בית אפרים אבן העזר חלק ג קמב

דבר איסור ולכן הוצרך להפרד ממנה והוא נע ונד בארץ כמו שש או שבע שנים א"כ אין לנו להוסיף עיגון על עיגונו אחרי שלפי דברי אנשי אמת כתורה עשה שהוציא רשעה זו מביתו ובכה"ג לא תיקן רגמ"ה כלל כמבואר בסימן א' וסימן קט"ו. ואם אחר ההתראה מב"ד שרוצה הבעל ליתן לה גט אחר וכתובה תהיה משרכא דרכיה ותתן כתף סוררת יתירו לו הבית דין לישא אשה בלי שום ספק ופקפוק כלל: כל זה אמרתי בחפזי ופה לא עשיתי מאומה לישא וליתן בדברי הש"ס ופוסקים רק לקט אמרים המורם לדינא אחרי שהשואל אץ עלי להשיב על אתר ובתשובה אחרת הארכתי קצת ושם כתבתי ליישב קושית הב"ש על הטור שסובר דלהרמב"ם בנתעכב קודם הנתינה פסול וכתבתי חילוק נכון בין נתעכב ביד הבעל או ביד העדים ועוד ענינים אחרים נאותין לענינינו אך לפי שלענ"ד לענין התרת האיש האריכות אך למותר ולא כתבתי רק הנוגע לשורש הדין בקצרה. דברי זעירא מן חברייא: הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: שאלה קטז שאלה מעשה שהיה כך היה אשה א' פה"ק היה בעלה חולה ולפי שלא היה לו בנים ותצטרך לחלוץ והאח רחוק מכאן כמה פרסאות והיא עניה שאין לה במה להתפרנס ומכ"ש להוצאה מרובה כזה אין סיפק בידה וגם אולי ימאן לחלוץ בחנם ושלחתי לסדר גט וכן נעשה כי היה החולה בדעה מיושבת כראוי אך המסדר אמר שהיה מסופק אם בעת שחתמו העדים היה עדיין יום כי לפי ראות עינים היה ספק שמא כבר הוא לילה ואעפ"כ הניח לעדים לחתום והבעל נתן הגט לפי שאפשר שיש להכשיר גט כזה בשעת הדחק ולמחרתו בהשכמה מת הבעל ויש להסתפק שאף לפמ"ש הב"ש בשם רש"י דשעת הדחק הוא כשהבעל הלך לדרכו וא"א בגט אחר וא"כ זה דנ"ד לכאורה אינו שעת הדחק מכל מקום כיון שיש ג"כ ספק שמא בשעת חתימה היה עדיין יום אפשר שיש מקום להקל בנידון זה אף שאינו שעת הדחק גמור ע"כ תוכן דברי המאה"ג המופלג מוהר"ר זאב וואלף מ"מ ומ"ץ דק"ק ראדוויל וביקש ממני לחוות דעי בזה: תשובה הנה בגוף הדין אם יש להכשיר נכתב ביום ונחתם בלילה בשעת הדחק במחלוקת הוא שנויה בין הפוסקים כמבואר בב"י סי' קכ"ז ודעת הרי"ף והרמב"ם והרמ"ה שהביא הטור בסי' קכ"ז לפסול אף בשעת הדחק וכן דעת קצת מרבוותא כמ"ש הרא"ש בשם רבינו האי ואף שהרא"ש ודעימיה דעתם להקל בשעת הדחק הרי בש"ע הביא דעת הפוסקים להחמיר בסתם ודברי המקילין בשם י"א ומבואר בשו"ת מהרמ"ז שהביא בחלקת מחוקק בסי' א' דכל כה"ג המחבר תופס דעה א' לעיקר וכן נקטו הפוסקים האי כללא בכמה דוכתי וא"כ אין מקום להקל אף אם היה כאן שעת הדחק ואין להקל מצד