בית אפרים אבן העזר חלק ג קמ

מחמת חומר אשת איש נראה שאין לה להנשא עד שתקבל גט אחר ברצון ועל זה יש לכוף כאגמון ראשו שיתן לה גט אחר כמבואר בפוסקים: ומ"ש כ"ת בפי' דברי התוס' בתמורה צ"ע דא"כ אכתי תיקשי אף לתי' התוס' דהא עדיין יש נ"מ בנשבע שלא למכור וגם בלא"ה מ"ש התוס' דאיתקש גירושין כו' צ"ע דהא אשכחן נשטטית לא יוציא עולמית וכהנה רבות ולמה לא נימא דאיתקש גירושין למיתה אלא ודאי דז"א דאין לנו להקיש אלא בענין הגירושין דהיינו אם נחליט שהם גירושין גמורים אלא שיש ספק אם הם גומרים וכיוצא בזה יש ללמוד מהיקש משא"כ אם ע"ז אנו דנין אם יש כאן גירושין אם לא אין ללמוד מהיקש זה כלל דלא איתקש אלא גירושין וזה לא מיקרי גירושין כלל וא"כ באונס דאמר רחמנא לא יגרש ואי עביד לא מהני אין לנו ללמוד מהיקש כלל דהרי אין כאן גירושין וכמו נשתטית וכיוצא בזה דאע"ג דמיתה מועיל גירושין אין מועילין ואשר אני אחזה לך בפי' דברי התוס' דבאמת צריך להבין בדברי הש"ס דקאמר דלאביי ניחא דאינו לוקה משום דלא מהני שהרי צריך להחזירה. ולכאורה נראה דמה שצריך להחזירה אחר הגירושין אין זה בכלל לא מהני דזה שהוא מחזירה אין בזה ביטול העבירה שעבר בשעת גירושין ופנים חדשות בא לכאן שחזר ונשאה וכי שייך למימר דלא לקי דהא דלא אהני מעשיו היינו אם יש כאן ביטול בענין הגירושין גופייהו משא"כ אם הגירושין הם גומרים בפ"ע אלא דאקרקפתא דגברא רמי לקיים ולו תהיה לאשה למה יפטור בזה ממלקות על איסורא דעבד בגירושין ונ"ל דבאמת זה מיקרי ביטול בענין הגירושין גופייהו כיון דענין גירושין איתקש למיתה שהבעל מוציאה מרשותו לגמרי ותו לא אגיד' ביה כלל להחזירה לרשותו ולפ"ז כיון דכאן גזרה תורה שצריך להחזירה ממילא דזה מיקרי ביטול בענין הגירושין ממש דכל גירושין הוא שלוח לכל ימיו וזה אינו כן ולכן א"ש לאביי דלא לקי דהא לא אהנו מעשיו היינו הגירושין להיות ככל גירושין דעלמא דליתא בחזרה דאיתקש למיתה ובזה מבוארים דברי התוס' שכתבו בשלמא לאביי ניחא דמש"ה לא לקי דלא מהני מעשיו ולפ"ז צ"ל דגם לאביי גבי אונס משמע ליה פשטא דקרא דלו תהיה לאשה לא יוכל שלחה דלא מהני הגירושין אע"ג דבעלמא אי עביד מהני הכא ל"מ ומה"ט לא לקי וע"ז קשי' להו א"כ לחייב הבא עליה כו' וע"ז כתבו דבאמת איתקש גירושין למיתה לענין זה שמוציאה מרשות הבעל ומיהו להכי לא מהני שאין שילוח זה לכל ימיו כו' ור"ל דודאי הגירושין עצמם מועילים להוציא מרשות הבעל כמו מיתה אלא שלענין זה אין מועילים כאן גבי אונס שיהא השלוח לכל ימיו כמו גירושין דעלמא ולכן לא לקי כיון דלא אהני