בית אפרים אבן העזר חלק ג קלג

שהפוסקים רובם ככולם סוברים דהרי את אינו מעכב בגט רק הרמב"ן ז"ל מסתפק בדבר וכתב שקרוב בעיני שאף אם נישאת תצא וחלילה לנו להקל נגד מורא מקדשו וכבודו כי הוא יותר גדול ממה שכח הקולמוס יכול לסבול מ"מ בהא דאיכא למימר נמי דאין כאן חסרון אפילו באות הלמ"ד לפי שהוא מצטרף ע"י קריאת התינוק נראה שגם הרמב"ן מודה שאין להחמיר במקום עיגון. ולדידי צ"ע על מ"ש הרמב"ן בחידושיו טעמא למה הוצרכו לכתוב למהך משום דל' מותרת לכל אדם משמע שתהיה פנויה ומותרת לכל ולא שתנשא לאחד ותאסר לכולם ולהוציא מערעור זה כותבין שניהם אבל אם נאמר דלר"י אין כותבין אלא למהך להתנסבא למה לא אמרו לאשתרויי לכל גבר די תצייבין א"ו צריך למכתב והרי את מותרת כו' ועיין ברשב"א ולדידי צ"ע דאי משום הא לא אריא דלפום הך סברא שכתב הרמב"ן דלכך איצטריך להתנסבא לומר שתהיה מותרת גם להנשא לאיש אחד ותאסר לכולם וכ"כ הר"ן א"כ מאי קשיא ליה דהו"ל למינקט לאישתרויי הא אי הוי נקט הכי ה"א שתהיה פנויה מותרת לכל ולכך נקט להתנסבא לומר שתהיה מותרת להנשא לאיש אחד ותאסר לכולם ומ"מ אין להכריח מזה דלהתנסבא ממעט זנות וצ"ע: והנה בעה"ע והרשב"א כתבו עוד ראיה שאין צריך והרי את מותרת דהא כתיב ביה ודין די יהווי ליכי מנאי גט פטורין כו' וה"ל כמאן דאמר הרי את מגורשת וגרסינן בקדושין הרי את מגורשת הרי את מותרת לכל אדם ה"ז מגורשת ע"ש וא"כ אפשר דגם הרמב"ן מודה בזה היכי דכתב ביה הכי אלא שלשונו משמע דבכל גווני קאמר. שוב מצאתי בפר"ח הל' גיטין סימן קכ"ה ס"ק ל"ט שכתב שיש לחוש לדברי הרמב"ן להחמיר וה"ל ספק מגורשת ומיהו אי כתב בתר הכי ספר תרוכין כו' ה"ל כוהרי את מותרת לכל אדם דמהני לכ"ע ואפילו תימא דהרמב"ן פליג בהא וכמו שנראה מל' הרשב"א בחידושיו ומל' ה"ה אין טעם כלל לסברא זו כו' באופן שבזה אין לחו' לסברת הרמב"ן כי הוא סברא זרה והעיקר כדכתיבנא עכ"ל: ומצאתי בספר ג"פ שכתב ג"כ שהעיטור והרשב"א כתבו ראיה זו משום דכתב ביה ספר תרוכין כו' ולא מצאתי מי שקרא ערעור על ראיה זו ולדינא מסיק שם דאם כבר נתגרשה והוא מקום עיגון שא"א להשיג גט אחר יכולין לסמוך על רוב הפוסקים ועוד דיש כאן ס"ס דהא אפילו באמר חוץ מזנותך הוא איבעיא דלא איפשטא כו' ושמחתי שכוונתי ת"ל לדעתו ז"ל ואף שהוא לא כתב להתיר כ"א בשכבר נתגרשה לענ"ד אין לחלק בכך דשעת הדחק גדול כנ"ד כדיעבד דמי וכמ"ש ב"ש בדוכתי טובי. וגם דהוא ז"ל מיירי היכא שלא כתב כלל הרי את מותרת כו' משא"כ כאן שהרי נכתב לפנינו אלא שיש הפסק בלמ"ד וכבר כתבתי דאיכא רבוותא טובי דמכשרי בהא וגם י"ל דמידי הוא טעמא אלא משום ערעור דבעל