בית אפרים אבן העזר חלק ג קכח

בידן ולפי מ"ש א"ש הא סמיא בידן הוא לגרש על ידי גדול עע"ג דלר"ל אע"ג דמחוסר מעשה כל דסמיא בידן מהני ואפשר לומר דר"ל סובר כמ"ד והוא ששייר מקום התורף דלדידיה לא מהני גדול עע"ג וכן אפשר לומר גם אליבא דר"י דהא מסקינן בגיטין דף כ"ג דאמוראי נינהו אליבא דר"י ע"ש ואם כן לפי דעת הרבה פוסקים מהראשונים דפסקו כר"ה שפיר מהני גדול עע"ג וע"ש בדברי הגאון מהר"י ז"ל בתשובה הנ"ל דכתב דאף לפי מ"ש התוס' לחלק בין כתיבת הגט דמוכחא מילתא דעבד לשמה לפי שכותב שמו ושמה ואם כן בשוטה שגירש לא מוכחא מילתא מ"מ ספיקא הוי דילמא עושה לשמה דבשלמא בלא גדול עע"ג רוב מעשה השוטה מקולקלין אבל בגדול עע"ג נהפוך הוא כו' ע"ש שהביא מהירושלמי דר"י בנו של ריב"ב בירושלמי בתרומות סובר דאף בקידושין מועיל אחרים עע"ג אף דלא מוכחא מילתא ודמי לחליצה וכתב שזה תלוי בפלוגתא דאמוראי בגיטין אי בעינן שייר מקום התורף להרשב"א ובה"ג וסמ"ג והתרומות והרי"ף אליבא דבעה"ע פסקו כר"ה אפילו שוטה שגירש והב"ד עע"ג כשר לגמרי ואפילו הפוסקים כשמואל מ"מ אינו רק ספק שמא לא סמכינן על הוכח' מעשיו שכותב לשמה ע"ש ולכאורה אפשר לומר דאף על גב דשוטה שגירש לא מהני היינו משום דצריך לכווין לשמה ולא מוכחא מילתא אבל אם הגט כבר כתב בעודו פקח אז שפיר יכול ליתן הגט בגדול עע"ג שמלמדו לכווין להתיר אשתו דהא נתינה לשמה לא בעינן כדאיתא בגיטין דף פ"ו לענין שני גיטין שנתערבו ע"ש ולענין זה נראה דמוכח מילתא שפיר ע"י הנתינה שהוא נותן לה הגט שהוא מכוון לפוטרה ממנו בגט זה ובחליצה שאני כמ"ש התוס' ביבמות דף ק"ד לפי שיש בחליצה רבוי דברים ובתשובה אחרת הארכתי בזה ובדברי הגאון הח"צ ז"ל בתשובה סי' א' וא"כ בנ"ד ודאי דהוו סמיא בידן כיון שהגט נכתב בהיותו פקח ואף השתא בעת שנשתטה מצי יהיב ע"י גדול עע"ג אלא דעדיין יש לפקפק בדבר דאפשר לומר דאפילו תימא דגדול עע"ג מהני על נתינת הגט מ"מ אין זה סמיא בידן דמאן לימא לן דמסברי ליה וסבר דילמא בשגעון ינהג עד שא"א להסבירו שום דבר כלל דבכה"ג מיירי מתניתין דנשתטה לא יוציא עולמית וכמ"ש הגאון מהר"י ז"ל בתשובה הנ"ל. אך דעכ"פ מידי ספיקא לא נפקא דשמא אינו שוטה כ"כ ואי מסברי ליה סבר: ואמנם בתשובה תמהתי על הגאון הנ"ל במ"ש דשוטה יכול לגרש ע"י גדול עע"ג דע"כ לא אמרינן קטן יש לו מעשה וכשר ע"י גדול עע"ג אלא במקום שהכל הולך אחר המעשה ואף שנעשה המעשה הוא בשוגג או מוטעה ג"כ המעשה קיים בדיעבד אבל גט כיון דקי"ל גט מוטעה פסול וא"כ מה בכך שאחרים מלמדין אותו לגרש ומועיל כוונתו עי"ז אין זה אלא כגט מוטעה ופסול וזה מבואר דהא קי"ל דמעשה