בית אפרים אבן העזר חלק ג קכז

לרוח זה לבד הוי גילוי מילתא רק דווקא היכא שאפשר לחכם לבא מבע"י לרוח זה או לרוח זה עיין ברש"י ותוס' ביצה דף ל"ח ובתשובה הארכתי במ"ש התוספות בגט ש"מ בעינן שעה מבוררת וידועה דלכאורה גילוי מילתא הוא שע"י המיתה אגלאי מילתא שהשעה הקודמת היא שעה הסמוכה למיתה ובארתי שם דברי אא"ז מהרש"א ממ"ש הפ"י עליו שם ואפשר לומר דהתם אע"פ שעכשיו כן הוא ששעה זו סמוכה למיתה היתה מ"מ בעת ההוא לא היה מבורר לעצמו דאפשר דעבדי ליה סמתרי וחיי או עכ"פ יחיה עוד איזה שעות ואפשר שאיזה דבר קירב מיתתו לכן כל עוד נשמתו באפו אין מקום לחול רק מצד ברירה משא"כ בזה: אך מ"ש הרב דגם להיפוך אם לא נשתפה י"ל דבשעת הגט היה עתיד להשתפות מעצמו זה א"ש דבזה לא שייך גילוי מילתא כמ"ש דבשעת נתינה הדבר מסופק בעצמו אם יתרפא ממילא דשמא יארע איזה דבר וסיבה שלא יוכל להתרפא וכמ"ש בדברי התוס' וכסברא זו כתב הנ"י פרק החולץ בההוא דאמרינן שם איגלאי מילתא למפרע ל"א ואין להאריך כי בנ"ד ודאי דמחזיקין ליה שישתפה מעצמו כיון שכבר הוחזק כמה פעמים וכמו שאתה חושש שמא חזר לשטותו מחמת החזקה שהוחזק בה כמו כן יש לנו להחזיק שאף אם נשתטה עתיד הוא לחזור לדעתו: ונפלאתי על מ"ש הרב נ"י דאם לא הוחזק ג"פ ממילא אין אנו יודעין שישתפה מעצמו ודמי לכל שוטה דעלמא דמחוסר מעשה כו' ובאמת ז"א שאם לא הוחזק רק ב' פעמים וודאי איתתא שריא דלא מספקינן שמא יחזור וישתטה כיון דלא הוחזק בכך ואמרינן דמה שנשתטה ב"פ אקראי בעלמא היא וכמ"ש הב"י בשם תשובת רבינו שמשון וה"נ דכוותיה ובכה"ג ודאי אמרינן כיון דבשעת נתינה ודאי היה שפוי נותנו לה בחזקת שהוא קיים ושפוי ואינו חושש: אך כפי הנראה דבנ"ד הוחזק ג"פ וכנראה מדברי הרב הנ"ל ואז יש חשש שמא חזר לשטותו בעת הנתינה ובזה חזרנו למ"ש דכמו כן הוחזק להיות חלים מעצמו וכבר כתבתי שלא שמענו למנוע מליתן גט ע"י שליח אף למי שהוחזק להיות שכור גדול ואין חוששין שמא בעת נתינת הגט יהיה שכור וע"כ משום דלא איכפת לן בהכי משום דלאו מחוסר מעשה וכמ"ש הב"ש: וראיתי בפר"ח שכתב וז"ל ומיהו אם בעת שצוה לכתוב לא היה שכור לכ"ע שפיר דמי לכתוב הגט בעת שכרות דהא לר"ל סמיא בידן ואף לר"י נמי דמי לישן דלאו מחוסר מעשה הוי דממילא יפוג יינו מעליו ומתציל דעתיה וכ"כ הב"ש עכ"ל והנה במה שהוסיף על דברי הב"ש דלר"ל סמיא בידן לא ידעתי מה סמיא בידן איכא גבי שכור דהא שתה יותר מרביעית אף שינה ודרך אינו מפיגו אדרבא יותר טורדו ומשכרו כמבואר בש"ס ויורה דעה סימן רמ"ב: ולכאורה היה אפשר לומר דמיקרי סמיא בידן לפי מאי דאיתא בשבת דף ס"ו מותר