בית אפרים אבן העזר חלק ג קכה

פקעה רשותי' וחייל רשות יורשים ושא שמה שלמדין שבכל התורה כולה שלוחו של אדם כמותו אינו רק לעשות שליח על דבר שהוא שלו. (וגדולה מזו מבואר בירושלמי דגיטין פרק התקבל לחלק בין שליח לקבלה דגט ובין שליח לקבלה דמתנה תמן התורה זיכתה אותה לקבל גיטה ברם הכא אין אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו והארכתי בזה במקום אחר) וכיון דמת פקעה רשותיה ואיסור א"א שהיה עליו ונכנסה לאיסור זיקת היבם ובמה כחו גדול להפקיע האיסור מעליה במינוי השליחות על שעה שיצא הדבר מת"י ואף על גב דזיקת היבם מכחו קאתו השתא מיהא פקעה רשותיה ואין בזה דין שליחות כלל משא"כ כשצוה בעודו בריא ונשתטה שפיר נמשך עליו תורת שליחות דהא בשעה שמצוה היה בר שליחות ואכתי לא פקע רשותיה ומ"ש לפרש בההיא דגיטין דף כ"ט דמזיקת יבום מוכח דמכח בעל קאתו לא מחוור ויותר נראה שלא בא להכריח מכח זה דכולהו מכח בעל קאתו רק בא לומר דמילתא דמסתבר הוא שהם נתלין בבעל ולא בשליח ראשון דכיון דאלו מת הבעל מידי ממשא אית בהו ולא מהני מה שלא נשתנה כח השליח ראשון משום שנשתנה כח המשלח ויצא הדבר מרשותו וכיון שכן יש לנו לעשות עיקר מן המשלח הראשון וכל שלא מת ופקעה רשות כולהו מכחו קאתו וצ"ע: ומצאתי בקצות החשן ח"ב סימן קפ"ח שהביא ג"כ דברי הרמב"ם והפר"ח והקשה מהך דגיטין דלא יתנו לאחר מיתה וכתב לחלק קצת על הדרך שכתבתי דכיון דאיהו גופא אין לו רשות באשה ובעבד לאחר שמת לכך בטל השליחות אבל נשתטה אכתי זה עבדו וזו אשתו אלא שמחוסר דעת ויד לגרש לכן השליח שכבר נעשה במקומו והוא בר דעת גם עתה הוי שליח כמותו והביא רש"י בגיטין דף ט' ודף י"ג ומה שהקשה שם דלמ"ד עדים בחתומים זכין לו ואף אם נתן לאחר בין כתיבה לנתינה ומטא ליד הראשון א"כ בשטר שחרור ומתנה אפילו לאחר מיתה יתנו דמה שהשליח נותן הוי כיד הבעלים ואף על גב דהשתא מת ופקעה רשותו וחייל רשות יורשין הא אפילו מכרו לאחר באמצע נמי מהני דאמרינן כיון דמטא לידיה עבחז"ל למפרע ע"ש ולענ"ד לק"מ דלפי מה שתלה הענין במכירה לאחר שפיר קשיא ליה אבל לפום מאי דכתיבנא א"ש דמעיקרא לא חל מינוי השליחות כלל רק על שעה שהוא שלו וברשותו ולא על שעה שיצא מרשותו וכיון שמת וחייל רשות יורשים ממילא דעל האי שעתא שוב ליתא לשליחותי' דשליח ואף על פי שהוא מוסר לו עתה לא מהני דהא דמהני מטו לידיה היינו דוקא דמטא לידיה מיד הבעלים אבל אם מצא בשוק וכיוצא בו פשיטא דלא מהני ולא מידי וכיון דבההיא שעתא כבר פקעה ליה שליחותיה דשליח ולא מהני מסירה דידיה ואין זה אלא כאלו מצאו באשפה דלא אמרינן בי' עבחז"ל למפרע וכולהו דאמרינן בי' עבחז"ל