בית אפרים אבן העזר חלק ג קמא

אי איקרי הכי דכתבי' בניסן ואנחו בכיסתיה ולא נתנו עד תשרי כשר וכ"כ הרמב"ם והסכים עמו הרמב"ן ז"ל משום דמלתא דל"ש הוא דלא מקדים כו' וכ"כ בספר תומת ישרים בשם הרמב"ן ובעל העיטור ובעל ההשלמה והכל בו כו' עכ"ל וכן מבואר בחידושי גיטין להרמב"ן דהא דאמרינן לא מקדים כו' לומר דלא חשו כלל ואפילו ידוע כשר דאל"כ ליתני נכתב ונחתם ביום וניתן בלילה כו' ובספר בית מאיר כתב שגם דעת הר"ן כן הוא אלא דקשי' ליה על תחלת הקפדת המוקדם כו' ע"ש וכ"כ הב"י בשם האורחו' חיים דנכתב ונחתם ביום אפילו לא ניתן עד אחר ימים רבים כשר דאף שנתאחר בין כתיבה לנתינה כשר וכן מבואר בסימן קמ"ח לענין אם גירש בגט ישן דתנשא בו לכתחלה דא"ש דהרמב"ם לשיטתיה דאף שנתאחר בין כתיבה לנתינה כשר ולש"פ צ"ל דמיירי ע"י שליח וע"ש בב"ש סק"ה שהקש' על דעת רמ"ה שהביא בטור וש"ע שכ' דדוקא כשהבעל מוסר הגט דא"כ הו"ל מוקדם ועל הרמ"ה י"ל דס"ל כהרמב"ם ועל הרא"ש וטור קשה וצ"ל דהם כתבו אם כבר נתן תנשא אף אם נתאחר בין כתיבה לנתינה דלא גרע מאם נתעכב קודם חתימה דכשר להרא"ש בשעת הדחק ונתאחר אחר הכתיבה והחתימה עדיף דהא הרמב"ם דס"ל דכשר בעת הדחק בנתעכב היינו אם כבר ניתן הגט כמ"ש כמה פעמים אם ניתן הגט דומה לעת הדחק ולא ניתן כו' עכ"ל ובספר בית מאיר כתב דליתא דשעת הדחק פירש"י דניסת או שהלך לדרכו כו'. ולענ"ד כוונת הב"ש דודאי גבי מוקדם גמור שנכתב ביום ונחתם בלילה בעינן שעת הדחק כה"ג שכתב רש"י והב"י גופי' סימן קכ"ז הביא דברי רש"י אך כאן כוונתו כיון דעכ"פ בנתעכב קודם חתימה כשר בשעת הדחק כה"ג ממילא בנתעכב אחר חתימה קודם נתינה דעדיף מיניה שפיר מדמינן לשעת הדחק היכא שכבר ניתן ולכן דייק הב"ש וכתב ועת הדחק בנתעכב כו' ול' לא גרע מנתעכב כו' לאו דוקא נקט אלא ר"ל כיון דעכ"פ לא גרע לענין שעת הדחק ואפילו עדיף מיניה לכן יש בו כדי להקל אף בשעת הדחק כה"ג דהיינו שכבר ניתן אך בב"ש מ"ק ראיתי שכוונתו דניתן הגט הוי דיעבד ומהני טפי משעת הדחק דהיינו שהלך הבעל לדרכו. ולפי זה צריך עיון מלשון רש"י דנקט בלישניה דשעת הדחק הוא כגון שנשאת או שהלך הבעל לדרכו דתפוק ליה אפילו לא נשאת רק ניתן לבד הוי כשעת הדחק וצריך עיון: ולכאורה יש ליישב קו' הב"ש דהרא"ש לשיטתו דמאוחר כשר אע"פ שיש לה קול אין ראויה לגרש בו ואין הגט חל עד הזמן ע"ש וא"כ גבי גט ישן שפיר משכחת לה שאחרו מתחלה ואפילו איכא חששא דגיטה קודם לבנה כיון שיש לה קול וכתי' הרא"ש. ושוב מצאתי בפני יהושע שכתב גם ליישב קושית זו ע"ד זה אלא שעדיין צ"ע דבמאוחר נמי מפקי קלא שאין הנתינה ביום שנכתב וא"כ ליכא חששא דגיטה קודם לבנה