בית אפרים אבן העזר חלק ג קלב

שפיר י"ל בדעת המרדכי דקריאת תינוק ודאי מהני בכל האותיות דגם בכפופות אפשר שלא יסתלק מעלי' צורת האות לגמרי ויש לספק בו שמא צורתו עליה וקריאת התינוק מכריע בזה והמרדכי לא קאמר רק דשיור לא מהני בפשוטות ולקמן יתבאר מה שמחולק המרדכי עם המאירי לענין שיור כמלא אות אבל לענין אם מועיל תינוק בכפיפות לא פליגי וכן מבואר מדברי התוס' דמנחות וסמ"ג דלעיל שגם באות דל"ת מהני תיקון אבל כמלא אות לא מהני התם כיון דגם גג הדל"ת היה קטן ודומה ליו"ד ואין רשומו של הד' ניכר אם לא מחמת קריאת התינוק וגם דהתם מיירי שמתחלת הכתיבה היה כך וע"כ לא מהני כמלא אות אלא אם נכתב מתחלתו בכשרות ועתה נשתייר כמלא אות אמרינן שעדיין בתמונתו עמד משא"כ אם בתחלת הכתיבה נכתב כן אם אין התינוק קורא אותו כהוגן הרי לא היה עליה צורת אות מעולם ובנ"ד אם באנו להכשירו מחמת קריאת תינוק היה צריך שיש די בזה בהעוקץ הזה לספק מחמתו שיש בו תמונת רי"ש כראוי. ואף שהגט הובא לפני לכאן חדל אני לשפוט למראה עיני לומר כזה ראיתי ודרכי תמיד לסמוך בענין כזה על אחרים כגון סופרים מומחים ובקיאים שלבם שלם מפיהם בדבר יקרא אלי מהות הענין מה הוא ואני כותב על הספר שורת הדין הנלענ"ד וחזקתו בדק הגאבד"ק נ"י ודקדק בדבר שיש בו שיעור הראוי ולפמ"ש אם נשתייר מלא אות קטנה סגי אך לקמן אבאר שיש הרבה חולקים בזה ומכל מקום כיון שגם התינוק קראו כהלכתו ודאי דסגי בהכי ואני חושש בדבר שעד נתינת הגט שמא יהא הלוך וחסר יותר מכדי חסרונו שהוא בעת הראתו ועל הדיינים שיסדרו נתינת הגט מיד השליח להאשה עליהם מוטל לדקדק בזה ועכ"פ צריך שישתייר כמלא אות קטנה דבמקום עיגון כה"ג יש לסמוך על המרדכי והאחרונים הנמשכין אחריו: ועוד יש בזה כדי לצרף דעת רבינו יואל שכתב במרדכי והג"א בשמו דיש להכשיר בדיעבד אף אם לא כתב שם איש ואשה כלל ע"י ע"מ וגם דדעת הפוסקים החולקים י"ל דאינו רק מדרבנן וכמ"ש הב"ש סי' קכ"ט ס"ק כ"א וא"כ כיון דס"ל שהוא מדרבנן שפיר דמי לסמוך להתיר בשיור מלא אות במקום עיגון כה"ג ובמקום אחר הארכתי בביאור דברי התוס' בגיטין דף כ' ועיין בפ"י שם וכאן קצרתי שלענ"ד אפילו מאן דסבר דאף לדידן בעי ע"מ מדאורייתא מ"מ שפיר דמי לסמוך בכה"ג שהוא עיגון גדול על דעת המרדכי ודעימיה דסוגיא דעלמא כוותייהו: ועתה נבא לדין על קלקול הלמ"ד של תיבת לכל אדם וכתב הגאב"ד נ"י דאע"פ שהתינוק קורא יפה לפי שהוא מצרף ראש הלמ"ד לתחלת האות ואם באנו לכסות חלק התחתון בודאי לא יוכל לקרות יפה וצידד להקל בזה דנראה דאף אם לא כתב תיבת לכל אדם הגט כשר דהוי ידים מוכיחות ועכ"פ בלא למ"ד יש להכשיר והרחיב