בית אפרים אבן העזר חלק ג קכו

כו' ע"ש ואף דבש"ס דידן מתרץ מההיא מתני' דהתם דעתא צילתא היא וכחישותא היא דאתחל ביה הוא דוחק וכמ"ש התוס' לא ידע ר"י עד מתי יחשב דעתא צילתא ואשינוי' דחיקא לא סמכינן וכיון דהך מימרא דירושלמי נאמרה ונשנית בשני מקומות במס' תרומות ובמס' גיטין וגם משמע הכי בירושלמי דהוריות לכך פסק הרמב"ם כוותי' דר"י בירושלמי וה"ט דלא מחלק הרמב"ם בין קורדייקוס לשאר שוטה משום דמשמע בש"ס דירושלמי דגם שוטה גמור דינא הכי כדמייתי עלה מהא דאתפלגין גבי נתחרש או נשתטה ומ"ש בקרבן העדה שם דלכך נאמר מחלפא שיטתיה דר"ל ולא קאמר שיטתיה דר"י משום דלר"י י"ל דקורדייקוס עדיף מסמיא בידן ולא משמע התם הכי ע"ש ומכל מקום כיון דבש"ס דידן קאמר בשם ר"י דאין כותבין אלא לכשישתפה ומחלק בין ההוא דשחט בו רוב שנים לכן כתב הרמב"ם שהגט פסול ומ"מ אם נשאת לא תצא דבדיעבד סמכינן אירושלמי דמקיל בהא אליבא דר"י דהלכתא כוותיה והנה במ"ש לעיל לחלק בין מת לנשתטה דאע"ג דאם נשתטה עושין שליחותו מ"מ במת דליתי' בעולם אין עושין שליחותו יש ליתן תבלין לדבר זה דהא הא דפסלינן שליחות חש"ו דכתיב כן תרימו גם אתם מה אתם בני דעת אף שלוחכם בני דעת וה"ה דבעינן שיהא המשלח בן דעת (וכמ"ש הראב"ד בהשגות פ"ו מהל' גירושין גבי הא דאין קטנה עושה שליח לקבלה אך רש"י בגיטין דף כ"ג ובב"מ דף ע"ב כתב הטעם גבי קטן משום דאיש כתיב בפרשה ומשמע מדבריו דמהאי טעמא נמי איכא למעוטי חרש ושוטה מכלל שליחות וצ"ע דהא משמע ביבמות דדווקא קטן ממעטינן משום דאיש כתיב בפרשה אבל לא חרש ושוטה וכן מבואר בתוספות שם ובגיטין דאפילו חליצת שוטה הוי מהני בגדול עע"ג אי לאו משום דלא מוכח מילתא ואפ"ה בקטן ודאי לא מהני משום דאיש כתיב בפרשה וגם מבואר מדבריהם דלמאי דבעינן שליחות לא מהני עע"ג ולפי מ"ש רש"י דמאיש ממעטינן שליחות ע"כ דבכה"ג בגדול עע"ג נמי לא מקרי איש ואם כן איך נכשיר שוטה לחליצה אי לאו משום דלא מוכח מילתא וכן חרש משום שאינו באמר ואמרה ות"ל דאיש בעינן וע"כ דהתוס' ס"ל דמאיש לא ממעטינן חרש ושוטה כלל ונ"ל הטעם כמ"ש הראב"ד הנ"ל. אך הרמב"ם בהלכות יבום מדמי חליצת חרש לקטן ועיין בה"ה שם הטעם שהשוו אותם בכל מקום שצריך דעת) ומ"מ א"צ שיהא בן דעת רק בשעת מינוי השליחות אבל אחר כך לא איכפת לן אם נשתטה כיון שמינוי השליחות היה בהכשר ונכון וקיים ואע"ג דאם השליח נשתטה לא מהני אף שבשעה שנתמנה היה בריא אולם התם שאני דמרבינן אף שלוחכם בני דעת היינו בשעה שבא לתרום צריך שיהא בן דעת כמו הבעלים ומה"ט לא איכפת לן בשפוי ונשתטה וחזר ונשתפה כיון שתחילתו וסופו בדעת משא"כ לענין המשלח סגי כשהוא בן דעת בשעת מינוי השליחות וזה כשמקיים שליחתו הוא עושה ומקיים אותו