דספיקא הוי אי הוי החתימה ביום או בלילה ומוקדם אין פסולו רק מדרבנן והוי ספיקא דרבנן לקולא דז"א דהא איתחזק איסור' דא"א ובחזקת איסור קי"ל דאפילו ספיקא דרבנן להחמיר וכמ"ש הש"ך ביו"ד סימן ק"י. ובר מן דין נראה דאין מקום לספק זה כלל שהרי מבואר בב"י שם דאף אם נכתב ונחתם ביום רק שניתן בלילה הוא פסול אם לא שניתן ע"י שליח והוא דעת הר"י והרשב"א והרא"ש בתי' הב' והר"ן והטור שם והרי"ף דעתו להחמיר אף בניתן ע"י שליח יש לכתוב אחר וכמ"ש הרמ"א בהג"ה ואף שיש פוסקים המכשירין בזה וכמ"ש הב"ש ס"ק ז' שדעת הרמב"ם להכשיר וכתירוץ קמא דהרא"ש ובשו"ת תומת ישרים סימן ל"ד כתב שכן דעת העיטור והרמב"ן והכל בו ובעל השלמה מכל מקום הרי בש"ע סעיף ה' כתב כדעת הר"י שאין תקנה כ"א על ידי שליח ולא הזכיר דעת המקילין כלל והרמ"א הוסיף והביא חומרת הרי"ף אף ע"י שליח ועכ"פ כשניתן מיד הבעל ליד האשה מי ירים ראש להקל וא"כ בנ"ד כיון דבעת החתימה הוי ספק לילה וידוע דאיכא שהות בין חתימה לנתינה בקריאת הגט ושאלת המסודרים לבעל ואשה ואין ספק דבעת הנתינה היה לילה ודאי ופסול אף אם נימא שהספק דחתימה לקולא ותלינן שהוא ביום: איברא דבשעת הדחק נראה לכאורה דפשיטא שיש להקל אף בזה למאן דמכשיר בנכתב ביום ונחתם בלילה בשעת הדחק וכמ"ש בב"ש ס"ק ד' דכ"ש כשנתאחר אחר הכתיבה והחתימה דהא הטעם הוא בשעת הדחק עבדינן כר"ש דאמר כיון שנתן עיניו לגרשה כו' ולא ס"ל הטעם משום זנות א"כ כשנכתב ביום ונחתם אח"כ או שנתאחר אחר החתימה חד טעמא הוא וכשר ע"י הדחק עכ"ל ולכאורה הוא דבר פשוט ולא הוו צריך לאומרו שהרי כל שנכתב ביום ונחתם בלילה הנתינה מאוחרת הוא מיום הכתיבה או משום שאחר שאיחר החתימה ג"כ יהא עדיף טפי וכיון שבאיחור החתימה והנתינה מיום הכתיבה ס"ל להכשיר בשעת הדחק ק"ו באיסר רק הנתינה לבד (ואם לזה כיון הב"ש במ"ש דכ"ש כשנתאחר דהוי כ"ש מטעמא דכתיבנא לא היה צריך להאריך לבאר דחד טעמא הוא אלא נראה דכוונת הב"ש דנתאחר אחר החתימה הוה כ"ש כיון שדעת הרמב"ם ועוד פוסקים להכשיר בזה) דבכלל מאתים מנה: ואמנם באמת נלענ"ד שי"ל דלהפסל בנתאחר אחר החתימה אפשר שיסבור לפסול אפילו בשעת הדחק אף יסבור דבנכתב ביום ואיחר החתימה כשר בשעת הדחק ומ"ש הב"ש דחד טעמא הוא להכשיר משום דכיון שנתן עיניו כו' אינו מוכרח דלכאורה אינו מובן דאיך שייך לומר דבשעת הדחק סמכינן אדר"ש דאמר כיון שנתן עיניו כו' דהא כיון דאי לקוחות קמן הרוצים ליקח פירות מהבעל קודם הנתינה הוי אמרינן להו דשפיר דמי ליקח והוי פסקינן דינא אפומייהו