בית אפרים אבן העזר חלק ג קנ

מעל עד דמשך ע"ש וכך הם דברי התוספות שהקשו דהיא חזקה ותירצו דשכירות קרקע נקנה בכסף ולפי דבריהם לא תלי מידי בהא שאין לו מה למשוך ומה דקאמר לא מחסרה משיכה ר"ל שאין חסר לבעה"ב הנותן הפרוטה לבלן קנין של משיכה דשפיר קונה לו בכסף כיון דשכירות קרקע הוא וכהאי לישנא הביאו התוספות שם אח"ז מש"ס דע"ז בזונה כותית דלא מחסרה משיכה ובאמת שם בגמרא איתא דלא קניא במשיכה אך לפי שהכוונה שא"צ משיכה שקונה בכסף לכך לא דייקי לישנא ונקטי דלא מחסרה משיכה אך מל' רש"י שלפנינו לכאורה משמע הכי שכתב משום דשכירות גמורה היא בנתינת הפרוטה ואין יכול לחזור בו שאין כאן מה למשוך ויש אתי מקום לפרש דגם כוונת רש"י כן הוא דשכירות גמורה היא בנתינת הפרוטה כדין כל שכירות קרקע ואינו יכול לחזור בו: ומ"ש שאין מה למשוך היא ביאור דברי הש"ס דנקט דלא מחסרה משיכה דהיינו שאין כאן דבר שיצטרך לקנות ע"י קנין משיכה דכל קנינו הוא לרחוץ במרחץ והוא נקנה בכסף לאפוקי סופר או שאר אומנות שיש כאן דבר לדון בו קנין משיכה וכ"ז שלא משך הדבר ההוא לא נגמר קנינו ולא מעל אך בתשו' מיימונית הל' קנין סימן ה' והמרדכי והג"א דב"מ לענין הפקעת קדושת בכור ביחנו דבריהם דטעמא דבלן משום דלא שייכא ביה משיכה ונראה שהבינו דברי רש"י כפשטן ובתה"ד בפסקים סימן ע"ר ובכתבים סימן קס"ז הביא דברי הא"ז וכתב שם בטעמא דמהר"מ שלא סמך על קנין כסף משום דס"ל עובר לאו ירך אמו הוא ובר משיכה הוא ע"ש ולענ"ד מהר"מ לאו מהאי טעמא אתי עלה אלא ס"ל דכיון דקנין עכו"ם במשיכה דוקא אפילו א"א במשיכה אינו קונה בכסף ובלן שאני דשכירות קרקע הוא וכמ"ש התוספות והריטב"א ז"ל: וראיתי בקצה"ח סימן קצ"ד שכתב שם על דברי הט"ז שחולק על הסמ"ע דס"ל דשכירות קרקע מעכו"ם נקנה בכסף לחוד שיש ראיה להסמ"ע מדברי התוספות שכתבו טעמא דשכירות קרקע נקנה בכסף ושם כתבו דלר"י בבלן עכו"ם מיירי ע"ש. ואני תמה עליו דהך דינא שכתבו הפוסקים להצריך שטר ג"כ הוא מטעם דסתם עכו"ם אנס הוא ולא סמכה דעתיה עד שיכתוב שטר ולא נאמרו הדברים אלא כשידם תקיפה אבל מתני' דבלן בזמן שהשנים כתיקונן וישראל שרוין על אדמתם פשיטא שהכסף לבד היה קונה כדת של תורה. וגם י"ל דשכירות מרחץ שאני שאינו אלא לשעה קלה לבד ודקאמר התם הרי מרחץ פתוחה לפניך כו' ודמי למה שמבואר שם לענין קנין מטלטלין בעכו"ם דלא חיישינן לאנס כיון שמיד נקח אותם לבורח כמ"ש בסמ"ע ס"ק: ודברי ההג"א בב"מ הם תמוהים בעיני שכתב כיון דגוף העובר אינו יכול למשוך כו' דהא גבי בלן נמי יכול לקיים בחליפין דשכירות קרקע נקנה בחליפין כו' ע"ש ונפלאתי דתלי תניא בדלא תניא דהא דעת התוספות גבי עובדא דר"ג וזקנים שהיו באים בספינה כו' דאין שכירות קרקע נקנה בחליפין וכן דעת קצת פוסקים כמבואר בח"מ סימן קצ"ה אך כסף מהני לכ"ע ותלמוד ערוך הוא בב"ק ובב"מ דשכירות קרקע נקנה בכסף ובשטר ובחזקה כמו שהקרקע נקנית בקנינים אלו ולאו משום אין למשוך אתינן עלה ואפי' בעציץ נקוב אינו מועיל משיכה לזרעים שבתוכה רק בדרכים שקרקע נקנית בהם ואפילו היכא דלא שייכא משיכה כלל אין ללמוד מבלן דשכירות קרקע ומכ"ש כי הבו דלא לוסיף עלה ללמוד מזה כשיש שייכות משיכה ע"י דבר אחר כגון העובר ע"י בהמה כפותה דאין מקום ללמוד מבלן דמה בכך דנימא דיכול לקיים בחליפין כיון שמתקיים נמי שפיר ע"י כסף דודאי שכירות קרקע נקנה בו וגם הלום ראיתי דבר תמוה בקצוה"ח סימן ר"ט סעיף ז' הביא דברי התה"ד וכתב וז"ל ומ"ש תה"ד דא"ז סבר עובר לאו ירך אמו ואין לו מה למשוך קשה דהא בב"מ בעי לה משוך פרה זו לקנות כלים כו' ויותר נראה דס"ל לא"ז כו' אע"ג דיוכל למושכו ע"י הפרה אזלינן בתר עיקר המכירה ובמח"כ אישתמיטתיה מקור דברי התה"ד בשם א"ז שהוא מהמרדכי והג"א ובהג"א מבואר כן להדיא שכתב ומשיכת האם אינו מועלת לעובר אלא בכפותה ומטעם חצר ואע"ג דאי כפתה ומשכה הוי קנה לעובר אפ"ה הואיל וגוף העובר אינו יכול למשוך אלא ע"י משיכה דבהמה המעות קונות דהא גבי בלן כו' ע"ש ומכ"ש שיש להפליא יותר במה דסיים בקצוה"ח שם דלפי זה אפילו למ"ד עובר ירך אמו דודאי מהני משיכת הפרה לעוברה אזלינן בתר עיקר המכירה והוא העובר וליתא במשיכה עכ"ל והוא תמוה דודאי אי עובר ירך אמו הוא אף אי אזלינן בתר עיקר המכירה יש כאן משיכת העובר הנמכר שהרי הוא חלק מהבהמה וכמוכר לו מקצת בהמה דכשמושך קונה מחמת שמושך אותו חלק עצמו הנמכר לו משא"כ אם עובר לאו ירך אמו דאז הוו ככלים שע"ג בהמה שע"י משיכת הבהמה רוצים לקנות הכלים וכ"כ להדיא במרדכי שם בשם הא"ז שכתב שמשיכת האם אינו מועיל לעובר דהא ר"ת ז"ל גופיה פסק דעובר לאו ירך אמו הוא וכמאן דמנחא בדקולא דמיא עכ"ל, ומדברי בעל קצוה"ח נראה שהבין דמ"ש התה"ד משום דעובר לאו ירך אמו טעמיה דנפשיה קאמר וליתא אלא הם דברי האור זרוע בעצמו והם נכונים: ודאתאן עלה מבואר משיטת התוס' והריטב"א דלא ס"ל הך דא"ז. וכן נלענ"ד מפורש יוצא מדברי הטור ח"מ סי' של"ג שאחר שהביא דברי ר"ת באם משך כלי אומנות כו' בד"א שיכולין לחזור בהם כ"ז שלא משך כלי אומנות וכן בדבר דלא שייכא ביה משיכה כו' ונראה שר"ל ע"ד המבואר בש"ס שם פשתנו להעלו' מן המשרה דאפשר במלאכה כזו א"צ לכלים כלל ולא שייך ביה משיכה וקאמר דבכה"ג יכול לחזור