ואפשר כיון דאין חשש במאוחר לענין פירות לא רמי נפשייהו לאפוקי קלא שהוא מאוחר וצ"ע וע"פ מ"ש אפשר ליישב שיטת הראב"ד מקושית הב"י וקצרתי ועכ"פ מבואר שדעת רבים וגדולים להקל בנתאחר בין כתיב' וחתימה לנתינה הרמב"ם והרמב"ן והרא"ש בתירץ הא' והנ"י ובעה"ע והרמ"ה והכל בו. ובעל ההשלמה ובתשובת תומת ישרים והרדב"ז ח"ב סי' תקל"ח כמ"ש לקמן. וגם הרא"ש בתי' הב' והטור הסוברים דפסול בנתאחר קודם נתינה רק ליתן ע"י שליח מ"מ כיון דהא דגט ישן הביאו דברי הרמ"ה מוכח מדבריהם לכאורה דאם כבר ניתן הגט שפיר דמי דהוי כשעת הדחק וכמ"ש הב"ש ואם אמנם שהר"י והרשב"א וסייעתו מחמירים בזה ובש"ע סתם כדעתו דאין תקנה רק ע"י שליח והרמ"א הוסיף והביא חומרת הרי"ף אף בנותן ע"י שליח מ"מ בנ"ד כ"ע מודים שהגט כשר וע"כ ל"פ אלא אם הגט ניתן במקום שנכתב משא"כ היכא שנכתב במקום אחד וניתן במקום אחר כ"ע מודים דאף שנתאחר בנתיים אין חשש מוקדם שהרי זה כגיטין הבאים ממדה"י דאמרינן קלא אית להו ואע"ג דיש לומר דדוקא ע"י שליח אמרינן קלא אית להו. אך לענ"ד ז"א דלא בהבאת שליח תליא מילתא דאף הוא עצמו שהביא גיטו נמי איכא קלא שלא נכתב במקום זה שניתן וממילא מסקי אדעתייהו שקרוב להיות יום הכתיב' קודם לנתינה ואף ע"פ שהרא"ש כתב שיש קול להליכת שליח וביאתו נראה דלאו דוקא נקט של הליכת שליח אלא ר"ל על שמוליכין הגט ממקום למקום וכ"כ להדיא ביש"ש גיטין פי"ב סימן ה' בשם מהרא"י שנהג הלכה למעשה להכשיר דמ"ש הרא"ש ע"י שליח אין דעתו כלל לאפוקי בעל המוליך גיטו כו' ומה שהביא שם בשם מהר"י ברונא שכתב שהיה מתמיה על הקבלה שכתב הגאון שקיבל להיתר וסיים בה מיהו איני חולק על הגאון וחלילה וחס לי להוציא לעז על הגיטין ועל הקבלה דבהתירא יצא אפילו לכתחלה ומהרש"ל כתב ע"ז ישר כחו שלא חלק על הגאון מהרא"י דבוודאי אם לא שהיה מקובל וברור לו לא היה מתיר לכתחלה כי אותו הגאון היה מאד רגיל להחמיר היכא דאיכא צד איסור דאורייתא וק"ו בא"א אם לא שפשוט לו להתיר כו' וכן נ"ל היתר פשוט דלא גרע משליח כו' ע"ש שהאריך להסביר פנים להיתר וכ"כ בג"פ ס"ק י"ב בשם הרדב"ז בתשובה סי' רע"ד והיינו אפילו למאן דסבר לפסול נתאחר בין כתיבה לנתינה דהרדב"ז גופיה בשו"ת סימן תקל"ח הסכים לרמב"ם וסייעתו וכתב שכן הסכימו רוב אחרונים משום דכיון דלא מקדים כו' אי מיקרי ועביד לא מיפסל כו' וזה טעם נכון לסמוך עליו אף לכתחלה וכן מעשים בכל יום שכותבין את הגט היום ונותנין אותו אחר כמה ימים כו' עכ"ל. ואף שהג"פ כתב על דברי הרדב"ז ואין דבריו מוכרחים בעיני מ"מ בס"ק י"ד כתב בישוב דברי הטור סימן קמ"ח כתב דמתיישב דליכא איסורא דמוקדם כגון שהבעל עצמו הביא