בית אפרים אבן העזר חלק ג קכט

הב"ד להגיע מכתב אל מקום אשר הבעל שמה להודיעם יום נתינת הגט ולבקש מאתם יחקרון מילין אם חזר בעת ההיא לשטותו או לא ואם בעת ההוא הוי שפוי בדעתו יש להקל אף אם בין כתיבה לנתינה היה שוטה ועיין ב"ש ופ"י ובשו"ת משאת משה סימן י"ט ובמקום עיגון ודאי אין להחמיר ואם היה בעת ההוא שוטה גמור קשה בעיני כעת להקל אף שכתבתי כמה צדדים בזה ואם כה יהיה אז נחכם לה כדת מה לעשות ולפי ענין העיגון ואם לא נוכל לעמוד על בורי' של דבר בזמן ההוא משום עגונה יש להקל מחמת הני טעמי דכתיבנא ואף על פי שבשו"ת ב"ח סימן ק"א משמע דחוששין פן יחזור לשטותו בין כתיבה לנתינה ור"ל ושמא יהא שוטה בעת הנתינה והביאו הרב הנ"ל י"ל דהתם חלימותו היה על המעט והדרך רחוק ודאי יש לחוש כיון שרגילות הוא שבמשך זמן מועט יחזור לשטותו משא"כ בנ"ד וגם דשם ענין השאלה איך לעשות לכתחלה וכן צידד בדבר לעשות על ידי שליח לקבלה דהכי עדיף טפי משא"כ כאן דכבר נעשה הענין ונכתב הגט ונשלח לכאן בהוצאה רבה אף על פי שעדיין לא ניתן הגט כדיעבד דמי ועיין בט"ז וב"ש סימן קמ"א שהביאו עובדא דהב"ח בתשובה והעתיקו ג"כ שחלימותו היו מעט ונראה ג"כ שבאו לומר שמטעם זה היה לנו לחוש בשליח להולכה שמא בינתים יחזור לשטותו דאילו לענין שליח לקבלה לא נ"מ מידי בזה ובנ"ד אם כשחוזר לדעתו והוא מבין ויודע כן יאריך הזמן אפשר דגם הב"ח מודה ואף שנתעכב הגט זמן ארוך ביד השליח י"ל דמ"מ עדיין לא חזר לשטותו ואם חזר כמו כן י"ל ששוב חזר לדעתו וכיון דאיכא הנך צדדים נלעפ"ד להקל במקום עיגון גדול כזה וכן נלע"ד אם יסכימו עוד שני חכמים מובהקים ומומחים בהוראה: דברי זעירא מן חברייא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: אחר כותבי בא לידי תשובה מכת"י דודי מ"ו הגאון מו' סענדר ז"ל בענין אשה שנשתטית וראיתי שתמה על הפ"י שכתב הטעם דאין כותבין אלא לכשישתפה משום דבעינן שליחות בכתיבה ומידי דלא מצי עביד לא מצי משוי שליח והקשה מזה על דעת הסוברים דלא בעינן שליחות בכתיבה וע"ז תמה דודי הגאון ז"ל דאף להסוברים דצריך שליחות בכתיבה הרי הרבה פוסקים דגדול עע"ג מהני אפילו בשוטה ואף להפוסלים היינו משום שליחות אבל אם הבעל בעצמו כותב וגדול עע"ג אע"פ שהוא שוטה נראה דכשר ומכ"ש לפמ"ש הפ"י גופי' בגיטין דף כ"ג לחלק בין עושה לצורך עצמו דכשר כו' ע"ש א"כ הוי מילתא דמצי עביד ולמה לא מצי משוי שליח ולע"ד צ"ע דא"כ בפשיטות אית לן למימר דלמה מצי משוי שליח הא מצי למכתב ע"י שיאכל בשרא אגומרי וכמו דבאמת קאמר