בית אפרים אבן העזר חלק ג קנב

שלא סיים הזמן רק שחייב עצמו לעשות עמו כ"כ ימים בסתם ורשות בידו לבחור לו איזה זמן שירצה מ"מ נראה דלא נפיק בזה מדין פועל: ולענ"ד י"ל בקבלן כיון שהשכירות הוא על מלאכה זו אין כאן קפידא רק שתהיה מלאכתו של בעה"ב עשויה בין ע"י זה או ע"י אחר וא"כ לא שייך לתת עליו תורת עבד שהרי בידו שלא לעשות בעצמו כיון שהעיקר מה שנשתעבד הוא על המלאכה משא"כ בפועל לזמן שהעיקר השעבוד הוא על גופו דין עבד יש לו ועדיין צ"ע בקבלן שהתנה עמו שיעשה בעצמו המלאכה וכן בפועל שהתנה שיוכל להעמיד אחר במקומו כשירצה ויותר נראה כיון דהא דיכול לחזור היינו מגזה"כ כי לי בני ישראל עבדים דכוותיה ממעטינן ולא עבדים לעבדים דענין עבדי ה' לקבל כל אשר יצוה ולא על ענינים פרטים וכה"ג קרוי עבדות משא"כ כשאין צריך לקבל עליו כל אשר יצוה רק ענין פרטי שהתנה עמו אינו בכלל עבדות וזהו כוונת רש"י שכתב שאין זה עבד אלא לעצמו ר"ל דענין פרטי ההוא אין שייך עליו תורת עבדות למה שעושה לגרמיה הוא דעביד: וראיתי בספר כתובה בר"פ נערה שנתפתתה שכתב על קושיות התוס' שם הפלת את שיני כו' דת"ל דאין נשבעים על העבדים וכתב הוא ז"ל דלהתוס' דדווקא עבדים אתקשו לקרקעות אם כן כשיאמר שיצא בשן ועיין הו"ל כפירת ב"ח דלא איתקש לקרקע ואין מקום לקושייתם ע"ש וכ"כ בספר קצוה"ח בסימן צ"ה ומ"ש בספר כתובה שם דלהרמב"ם תביעה הבאה מכח קרקע הו"ל כקרקע ה"נ אפילו שעתה הוא תביעת ב"ח מ"מ תחלת התביעה מכח עבדות לענ"ד צ"ע שאין הנדון דומה דהתם התביעה הוא כי הזיקו בקרקע ומחמת זה תובע דמי הזיקו ואזלינן בתר עיקר התביעה שמחמת זה נצמח תביעת הממון אבל בכאן מה בכך שהיה עבד מ"מ כעת אין תביעתו רק שזה מעכב ב"ח תחת ידו ומשתעבד בו ומה מקום לחלוק בין ב"ח לעבד שיצא לחירות ע"י גט שחרור או שן ועין ובא אחד ומשתעבד בו וזה כופר ואומר שהוא עבדו מכבר דפשיטא דכפירת ב"ח הוא ולא דמי להא דאמרי' בקידושין דף כ"ח דמבואר שם באומר השבע לי שאין עבדי אתה דאי לאו משום גלגול שבועה לא היה צריך לישבע ע"ז דאין נשבעים על העבדים דהתם מיירי שאין לו ראייה שהיה עבדו רק הוא תובע שהוא עבדו ואז אין הנתבע צריך לישבע על תביעה שהוא עבד משא"כ בזה שהוא להפוך שהתביעה הוא שמחזיק בב"ח שפיר יש בזה חיוב שבועה איבר' דקשיא לי טובא שהרי לפי שיטה זו שהיא שיטת התוס' בקידושין דדווקא עבד כנעני איתקש לקרקעות אם כן צריכים אנו ליישב סוגיא דקידושין השבע לי שלא נמכרת בע"ע דפריך כיון דגופו קנוי היינו קרקע והביאו הש"ך וצ"ל כמ"ש הר"ן בקידושין ובשבועות דלא מטעם דאיתקש לקרקע אלא דאין חיוב שבועה כ"א על תביעת ממון אבל לא על תביעת