חש"ו אינו כלום למכור ולקנות ובודאי דלא מהני אף שפתוהו אחרים והטה אוזן לדבריהם שאין בו דעת עצמו וכמו שאינו יכול למכור ולקנות כמו כן אינו יכול לגרש והארכתי בזה ומצאתי בספר בית מאיר שעמד ג"כ בזה והוא ז"ל הביא ראיה מהך דקורדייקוס דאם איתא שיש מציאות לגירושי שוטה ע"י גדול עע"ג א"כ אמאי אין כותבין אלא לכשישתפה דהא שפיר הוי בר גירושין ע"ש וכבר עמדתי על ראיה זו לעיל ודחיתי אותה ומ"מ לדינא נראה שקשה לסמוך ע"ז ומ"מ יש בו כדי לצרף לשאר צדדי ההיתר דלעיל ויש בזה סיוע למ"ש הרשב"א בשם התוס' שלא הקפידו בש"מ שיהא שפוי רק על שעת הכתיבה ולא על שעת נתינה וכבר הארכתי לעיל בזה ולפמ"ש כאן י"ל דה"ט דלא הוי מחוסר מעשה לפי שרגיל שתתיישב דעתו ממילא ומ"מ בשעת כתיבה פסול דהא לאו סמיא בידן דאף אם אחרים עע"ג לא מהני דבעינן שיתכוון לשמה ולא מוכחא מילתא במה שמצוה לכתוב גט לאשתו שמכווין לכתוב לשמה משא"כ בנתינה דלא בעינן לשמה (ובזה יש ליישב הראיה מהירושלמי נתן לה ואמר לה לא יהיה גט אלא למחר כו' משום דהתם חלות הגט הוי מחוסר מעשה משא"כ בש"מ אך ממ"ש הרשב"א ראיה לשיטה זו מהך דאומר מעת שאני בעולם מבואר דאף בלא הך סברא דרגיל שתתיישב דעתו נמי אין מקפידין על שעת נתינה) ובתשובה הארכתי לפי דעת רש"י בחולין דדווקא מחשבתו ניכרת כו' אין לו מדאורייתא אבל באומר בשעת מעשה לשם כך מהני ועיין במ"ל פרק י"ד מה' ט"א א"כ למה לא מהני למכור ולקנות וצ"ל אע"ג דמיקרי כוונה לא מיקרי רצון וה"נ גבי גט שאין האיש מוציא אלא לרצונו והאי לאו רצון קרינן ביה וכתבתי ליישב גבי חליצה למה לא יועיל בצירוף הדיבור ואפשר דכה"ג שכ' הגט בעודו פקח ושלחו על ידי שליח שפיר הוי מהני כה"ג כשהיה מגרש בעצמו עם גדול עע"ג דמסבר ליה וסבר ואף לרצונו קרינן ביה בכה"ג כיון שבעודו בן דעת סדרו הגט וגם עתה בשעת נתינה הוא מפרש דבריו שנותן הגט לאשתו פלונית לשמה ולשם גירושין מהני מעשה עם דבורו שמפרש בהדיא וקצת יש לעיין אם הוא שוטה בעת נתינת הגט לכאורה אין הנתינה מועלת כיון דשוטה לא מהני הקנאה דידיה ואנן ונתן בעינן שיהא הגט קנוי להאשה מן הבעל ואם לא קנתה הגט אינה מגורשת כמבואר בגיטין ובדוכתי טובי: סיומא דפסקא נלענ"ד כיון שהרמב"ם ז"ל נראה מדבריו שאין הגט פסול רק מדרבנן ומה שהקשה עליו הב"י כבר כתב הב"ח ליישב דבריו וכתב שנראה לו עיקר כהרמב"ם והח"מ כתב שיפה כתב הב"ח כו' אבל אם היה בדעתו בשעת אמירה אף על פי שאח"כ נשתטה שוטה גמור אפשר שאין פסול מה"ת רק מדרבנן וכן משמע מהירושלמי שהביא הר"ן כו' דלכאורה נראה דברי הרמב"ם כינים וגם הב"ש כתב בישוב דברי הרמב"ם וכתב דבזה ניחא הא