בית אפרים אבן העזר חלק ג קמט

בחדושי ועתה ראיתי שדבר מזה בג"פ ע"ש וגם י"ל לפי דעת רש"י בפרק הפועלים ועוד פוסקים דשכירות קטן הוי דאבוהו עיין במחנה אפרים סימן וא"כ לק"מ ועוד יש ליישב בכמה גווני. וגם במ"ש דקנין לזמן א"צ לחזור ולהקנות ולכאורה מהרא"ש בסוכה נראה שאין קנין הגוף חוזר אם לא שיחזור ויקנה וכמו דמוכח מהא דלא ליתיב אינש לינוקא כו' (ויש מקום לומר דקנין דאומן נמי אינו קנין הגוף רק קנין פירות שקונה כדי לעשות מלאכתו להשביחו ולקנות השבח שעליו ועפי"ז י"ל בכמה דברים דכתיבנא לעיל) ויש לי אריכות בזה וכבר עמדו בזה בספר מחנה אפרים ובקצה"ח ועיין במחנה אפרים נראה שדעתו דלוקח לשלשים יום אינו רק קנין פירות ועיין ברמב"ם פרק מהל' מכירה והראב"ד וה"ה שם ומ"ל ומה שרוצים לדמות לאחריך לפלוני לכאורה זה שמוכר לזמן קצוב דמי לאחריך לעצמי דלא מהני מכירתו אך הרמב"ם י"ל דלטעמו אזיל דמפרש הא דאמרינן בב"ב אבל לעצמו לא בענין אחר וכמבואר בפרק ועיין בש"ע סימן רמ"ח אבל הטור והרמ"א מפרשים כפשוטו דלעצמו לא מהני מכירת המקבל מתנה גם הטור ורמ"א שם סימן רמ"ח כתבו במוכר לעשרה שנים לא' אין לשני כו' ולפמ"ש רשב"ם דווקא באחרים די"ל שר"ל מה שישאר אחריך משא"כ בזמן קצוב ומחוורתא כמ"ש ה"ה שם דמוכר לזמן קצוב מיובל ילפינן לה ולפי זה אפשר דבקרקע שפיר חוזר מעצמו אף בלא קנין כמו ביובל שחוזר מעצמו ומ"מ מכירה היא לשעתו משא"כ במטלטלין אפשר דכל שיצאו מרשות בעליו פעם אחת שוב אין חוזרין לרשותו כ"א ע"י קנין ועיין בר"ן דנדרים דף ק"ט ולקצר אני צריך: ועתה אני בא בדבריך דמלבד מה שכתבתי דא"א לומר דלכך מקנין הכלי כתיבה משום קנין מלאכת הכתיבה משום דאין חזרה לקנין אך בלא"ה אין מקום לומר כן דא"כ הקנאה זו שמקנין הכלי כתיבה לבעל למה דהא במשיכה בעלמא בלא כוונה לקנות סגי ועיין בסמ"ע סימן של"ג דמשך כלי אומנות אפילו החזיר אח"כ מהני לענין שלא יוכל לחזור ואדרבא נראה דגריע גרעי' אפי' לענין דין חזרה דדווקא במשך הקולמוס שלא לקנותו רק לגמור קנין השכירות שישתעבד לו הפועל ס"ל לר"ת דמהני משא"כ במושך ע"ד לקנות הקולמוס עצמו ויצא מרשות הפועל במשיכה זו ונכנס לרשות המושך אין זה מחייב הפועל כלל לעשות המלאכה רק שזה קנה כלי המלאכה מחמת משיכתו אבל לא שישתעבד הפועל וזה פשוט ומכ"ש שאין תועלת במה שקנה הקולמוס שנקנה מלאכת הכתב דאפילו אם נתן לו הבעל הנייר ודיו והקולמוס משלו ממש בשביל זה לא קנה הבעל מלאכת הכתיבה למ"ד אומן קונה כו' וכמו נתן עצים לחרש כו' ונתן לו כלי