על פי כח המינוי שנתמנה בעת שהיה המשלח בריא ושפוי אבל בעושה שליח לתרום וקודם שתרם מת המשלח פסק כח השליחות כשמת שהרי פקע רשותי' מן הכרי הזה ונכנס לרשות יורשים וזה שתורם עכשיו ע"פ שליחות המת כתורם שלא מדעת בעלים הוא וכן הוא בשליחות לשחוט קרבן פסח כיון שמת פקע ליה קרבנו וכן בגירושין פקע שליחתו במיתה דנפקא מרשותיה דידיה ואין עושה שליח על דבר שאינו שלו וכיון דכל עניני שליחות מהנך דלעיל ילפינן ובכל הנך דלעיל אין שליחות מועיל על לאחר מיתה ממילא דה"ה כשהשליח עושה שליח לא מהני שליחות לאחר מיתה אם נימא דמכח הראשון בא ולכך הוי סבר רב אשי דאם מת ראשון בטלו כולם דבכל שליחות דינא הכי ומר בר רב אשי דחי לה דכולהו מכח בעל קאתו וכל זה במיתה אבל בנשתטה לא פסק כח השליחות וא"ש פסק הרמב"ם דאין בזה פסול רק מדרבנן ומכ"ש בנ"ד שעתיד הוא לחזור לדעתו ואינו רק מחוסר זמן וזמן ממילא קאתי: ויש להביא ראיה מהא דאמרינן בפסחים דף ע"ח הרי שהיה חולה בשעת שחיטה וחלים בזמן זריקה כו' אין שוחטין וזורקין עליו משום דבעינן גברא דחזי לאכילה ואפ"ה קי"ל דשוחטין וזורקין על טבול יום אע"ג דמחוסר הערב שמש משום דשמשה ממילא ערבה ופירש"י דלהכי לא הוי כמחוסר מעשה ע"ש בדף צ' אלמא אף על גב דבעינן בשעת שחיטה גברא דחזי לאכילה מכל מקום כה"ג דשמשא ממילא ערבה מקרי בשעת שחיטה גברא דחזי לאכילה לאפוקי בחולה בשעת שחיטה שלא היה ידוע אם יהיה גברא דחזי לאכילה אף על גב דהשתא חזינן שהוא גברא דחזי לאכילה לא מהני ואם כן הוא הדין בנדון דידן אף על פי דשעת נתינה לא חזי מ"מ שפיר מקרי גברא בר גירושין הוא כיון דלקמיה חזי ואף שיש לדחות דהתם כיון דבאכילה תליא מילתא וזמן אכילה לאורתא והדבר ידוע שיהא חזי לאכילה בזמנו דשמשה ממילא ערבה מה שא"כ כאן דס"ס בעידן נתינה גברא לא חזי מ"מ נראה שאין לחלק בכך דהא מותר לכתוב הגט בשעה שהוא ישן ולא איכפת לן מה דבההוא שעתא לא חזי והיינו משום דלאו מחוסר מעשה שפיר מיקרי בר גירושין ה"נ בנ"ד כיון דמחוסר זמן לאו כמחוסר מעשה שפיר מקרי בר גירושין ואף על גב דלאו סמיא בידן התם גבי טבול יום נמי לאו סמיא בידן רק כיון דזמן ממילא קאתי מקרי גברא דחזי לאכילה ואף על גב דהתם מצי למשוי שליח לשחוט עליו אף בעוד דלא חזי לאכילה כיון דממילא יהיה חזי לאכילה והכא בשעה שהוא שוטה לא מצי משוי שליח אף שישתפה ממילא שאני הכא דבעינן שיעשה בדעת וההיא שעתא לאו בר דעה הוא ומכל מקום אם עושה שליח בעודנו בן דעת נמשך כח השליחות אף בשעה שהוא שוטה משום דלא נפיק מכלל בר גירושין כיון דממילא יהיה חזי להיות בר גירושין וכמו ישן) ועיין במשנה למלך פרק ד' מהלכות אישות גבי קטן שקידש שיחולו לאחר שיגדיל דלא הוי דבר שלא בא לעולם משום דמחוסר