דא"צ בדיקה כשנשח' רוב סימנים כו' ובס"ק ה' כתב ואם לא היה שפוי בעת הכתיבה תליא בפלוגתא דלהרמב"ם אינו רק מדרבנן ולהטור וש"ג הוי מדאורייתא ואם לא היה שפוי בעת הנתינה י"ל גם הטור מודה עכ"ל וכן בג"פ כתב מהריק"ש דבין סמיא בידן בין לאו בידן פסול הוא ולא בטל כיון שצוה בעודו בריא ולכן כתב הרמב"ם ז"ל וכל הפוסקים סתם ולא חילקו וכתב בג"פ דמשמע מדבריו דס"ל דגם לדעת הטור פסול הוא ולא בטל בכל גווני וכבר כתבתי דבירושלמי הנוסחא דר"י ס"ל דכותבין לאלתר וס"ל להרמב"ם כיון דר"י מארי דתלמוד ירושלמי יש לתפוס עיקר בזה כנוסחת הירושלמי וגם בבני יעקב כתב בישוב דברי הרמב"ם ע"פ הש"ס דזבחים וסנהדרין הרי לפנינו כמה פוסקים הסוברים דאין כאן רק פסול מדרבנן וגם הש"ג שכתב להדיא דבטל מדאוריי' י"ל דמודה כאן באם לא היה שפוי בשעת נתינה אבל אם היה שפוי בעת כתיבה דאינו רק דרבנן וכמ"ש הטור והרשב"א בשם התוספות כתב דלא קפדינן אשעת נתינה כלל וכשר וכ"ז בשוטה גמור שהוא מחוסר מעשה אבל כגווני דנ"ד שהדר חלים מעצמו בלא רפואות י"ל דכישן דמי וכמו שכור דמדמי הב"ח לישן וכן הוכחתי מל' התוספות והרא"ש ושאר פוסקים דהיכא שרגיל שתתיישב דעתו ממילא לא הוי מחוסר מעשה וכשר וכבר כתבתי די"ל דהוי סמיא בידן ג"כ ע"י גדול עע"ג וספיקא הוי דשמא מסברי ליה וסבר ואולם בכל זאת היה קשה להקל מתוך חומר איסור א"א אם היה הדבר ידוע שהיה שוטה בשעת נתינה אפס בנ"ד שאין ידוע לנו אם חזר ונשתטה ובשעת כתיבה היה שפוי בודאי והראיתי פנים דאף דאתחזק תלתא זמני ויש לנו לומר שבזמן מהזמנים יחזור לשטותו מ"מ יש לאחר הזמן ההוא כל מה שנוכל וכמו ההיא דנותנה בחזקת שהוא קיים ועכ"פ ספיקא הוי (ומכ"ש לפמ"ש הט"ז דלא מיקרי אתחזק בתלתא זימני אא"כ הוחזק ג"פ בזמנים שוים אבל אם לא היה בזמנים שוים לא הוחזקה אף שהיה כן ג"פ ובנ"ד הרי לא הוחזק בזמנים שוים) וא"כ לא מבעיא לשיטות הרמב"ם ודעימי' שאין כאן רק פסול דרבנן יש להקל בספק זה אלא אפילו למאן דסבר שיש בזה פסול דאורייתא מ"מ הא איכא כאן כמה צדדי היתר בגווני דנ"ד כדכתיבנא וא"כ עכ"פ איתרע לה חזקת א"א טובא וממילא דאית לן למיסמך אחזק' כמבואר בדברי הר"ן דאי לאו משום דאית לן למימר העמד טמא על חזקתו שפיר הוי אזלינן בתר חזקה דבמקוה אע"פ שהיא עשוי להשתנות מ"מ מחזיקינן דהשתא אכתי לא אישתני וה"נ דכוותיה וכבר כתב הש"ך דאפילו היכא דאיכא חזקת איסור ואיכא מ"ד דאין מועיל ס"ס מ"מ ג' ספיקות ודאי מהני ומכ"ש אם נימא דהוא רק מילתא דרבנן דאית לן למיזל בספיקא לקולא: ועצתי אמונה לקחת ערבון מיד האשה או אביה שלא תנשא לאחר קבלת הגט משך חצי שנה ובזמן ההוא ישתדלו