שיוכל לערער ולומר שהיתה הכוונה חוץ מזנות וכאן כיון שבאמת נכתב והרי את מותרת ע"פ ציווי הבעל אלא שיש הפסק בלמד למאי ניחו' לה ועוד י"ל דאף אם לא כתב תיבת לכל אדם אפשר דשרי אף להרמב"ן דלא גרע מאומר הרי את מקודשת ולא אמר לי דאם עסוקין באותו ענין מקודשת וכאן אין לך עסוקין בא"ע גדול מזה והגאון אב"ד בהיתרא קא מהפך מטעם דאף אם לא כתב לכל אדם הו"ל ידים מוכיחות דהא ע"כ אין הכוונה שהיא מותרת לו לבדו שא"כ למה נותן לה הגט כלל כו' והאריך בזה אבל צ"ל כיון דמטעם דחיישינן שמא כיון לשייר זנות ולא התיר רק להתנסבא א"כ אף אם לא כתב לכל אדם מה יושיענו ידים מוכיחות אי עסוקין בא"ע דהא אין כאן מוכיח ישית יד על התרתו לזנות ועוד יש לפקפק בענין ידים מוכיחות לפמ"ש מהרי"ט ז"ל בתשובה סימן קל"ח דכל שאין הל' מוכיח מצד עצמו אע"פ שהוא מוכרח שפירושו כן מחמת ענין אחר אין זה ידים מוכיחות והביא ראיה מהא דאמרינן כנדרי רשעים כו' כגון דאמר הריני עלי והמינו ופריך דילמא ממנו דאכילנא קאמר ומאי פריך הא ליכא לספוקי בהכי דמדאמר הריני נזיר ועלי קרבן מוכח דלא בעי למיכלי' שהרי אסרו עליו אלא דכיון דזה הלשון דהמינו עצמו לא מוכח דהוי יד לא מהני אע"פ שדבר אחר מוכיח עליו כו' ע"כ וכ"כ מהרי"ט שם בחידושיו לקידושין ונ"ל נמי להא דמיא ע"ש שהביא ראיה ג"כ ממ"ש הר"ן בריש נדרים גבי גט דאין זה ידים מוכיחות דאיהו היא דמגרשה רק שענין מוכיח כן בעצמו: אך לענ"ד יש לדחות ראייתו לפי פי' הרמב"ם והרמב"ן והרשב"א והרא"ש שם ואף לפרש"י אינו מוכרח ואין כאן מקומו להאריך וקצת יש ראיה להיפוך ממ"ש בריש נזיר הרי עלי צפרין כו' ודלמא צפורי מצורע קאמר ופירשו התוס' דיותר יש לנו לומר שכוונתו על צפורי מצורע משום דנזירות טריחא ליה וחמיר עליו לקבל ומשני כשנזיר עובר לפניו משום דאהא לשון קצר שדרך ב"א לקצר ולשון הרי את מותרת משמע שבא לומר שעכשיו היא מותרת ממה שהיה אסור עליה עד עתה וא"כ שפיר הוי ידים מוכיחות: אך לענ"ד צ"ע בדין זה אם לא כתב תיבת לכל אדם מהא דאמרינן בקידושין דף ה' אמר שמואל בקידושין כו' וכן בגירושין נתן לה ואמר הרי את משולחת הרי את מגורשת הרי את מותרת לכ"א ה"ז מגורשת ובעי ר"פ התם למימר דשמואל ס"ל ידים שא"מ הויין ידים ואפ"ה קאמר דוקא לכ"א וה"ל לאשמועינן דאף באמר הרי את מותרת לחוד נמי מהני אע"כ בדלא אמר לכל אדם אפילו ידים שאינם מוכיחות לא הוי ולפי זה צריך לומר דגרועי גרעיה כשאמר הרי את מותרת לחוד דהא קי"ל דבשעת נתינת הגט אף באומר ה"ז גיטך סגי ואפשר דאה"נ דאם אומר הרי את מותרת בלחוד יש בלשון הזה במשמע שהיא מותרת לאחר ואין חל עליה איסור אבל מ"מ האחר