גירושין דידיה ומה לי דלא אהני כלל או לא אהני למקצתו כיון דאשתני דיניה משאר גירושין דעלמא. ואח"ז כתבו דלא אסיק אדעתיה כו' ומש"ה פריך לרב' נהי דלא מהני לילקי כצ"ל וא"ל דא"כ אכתי לרבא ה"ל לאקשויי דאם בא עליה קודם גירושין לא יתחייב עליה וכהן למה מחזירה ז"א דהא למאי דמסיק רבא כל ימיו בעמוד והחזר קאי באמת א"ש ועיקר קושיית התוס' הוא. בס"ד דהש"ס וטפי ניחא ליה לא תקשויי מרישא דאם ישראל מחזיר ואינו לוקה והא דאם בא אחר עליה קודם גירושין כו' אינו מפורש במשנה ולכך פריך אמאי לא לקי. ועוד נלענ"ד דאף אם נאמר שקו' התוס' בזה אליבא דרבא נמי אתי שפיר ומתחלה אבאר מה שהקשיתי מנשתטית וכיוצא בו דאין הגירושין מועילין אע"ג דאיתקש למיתה דבאמת החילוק מבואר דכל שהגירושין אינם כלום אין כאן היקש שלא הקישה התורה אלא במקום שיש גירושין וכיון שנשתטית היא משלחה וחוזרת מעיקרא לא חלו הגירושין כלל משא"כ בהא דאמר רבא אי עביד לא מהני סברא בעלמא היא כיון שזה האיש מלאו לבו לעשות כן לעבור על דברי תורה לא הועילו מעשיו ולא אמר רבא בטלו מעשיו אי עביד אלא דלא מהני ר"ל דודאי ל"ש ביטול על המעשה שעשה רק שמה שכיון בזה בעל המעשה להועיל בזה אין בו מועיל כיון שרוצה לעבור על מימרא דרחמנא ולפ"ז בגירושין דאונס אע"ג דעבר על לאו פשיטא שאין לבטל גוף הגירושין בשביל זה ולומר שלא חלו כלל רק שאנו אומרים שלא עשו פעולת הגירושין שבכ"מ מועילין להוציאה מרשות הבעל ובזה שהוא באיסור אין פועלים פעולתם וכן בהא דאלמנה לכהן גדול פריך דהוי ליה למימר שלא יפעלו פעולת הקידושין כיון שבקידושין אלו עבר אמימרא דרחמנא: והשתא א"ש תירוץ התוס' בזה דאיתקוש גירושין למיתה כיון שבאמת אין כאן ביטול בעצמותן של גירושין אלו רק שנאמר שלא יפעלו מאומה בהא אית לן להקיש למיתה דמה מיתה מוציאה מרשות הבעל כו' אך דמ"מ אין לנו לבטל בשביל היקש זה סברא דאי עביד לא מהני ובאמת נימא דבטלו הגירושין אך דבאמת קרא כתיב לא יוכל שלחה כל ימיו ומצינן לפרושי הקפידה שהקפידה התורה שלא יהא שילוח לכל ימיו ואי עביד לא מהני ואין השילוח מועיל לכל ימיו וצריך להחזירה ודאי שיש לנו לפרש כן משנאמר שבטלו גוף הגירושין ומ"מ כיון דרבא ס"ל דאע"ג דלא מהני מ"מ לקי גם בזה לקי כיון דעכ"פ המעשה השילוח שמשלחה היא שילוח לכל ימיו והוה ס"ד דאין זה ניתק לעשה ועיקר הלאו הוא על השילוח וכל שמשלחה ממילא שהוא מוציאה מרשותו לגמרי ומיקרי שילוח לכל ימיו ולקי עליה וממילא לא שילוחו לכל ימיו וצריך להחזירה וכל זה לענין אונס דכיון שיש לומר דלא מהני במה ששילחה לכל