היינו לפי שע"פ ציווי הבעלים הוא מגיע לידו והא דמהני עבחז"ל כי מטא לידיה אף על פי שבין כתיבה לנתינה פקעה רשותי' אין זה ענין לשליחות דבשעת חתימת העדים זוכין לו על תנאי שכשיגיע לידו יזכה בו למפרע מההיא שעתא ועיין בתוס' דב"מ דף י"ט שתקנת חכמים היא כדי שלא יצטרכו העדים לראות המסירה ולדעת הרי"ף שם באמת במכר בינתיים לא אמרי' עבחז"ל רק גבי שובר דמחילה הוא או בהלוואה שאינו רק שיעבוד ע"ש באשר"י בשם הרי"ף והש"ך האריך בזה והדברים עתיקין: ומ"ש שם בקצה"ח ראיה לסברת הרמב"ם מהא דקי"ל דמת שליח ראשון לא בטל שליח שני אע"ג דשליח ראשון יכול לבטל שליח שני דמכח ראשון הוא בא ושלוחו דראשון הוא ועכ"ל דשליחות לא בטל אפילו מת הראשון וטעמא דמתני' לא יתנו לאחר מיתה משום דפקע רשותו וכאחר דמי עכ"ד ודבריו תמוהים ואשתמיטתי' דברי הש"ס דגיטין וכמו שהביא בס' בית מאיר דמבואר דה"ט דמת ראשון לא בטל שני משום דכולהו מכח בעל קאתו ואדרבא מהתם משמע להיפוך כמש"ל ואף לפי מ"ש ליישב עדיין צ"ע דהא רב אשי קאמר אם מת ראשון בטלו כולם ועלה קאמר מר בר רב אשי הא דאבא דקטנותא אילו מת הבעל מידי ממשא אית ביה כולהו מכח בעל קאתו כו' הרי מבואר דרב אשי דס"ל דשליח שני מכח ראשון קאתו באמת ס"ל דבטל שני במיתת הראשון אע"ג דלא שייך בזה דפקע רשותיה ונכנס לרשות אחר ואף מר בר רב אשי לא קאמר אלא משום דס"ל דכולהו מכח בעל קאתו. (וצ"ל הא דשליח ראשון מצי מבטל לשליח שני אע"ג דכולהו מכח בעל קאתו מ"מ השני טפל לראשון וע"ד כן עשאו שליח מתחלה שאם ירצה יחזור ויבטל שליחותו וגם דעת הבעל מעיקרא הכי הוא שרשאי ליתנו להשליח השני ולחזור וליטלו ממנו אם ירצה ועיין במשנה למלך פ"ו מהל' גירושין שכתב דאף דכולהו מכח בעל קאתו מ"מ יש לחלק בין מת הראשון לאם הוא מבטלו בפירוש וכוונתו כמ"ש) הא לא"ה בטל השליחות ע"י מיתת הראשון לפי שפסק כח המשלח ואע"פ דלא שייך גבי' הך סברא שיצא הדבר מרשותו מכל מקום לא מהני מה שעשה מינוי השליחות בשעה הראוי'. ומ"מ נלענ"ד בדעת הרמב"ם שאין לדמות נשתטה למת דמת שאני דבשעה שזה רצה לקיים שליחותו של זה כבר ליתי' למשלח בעולם ולא שייך קיום המעשה דכיון שמת נעשה חפשי מן המצות ובטלו ממנו כל קניני העוה"ז לגמרי משא"כ בנשתטה דמ"מ איתא בעולם אלא דלאו בר גירושין הוא בההוא שעתא לפי שחסרה דעתו מ"מ שפיר שייך גבי' קיום מעשה השליחות מה שמינה בעודו בן דעת ומכ"ש היכא שהוא עתיד לחזור לדעתו ועיין בגט פשוט שכתב ראיה להרמב"ם דאם איתא דפסול מדאורייתא אע"ג דחזר ונשתפה אמאי לא צריך למיהדר ואמלוכי ביה נימא דפסק שליחותו וצריך שליחות מחדש ונכדו החכם המגי' במ"ל פ"ב הקשה עליו מה