גוף והא דפריך היינו קרקע ר"ל דמאי רבותא כמו שעל קרקע חייב על ידי גלגול כמו כן על תביעות גוף ע"ש וא"כ מ"ש הגאון ז"ל דלשיטת התוס' דב"ח לא איתקש אין מקום לקושייתם קשה טובא דאדרבא לפי שיטה זו צ"ל דעכ"פ על תביעות גוף אין חיוב שבועה בין שהוא עבד בין שהוא ב"ח וכיון שזה תובעו שמחזיק בגופו להיות לו עבד עולם, וכמ"ש התוספות דלכך א"צ יחוד כלי שהרי העבד תובע את גופו ע"ז אין חיוב שבועה ואדרבא יגדל התימה דלא מיתרצה בתירוץ התוס' דס"ל נשבעים על העבדים דמה בכך דהתם שאינו תובע גופו רק שאחד תובע לחבירו על עבד משא"כ בתובע גופו וכמ"ש הר"ן וא"ל דאף על גב דאין נשבעים על תביעת גוף מ"מ קרבן שבועה שפיר מייתי ודווקא לענין עבדים הוקשו התוס' דאפילו מאן דדריש רבויא ומרבה קרקעות לשבועה פוטר מקרבן שבועה דדריש מכל כו' משא"כ לענין תביעת גוף י"ל דקרבן שבועה חייב אף על גב דאין נשבעין. אך ז"א דהא טעמא דאין נשבעים על תביעת גוף משום דחיוב שבועה גבי תביעת ממון כתיב' וא"כ פשיטא דגם קרבן שבועה אין לחייב דלא כתיב רק על תביעת ממון וכן מבואר בשבועות שם דבעינן מעין הפרט דהיינו גזל ותשומת יד שהוא ממון ולפי מ"ש לעיל דלאו דווקא עבד כנעני איתקוש לקרקעות דכל שהוא בענין עבדות ילפינן מעבד כנעני דאיתקו' לקרקעות א"ש סוגיא דקידושין בפשיטות וא"צ לסברת הר"ן דעל תביעת גוף לא מחייב אבל לפי מה דמשמע מדברי התוס' בקידושין ובמגילה דעבד כנעני דווקא איתקש וכן דעת הריטב"א אם כן ע"כ צ"ל בסוגיא דקידושין כמ"ש הר"ן א"כ תיקשי דברי הש"ס בכתובות וכן מבואר במשנה בשבועות דבטענו הפלת את שיני מחמת קנס אתאין עלה ותיפוק ליה דעל תביעות גוף אין לחייב שבועה: איברא דבגוף הקושיא שהקשה הגאון ז"ל וכ"כ בספר קצוה"ח דאם ב"ח אינו כקרקע גם מעוכב ג"ש אינו כקרקע והו"ל כפירת ב"ח לענ"ד דברי התוס' נכונים ע"פ המבואר בתוס' דב"ק דף ל"ג דבכל קנסי' לא זכי עד שעת העמדה בדין והא דבעבד זוכה בשחרורו לאלתר היינו משום דגלי קרא תחת עינו ולא תחת עינו ושינו והיינו למאן דס"ל אין צריך גט שחרור משא"כ למ"ד צריך ג"ש קסבר שיוצא בעינו ושינו ולא גלי קרא והו"ל כשאר קנסות ואינו זוכה עד שעת העמדה בדין כן מתבאר מדברי התוספות שם ולפי זה שפיר הקשו התוספות דכיון דלר"ש קיימינן דס"ל צריך גט ולדידיה אין העבד זוכה בעצמו מיד עד אחר העמדה בדין ואם כן תביעת העבד הוא להפקיע מעליו דין עבדות ממש ולהוציאו לחירות וכמ"ש וזה כופר הו"ל כפירת עבד ולא כפירת ב"ח וכמו אם תובעו הפקדתי בידך עבד שסמיתי עינו ולא עמדתי בדין עדיין וזה כופר דהו"ל כפירת עבד כיון שלא נסתלק שם עבדות מעליו עד אחר העמדה בדין ואתי שפיר במה