המלאכה משום הא לא נפיק מכללא דאומן קונה בשבח כלי ולא דמי לצמר וסממנים דחד וכמש"ל באורך ולפום ריהטא נראה לענ"ד דהך הקנאה דכלי כתיבה אינו אלא טיב גיטין משום חומר א"א כיון דהרבה פוסקים ס"ל דוכתב אבעל קאי ובעינן שליחות בכתיבה אף על פי ששליחות נגמר בדברי הענין מתחזק כשהבעל בעצמו מוסר לו הקולמוס וכלי כתיבה שלו שזה מורה שכותב בשליחותו וכענין שנהגו במי שא"י לחתום שמוסר הקולמוס ויותר ניכר ענין השליחות כשהקולמוס וכלי כתיבה הם שלו אבל בדיעבד אין קפידא ועל דרך זה כתבו הפוסקים בעושה שליח להקנות לו בקנין להודיע שגמר בלבו וכמבואר בסימן קמ"א סעיף כ"ו ובסדר הגט אע"ג דמדינא אין צריך כלל ויש לי ראיות וקצרתי כעת דברי שארו הד"ש באהבה זעירא דמן חברייא: הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: שאלה קיח שאלה טל אורות מאור חדש. לביש מדא מדות בד קודש ה"ה אהובי שארי ידיד נפשי ולבי החריף ובקי בחדרי תורה ועל דרכיו נוגה אורה כש"ת מוה' מאיר הלוי איש הורוויץ יחיה לנצח ישב בצלצח: אחד"ש הגיעני דבריך הנעימים ללמוד סניגוריא על דבריך הראשונים ואבוא בקצרה כי מ"ש בראשונה וחזרת ושנית דכיון שהסופר מקנה הקולמוס לבעל אין לו מה למשוך וקונה בכסף כההוא דנתנה לבלן והארכת בזה והנה אגב חורפך ושיטפך רהיט לך כי נראה בעליל מכל הפוסקים שגם בגט השכירות משתלם לבסוף וכן המנהג ואין פוצה פה ומצפצף ולדבריך היה צריך להקדים נתינת השכר להסופר לקנות ממנו מלאכת הכתיבה בכסף לפי שאין כאן מה למשוך ויהיה קנוי לבעל מיד שלא יוכל לחזור בו דבכה"ג מיירי הך דנתנה לבלן שמקדים לו שכרו וקונה בכסף כיון דלא מחסר משיכה אבל כיון שאין הכסף נתון אלא אחר הכתיבה ולפעמים גם אחר הנתינה שלוקח בהקפה לשלם אח"כ וכמ"ש בג"פ א"כ פרשת הכסף אשר אמרת באזני שהוא קונה אין לו מקום בזה כלל דלא מיבעיא אם נותן אחר הנתינה שאינו כלום אלא אפילו אם יתן אחר כתיבה אין בו תועלת לקנות מלאכת הכתיבה אם נימא אומן קונה בשבח כלי דודאי אין הכוונה שהסופר קונה אותיות הפורחות באויר וע"י הכסף הוא מקנה אותם לבעל רק הכוונה שהוא קונה בגוף הגט נגד שבחו וכבר ביארתי באריכות דאיכא דסבר שקונה גוף הכלי ואיכא דסבר שקונה בכלי נגד השבח. והוא כאית ליה שותפות בגויה דכלי ע"י השבח אבל עכ"פ אין השבח נקנה בפ"ע ואין קנין נתפס בו כלל וא"כ לא שייך שאין מה למשוך דמשיכת גוף הכלי הוא הקנין ואין קנין כסף מועיל בזה וגם כי למה הוא לו אחרי שהסופר מוסרו לידו נקנה במשיכה ואף אם תאמר שאין לסופר בגט כלום רק מלאכת