לסוך שמן ומלח בשבת כי הא דר"ח כו' כד הוו מבסמי הוי אייתי משחא ומילחא ושייפי לגווייתא דידייהו כו' ואמרי כי היכי דצייל כו' ופירש"י לפי שחשובים היו היו עושין להם דבר זה להפיג יינם וכן איתא בטור וש"ע א"ח סימן שכ"ח מי שנשתכר שרפואתו כו' אך נראה דודאי עתה אין רפואה זו בידינו וכן כמה רפואות וסגולות האמורים בש"ס שעתה אין מועילין לפי שהוא תלוי במזג וטבע הארצות והאקלימין ועיין במהרי"ל שכתב דבזה"ז אין לעשות מרפואות האמורים בש"ס כ"א הרפואה מי שבלע עצם מביא מאותו המין כו' ע"ש וגם נראה דודאי אין תרופה זו מועלת שיפוג יינו תיכף כשעושין לו כזאת דא"כ תקשי הא דאמרינן בתענית דף י"ז דרבנן אסרי לכהנים לשתות יין משום מהרה יבנה המקדש ובעינן כהן הראוי לעבודה וליכא ופריך אפשר דגני פורתא ועיין כו' ומשני דבשתה יותר מרביעית כ"ש שדרך טורדתו ושינה משכרתו ואם איתא הא אכתי אפשר דשייפי ליה משחא ומלחא וכן בהא דאמרינן בש"ס דביצה ועוד דרב לא מוקי אמורא מיומא טבא לחבירו משום השכרות ואמאי היה לו להסיר יינו ע"י מלח ושמן כדאמרינן התם בשבת דהוי עבדי ליה הכי לרב כי אתי מביה ר"ח וכן בעירובין פרק הדר גבי הא דאמר ר"ג כלום שתינו רביעית יין כו' א"ו כמו דכתיבנא דודאי אינו מועיל להפיג יינו על אתר רק שיפיג בזמן קצר ואם לא היו עושין רפואה זו צריך משך זמן רב שיפיג יינו מעצמו וע"ש בש"ע סימן שכ"ח בט"ז ומג"א בטעמא דמלתא שרשאי לעשות כן בשבת ולענ"ד נראה דודאי אין זה בכלל רפואה כיון שאף אם אין עושין לו שום דבר מפיגו היין מעצמו במשך זמן מה א"כ אין זה בכלל רפואה ומכ"ש דא"ש לפמ"ש דגם אחר שעושין לו כך אין מפיגו על אתר ומה שמקצר הזמן אין זה בכלל רפואה והכי משמע נמי מהלחש שאומרים כי היכא דצייל משחא כו' דמשמע שצריך שהות זמן מה ובכה"ג לא מקרי סמיא בידן דהא עכ"פ לא תהיה דעתו צלולה מיד רק הוא בכלל לאו מחוסר מעשה שבמשך זמן ממילא יפוג יינו מעליו וא"כ ה"נ בנ"ד כיון דאיתחזק שבמשך זמן אחר שיחזור לשטותו שוב יהיה הדר חלים מעצמו לאו מחוסר מעשה הוא ונלענ"ד שגם הפר"ח שכתב גבי שכור דסמיא בידן ר"ל דהיינו סמיא בידן מה שנמתין לו עד שיפיג יינו ואף שצריך איזה זמן לא איכפת לן בהכי דבידינו להמתין לו איזה זמן וכמו דקרי סמיא בידן מחמת שיכולין להאכילו בשרא אגומרי וחמרא מרקא אע"פ שגם זה צריך קצת שהות מ"מ לא דמי לשוטה כיון דאפשר בהכי ועכ"פ מבואר מדבריו דלא אמר דהוי סמיא בידן אלא כי היכא שיהא הדין דין אמת אליבא דכ"ע אף לר"ל אבל לר"י אין אנו צריכין לומר דסמיא בידן דהא אינו מחוסר מעשה: אך לענ"ד כוונת הפר"ח כמ"ש דחד טעמא הוא משום שממילא