בין זה לההיא דפרק המביא כל שתחילתו וסופו בדעת כשר והתם נמי כשנשתטה השליח נתבטל שליחתו ופסק כחו של בעל ואפ"ה לכשישתפה נותנו לה וא"צ לחדש השליחות והניח בצ"ע ולפום מאי דכתיבנא א"ש דאדרבא מההוא נמי איכא למשמע מיניה דמה שנשתטה אין זה מבטל הענין לגמרי רק דההוא שעתא לאו בר דעה הוא ואינו ראוי לשליחות ואף דזה גרע מחלה או נאנס שהרי אינו ראוי לשליחות כלל והתורה מיעטו מדכתיב אתם גם אתם מה אתם בני דעת אף שלוחכם בני דעת מ"מ אין זה כ"א בהתחלת מינוי השליחות אבל מ"מ אינו מתבטל בשביל שנחסרה דעתו באמצע ולכן כשחזר ונשתפה כשר אפילו מדרבנן וא"צ לחדש השליחות וכן באמר כתבו ואחזו קורדייקוס לכשיבריא א"צ להמלך בו לפי שלא נתבטל ונפסק השליחות לגמרי וכיון שכן דאין כאן ביטול השליחות בעת שהוא שוטה ממילא י"ל דמועיל מדאורייתא אף אם נתקיים השליחות בעת ההוא ולא דמי למת דבמת בטל ונפסק שליחתו לגמרי ואין כאן פסול רק מדרבנן. ועיין בספר בני יעקב שהביא ראיה להרמב"ם מהא דאמרי' בפ' נגמר הדין ובזבחים אכל חלב והפריש קרבן והמיר וחזר ונתגייר כו' ואי אשמועינן מומר ה"א משום דמחוסר מעשה אבל שוטה דלאו מחוסר מעשה אימא שפיר דמי כו' והא דאמרינן הכא דשוטה חשיב מחוסר מעשה היינו לגבי ישן ע"ש באורך: ובאמת שצ"ע לענ"ד לפי מה שפירשו דהרמב"ם ס"ל דאינו פסול רק מדרבנן שהרי בירושלמי איתא נמי הך פלוגתא בחילוף דר"י לדר"ל וקאמר עלה מחלפה שיטתיה דר"ל דאיתפלגינן נתחרש או נשתטה כו' ר"י אמר נדחית חטאתו ר"ל אמר לא נידחית חטאתו ואם איתא דהכא רק מדרבנן א"כ מאי קושיא מקרבן דלענין דאורייתא איתמר ודוחק לומר דקשיא ליה כמו דבגרושין עכ"פ מדרבנן פסול שלא יאמרו שוטה מגרש ה"נ אית לן למיגזר לענין קרבן שלא יאמרו שוטה מקריב קרבן אך לענ"ד אפשר לומר דהרמב"ם סובר כיון דבש"ס ירושלמי מחלפא שיטתיה דר"י ור"ל וס"ל דר"י אמר עודהו קורדייקוס כותבין ונותנין גט לאשתו ומה דאמר שם מחלפא שיטתיה דר"י לענין קרבן קאמר שם דע"כ צריך להחליף שיטתו של ר"י גם גבי קרבן מדקאמר במקום אחר גבי גוסס זורקין עליו מדם חטאתו ע"ש והלכך אף דאנן בכל דוכתי בתר ש"ס דילן אזלינן שהוא עיקר מ"מ לענין פלוגתא דר"י ור"ל הדעת נוטה למנקט בהא כהירושלמי כיון דר"י מרא דתלמוד ירושלמי הוא ובני א"י בקיאי טפי בפלוגתא ר"י ור"ל מ"ד הכי ומ"ד הכי וזכורני שראיתי כן בדברי הראשונים ז"ל דלענין מימרא דר"י מסתבר לסמוך על הירושלמי אף שהוא נגד ש"ס דידן וכעת נשכח ממני מקומו איו הוא וא"כ סמכינן אירושלמי ודאי דהלכתא כר"י דכותבין ונותנין בעודו קורדייקוס וגם דבירושלמי שם אמר דמתני' פליגא אדר"ל ולית ליה קיום הרי שהיה צלוב או מגויד