הכתיבה שהוא דבר שאין חל עליו משיכה וצריך קנין כסף א"כ הקנאת הקולמוס קודם הכתיבה הוא אך למותר ואטרוחי בכדי שאף שהקולמוס של הסופר אחר הכתיבה כשמוסר הגט לבעל והוא נותן שכרו נקנה לו מלאכת הכתיבה ע"י כסף שכרו כיון דלא שייכא ביה משיכה ואע"פ שהוא יכול למשוך הקולמוס קודם כתיבה אין זה מעכב בקנינו כיון דהשתא מיהו אין למשוך והקונה ספר מיד הסופר הוא קונה הכל אף שנכתב בקסת וקולמוס הסופר ולא עשה בו דבר קודם כתיבה ומכ"ש לפי מ"ש דבאמת עיקר משיכת הקולמוס אף לר"ת אין בו תועלת לקנות המלאכה כלל רק שלא יוכל לחזור בו וכיון שכבר מלאכתו עשויה מה איכפת לן בכלים אם נמשכו או לא וכו' אם נימא שקנין הסופר באותיות פורחות אף באמת ז"א דודאי הסופר קונה בגוף הגט נגד מלאכת הכתיבה וא"כ שפיר שייכא ביה משיכה כשאר מטלטלין והרי הוא כמו שותף בכלי ואם נפשך לומר שיש להקנות הקולמוס שלא יהיה כאן מה למשוך ולתת השכר מיד קודם הכתיבה כדי שבשעת כתיבה יהיה מלאכת הכתיבה של הבעל אתמיה כי זה לא שמענו להקדים השכר קודם הכתיבה כלל: ועוד אם באנו לידי מדה זו פשיטא שא"צ להקנות קולמוס כלל שהרי בלא"ה לא אמרינן בזה אומן קונה בשבח כלי כמ"ש הש"ג הביאו הש"ך ח"מ סימן ש"ו וכ"כ זקינך מחו' הגאון החסיד ז"ל בספר המקנה דף מ"ח וטעמא קטעים דלא הוי דשב"ל כיון שקיבל שכרו ואין דעתו שום לקנות השבח כלל ע"ש (ומ"ש שהיה לי להשיגך מדברי הראשונים דקולמוס של הבעל כשר אבל כבר כתבתי דבקולמוס של אחרים לא שייכה משיכה כו' אודיעך דרכי כשאין הענין נוגע כ"כ למעשה ואין הזמן מוכשר לשים עין יפה ולעמוד על פרק השואל בכל פרט ופרט אני מעולל פרט ואחת או שתים אני נוטל לסלסל ולפלפל בהם ואיני שם על לב על הפרט הנושר ולבא במשפט על כל נעלם שאם באנו לכתוב אין אנו מספיקין ולא מפסיקין הארכתי בזה למען הראותך כי בהיותך נחפז להשי' לא ירדת לעומק של דברים וכתבת מה שכתבת ומובטחני בשכלך הזך כי תשמע ותאמר אמת: אך בעיקר הדבר אשר תפשת בפשיטות להנחה קיימת דכשאין לו למשוך קונה במעות והראית מקום לעיין בשטה מקובצת ב"מ וממקום שבאת שם מבואר להיפך שמ"ש שם בשם הריטב"א לפרש דברי רש"י מבואר שהיה לו גרסא אחרת ברש"י. ובאמת הדברים תמוהים מה שמפרש שנותן לו השכירות אחר הרחיצה והוא תמוה דא"כ אף בספר כה"ג ודאי דזוכה בשכרו. ואמנם בלא"ה מבואר במשנה דמעילה אע"פ שלא רחץ מעל וכן הוא להדיא ברש"י שלפנינו והריטב"א לנפשיה כתב דהנכון דשכירות מרחץ הו"ל שכירות קרקע דנקנה בכסף אבל מידי אחריתי דשכירות מטלטלין דחסר משיכה לא