דרבנן דיש לבעל פירות עד שעת נתינה וא"כ פשיטא דע"י שנכתב הזמן קודם יש כאן פסידא דלקוחות בודאי ומה יושיענו זה דאיכא מ"ד דכיון שנתן עיניו לגרשה כו' דלדידיה אין פסידא דלקוחות ור"ש גופיה מודה דאי איכא פסידא דלקוחות גט פסול וצ"ל דודאי לענין פירות לא שייך להכשיר משום דאיכא ר"ש דס"ל כיון שנתן עיניו לגרשה כו' אלא משום דבלא"ה אין כאן פסידא דלקוחות אף לרבנן וכמ"ש רש"י דאמרינן לה אייתי ראיה או כמ"ש התוס' דע"מ מוציאין הקול שלא נמסר ביום שנכתב רק דמוקדם פסול לרבנן משום חיפוי דבת אחותו ובזה קי"ל בשעת הדחק כר"ש דלא חייש לזנות והא דצריך רבא למימר מ"ט דר"ש דס"ל זנות ל"ש י"ל דה"ק רבא דודאי לר"ש זנות לא שכיח רק דלפ"ז תיקשי למה תיקנו זמן לר"ש וא"ל משום פירות כדקאמר ר"ל דא"כ נכתב ביום ונחתם בלילה נמי יהא פסול כיון דלר"ל יש להבעל פירות עד שעת חתימה ואיכא טריפת לקוחות שלא כדין ונהי דע"מ מפקי לקלא שלא ניתן ביום שנכתב מ"מ לא מסקי אדעתייהו שלא נחתם באותו יום ויסברו שבאותו יום שנכתב נחתם ויניחו לה לטרוף מזמן הכתיבה ולכך קאמר דטעמא דר"ש דכיון שנתן עיניו כו' והלכך שפיר תיקנו זמן לידע שפירות שלה משעת כתיבה ומ"מ אין חשש טריפה שלא כדין דשפיר טרפה משעת כתיבה. שוב מצאתי בפ"י שכתב גם כן כמ"ש ע"ש ושמחתי שכוונתי לדעתו בזה ואף שיש לפ"ז מקום עיון בסוגית הש"ס כעת אין פנאי להאריך: ולפום מאי דכתיבנא י"ל דאע"ג דנימא דבנכתב ביום ונחתם בלילה כשר בשעת הדחק מ"מ היינו משום דבשעת הדחק סמכינן אדר"ש דלא חייש לחיפוי דב"א ומשום פירות ליכא למיחוש דעידי חתימה כשחותמין רואין שאינו ביום שנכתב ומפקי לקלא שלא נחתם ביום שנכתב ולענין פירי בהך קלא סגי ואע"פ שהקול יוצא באיזה יום ממש ודוקא לענין חשש חיפוי הוא דבעינן הכי עיין בדברי אא"ז מהרש"א ז"ל משא"כ היכא שנכתב ביום ונחתם ביום וניתן בלילה אע"ג דנסמוך על ר"ש לענין חשש דחיפוי מ"מ אכתי איכא חששא דפירות כיון דאנן פסקינן דינא כרבנן לענין פירות שרשאין הלקוחות לקנות עד שעת נתינה וכשתוציא הגט יסברו הב"ד שנמסר בו ביום ותטרוף לקוחות שלא כדין וגם ר"ש מודה לפסול היכא דאיכא טריפת לקוחות שלא כדין וא"ל שהעידי מסירה יוציאו קול שנמסר אחר יום שנכתב ז"א דהתוס' כתבו כן למ"ד דצריך עידי מסירה דווקא. אבל לדידן דקי"ל דסומכין על ע"ח א"כ יש לחו' שיתן לה בצנעה כמ"ש התוס' שם ותטרוף לקוחות ואף אם עכשיו ניתן בעידי מסירה י"ל דלא דייקי כיון שאין הכריתות על פיהם ואין מוציאין הקול אך זה דעת הרמב"ם ולשאר פוסקים עיקר הגט על ידי עידי