אינו מותר בה שלא הפקיע האיסור שחל על האחר מחמת שהיתה אשתו רק ממנה הפקיע האיסור וא"כ בכה"ג לא הוי גירושין דאין זה כריתות ואפשר לומר דלפי מאי דמסיק דאמר ליה א"כ ה"ה בגירושין מיירי דאמר ממנו וס"ל דידים שא"מ לא הוי ידים ובעינן מוכיחות דווקא נקט בלישניה הרי את מותרת לכל אדם דאע"ג בלא תיבת לכ"א נמי מהני דהוא י"מ נקט הכי לשופרא דלישנא אך לפי מאי דס"ד דבידים שא"מ מיירי שמואל א"כ הרי את מותרת לחוד סגי דלא שייך שופרא דלישנא כיון שבא להשמיענו דין לשונות הסתומים שצריך לפרשם ע"פ ידים שא"מ וצ"ע: ולכאורה יש לפקפק בנ"ד אחרי אשר נהרס ונדש מגדל הפורח באויר והוא צואר הלמ"ד וכמות שהוא נכתב הוא נקרא הרי את מותרת בכ"א וטעות שהוא משנה משמעות הענין לגריעותא יש בו חומרא יתירה כמש"ל מהריב"ל ח"ג סימן ס"ט ע"ש. אך י"ל דזה לא מקרי שינוי הענין לגריעותא דכיון דאהיתרא קמהדר יש לפרשו שהיא מותרת בכל אדם שהם מותרים דהיינו נשים פנויות וזכר לדבר בבכורות דף ל"א בראשונה היה אומרים חבר ונעשה גבאי כו' חזרו לומר פירוש הרי הוא ככל אדם והיינו כל אדם הכשרים אף ע"ג דאיכא נמי פסולים על הרוב הוא מדבר וה"נ רוב נשים בחזקת פנויות עומדות וגם י"ל דהתם מיירי מהריב"ל היכא שנכתב בטעות משא"כ כאן שהכל יודעים שנכתב בכשרות והכוונה שתהיה מותרת לכ"א אלא שמחמת סיבה נתקלקל שהרי צוואר הלמד תלוי ועומד אין לחוש בזה לשינוי לגריעותא והוי כאלו יש ט"ס הניכר כגון שלא כתב שי"ן של תיבת בששי וכיוצא בזה שכתב המרדכי שא"צ קיום כיון שהוא ט"ס הניכר ומצאתי בשו"ת עבודת הגרשוני סימן מ"ם בענין שהיו"ד של אות אל"ף בתיבת אדם לא נגעה בגוף הא' ומדבריו מבואר להכשיר במקום עיגון בכה"ג אך רצה לצדד דאף שלא במקום עיגון הוה כשר דתיבת אדם הוי טופס כיון שא"צ לכתוב רק כדי לומר שמתירה גם לזנות אם כן אף אם לא נכתב תיבת אדם רק מותרת לכל הוה נמי משמע שמתירה לזנות עכ"ל: ומדבריו משמע דעכ"פ דתיבת לכל הוי מן התורף אליבא דהרמב"ן וכ"נ לכאורה ממ"ש לעיל שהרמב"ן והר"ן כתבו דלכך איצטריך למהך להתנסבא דסד"א מ"ש הרי את היינו שרוצה שתהיה פנויה ומותרת לכל ואם נימא שא"צ תיבת לכ"א הו"ל לתקוני לכתוב הרי את מותרת לחוד דעכ"פ נלמוד מזה שמתירה אף לזנות וממילא שלא היה צריך לכתוב למהך להתנסבא אע"כ דבלא תיבת לכ"א אין כאן ידים מוכיחות ויש לדחות דתקנו לכתוב לכ"א משום שופרא דלישנא וכמ"ש הגאון אב"ד נ"י וממילא שהוצרכו לתקן לכתוב למהך להתנסבא: שוב מצאתי בשו"ת נודע ביהודה חלק אה"ע סימן פ"ה בעובדא שנתקלקל הרי"ש ממילת מותרת ונעשה ממנו תי"ו וכתב כמעט בכל החזיון הזה שיש להקל אף להרמב"ן משום ס"ס ספק