ר"ל (ולפ"ז לא מהני נמי הך טעמא שכתב דודי ז"ל משום כיון דלא מצי מגרש בההוא שעתה הוי כנכתב שלא לשם גירושין וכמ"ש הרמב"ם גבי לכשאכנס' אגרשנה דאם נימא דכיון דמצ"ל שנאכילו ע"י בשרא אגומרי מצי משוי שליח א"כ הרי איהו גופי' הוי מצי לכותבו וליתנו ג"כ ונימא דמצי עביד שליח א"ו דר"י ס"ל כיון דהך מילתא שיאכל בשרא אגומרי הוא מחוסר מעשה והשתא מיהא אכתי לא אכל לא מצי עביד שליח א"כ בהא דגדול עע"ג נמי י"ל דלא מהני ולא מידי דהא מחוסר מעשה שילמדנו הגדול ויעמדנו על הדעת שידע לכוון והשתא מיהא לא למד כלל ואין לך מחוסר מעשה גדול מזה וכמ"ש בקונטרסים ומאי דסמיא בידן למיעבד הכי אינו מועיל לר"י וגם י"ל דזה לא הוי סמיא בידן דמאן יימר דמזדקק ליה גדול וגם מאן יימר שזה השוטה תצליל דעתו עליו ע"י הגדול העע"ג ואם נפשך לומר דזה לא מיקרי מחוסר מעשה מה שיהיה גדול עע"ג טפי מסתבר לומר דלא פליג ר"י בהא כלל ומודה דבכה"ג שפיר כותבין כיון שעיקר השליחות נעשה בעודו בן דעת ואין לנו לבטל השליחות לפי שבשעת קיומו אינו בן דעת כיון דלא חסרה דעתו לגמרי ויוכל לבא לכלל דעת על ידי גדול עע"ג דזה אינו בכלל מחוסר מעשה וכישן דמי אך באמת לע"ד דודאי הוי מחוסר מעשה): ומ"ש דודי הגאון ז"ל דהטעם כמ"ש הרמב"ם גבי לכשאכנסנה אגרשנה דפסול משום דלא הוי כתיבה לגירושין שאינו יכול לגרש עכשיו וה"נ בשוטה כיון שא"י לגרש עכשיו הו"ל כתיבה שלא לשם גירושין. הנה הפ"י שם כתב משום דכתיב וכתב ונתן דבעינן שיהא ראוי לנתינה בשעת כתיבה והיינו הך טעמא גופא ואפשר דמהך יליף הרמב"ם פ"ג מה' גירושין ומ"ש להקשות על הרמב"ם במ"ש בכתוב ליבמתו דקשה הא בידו לבא עליה ובידו לאו כמחוסר מעשה והרי מבואר בגיטין דכל דלא הוי מחוסר מעשה הוי לשם גירושין דר"י מחלק בין קורדייקוס לישן משום דמחוסר מעשה משמע דאי לא הוה מחוסר מעשה הוי הכתיבה לשם גירושין כו' ותי' בשם מחנה אפרים דהרמב"ם ס"ל דאין בידו לבא עליה משום דאי בעיא הוי ערקא ואזלא כו' ולא זכיתי להבין ראייתו מגיטין דהתם אם נימא דלא הוי מחוסר מעשה ממילא דלא נתבטל שליחות קמייתא שצוה בעודו בריא לכתוב וליתן ומה חשש יש בזה משום שלא יכתוב לגירושין דשפיר נכתב לגירושין שהרי הם כותבין ונותנין ואין לומר דקשיא ליה על הכתיבה דהא איהו לא מצי עביד ולא משוי שליח ועכ"ל דשפיר כותבין לפי שהוא יכול לכתוב בעצמו ע"י גדול עע"ג וקשה הא לא ניתן לגירושין שהרי א"י לגרש בעצמו אך באמת ז"א דאי לאו מחוסר מעשה שפיר כותבין בשליחותו אף בלא טעמא שיכול לכתוב בעצמו דלישן מדמינן ליה ואדרבא מההוא דגיטין משמע כיון דמחוסר מעשה אע"ג דסמיא בידן ס"ל לר"י דאין כותבין ואם נימא דהטעם לפי שנכתב שלא לשם גירושין א"כ מבואר דאף על גב שהוא בידן לבא לידי מעשה הגירושין על ידי שנאכילו בשרא אגומרי אין זה מועיל לומר דבשביל זה הוי כנכתב לשם גירושין וכמו דהתם לפי שבידו לבא עליה ולגרש אמרינן דהוה נכתב עתה לשם גירושין כמו כן יש לנו לומר כאן לפי שבידינו להאכילו ויהא יכול לגרש לכך כותב הסופר עתה לשם גירושין ודוחק לומר דדוקא התם לפי שביד הבעל גופא לבוא לידי גירושין אבל הכא אע"פ שבידינו להאכילו שיהא בר גירושין מ"מ אפשר שאין זה מועיל דהבעל בעצמו לא יעשה כן כיון שהוא שוטה ואם היה כותב בעצמו הוי ככותב שלא לשם גירושין וממילא דלא מצי עביד שליח ובהא פליגי ר"י ור"ל דר"ל סובר דסמיא בידן סגי ור"י ס"ל דדוקא סמיא ביד הבעל בעינן דאל"כ לא מצי משוי שליח דלפ"ז הדרא קו' הפ"י לדוכתיה למאן דלא מצריך שליחות בכתיבה ופשיטא דאין סבר לומר דאף בלא שליחות מ"מ הסופר כותב שלא לשם גירושין לפי שאין ביד הבעל עצמו דנראה דעיקר סברא זו לפי שהסופר יודע שא"א לגרש בגט זה אינו כותבו לשם גירושין (ובזה יש לחלק בין אם כ' בעת שפוי' של האשה שנשתטית אע"פ שהיתה שוטה בעת הציווי ודלא כהמגי' במ"ל פ"ו מה"ג שכ' דהכל הולך אל מקום אחד דהוי כנכתב בלי ציווי ולענ"ד יש לחלק ביניהם) וכל שביד הבעל לבא עליו לגרשה הסופר כותב לשם גירושין שאם ירצה הבעל יהיה גט זה ראוי לגירושין וא"כ היכי דסמיא בידן נמי הכי הוא שכותבין לשם גירושין שאם ירצו יאכילו אותו ויהא גט זה ראוי לגירושין ודוחק לומר דר"י ס"ל דלאו סמיא בידן דילמא לא מתרמי בשרא אגומרי כמ"ש בקונטרסי דבאמת מכל הפוסקים משמע דגם לר' יונתן הוי סמיא בידן אלא שאינו מועיל כיון דמחוסר מעשה עיין בב"י ובב"ח: ומ"ש דאם נימא ביבמה נמי לאו בידו משום דילמא ערקא א"כ תיפשוט מדר"י דהא גבי שוטה נשואה אגידא ביה מיבמה ואפ"ה סבר ר"י דאין כותבין נפלאתי ע"ז דע"כ לא מבעיא לן התם אלא משום דכיון דעיקר המניעה שהוא לאו בת גירושין לפי שאינה אשתו וכיון דאגידה ביה אפשר דהוי כאשתו וכותב לשם גירושין משא"כ בזה שעיקר המניעה לפי שאין לו יד לגרש ומחוסר מעשה מה יושיענו זה דהיא אגידא ביה והות אשתו ממש סוף סוף איהו לאו בר גירושין הוא והרי גט זה כנכתב שלא לשם גירושין כן נלענ"ד: שאלה קיב שלום לכבוד אהובי ב"ד ידידי הרב הגאון הגדול החריף ובקי המפורסים נ"י ע"ה פ"ה כש"ת מוהר"ר שמואל מרגליות נ"י אחד"ש תמול הגיעני מכתב כ"ת ע"ד הגט מאי' אחד ששמו