זמן לאו כמחוסר מעשה ומ"ש שהתוספות ורש"י פליגי בזה הארכתי במקום אחר וע"ש שכתב דעבד ושפחה שקבלו שחרור לזמן יכולין לקבל קידושין אף תוך זמן ודמי להא דכתובות שדה זו שמשכנתי ליו"ד שנים כו' משום דבידו לפדותה וק"ו הדברים מה התם דמחוסר מעשה הפדיון מ"מ כיון שבידו מהני אף שעכשיו אין בידו לפדותה כיון שהמניעה משום הזמן וממילא קאתי כ"ש הכא דאינו מחוסר שום מעשה אלא זמן דחלו הקידושין ע"ש. ומזה ראיה למ"ש לעיל דהיכא דלא מחוסר מעשה אלא זמן לא איכפת לן בסמיא בידן דעיקר פעולת סמיא בידן לומר דלא מחשב מחוסר מעשה דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה וכיון דלא מחוסר מעשה מה דלאו סמיא בידן מחמת חסרון הזמן לית לן בה ונראה לענ"ד ברור דאף לפי מ"ש המשנה למלך שם דשיטות התוס' והרז"ה דאינו יכול לקדש לאחר שיגדיל היינו משום דגוף המעשה שהוא עושה היא בקטנות ואין מעשה הקטן כלום כמבואר בדברי התוספות להדיא אבל גם אינהו מודו דמחוסר זמן לאו כמחוסר מעשה הוא וכן הביא שם בשם הר"ן בהא דאין מתירין הנדר עד שיחול דאם הוא מחוסר זמן חל הנדר מקרי: והנה הרב הנ"ל כתב בשם ספר בית אברהם שהאריכו המפורשים ליישב סוגיא דגיטין מהא דסנהדרין וזבחים דאמרינן שוטה לאו מחוסר מעשה משום דממילא משתפה ואין ספר בית אברהם בידי והרב נ"י כתב ליישב דאף דנשתפה ממילא מ"מ ודאי לאו כל שוטה עתיד שיתרפא ממילא לכן הגט פסול משום דמדאורייתא אין ברירה ושמא בשעת הגט לא היה עתיד שיתרפא ממילא וקי"ל בדאורייתא אין ברירה והאריך בזה ולענ"ד ז"א דאין זה ענין לברירה דברירה הוא היכא דהענין בעצמו אין בו ספק רק שהוא בהעלם דבר מאתנו לא שייך ברירה דאין זה רק גילוי מילתא בעלמא שמתברר לנו איכה נהייתה הדבר ההוא וכמו טומטום שקידש ונקרע ונמצא זכר וכיוצא בו שאין תלוי בברירה וכן הוא גם כאן דכל שאנו רואין עכשיו שנתרפא ממילא אגלאי מילתא למפרע שחולי ומכה זה שיצא מדעתו היה באופן שבמשך זמן מה יחזור וישיב לבריאתו וכיוצא בזה כתב הר"ן לענין סירכא כסדרן אע"ג דאין טריפה חוזרת להכשרה מ"מ בזה אמרינן דאגלאי מילתא שנקב זה מהנקבים שעתידין להעלות ארוכה ומעיקרא לא היתה בכלל טריפה כלל ע"ש וה"נ בזה דאגלאי מילתא למפרע שחולי זה של שטות היה עתיד להעלות ארוכה ולהיות חוזר לדעתו הלכך אף בההיא שעתא שהיה בשטותו כישן דמי מה שא"כ היכא שהענין מסתפק בעצמו ובשעת מעשה אפס מקום לומר שהוא כך או כך רק הכל תלוי במה שעתיד להיות ויתברר אחר כך איך יפול הדבר בכה"ג תלינן ליה בפלוגתא דברירה. וכן מבואר בעירובין בההוא דכבר בא חכם ופירש"י דגילוי מילתא בעלמא הוא אע"פ שזה לא היה יודע לאיזה רוח בא ויותר מזה משמע שם דאפי' לא בא ממש לרוח זה רק שעכ"פ לא היה אפשר לחכם לבא רק