בו ונראה מדברי הטור דבלא משך כלי אומנות או לא שייכה משיכה שוה קבלן לשכיר יום בזה שיכול לחזור בו ואין הפרש ביניהם כ"א במה דשייכה ביה משיכה ומשך ודון מיניה דגם בנותן מעות בשעת שכירות נמי שוה קבלן לשכיר דאי לא שייכא משיכה יכול קבלן לחזור כמו שכיר דקי"ל דחוזר אף שנתן מקודם. (ומ"ש בש"מ בשם הריטב"א בנתן שכר א"י לחזור ועיין בקצה"ח דס"ל דחד מלתא הוא עם קנין וצ"ע) וכמ"ש מהרי"ק והביאו בש"ע דאם אית' דגם בזה יש חילוק ביניהם לא ה"ל להטור לסתום אלא לפרש אלא דבכל גווני קאמר כיון דעכ"פ אין כאן משיכה אין תועלת מה דלא שייכא ביה משיכה ואפילו הקדים השכר יכול לחזור בו כמו שכיר והיינו כשיטת התוס' והריטב"א: ולכאורה נראה דממקומו הוא מוכרע דהא בש"ס פריך והא בעי לממשך תספורת ובפשיטות ה"ל לשנויי דמיירי ששכרו לספר שיגלחנו בתער של בעה"ב ומי לחצו לומר דמיירי שהשכירות באופן שיגלחנו בתער השכירה עד שהוצרך לשנויי בדוחק דמיירי בספר נכרי אלא ע"כ דבכל גווני לא קנה במעות אך באמת אין מזה הוכחה רק לדבריך שכתבת שהדבר תלוי בכלי האומנות ואם כל הכלים שהמלאכה נעשית בהם הם של בעה"ב לא שייך ביה משיכה אבל אנכי לא כן עמדי שלענ"ד אפי' לשיטת הא"ז אין זה כ"א בכה"ג שאין כאן שייכות משיכה כלל בענין זה כגון רחיצת המרחץ או כגון ההוא דבכו' שהעובר שאנו דנין עליו אינו בעולם ולא שייכה משיכה בגופה ממש קנין מעט משא"כ בספר וכיוצא אף שעושה מלאכה בכליו של בעה"ב מ"מ אין בכלל אין לו מה למשוך כיון שטכסיס מלאכה זו היא צריכה להעשות ע"י כלי ואין הכרח שתעשה בכליו של בעה"ב אדרבא רגילות הוא שתעשה המלאכ' ע"י כליו של אומן ושייכא ביה משיכה אין חיוב קנין המשיכה מתבטל בשביל שעתה הכלים של בעה"ב (וגם י"ל דגם אם הבעלים נותנין לו הכלים שיעשה בהם המלאכה הוי כהשאיל לו וקנוי לאומן על ההוא שעתא של עשיית המלאכה ושפיר מיקרי שייכא בי' משיכה ויש לדחות קצת) ומש"ה לא הוי מצי לאוקמי הך דתספורת בכה"ג דגם בכליו של בעה"ב שייכה משיכה קרינן ביה ולפ"ז מוכח דגם הא"ז אזיל ומודה דבכה"ג שדרך לעשות בכלי אע"פ שהוא של בעה"ב נמי שייכא ביה משיכה קרינן ביה ואין נקנה בכסף: וראיתי בדבריך הראשונים שכתבת שהעירו בזה הפ"י והבית מאיר לענין האשה ועיינתי בדבריהם וראיתי כי הטיבו אשר דברו דהפ"י כתב שם אהא דאמרי' והכא איהו כתבה ליה במה קנאתו דהא מעות אינו קונות וע"ז כתב דהכתיבה שאין בו ממש ולא שייך משיכה כ"ע מודו דמעות קונות והיינו משום דהתם שגוף הקלף של הבעל ולפי מה דס"ד הסופר עושה מלאכת הכתיבה ע"ד האשה א"כ פשיטא שאין לו קנין בגוף של הבעל עצמן רק המלאכה