גיטו דלא מיפסל משום מוקדם וכמ"ש הרדב"ז הבאתיו לעיל כו' עכ"ל ובספר בית מאיר כתב שהג"פ פקפק בדין של הרדב"ז ואם היה רואה דברי מהרש"ל בשם מהרא"י לא היה מפקפק וכ"כ בספר תורת גיטין שנדפס מחדש דאף לדברי הר"ן דמחלק דבגיטין הבאים ממדה"י א"א בענין אחר מ"מ בתר שעת כתיבה אזלינן דמסתמא עושה ע"י סיבה שא"א לכתוב במקום הנתינה או שדעתו לשלחו ע"י אחר וכיון דבשעת כתיבה א"א בע"א אע"פ שבשעת נתינה בא הבעל שם לית לן בה ע"ש. וזה אין נלענ"ד כיון דעיקר טעמא דאפשר בגט אחר מה"ת למיזל אחר שעת כתיבה והעיקר נראה דכיון דבגיטין הבאים ממד"ה לא תיקנו מחמת דא"א בע"א ממילא דלא פלוג לתקן שיהיה פסול אם הבעל שם בשעת נתינה ואפשר ליתן אחר כמו שלא חילקנו בין מקום קרוב למקום רחוק ומכשרינן כל שנכתב הגט במקום אחר כיון דעכ"פ א"א למיתי ביה לידי תקלה דהא קלא אית ליה ועיין ביש"ש שם שכ' דבהבאת הבעל איכא קלא טפי שהיה לו לכתוב הגט במקום הנתינה אם לא שאין שם בקיאים או טעמים אחרים והו"ל מילתא דל"ש ובפרט האידנא שמסדרין גט ע"י רוב העיר ורוב קבוצת עם ק"ו דאיכא קלא. ולכן כ"ש היכא דאיכא למיחש לעגונא כשר חדא דכדאי הוא הרמב"ם כו' ע"ש. ומדברי מהרא"י שהביא שם וכן בשם מהר"מ מהלא בשם רבותיו מבואר דאף לכתחלה שפיר דמי למעבד הכי וכל זה לענין להתיר האשה לעלמא אבל לענין להתיר להאיש לישא אחרת נראה פשוט דכל שיש צורך קצת בדבר אין להחמיר כלל וכמ"ש הב"ש בסימן א' ס"ק כ"א דהיכא דאיכא פלוגתא או ספיקא יש להקל להעמיד על ד"ת וכיון דאיכא כל הנך רבוותא דמחמירין לכתחילה להאשה להנשא פשיטא שאין להחמיר באיש כלל אם הוא רוצה ליתן גט אחר והיא אינה רוצה לקבל ואף אם היא רוצה לקבל אלא שנתנה עיניה בממון וריצוי כסף נראה דכה"ג לא מיקרי אפשר בע"א וכדאמרי' אטו תרקבי דדינרי כו' ואין לנו לעגן האיש על חנם. ולכן אף שלענין האשה לא מלאני לבי להקל בפשיטות אף שלענ"ד היא היתר גמור כיון שרש"ל נקט במלתא היכא דאיכא למיחש לעגונא. ומ"מ נראה גם באשה להקל בעגון קצת וכן משמע מדבריו שם ובסימנים שכתב בסתם כשר ולא הזכיר מקום עגון אבל לענין האיש אני אומר בטח שהוא מותר לישא אחרת כיון שכבר פטר האשה בגט והוא גט כשר מדינא וגם עתה הוא מוכן ליתן גט אחר וזוהו עכבה שאינו מן האיש ואין לנו לעגן: ומריש הוי אמינא שלא להזדקק בזה להתירו אחרי שנתינת הגט היה לפני עדים לבד בערמה בלא ידיעתה ועבר אחרגמ"ה לענין גט בע"כ אבל אחר שהעידו אנשים יריאים ושלימים שיודעין בטיב הענין כי האיש הוא צנוע ומעלי והיה ראוי לאותה מעשה מחמת רשעתה ונתברר שהיא קונה בשר טריפה במר דכשרה ולא צניעא באיסורא וקרוב הדבר שכבר האכילתו או תאכיל אותו