ימיו די בזה שלא הועילו מעשיו וצריך להחזירה משא"כ בנשבע שלא לגרש שאין קפידא על הגירושין של כל ימיו רק הקפידא על הגירושין עצמה בשעה שנותן הגט בזה באמת אמרינן דלא מהני ובטלו הגירושין גופייהו ול"ש בזה היקש גט למיתה כנ"ל: אך צ"ע במה דקאמר התם ורבא אמר לך אי לאו דכ' רחמנא כל ימיו כו' ולפמ"ש בלא"ה צריך למכתב כל ימיו דאל"כ הוה לן למימר דאי עביד לא מהני ובטלו הגירושין לגמרי וצריך לומר דבאמת גם אי כתב כל ימיו קודם לא יוכל שלחה נמי הוה מפרשינן דהך לא יוכל שלחה שאח"כ אינו מבטל הגירושין לגמרי אלא קאי אשלפניו ולו תהיה לאשה כל ימיו לא יוכל שלחה דהיינו שבעמוד והחזיר ומ"מ שפיר לקי כיון שאין כאן עשה אחר הלאו ומדכתב כל ימיו אחר לא יוכל שלחה מוכח דהוה לאו ניתק לעשה וכמ"ש התוס' בד"ה אמר לך רבא ע"ש וקצת צ"ע לענ"ד דלמה הוצרכו התוס' לדחוק מכח הקישא דגירושין למיתה ת"ל כיון דאין כאן רק איסור לאו דלא יוכל שלחה וכיון דקידושין תופסין בחייבי לאוין כדילפינן לקמן מלא יקח ולא יחלל א"כ יש לנו לומר דאיתקש יציאה להויה כמו דקידושין תופסין בחייבי לאוין אף שיש איסור לאו כמו כן בגירושין ואע"ג דאכתי לא אייתי הש"ס הא דלא יקח כו' מ"מ ודאי ידע דקידושין תופסין בחייבי לאוין ואפשר שהתוס' כתבו כן משום דאיתקש למיתה דבהכי א"ש אף למ"ד אין קידושין תופסין בחייבי לאוין כ"ז כתבתי לפום ריהטא ועוד חזון למועד שמור ב"נ לעיין בסוגיא דברי ידידו ד"ש ושלום תורתו: זעירא מן חברייא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד שאלה קטו בדבר האיש שגירש את אשתו בגט כשר לפני עדים ואח"כ נפלו ספק בגירושין אלו לפי שהגט נכתב איזה פרסאות רחוק ממקום הנתינה וקיבלו הבעל לידו ונתאחר בדרך יום או יומים עד בוא אל מקום הנתינה וא"כ יש כאן חשש מוקדם כיון שהגט נמסר מיד הבעל ליד האשה ולא ע"י שליח: תשובה הרמב"ם בפ"ב מהל' גירושין כתב וז"ל וכן אם אמר לסופר כתוב לי גט לאשתי ואמר לעדים לחתום כותבים וחותמים ונותנים לו והוא מגרש בו בכל עת שירצה עכ"ל מבואר מדבריו דאף שלא נמסר ביום הכתיבה כשר וכן למד הב"ש בסי' קכ"ז מדברי הרמב"ם הללו וכתב שטעמו דס"ל כמ"ש הרא"ש בתירוץ דגם שלא נמסר ביום הכתיבה רשאי ליתנו מידו לידה משום דהעדים יהבי דעתייהו לידע יום המסירה ומוציאים קול שלא נמסר ביום שנכתב. ואע"ג דהרמב"ם סובר דע"ח כרתי מ"מ לכתחלה בעינן ע"מ כו' וכ"כ בספר ג"פ שם ס"ק י"ג ועוד כתב בג"פ די"ל דהרמב"ם ס"ל כמ"ש הנ"י פ"ב דב"מ דהא דתנן כותבין גט לאיש כו' ולא חיישינן שמא כתב בניסן כו' משום דלא מקדים כו' ואפי'