא שעבד נפשיה רק לכשיגמור המלאכה יקנה אותה לבעה"ב בעד סכום כך וכך (ובאמת שצ"ע דהא באמת שאין האומן יכול לעכב השבח לעצמו כשירצה כמבואר במרדכי ובתה"ד סי' שי"ט ועיין ביש"ש ב"ק ולכאורה נימא דאף דמעיקרא אדעתא דהכי עביד שכשיתנו לו שכרו יתן השבח לבעה"ב מכל מקום ה"ל דשלב"ל ואפשר דקים להו לחז"ל דבהא סמכו דעתייהו וגמרו ומקנו וקצרתי: והנה התוספות בקידושין דף י"ז ד"ה חלה כתבו דמלמד תינוקת שחלה אין לדמותו לע"ע דע"ע גופו קנוי לאדונו כו' ע"ש נראה ברור שאין ר"ל קנין הגוף ממש כמש"ל דמבואר להדיא דלא שייך קנין הגוף בע"ע ואין קנינו אלא שצריך ג"ש ואין גרעונו מחול ובר"ן בקידושין ושבועות גבי ההוא דהשבע לי כו' כתב גופו קנוי שרבו מוסר לו שפחה כנענית ע"ש אך שכוונתו שגופו קנוי לו למעשה ידיו כדאמרינן בגיטין לענין שבאי קני ליה למעשה ידיו ע"ש וכ"כ בתשו' מיימנות הל' קנין סימן כ"ט וכוונת החילוק הוא דבע"ע שקונה הגוף למעשה ידיו הרי זה כקונה דקל לפירות מהיום עד אחר ו' שנים ואם לא עשה הדקל פירות בתוך הזמן אעפ"כ הדקל חוזר לבעל הדקל אחר ו' שנים משא"כ אם עושה עמו קנין שישלים לו מה שיעלה פירות של ו' שנים פשיטא שא"צ לשלם הפירות שלא עשה וכמו כן במלמד ששוכר אותו ללמוד משך שנה אין קנינו על גופו של המלמד כי אם על הלימוד הוא משלם לו ואין לו ליטול מה שלא למד וזה ג"כ כוונת הריטב"א בקידושין והוצרכתי לזה לפי שראיתי בש"ך סימן של"ג האריך בזה ונראה מדבריו דמחלק בין ע"ע שיקנה גופו בכסף ושטר וחזקה (מ"ש חזקה אגב שיטפיה נקט שאין ע"ע נקנה בחזקה) ולכן כתב דבפועל שהשכיר עצמו לכל מלאכה מ"מ כיון דגופו אין קנוי כו' ע"ש: ולענ"ד ז"א דגם פועל שמשכיר עצמו לבעה"ב לזמן שיהיה כל מעשה ידיו שלו זהו דין ע"ע ממש ומה לי קנאו בכסף ובשטר ומה לי לא קנאו אם הוא בענין שאין הבעה"ב יכול לחזור בו ונלע"ד שגם התשב"ץ שהביא הש"ך שם כיון לזה אע"ג שכתב ה"מ גבי ע"ע שפרעו כל שכרו מתחלה כו' נ"ל דאינו בא לחלק מצד הקדמת השכר רק ר"ל שיש חילוק בין קנין לשכירות דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף והיינו בשוכר הנאת הדבר ההוא דאע"ג דאמרינן שכירות ליומא ממכר הוא כתב הנ"י פרק הזהב בשם הר"ן דהיינו לענין להשתמש בו כל ימי שכירתו אבל גוף הדבר אינו קנוי כלל כו' וכ"כ הריב"ש ועיין ש"ך סימן שי"ג סימן מ"א וכיון שההנאה בא בהמשך הזמן אין לו עליו כי אם לפי חשבון משא"כ בקנין שאינו קונה ההנאה רק קונה גוף הדבר להנאה שתצמח ממנו ובזה לא שייך שישתלם לבסוף שהרי הגוף הוא בעין עתה ומה לי שקונה לעולם או על זמן ולכן הוא משתלם מיד וזה כוונת דבריו מ"ש דה"מ גבי ע"ע שפרעו כל שכרו מתחלה בשעה שקנה אותו ר"ל ואין זה שכירות של הפעולה שזה משתלם לבסוף רק הוא כסף מקנתו ואין שום חוב ממון עליו ר"ל שעל העבד אין שום חוב ממון מחמת הכסף שקיבל שהרי הוא היה תמורת מה שהקנה עצמו למעשה ידיו דבשכירות דעלמא אם יקדים לו שכרו הרי השכר חוב עליו עד שיעשה המלאכה ההוא ששכרו לכך מה שא"כ בזה שאין כאן שום חוב ממון שהוא תמורת הגוף שהקנה לו למעשה ידיו והיינו דכתב עלה התשב"ץ כדאמרינן ע"ע גופו קנוי כו' אבל מלמד שהוא כשכיר יום כו' ע"ש וזהו ג"כ כוונת הגמ"ר שהביא הש"ך וגם דברי מהר"ם דמחלק בין הקדים שכרו יש ליישב שכוונתו ע"ד שכתבתי בפירוש דברי התשב"ץ ונראה שדברי התשב"ץ בזה הם דברי מהר"ם רבו והן הן הדברים אשר כתבתי אך בלשון הרא"ש בב"מ בשם מהר"ם צ"ע קצת וגם דמבואר בתירוץ מיימוני לפסוק חילוק