דסמכו קושייתם בזה למה שכתבו לעיל מיניה דר"ש סבר דצריך גט שחרור. אך הנני מוסיף להפליא שהתוס' לכאורה הם סותרים דברי עצמם תכ"ד שבתחלת דבריהם כתבו וא"ת מה יחוד כלי שייך גבי עבד דהא מיד שהפיל שינו קנה העבד בעצמו דגבי עבד גלי רחמנא שזוכה בעצמו מיד כשהפיל שינו כדאמרינן במרובה דף ע"ד כו' וכוונת דבריהם בזה למ"ש תחת שינו ולא תחת שינו ועינו וכמו שביארו הדברים בב"מ דף ל"ג שהבאתי לעיל ואם כן האיך חזרו וכתבו דא"ל שיוצא בשינו כו' (ומ"ש דמוכח בב"ק דמאן דאית ליה כו' הוא ט"ס וצ"ל דמוכח בגיטין) דר"ש ס"ל דצריך גט והרי מבואר מדברי התוספות דלעיל דאי אמרינן צריך גט לדידיה לא דרשינן כלל תחת שינו ולא תחת שינו ועינו אלא באמת יוצא בשניהם ולא זכה בעצמו כלל עד אחר העמדה בדין וא"כ שוב שפיר משכחת לה יחוד כלי ולכאורה י"ל דבאמת בגיטין מיבעי' ליה במעוכב גט אם יש לו קנס כו' ולהך צד איבעי' דאין לו שפיר דרשינן גם לדידיה ולא תחת שינו ועינו וא"כ שפיר גלי קרא דזוכה בעצמו ומ"ש התוס' דמוכח כמאן דסבר נותן דמי עינו סבר דאין צריך ג"ש היינו להך צד האיבעיא דיש לו קנס וקנסו לרבו דז"א דעכ"פ ממ"נ לא קשה קושיית התוספות לפי מה שנראה מדבריהם דאי אמרינן שלא זכה בעצמו שייך יחוד כלי לקנס וא"כ בהך צד דאם צריך ג"ש לא דרשינן תחת שינו ועינו דלא גלי קרא ואם כן מתוקמא בפשיטות ע"י יחוד כלי. ולהך צד אף שצריך ג"ש שפיר דרשינן הכי וגלי קרא משמשתחרר מיד אם כן דין הוא שנותן לו דמי עינו אף שנאמר צריך ג"ש וא"כ י"ל כמ"ש התוספות שהפיל שינו גם סימא עינו ומייחד הכלי על דמי עינו דאע"פ שצריך ג"ש מ"מ צריך לשלם דמי עינו ולא מצינו למפשט האיבעיא דבכל צד אתי שפיר פירוש' דמתניתין ודברי התוספות בזה תמוהים לענ"ד וצ"ע: שוב ראיתי ליישב דברי התוספות דכוונתם דבתחלה כתבו וא"ת מה יחוד כלי כו' דגבי עבד גלי רחמנא שזוכה בעצמו מיד כו' היינו משום דאי לא הוי אמרינן שזוכה בעצמו שפיר מצינן למימר דשייך יחוד כלי ע"ז שיהיה מחויב לשחררו ולהוציא גוף העבד מתחת ידו ואפשר דאף יחוד כלי אין צריך בזה כיון שעדיין גופו של עבד הוא כבוש תחת ידו עד שישחררנו אלא דהתוספות עכשיו לא נחתי להכי כיון דהשתא ס"ל דזוכה בעצמו א"כ לא מיבעיא בלא יחוד כלי שאין כאן דבר שיחול התביעה עליו כיון שזכה בעצמו אלא אפילו יחוד כלי לא שייך שאין לו על מה שיחול אחרי שזכה בעצמו וע"ז כתבו וא"ל כגון שהפיל שינו כו' דר"ש אית ליה דצריך ג"ש ולזה תירצו וי"ל דסימא עינו א"צ יחוד כו' ע"ש ר"ל דהשתא דאתינן להכי דמאן דאית ליה נותן דמי עינו ס"ל דא"צ ג"ש ור"ש דס"ל צריך יוצא בעינו ושינו והיינו דלא זכה בעצמו ממילא דאפילו יחוד