הדברים ברוחב בינתו ולקמן אבאר בזה. ונלענ"ד להוסיף צד היתר שיש מקום לומר בנ"ד דשפיר חזי לאצטרופי חלק התחתון להעליון ומ"ש הט"ז בזה לאו דכ"ע הוא וכבר הארכתי בזה בהל' תפילין בתשובה שכתבתי להרב מוה' העשיל נ"י מן והנה הב"י כתב עד ולכך אין לפסול משום הקפת גויל: ולפי דרכינו למדנו שדעת הרבה פוסקים מגדולי הראשונים דמהני קריאת התינוק לצרף האותיות כיון שההפסק הדק אינו מונע הקריאה לתינוק ואף בנכתב מתחלה במקום נקב ומכ"ש אם נכתב בכשרות ונפסק אח"כ ואע"פ שהמרדכי והב"י והבאים אחריהם לא נראה מדבריהם כן כדאי גדולי הראשונים שהזכרנו לסמוך עליהם במקום דחק ועיגון כה"ג אף אם הוא במקום תורף הגט ממש ומכ"ש במקום הרי את מותרת לכל אדם שדעת רוב גדולי הראשונים שאינו רק לשופרא דלישנא ומדינא לא צריך כלל וכמ"ש בעה"ע והרשב"א בשם הרי"ף שבנוסחתו ליתא ואף דבנוסחא שלפנינו כתוב כתב בעה"ע דהג"ה הוא ברי"ף וגם רש"י לא כתבו בנוסח שלו וכן מבואר בתוס' גיטין דף ק"ו וברשב"א שם שאף שר"ת הנהיג לכותבו משום דמשמע בש"ס דהוי רגילי בהכי מ"מ אין להוציא לעז כו' וכתב הב"י דמשמע מזה שאין כותבין אותו רק לרווחא דמילתא (ועיין בהגה"ת הטורים בד"פ שטעה בהבנת דברי התוס' שהביא הב"י) ונראה שזה דעת הרשב"א אע"פ שבדף פ"ה הביא דברי הרמב"ן כתב אח"כ ובודאי כך היה רגילות בגיטין וכדאמרינן כו' ר"ל אבל מ"מ בדיעבד אינו מעכב ולכך העתיק אח"כ נוסחת רש"י שלא נזכר שם הרי את מותרת כו' ולהדיא מבואר ברשב"א שם דף כ"ו שדעתו כהתוס' ובעה"ע וכן מבואר להדיא בדבריו בתשובה סימן אלף רמ"ה וכן ראיתי בראב"ן שלא הזכיר בנוסחא שלו והרי את כו' ומ"ש הב"י שמדברי הרמב"ם והרא"ש נראה דצריך לכותבו דחה אא"ז רמ"א בד"מ ובתשוב' סימן קכ"ו וקכ"ז וקכ"ח ע"ש בויכוח שעבר בינו לבין אא"ז מהר"י מפאדוויא ז"ל באורך וסוף דבר כתב אא"ז רמ"א שם. ולולי שמצאתי להרמב"ן שפוסלו הייתי אומר שיש איסור לחשוב על הקדמונים טועה ולהוציא לעז על גיטין הראשונים ודי בזה עכ"ל. (ועיין בשו"ת תה"ד סימן רל"ב מ"ש ליישב זה שנוהגין קצת חומרות בגיטין ואין חוששין להוצאת לעז משום דאפילו הסוברים להחמיר בגיטין שלא היו כותבין כך לא היו פסולין בפשיטות אלא שהיה לדקדק בהם כו' ע"ש ובפסקים סי' קמ"ג לענין אם צריך לכתוב והרי את כו' בשיטה א' שמבואר בדבריו דס"ל שאין להחמיר בזה כולי האי) ובסימן קכ"ז שם כתב הרמ"א שרק הענין מעכב ולא הל' רק הרמב"ן החמיר ואף הוא לא החליט הענין רק כתב וקרוב אני לומר כו' וכדברי התוס' דף כ"ו כתבו סה"ת וסמ"ג והגמיי' ובדעת הרא"ש לכאורה מוכח כהרמ"א שהרי הר"ן פרק כל הגט כתב שלכך השמיט הרי"ף הא דשמואל שצריך שיניח