זה במלמד שחלה ואפשר לומר בדברי מהר"ם דא"ש על פי מ"ש הפוסקים בענין שכירות בית דאם הקדים השכר מסתמא נתרצה אף שיארע אונס עיין בש"ך סימן של"ד סק"ב ועיין בש"ך סימן של"ג ס"ק מ"ז בשם מהר"מ דס"ל דגם בפועל גופיה קנוי כמו ע"ע: ועל מ"ש בתשובתי ראיה מהא דבעי למפשט דאין אומן קונה בש"כ מהנותן טליתו לאומן דעובר בב"ת ואם איתא לוקמא במשיכת כלי אומנות דאז אינו קונה וכתבת דמשיכה הוא קנין דרבנן והתם מיירי לענין דאורייתא עיין בב"ק דף ע"ט בתוספות ד"ה נתנו כו' דאי מדרבנן ומעל משום דמדרבנן אינו יכול לחזור בו כמו נתנו לבלן כו' ע"ש ובאמת מ"ש כמו נתנה לבלן הוא תמוה בעיני דהא אליבא דר"י מיירי בבלן נכרי אבל בספר לא מעל עד דמשיך משום דלדידיה בנכרי הוי משיכה קנין דאורייתא כמ"ש התוספות בב"מ באורך ועיין בתוספות דע"ז דף ס"ג ומ"ש מדברי הב"י באה"ע כבר מבואר באחרונים פלפולים הרבה וגם אנכי חזון הרביתי בעניני' אלו אך בהא כ"ע מודו דכיון דנימא דע"י משיכה דכלי אומנות קני גופו מדרבנן א"כ מעיקרא לא אדעתיה דנפשיה קא עביד אלא אדעתא דבעה"ב ואף מדאורייתא לא זכי האומן בש"כ: ובאמת שלענ"ד צ"ע על הרמ"א שהביא הך דינא דר"ת דמשיכה בכלי אומנות מהני שלא יוכל לחזור בו דבש"ס התם דמבואר דבמשיכת תספורת אינו יכול לחזור קאי התם אליבא דר"ל דס"ל דמשיכה הוי קנין ד"ת אבל לר"י דס"ל מעות קונים משיכה לא מהני מדאורייתא אלא שא"צ ג"כ דהא דתספורת קנוי במעות אע"פ שלא משך ואף ע"פ שתקנו חכמים משיכה מ"מ מעל דלענין שכירות מטלטלין לא תקנו דהא לא שייך שלא יאמר לו נשרפו כו' כיון שהגוף שלו ודאי טרח ומציל כמבואר בח"מ סימן קצ"ח סעיף וא"ו ע"ש ואם כן לדידן דקיימא לן כר"י דמעות קונה משיכת כלי אומנות מה טיבה דאם יש עמה כסף א"צ למשיכה דשפיר קונה התספורת בכסף ואם אין עמה כסף מנ"ל שיועיל קנין משיכה כיון שלא תיקנו בשכירות מטלטלין קנין משיכה כלל ואם כן קשה על הר"י והטור והרא"ש שפסקו כר"י ואיך כתבו להך דינא וצ"ל דאינהו ס"ל כדעת הסוברים דגם בשכירות מטלטלין תיקנו משיכה ועיין בנ"י פרק השואל ובש"ג שם והא דמהני לענין מעילה משום דכיון דמדאורייתא מהני מעות הרשות ביד המוכר להשתמש בהם כמ"ש בב"מ דף מ"ג והרא"ש דף מ"ט שיש לחלק בכך וגם י"ל כמ"ש בש"מ בשם הרשב"א דלענין מעילה דאורייתא לא תיקנו אבל לענין הדיוט שפיר תיקנו משיכה בשכירות מטלטלין הלכך פסקו דבמשיכת כלי אומנות דמהני ולפי זה קשה על הרמ"א סימן קצ"ח כתב הב"י דעת האומר דלשכירות מטלטלין לא תקנו משיכה ורמ"א לא הזכיר שום חולק משמע שמסכים לדעה זו להלכה וכן הסמ"ע והש"ך שם סתמו הדברים ובסימן של"ג כתב הרמ"א דעת ר"ת דמהני משיכת כלי אומנות והש"ך שם כתב שכן עיקר ולפי זה הו"ל לכתוב לענין שכירות מטלטלין דלא תיקנו בכסף אלא במשיכה דהא בהא תליא וכדכתיבנא אך י"ל דמ"ש הב"י סי' קצ"ח דשכירות מטלטלין נקנה בכסף היינו בכסף גם כן שהרי בסי' ש"ז כתב להדיא דמהני משיכה וכן מבואר בתוס' ורא"ש ושאר פוסקים ובב"י סימן ש"ז הביא דברי הנ"י שכתב בשם הרשב"א דלא מהני רק משיכה וכתב שהסכימו האחרונים ואעפ"כ הביא בש"ע סימן קצ"ח דעת הרמב"ן והר"ן ורי"ו וצ"ל דגם לדידהו מהני משיכה אלא דס"ל דגם כסף מהני ובאמת שצ"ע כיון שמועיל בו קנין כסף וצ"ל כיון שהוצרכו לתקן משיכה שיהיה קנין לענין מכירה ממילא תיקנוהו גם לענין שכירות דקיל ממכירה ואם כן שפיר כתב רמ"א סימן ר"ח דמשך כלי אומנות מהני כיון דמשיכה בשכירות מטלטלין מהני לכ"ע אלא דגם כסף מהני ביה וצ"ע: