בית אפרים אבן העזר חלק ג קלא

ומופלגים הדיינים המצויינים יושבי על מדין בק"ק הנ"ל ד' עליהם יחיו: מכתבם הבהיר האיר אל עבר פני האותיות שאלוני בדבר הגט שהוא בא ע"י שליח ונתקלקל בדרך ונקרע בשני מקומות דהיינו בשם האשה רחל נפסק וניקב שם ברגל הרי"ש וכמעט שאין הרגל ניכר ובאות למ"ד של תיבת לכל אדם נפסק צוואר הלמ"ד הראשונה ואינו נוגע בתחתיתה דהיינו לכ"ף כפופה של הלמ"ד. ואני איני כדאי ששלחתם אלי ומה ענין פתחי אצל גיטין הכי יסמכו עלי כלוקח מן הפלטר או מן הסיטון אפס אחרי רואי במכתבם כי העיגון רב לא אוכל להתעלם כדרכי מעולם ת"ל לחפש זכות לפתח כבלי מוסרות עגונות וצרורות שלא יצאו חנם אלו ימי נערות ובפרט אחרי רואי כי נפתח ברבוותא כבוד מחו' הרב הגאון הגדול מופת הדור. המפורסם מוהר"ר מאיר נ"י מרא דאתרא הדין פתח בהצלה תחלה יורה יתיר וברור ענותנותו וכי היכא דלימטי שיבא מכשורא נתן עיניו בי לחוות דעי אף אני אשווע ואומר ואבא אחריו ומלאתי את דבריו ועם כי לחומר הנושא והנוגע בדבר שבערוה צריך גוף נקי ואני היום סמכוני באשישות ומוכ"ז אץ עלי ובא כיום תמים וזה וזה גורם להיות מקצר ועולה ואמינא אנקיט בידאי כל דהו הנוגע ושורש הדין הלא כה דברי בעזה"י: מתחלה אבאר בענין חסר הרגל שבשם האשה ראיתי במכתב מחו' הגאבד"ק נ"י כי בדק ע"י תינוק דלא חכים וקרא האותיות כתקונם וא"כ לכאורה הדבר פשוט דודאי מהני בזה כמבואר בש"ע ומקורו מהתוספות בגיטין דף פ"ה וז"ל ומעשה היה בגט שלא היה ניכר היטב בין וא"ו ליו"ד שבא לפני רבינו אליהו והביא תינוק דלא חכים כו' וכן הוא במרדכי שם והביא ראיה ממנחות גבי תפילין. אך יש לעיין קצת לפמ"ש מהרי"ק והריב"ש הביאם בט"ז א"ח סי' ל"ב דהיכא דנשתנה צורת האות לגמרי לא מהני תינוק ואף דאינהו שם מיירי לענין אם אין היו"ד שבאל"ף נוגעת אל גוף הא' וכיוצא בזה מ"מ מבואר למעיין במהרי"ק דאין הפרש בזה דאף באותיות הפשוטות לא סמכינן אלא כגון וא"ו קטיעא שאנו מסופקים אם הגיעה לאורך וא"ו או אם היא כשיעור יו"ד ולכך מועיל תינוק דגילוי מילתא בעלמא הוא דאורך וא"ו יש לה מדלא קראה יו"ד אבל היכא דפשיטא לן שאין האות כצורתה מה מועיל ראיות תינוק כו' וכן הריב"ש סי' ק"כ כתב דכל שאין פסולתה משום שדומה לאות אחרת אלא לפי שאין כתובה כהלכתה אין מועיל תינוק ולא אמרו קריאת תינוק כי אם על הספק לבד: ולפ"ז צ"ע בנ"ד שלא נשאר רק כמין עוקץ קטן במקום רגל הרי"ש כעין קיצו של יו"ד אם מועיל תינוק בזה כיון שבלא קריאת התינוק למראה עינינו נשפוט שאין להאות הזה תמונת רי"ש הנהוגה אצלינו. אך יש לצדד בדבר ע"פ מ"ש התוס' במנחות דף כ"ט מעשה זו שהובא לפני רבינו אליהו ושם נאמר שהיתה הדל"ת של כדת קטנה כמעט כמו יו"ד והביא זה ג"כ בסמ"ג סוף הל' גירושין ושם איתא שהיתה הדל"ת קצת דומה ליו"ד והורה להביא תינוק כו' והביאו בהגמיי'. נראה מזה שענינו היה דומה לנידון דידן ואפ"ה הכשירו ע"י תינוק ונראה טעמא משום דבתמונת האותיות שהביא הב"י בא"ח סימן ל"ו איתא שם תמונת דל"ת ורי"ש גגה ארוך ויריכה קצר וכיון שהוא קצר אין שיעור לדבר ואפילו עוקץ קטן תמונת רי"ש יש לו וכן משמע ממ"ש הב"י באה"ע סי' קכ"ו מצאתי כתוב בס"ג אשכנזים כו' ומכאן מביא רבינו אליהו ראיה לגט שהיתה דל"ת של כדת קטנה ודומה ליו"ד כו' ועדיין צ"ע דאע"פ שתפס הלשון דרך קצרה שדומה ליו"ד מ"מ צ"ל שלא היה דומה ליו"ד ממש אלא שהיה מקום להסתפק בזה ולפמ"ש בב"י בא"ח שם הטעם שצריך שיהיה יריכה קצר שלא יהיה דומה לכ"ף פשיטא משמע הכוונה שלא יהיה ארוך קצת שידמה לכ"ף פשוטה ובכ"ף פשוטה תמונתה שהרגל כפלים מגגה אבל מ"מ קצר הרבה אפשר שאינו כמו תמונת רי"ש וכן משמע ממ"ש בתמונת אות יו"ד שיהיה לה רגל קטן ולא יהיה גדול פן ידמה לרי"ש כו' מבואר מזה שרגל הרי"ש צריך להיות גדול מרגל היו"ד וא"כ היכא שאנו רואין שעוקץ הנשאר ברי"ש הלזו איננו גדול מעוקץ היודי"ן הרגילין אע"פ שא"א לטעות בו בתמונת יו"ד מפני גגו הרחב מ"מ עכ"פ קלקול האות הוא שהרי עכ"פ אין כאן תמונת רי"ש ואין תינוק מועיל בזה וצריך הבחנה טובה בזה אם עכ"פ יש מקום לספק בעוקץ הלז שידמה בגדלו לרגל הרי"ש ולכאורה היה אפשר לומר דעובדא דרבינו אליהו מיירי שלפי מראית עינינו היה דומה ליו"ד ואפ"ה כיון שהתינוק קראו ד' הכשירו וכמ"ש בתה"ד סברות להכשיר היכא שאין היודי"ן של האלפי"ן ושיני"ן נוגעין באות והב"י והד"מ כתבו דבמקום עיגון יש להכשיר אף בתורף וכ"כ רמ"א בהג"ה סימן קכ"ה ומזה הביא הגאב"ד נ"י ראיה לנ"ד: אבל לפע"ד א"א לומר כן דודאי כ"ע מודים היכי דנשתנה לצורה אחרת שאינה צורת האות כלל או שנדמה לאות אחר לא מהני קריאת תינוק והתה"ד לא קאמר אלא התם דהאות שלם לפנינו אלא שאינו מדובק כראוי אבל הוא סמוך מאד עד דלא שלטא ביה עינא דתינוק בהפסק שבין היודי"ן לגוף האותיות ובכה"ג סבירא ליה לתה"ד די"ל דשפיר מיקרי צורת אות עליה שהרי לא חסר מתמונתו כלל רק שאינו נוגע וכיון שתינוק דלא חכים אינו מרגיש בו כלבוד דמי וצורת האות מקרי רק דלא הוי כתיבה תמה לענין ס"ת ותפילין אבל בגט לא בעינן כתיבה תמה ע"ש בתה"ד סימן רל"ד ורל"ו ובפסקים סימן מ"ה ולכך הכריע הב"י להקל בזה במקום עיגון אבל כשיש חסרון ושינוי בגוף צורת האות אין זה מועיל מה שהתינוק קורא דהא ע"כ שהי' לו איזה הבחנה מחמת האותיות שלפניו אבל זולת זה מה יתבונן על תמונת האות יותר ממנו מי איכא מידי דאנן לא ידעינן ואיהו ידע ועיין בתה"ד שנראה דעתו להחמיר בזה אף ביודי"ן שאין נוגעין רק שהב"י הכריע להקל במקום עיגון וכתה"ד הסכים הב"י: אך לענ"ד נראה דאף אם נימא שאין קריאת תינוק מועיל בזה שנתקלקל צורת האות ונחסר משיעורו מ"מ שפיר חזי לאכשורי להאי גיטא ע"י שיור כמלא אות קטנה כדקי"ל בניקב רגל הימני של הא' וכמ"ש המרדכי דהאי שיעורא לאות הא' ודכוותיה דוקא אבל אותיות פשוטות שאין להם אלא ירך אחד כגון ו' ז' כו' אין שיעורם כמלא אות קטנה דאדרבא כו' ע"ש הביאו הב"י בא"ח סי' ל"ב ודבריו מבוארים דבשלמא באות ה"א וכה"ג כל שנכתב מתחלה בתמונת ה"א ועדיין ירכיו קיימת שיש בו כמלא אות קטנה לא נסתלק צורתו מעליו ואין עליו תמונה של אות אחר שהרי הגג רחב כאשר היה בתחלה הלכך השיעור בשיור אות קטן משא"כ בפשיטות אם נשאר צורת יו"ד נסתלק מעליו צורת וא"ו ונכנס יו"ד במקומו הלכך לא סגי בלא תינוק וא"כ בנ"ד אף בלא קריאת תינוק אם נשתייר מן הרגל כמלא אות קטנה דהיינו כמין יו"ד לא נסתלקה צורת רי"ש מעליו. ועיין במרדכי שכתב וז"ל ומ"מ בפ' הבונה כו' ומה"ט י"ל דלא מצי למנקט לעיל בכל זה אותיות דניקב יריכו כו' אם נשתייר מלא אות קטנה דלא שייך בכל האותיות עכ"ל וס"ל דדוקא באות ה' שלא בשיור קטן בירך הה"א ניכר תורת ה"א עליו משא"כ באותיות אחרות. ומ"מ מבואר בדבריו שלא בא רק לומר דבפשיטות אינו מועיל שיור אבל מ"מ אזיל ומודה דהך תיקון דתינוק מועיל אף בכפיפות כיון שהתינוק קורא האות כמות שהוא אין קפידא אלא ששם לא הוצרכנו לזה דאף אם אין התינוק קורא מ"מ במלא האות קטנה מקרי האות ניכר ואם אין שם שיור כמלא אות אף על פי כן התינוק קורא הא יש לומר דשפיר דמי ואפשר דבכה"ג כיון דהיא מהאותיות כפופות והגג רחב כל שניטל הרגל ולא נשתייר אף כמלא אות פשיטא שאין האות כצורתה ולא מהני תיקון וכמש"ל מדברי מהרי"ק והריב"ש וכ"כ הב"י בפירוש דברי המרדכי במ"ש וכל הפשוטות יכול להיות דפסולות אפילו קרי ליה תינוק ופירש הב"י דר"ל דבכל הניכר ונראה לעין בפשוטות שלא נשתייר בו שיעור אות אפילו קרי ליה תינוק כו' לא משגיחין ביה וכן נראה מדברי הרמ"א בהגה"ה סט"ז נפסק א' מהאותיות הגי' הפשוטות משמע דבכפיפות לא מהני תיקון על ידי תינוק. (ועיין בשו"ת הרמ"א סימן דמפרש דברי המרדכי במ"ש וכל הפשוט כו' בע"א ממ"ש הב"י והוא דחוק קצת) וכ"כ הט"ז להדיא בשם המרדכי וכן מבואר מהד"מ שכתב דהמאירי חולק על המרדכי והטור סובר כהמאירי דאל"כ הו"ל לפרושי נפסק מהאותיות הפשוטות ולענ"ד