יפיג יינו ולכך מיקרי סמיא בידן ואינו מחוסר מעשה והיינו כמ"ש דכל שאינו מחוסר מעשה לא שייך הך חילוקא דסמיא בידן כלל דעיקר הטעם דסמיא בידן היינו היכא דמחוסר מעשה דווקא והיכא דאינו מחוסר מעשה אע"ג דצריך שהות זמן מה לאו כמחוסר מעשה דמי ועוד יש לצדד בזה עפ"י מ"ש הגאון מופת הדור בעה"מ נ"ב ז"ל בתשובה אחת הלא היא כתובה על ספר הישר שנדפס באמשטרדם על ריב גט אחד מק"ק בון שערערו עליו דייני דק"ק פ"פ דמיין והגאון ז"ל היה מן המתירים וצידד לומר דאפשר דגירושי שוטה מהני ע"י אחרים שעומדים על גבו והאריך בדברי התוס' דגיטין דף ק"ב ובדברי הירושלמי דתרומות ולפ"ז צ"ל הא דמדמי ר"י קורדייקוס לשוטה וס"ל דאין כותבין אלא לכשישתפה משום דלא הוי בר גירושין ולכאורה הא שפיר הוי בר גירושין אף בשוטה גמור באחרים עע"ג אך דבאמת ז"א דנהי דיכול לגרש כשאחרים עע"ג מ"מ כיון שצריך ללמדו לכוין הכל כראוי אין לך מעשה גדול מזה: ועוד י"ל לפי מ"ש הטעם משום דמאי דלא מצי עביד לא מצי משוי שליח אף ע"ג שעשאו שליח בעוד היה בידו לעשות שליח מכל מקום בשעת קיום השליחות אמרינן דידו כיד הבעלים והבעלים לא מצי עבדי ולפ"ז אין זה מועיל הא דמצי עביד על ידי שהב"ד מלמדין אותו שיכוין דסוף סוף השתא השליח עבד בשעה שהוא עגל לא למד וכיון דדיינינן יד השליח כיד הבעלים ויד הבעלים לאו כלום הוא: אלא דבאמת ז"א דהא היכא דלאו מחוסר מעשה שפיר מהני קיום השליחות אף דהשתא לאו בר מיהב גיטא הוא ואיך נימא ידו כיד הבעלים כאלו היה נותן באותו שעה ממש א"ו דמועיל קיום השליחות כיון דממילא מתער ויהיה לו אז יד לגרש וה"ה כאן אם נימא דמה שגדול עע"ג לא מיקרי מחוסר מעשה שפיר היה מועיל קיום השליחות. וע"כ כמ"ש דגדול עע"ג נמי הוא מחוסר מעשה ללמדו לכוין להתיר אשתו ולפ"ז יש לצדד בנ"ד אפילו תימא דלר"י תרווייהו בעינן שיהא לאו מחוסר מעשה וגם סמיא בידן וכמו בישן דממילא מתער וגם עתה הוא בידינו להקיצו משנתו מ"מ בנ"ד נמי להא דמיא דהא לאו מחוסר מעשה דממילא הדר חלים וגם סמיא בידו שיגרש עכשיו דנהי דגדול עע"ג מקרי מחוסר מעשה מ"מ סמיא בידן הוא שיגרש עכשיו ע"י גדול עע"ג (ולפי מ"ש לעיל הא דאין מועיל לר"י סמיא בידן משום דמעיקרא בהמה והשתא דעת אחרת א"כ י"ל דזה שגדול עע"ג ומלמדו להועיל בעסק הגט בשביל זה לא מקרי דעת אחרת שהרי הוא נשאר בשטות וכדמעיקרא אם כן אפילו תימא דמה דאורחיה בהכי לחזור לדעתו אין מועיל שלא להיות מחוסר מעשה דמחוסר זמן כמעשה דמי מ"מ מהני להנך פוסקים מדאורייתא עכ"פ כיון שבידו לגרש ע"י גדול עומד ע"ג). אלא דלפ"ז צ"ע דמאי קאמר לר"ל דלא דמי לשוטה דלאו סמיא