מקום הרי את כו' משום דפוסק כרמ"א דגזר טופס אטו תורף: ולפ"ז קשה על הרא"ש דס"ל דבדיעבד לא גזרינן א"כ הו"ל למינקט הא דשמואל לאשמועינן דבזה יש קפידא אף בדיעבד אע"כ דסובר שאינו רק לשופרא דשטרא לבד. אך לכאורה ז"א דא"כ תיקשי על הר"ן מי הכריחו לטעם זה אליבא דהרי"ף כיון דהרי"ף ס"ל שא"צ לכתוב והרי את כו' אלא ודאי דז"א דהא טעמא שא"צ לכותבו משום דאיכא שאר לשונות בגט שעמידתם במקום והרי את כו' ועיקר מה שצריך לכתוב הוא הענין ואין קפידא בל' וא"כ גם מה שאמר שמואל צריך שיניח כו' הכוונה על הענין שיכווין לל' זה ולכך שפיר הוצרך הר"ן לומר טעם להשמטת הרי"ף משום דפוסק דנגזר טופס כו' ולפ"ז הדרא קושיא לדוכתי' על הרא"ש למה השמיטו וצ"ל כיון דלכתחלה אפילו טופס גזרינן לא שייך האי לישנא כלל צריך שיניח כו' ולענין דיעבד פשיטא ליה שדינו כשאר תורף וא"כ מיהא ליכא למשמע מיניה. והנה לא מצינו בפי' בשום פוסק להחמיר בזה כ"א הרמב"ן ז"ל ואף הוא לא החליט לגמרי להחמיר באם נישאת וטעמו שמחמיר אע"פ שכבר כתב בגט למהך להתנסבא י"ל שלא התירה כ"א להנשא וה"ל כאומר חוץ מזנותך גופא הוא איבעיא דלא איפשטא בש"ס ולכך קי"ל דהוי ספק מגורשת וא"כ אפילו להרמב"ם שמספק עלינו הענין דשמא צריך לכותבו בגט לעכובא דל' להתנסבא אינו כולל כלל זנות א"כ הו"ל ס"ס בל' להתנסבא נכלל גם זנות וכמ"ש בעה"ע והרשב"א ואת"ל שלא נכלל בו זנות נמי מספיקא הוי דילמא האומר חוץ מזנותך הוי גיטא מעליא. ואע"ג דהיכא דאתחזק איסורא אפי' ס"ס אסור מ"מ הרי כתב הש"ך בסימן קיו"ד דהרשב"א מתיר אפילו באתחזק איסורא ממש ואף למאן דאוסר מ"מ בג' ספיקות שרי והפר"ח מתיר אפילו בב' ספיקות וכבר כתב הפ"י בק"א למסכת כתובות שגדולי האחרונים מספרדים בתשובותיהם מתירין בס"ס אפי' בחזקת איסור א"א ואף שהפ"י האריך להשיג על דבריהם מ"מ חזר והודה דלענין גירושין דליכא אלא חדא חזקה לאיסורא להרשב"א ליכא איסור דאורייתא רק דאסור מיהא מדרבנן וא"כ בכה"ג יש לסמוך על דעת הגדולים דלעיל להתיר ע"י קריאת התינוק שמצרף האות וגם לפי המבואר בשו"ת שב יעקב שם האריך הגאון פ"י בענין זה להשיג על חכמי הספרדים שמשתמשים בס"ס במקום חזקת איסור א"א והעלה טעמו לאיסורא אע"ג דס"ס עדיף מרובא או כי רובא ורובא עדיף מחזקה מכל מקום י"ל סמוך מיעוטא לחזקה דאף בס"ס שייך מיעוטא: ונראה דבגווני דנ"ד שאין הס"ס במעשה כ"א בפלוגתא ובס' איבעיא נראה דבכה"ג לא שייך מיעוטא כלל ואף הפ"י מודה בזה וגם כי הגאון מוה' יהונתן בכרתי ופלתי הסכים לדעת חכמי ספרדים וכ' ברוך שבחר בהם ובמשנתם ובקונטריס כללי חזקה אשר לי בארתי בפרט הזה באורך וכאן אני מקצר ועולה דבנ"ד